אברהם בורג סבור שהמערב אינו מסוגל לנצח במלחמות יותר, נצחון של ממש, מאחר ונצחון כזה איננו מוסרי. עם זאת, הוא לוקה בסתירה פנימית עצובה. הוא מצביע על הנצחון האמיתי האחרון של המערב - על גרמניה ויפאן במלחמת העולם השניה, ומצביע על התוצאות של אותו המהלך כמהלך מכבד ומשקם שראוי לחקות. למקרה שמישהו שכח - גרמניה נוצחה לאחר שהמערב הקפיד להילחם גם באזרחים ובעורף שלה, תוך הורדה של כל הכפפות. על יפן בוודאי שאין טעם לדבר. אבל גם את הפצצות הענק על ערי גרמניה (ודרזדן היא הדוגמא השגורה), אסור לשכוח.
לא בגלל שזה לא היה מוסרי - היה הכרח לנצח את גרמניה, ובמלחמה מודרנית נלחמים בעם שנושא בעיקר המעמסה של מאמץ המלחמה.
בגלל שזה היה מוסרי.
בגלל שאם אתה נלחם בעם שערכיו השתבשו עליו, אסור לך להפסיד. כי ההפסד שלך הוא לא רק האובדן שלך כישות מדינית. ההפסד שלך עשוי להיות האובדן שלך. נקודה. והמשמעות הערכית של אובדן כזה היא שגם הערכים שלך יאבדו - לנצח.
הבעיה של המערב היא שהוא שכח שמלחמות חייבים לנצח. אנחנו חייבים להיזכר בזה.
ולא - זה לא אומר שחייבים תמיד ובכל מצב להרוג אזרחים באופן מכוון. בהחלט לא.
אבל זה אומר שיהיו מצבים שבהם חייבים להבין שאין דרך אחרת. שכל דרך אחרת תביא ליותר הרג
ולתוצאה שתהיה עוד פחות מוסרית.
השאלה הגדולה והקשה היא מתי נוצרים המצבים האלה. איך מזהים אותם.
לטעמי ישראל של היום ניצבת מול דילמה כזו, שבה השאלה מה יהיה פחות מוסרי, הולכת ומתחדדת.
הולך ונוצר הרושם שהפלסטינים אינם בשלים לדמוקרטיה.
במצב הזה, ישראל נדונה להתמודד עם מדינה שואפת-מלחמה שתקום בגבולותיה הדרומיים והמזרחיים.
לעומת הפתרונות האפשריים האחרים - שלטון מבוסס אפרטהייד, טרנספר, או השמדה, נדמה שהפתרון של כיבוש מחדש של השטחים, וייסוד של ממשל שמטרתו להקים שם מדינה בעוד כעשר או חמש-עשרה שנה, בהתבסס על המודל האמריקאי ביפן, הוא לא פתרון כל-כך לא מוסרי.
אבל כיבוש מחדש של השטחים לא יוכל להעשות אלא תוך הרג גדול של אזרחים, כי ההתנגדות לכיבוש הזה תסתתר בתוכם.
אין ספק ששלטון אפרטהייד יהיה נצחון פירוס. זה המצב שממנו ישראל מנסה לברוח כבר יותר מ-15 שנה.
אין ספק שהמשך המצב הקיים יהיה נצחון פירוס. תוך עשור עברנו מהתמודדות עם סכינים להתמודדות עם טילים(מבחינות מסויימות הסכמי אוסלו שבו וייסדו את הבסיס להתקפות הטרור שמלחמת לבנון הראשונה חיסלה) - ובעוד עשור נתמודד כאן עם מעצמה צבאית של ממש.
אז מה נשאר ? השמדה ?!? אין ספק שהשמדה היא הפעולה הלא-מוסרית העליונה. בחירה בנתיב הזה בהחלט מצדיקה את הטיעון שאולי עדיף שישראל לא תתקיים, כי אם הדרך היחידה שלה להתקיים היא על ידי השמדת עם אחר, כלומר, אם הדרך היחידה שלה להתקיים היא על ידי אובדן ערכי המוסר הבסיסיים ביותר, אז הקיום של ישראל הוא לא מוסרי.
