בזמן שבו כל המפלגות עוסקות במאמץ המתמשך להראות פטריוטיות יותר, נאמנות יותר, כבשתיות-צמריות יותר, כדי שחלילה לא תחשד אחת מהן בכך שאיננה עומדת ב-100% מאחורי המבצע/מלחמה הנוכחי, מבקש כותב דברים אלה לשים על סדר היום הציבורי של קוראי הבלוג המועטים (ובעיקר לשם מירוק מצפונו הוא) את השאלה המוסרית, כמה אנחנו משתדלים להימנע מהרג אזרחים.
למען הסר ספק וכדי לחסוך בדברי בלע של מי שיטעה ויקרא את הבלוג - מבקש כותב דברים אלה להבהיר שהוא פטריוט, שכן הוא תומך במבצע הנוכחי, וכי סיבותיו לתמיכה שמורות עמו, עד לפרסומן יום אחד, כשהזמן יתאים.
ובכנות - אני חושב שאין מנוס מהמבצע הזה. אולי הייתי מעדיף מבצע אחר בהיקפו ומטרותיו, אבל אני חושב שהבחירות שעשתה הממשלה הישראלית ביציאתה למבצע ובדרך ניהולו עד כה הן הגיוניות ונמצאות במתחם הסבירות. ההגינות מחייבת אותי לציין שכך חשבתי גם לגבי אותה השתלשלות-אירועים המכונה כיום בזכרון הקולקטיבי הישראלי מלחמת לבנון השניה.
עד כאן - פטריוטיזם. ועכשיו לדבר עצמו. עד כמה משתדל צבא ישראל להימנע מהרג אזרחים פלסטיניים במסגרת תקיפותיו ?
בימים הקרובים, כשיהיה זמן ורצון, אשתדל לבחון את הסוגיה הזו. בכל פעם בהקשר אחר.
הפעם, ועקב ההצתה המאוחרת שלי, אבחר אירוע מהעבר הרחוק - שבת לפני כ-10 ימים, פתיחת המבצע:
כתבת הארץ עמירה הס, תיארה את הבחירה לתקוף בשעה בה מתחלפות משמרות בתי הספר בעזה כנבזית במיוחד -
ורציתי להרהר מעט יחד איתכם בשאלה האם אכן זו היתה החלטה ראויה.
הנחת מוצא שלי, לצורך הדיון, היא שההתקפה בפורמט האווירי היא הכרחית, כי כל פורמט אחר היה מביא להרבה יותר נפגעים משני הצדדים. נקבל אותה כרגע, למרות שכמובן שאפשר להתווכח עליה.
אמירה טוענת שהשעה שנבחרה להתקפת המוצא היתה שעת חילופי משמרות בבתי הספר וזה היה נבזי ומכוון להביא להרג ילדים.אני חייב לומר שכששומעים את הטיעון הזה בפעם הראשונה יש בו משהו משכנע.
אבל כשמנסים לשים את עצמנו בנעלי מתכנני ההתקפה זה מתחיל להיות יותר מורכב, בגלל האילוצים האחרים:
חייבים לתקוף בשעות היום, כי אחרת נצטרך לתקוף את אנשי החמאס במיטותיהם עם נשיהם וטפם.
כלומר: חייבים לתקוף את מתקני החמאס בשעות מסויימות, כי אחרת לא נפגע במטרות העיקריות שלנו - אותם אנשי חמאס מנוולים, ומה אפשר לעשות שהם עובדים 08:00 - 17:00, הטרוריסטים הכולירות האלה.
בהנחה שזה מחייב אותנו לתקוף בשעות שבהן או משמרת א בתוך בתי הספר או משמרת ב בתוך בתי הספר או בחילופי משמרות, אני בכלל לא בטוח שתקיפה בחילופי המשמרות היא הכי נבזית.
יכול להיות שכשאתה תוקף יעדים שסמוכים לבתי הספר, זו דווקא השעה שבה יש הכי פחות ילדים סמוכים למטרות העיקריות שלך.
