8.12.2014

חמישים שנה למותו של אברהם ג'ורי ז"ל

היום מלאו 50 שנה למותו של אברהם ג'ורי ז"ל, חייל נח"ל. 

כמו תמיד,מבט היסטורי מאפשר לראות עד כמה השתנתה המציאות הישראלית ועד כמה היא נשארה כמו שהיתה. 

אברהם ג'ורי היה חבר גרעין הנח"ל שהיה מוצב ביד חנה. זה לא היה גרעין נח"ל רגיל. קיבוץ יד חנה היה הקיבוץ היחיד בישראל שהשתייך למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). בראשית שנות ה-60 סיכם מנכ"ל משרד הביטחון, שמעון פרס, עם ראש מק"י, משה סנה, כי חברי תנועת הנוער של מק"י ישרתו בגרעין נח"ל אשר יוצב בקיבוץ יד חנה. בדרך הזו, קיוו אנשי מק"י, הם יוכלו לשמור על הנוער שלהם ולגדלו על פי אמונתם - לרדיפת שלום ואהבת האדם. 

הגיזרה באיזור יד חנה, בגבול הישן לפני מלחמת ששת-הימים, היתה שקטה, עד לאותה עת. האירוע התחיל באופן שגרתי לגמרי, במהלך חריש של שדה ליד הגבול. לגיונרים ירדנים מצדו השני של הגבול נופפו לשלום לטרקטוריסט החורש וניסו לשכנעו להתקרב אליהם. הוא המשיך לחרוש. כשהתרחק, הם חדרו לשטח ישראל במטרה לחטוף את נעים ירמיהו, חייל הנח"ל שאבטח את חריש השדה (על פי הוראות הקבע). הוא נאבק בחוטפיו וכשלא הצליחו לשאתו אל עבר הגבול בשל מאבקו, ירו בו ונמלטו. אברהם ג'ורי הגיע למקום עם אחרים שהוזעקו והתנדב להיכנס אל השדה החשוף לאש ולפנות את חברו הפצוע. הוא נשא את חברו על שכמו, אך נורה על ידי צלף, כנראה אחד מאותם ליגיונרים, ונפצע. הוא מת כמה שעות לאחר מכן בבית-החולים בשל פציעתו. חברו הפצוע ניצל. 

בעקבות תקרית הגבול הזו פרץ ויכוח בתוך שורות מפלגת מק"י. עד אותה עת התנהלה המפלגה על בסיס תפישה משותפת כי האינטרס הישראלי הוא התרחקות מהציונות לעבר הקומוניזם, עתיד האנושות. מתוך התפישה הזו, נבעה פרדיגמה שפירשה את רוב אירועי-הגבול כנובעים מיוזמה ישראלית ששורשיה בשאיפות הציוניות. אבל האירוע הזה - קרוב לביתה של מק"י - בו היו מעורבים רק אנשי גרעין הנח"ל של קיבוץ יד חנה, חיילים המחוייבים לתפישות רדיפת השלום של התנועה - הקשתה על שמירת הפרדיגמה הזו. בעת בירור האירוע ביד חנה בו נכחו מנהיגי המפלגה, נפלה מחלוקת בין מאיר וילנר למשה סנה, כשוילנר ממשיך להעלות ספקות ולתמוה שמא אולי הנחלא"י עשה פרובוקציה. התנהלותה של ברית המועצות לאחר מכן הקשתה על שמירת הפרדיגמה הכוללת של ברית-המועצות כמדינה רודפת צדק, שכן היא הטילה וטו על גינויה של ירדן באו"ם בהקשר לאירוע הזה. חלק מחברי הקיבוץ ומחברי מק"י חשו פגועים, שכן הם - בשר מבשרה של ברה"מ - ציפו ליחס הוגן יותר כלפיהם ולבירור הוגן של העובדות לפני שברה"מ גיבשה עמדה, והופתעו לגלות שיחסי החוץ של ברה"מ מושתתים על יסודות אחרים. 

תהליכים היסטוריים לעולם אינם מעוגנים במסובב אחד, אבל כשנה לאחר מותו של אברהם ג'ורי ז"ל התפצלה מק"י, לפלג קטן שאפשר לכנותו 'הציוני' בהנהגת משה סנה, ולפלג גדול יותר שאפשר לכנותו 'האנטי-ציוני' בהנהגת וילנר. הפלג הקטן התגלגל עם השנים עד שנטמע במפ"ם. הפלג הגדול יותר מוכר היום בשם חד"ש. 

דוד מרחב סיפר בבלוג שלו על מותו של אברהם ג'ורי ז"ל והאירועים שבעקבותיו, וניסה להראות על הדומה בקשר למותו של ג'וליאנו מר חמיס. האם ההשוואה במקומה? דומה יותר או שונה יותר ? זו החלטה שכל אחד מאיתנו צריך להתלבט בה בינו לבינו. 

כשלעצמי, אני סבור שהמבט הזה, קשה ככל שיהיה, מחייב הסקת מסקנות אצל רבים מאיתנו. היה זה משה סנה, למשל, שידע, בסוף חייו, להודות בטעותו ולהתחרט על שבחר, תקופה מסויימת, לשלול את צדקת דרכה של הציונות. הוא ידע לעשות זאת בו זמנית יחד עם המשך הבעת אמונה בצדקת התפישה כי שלום חיוני לבטחון ישראל הרבה יותר מכל מהלך צבאי. האפשרות הזו להביט על המציאות על מורכבויותיה ולגבש תפישה שתהיה מסוגלת להנחות את האדם מיום ליום, תוך שהוא דבק באידיאולוגיה ערכית שאיננה מנותקת מקשיי היום-יום, היא משהו שכל אחד צריך לחתור אליו.
החתירה הזו נדרשת מכל אחד ואחת מאיתנו. במבט עמוק פנימה חובה עלינו לשאול עצמנו - מתי בפעם האחרונה הבטתי בראי ובחנתי את השקפותיי ?

לסיום, נחזור אל ההתחלה. כבודו של המבט במקומו מונח אבל כדי להביט על ההיסטוריה יש לזכור. נזכור, אם כן, את אברהם ג'ורי ז"ל, חייל הנח"ל, שמת בנסותו להציל את חברו. אדם שתואר על ידי מכיריו כחמד של בחור עם חיוך תמידי על הפנים. מדריך של ילדים ונוער שלא שכחו אותו גם שנים רבות לאחר מכן. יעקב גלעד, שהיה חניך של ג'ורי בתנועת הנוער של מק"י, כתב לזכר המדריך שלו את השיר רדיו רמאללה.

יהי זכרו של אברהם ג'ורי ברוך. 

לקריאה נוספת


אין תגובות:

פרסום תגובה