מה שמותיר אותנו עם 2 דרכי פעולה אפשריות אחרונות :
1. טרנספר.
2. כיבוש מתוך מטרה לייסוד מדינה בעתיד.
מישהו רוצה להציע פתרון אחר ?
לא בגלל שזה לא היה מוסרי - היה הכרח לנצח את גרמניה, ובמלחמה מודרנית נלחמים בעם שנושא בעיקר המעמסה של מאמץ המלחמה.
בגלל שזה היה מוסרי.
בגלל שאם אתה נלחם בעם שערכיו השתבשו עליו, אסור לך להפסיד. כי ההפסד שלך הוא לא רק האובדן שלך כישות מדינית. ההפסד שלך עשוי להיות האובדן שלך. נקודה. והמשמעות הערכית של אובדן כזה היא שגם הערכים שלך יאבדו - לנצח.
הבעיה של המערב היא שהוא שכח שמלחמות חייבים לנצח. אנחנו חייבים להיזכר בזה.
ולא - זה לא אומר שחייבים תמיד ובכל מצב להרוג אזרחים באופן מכוון. בהחלט לא.
אבל זה אומר שיהיו מצבים שבהם חייבים להבין שאין דרך אחרת. שכל דרך אחרת תביא ליותר הרג
ולתוצאה שתהיה עוד פחות מוסרית.
השאלה הגדולה והקשה היא מתי נוצרים המצבים האלה. איך מזהים אותם.
לטעמי ישראל של היום ניצבת מול דילמה כזו, שבה השאלה מה יהיה פחות מוסרי, הולכת ומתחדדת.
הולך ונוצר הרושם שהפלסטינים אינם בשלים לדמוקרטיה.
במצב הזה, ישראל נדונה להתמודד עם מדינה שואפת-מלחמה שתקום בגבולותיה הדרומיים והמזרחיים.
לעומת הפתרונות האפשריים האחרים - שלטון מבוסס אפרטהייד, טרנספר, או השמדה, נדמה שהפתרון של כיבוש מחדש של השטחים, וייסוד של ממשל שמטרתו להקים שם מדינה בעוד כעשר או חמש-עשרה שנה, בהתבסס על המודל האמריקאי ביפן, הוא לא פתרון כל-כך לא מוסרי.
אבל כיבוש מחדש של השטחים לא יוכל להעשות אלא תוך הרג גדול של אזרחים, כי ההתנגדות לכיבוש הזה תסתתר בתוכם.
אין ספק ששלטון אפרטהייד יהיה נצחון פירוס. זה המצב שממנו ישראל מנסה לברוח כבר יותר מ-15 שנה.
אין ספק שהמשך המצב הקיים יהיה נצחון פירוס. תוך עשור עברנו מהתמודדות עם סכינים להתמודדות עם טילים(מבחינות מסויימות הסכמי אוסלו שבו וייסדו את הבסיס להתקפות הטרור שמלחמת לבנון הראשונה חיסלה) - ובעוד עשור נתמודד כאן עם מעצמה צבאית של ממש.
אז מה נשאר ? השמדה ?!? אין ספק שהשמדה היא הפעולה הלא-מוסרית העליונה. בחירה בנתיב הזה בהחלט מצדיקה את הטיעון שאולי עדיף שישראל לא תתקיים, כי אם הדרך היחידה שלה להתקיים היא על ידי השמדת עם אחר, כלומר, אם הדרך היחידה שלה להתקיים היא על ידי אובדן ערכי המוסר הבסיסיים ביותר, אז הקיום של ישראל הוא לא מוסרי.
מה שמותיר אותנו עם 2 דרכי פעולה אפשריות אחרונות :
1. טרנספר.
2. כיבוש מתוך מטרה לייסוד מדינה בעתיד.
מישהו רוצה להציע פתרון אחר ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה