מלחמה ומוסר ב': תורת האחוזים

גדעון לוי מתח ביקורת על טייסינו במאמרו בהארץ טייסינו לא שבו בשלום. 

אישית אני חושב שאין פטריוט גדול מזה שמותח ביקורת על התנהלות מדינתו בזמן המלחמה. כי איכפת לו מספיק להסתכן בביקורת על הפטריוטיזם שלו, שהיא כידוע עשויה להיות ביקורת המסוכנת לבריאות.

ולשם שינוי מאמר של גדעון לוי שרוב תגובתי אליו חיובית. אני לא פסימי כמוהו ומאמין שהטייסים שלנו לא רוצים לפגוע באזרחים. זה גם הרושם שספרים ומכתבים של הטייסים שלנו לאורך השנים יוצרים.
אבל טוב שיש מעצבי-דעת-קהל שממשיכים לקרוא לכך שכולנו צריכים להיות מודעים לבעייתיות המוסרית האפשרית.

אני חייב לומר שיש נקודה אחת בדיון של גדעון שהיא עצובה. היה לו חשוב לומר שאחוז הפגיעה באזרחים הוא 50%.

אבהיר- למיטב ידיעתי:

צה"ל טוען שאחוז הנפגעים האזרחיים הוא 20%.

דוברי החמאס מדברים על 80%.

ואני לא מבין למה הצורך הזה לריב על אחוזים.

אם ניקח את ה-20% של צה"ל, המשמעות של האחוז הזה, אם נקבל את הקצב של 50 הרוגים ביום - שזה הקצב עד עכשיו פחות או יותר, הוא שכל יום ישראל הורגת 10 אזרחים חפים מפשע, ויודעת בבוקר כל יום חדש שבו היא ממשיכה במבצע שזה יהיה פרי הילוליה בחצות הליל.

אגב, מתוך ה-10 האלה, סטטיסטית, בגלל הגיל הצעיר של תושבי הרצועה, לפחות 4 יהיו מתחת לגיל 18.

כלומר, מדי יום שבו יתנהל המבצע הזה, אני - כאזרח המדינה - התומך בהתמשכות המבצע הזה - תומך פאסיבית בהריגה-בעצימת-עיניים של 6 מבוגרים ו4 ילדיםחפים מפשע, במוות אלים מאוד.

קשה מאוד לחיות עם הנתון הזה. לפעמים אולי אפילו נדמה שאולי היה שווה להמשיך לספוג קסאמים, ולא לעשות כלום, כי זה יותר זול בחיי אדם.

אבל כשעושים אקסטרפולציה וזוכרים שלפני עשר שנים זה היה סכינים ועכשיו זה רקטות תוצרת בית, מבינים שבעוד עשר שנים הם יהיו אלה שיירו עלינו נשק מתוחכם. (וזה הרי גם מה שקרה בלבנון, ערב מבצע שלום הגליל).

ואם זוכרים את ההבדל היסודי בגישה של חמאס ושל ישראל כלפי הרג אזרחים (חמאס: אזרחים הם מטרתנו; חיילים סתם עומדים בדרך. ישראל: טרוריסטים הם מטרתנו; אזרחים סתם עומדים בדרך), ומבינים שהם כן ישתמשו בפצצות עם כדוריות ברזל ובנאפלאם ובפגזי ריקושט מתוך כוונה שלמה להרוג את כל הילדים שהם יצליחו להגיע אליהם, המצב הנוכחי נראה קצת פחות נורא.

או אולי לפחות קצת יותר הגיוני. ההגיון הפנימי העקום של המלחמה וההרג.

זה לא צריך לנקות את המצפון שלנו. ובוודאי לא לגרום לנו להגיד - מגיע להם.

זה בהחלט מצדיק את המחשבות שמחפשות פתרון אלטרנטיבי להרג הזה.

אני חייב לומר שלא ראיתי פתרון כזה בזמן האחרון...