אני מסכים שאחת האפשרויות היא להגיד - את זה אני לא תוקף. לא שווה לי מוסרית להרוג 50 ילדים כדי להרוג איש חמאס אחד. ואני גאה לומר שלמיטב ידיעתי, עד עכשיו, למעט הפגיעות המצערות במשפחות, ישראל לא פגעה בכמה ילדים בבת-אחת באותה התקפה. כך שכנראה שגם מתכנני ההתקפות חושבים כמוני.
ככה לפחות אני מקווה....
למען הסר ספק וכדי לחסוך בדברי בלע של מי שיטעה ויקרא את הבלוג - מבקש כותב דברים אלה להבהיר שהוא פטריוט, שכן הוא תומך במבצע הנוכחי, וכי סיבותיו לתמיכה שמורות עמו, עד לפרסומן יום אחד, כשהזמן יתאים.
ובכנות - אני חושב שאין מנוס מהמבצע הזה. אולי הייתי מעדיף מבצע אחר בהיקפו ומטרותיו, אבל אני חושב שהבחירות שעשתה הממשלה הישראלית ביציאתה למבצע ובדרך ניהולו עד כה הן הגיוניות ונמצאות במתחם הסבירות. ההגינות מחייבת אותי לציין שכך חשבתי גם לגבי אותה השתלשלות-אירועים המכונה כיום בזכרון הקולקטיבי הישראלי מלחמת לבנון השניה.
עד כאן - פטריוטיזם. ועכשיו לדבר עצמו. עד כמה משתדל צבא ישראל להימנע מהרג אזרחים פלסטיניים במסגרת תקיפותיו ?
בימים הקרובים, כשיהיה זמן ורצון, אשתדל לבחון את הסוגיה הזו. בכל פעם בהקשר אחר.
הפעם, ועקב ההצתה המאוחרת שלי, אבחר אירוע מהעבר הרחוק - שבת לפני כ-10 ימים, פתיחת המבצע:
כתבת הארץ עמירה הס, תיארה את הבחירה לתקוף בשעה בה מתחלפות משמרות בתי הספר בעזה כנבזית במיוחד -
ורציתי להרהר מעט יחד איתכם בשאלה האם אכן זו היתה החלטה ראויה.
הנחת מוצא שלי, לצורך הדיון, היא שההתקפה בפורמט האווירי היא הכרחית, כי כל פורמט אחר היה מביא להרבה יותר נפגעים משני הצדדים. נקבל אותה כרגע, למרות שכמובן שאפשר להתווכח עליה.
אמירה טוענת שהשעה שנבחרה להתקפת המוצא היתה שעת חילופי משמרות בבתי הספר וזה היה נבזי ומכוון להביא להרג ילדים.אני חייב לומר שכששומעים את הטיעון הזה בפעם הראשונה יש בו משהו משכנע.
אבל כשמנסים לשים את עצמנו בנעלי מתכנני ההתקפה זה מתחיל להיות יותר מורכב, בגלל האילוצים האחרים:
חייבים לתקוף בשעות היום, כי אחרת נצטרך לתקוף את אנשי החמאס במיטותיהם עם נשיהם וטפם.
כלומר: חייבים לתקוף את מתקני החמאס בשעות מסויימות, כי אחרת לא נפגע במטרות העיקריות שלנו - אותם אנשי חמאס מנוולים, ומה אפשר לעשות שהם עובדים 08:00 - 17:00, הטרוריסטים הכולירות האלה.
בהנחה שזה מחייב אותנו לתקוף בשעות שבהן או משמרת א בתוך בתי הספר או משמרת ב בתוך בתי הספר או בחילופי משמרות, אני בכלל לא בטוח שתקיפה בחילופי המשמרות היא הכי נבזית.
יכול להיות שכשאתה תוקף יעדים שסמוכים לבתי הספר, זו דווקא השעה שבה יש הכי פחות ילדים סמוכים למטרות העיקריות שלך.
אני מסכים שאחת האפשרויות היא להגיד - את זה אני לא תוקף. לא שווה לי מוסרית להרוג 50 ילדים כדי להרוג איש חמאס אחד. ואני גאה לומר שלמיטב ידיעתי, עד עכשיו, למעט הפגיעות המצערות במשפחות, ישראל לא פגעה בכמה ילדים בבת-אחת באותה התקפה. כך שכנראה שגם מתכנני ההתקפות חושבים כמוני.
ככה לפחות אני מקווה....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה