8.1.2009

מלחמה ומוסר ג': מי בעצם אחראי פה ?

כתבה מזעזעת בוואלה!חדשות מאשימה את ישראל בכך שלא זו בלבד שצה"ל לא מסייע לפצועים אזרחיים, אלא שהוא גם מונע מהסהר האדום להגיש להם עזרה . התיאור שאותי זעזע היה: "צוותי סיוע מצאו ארבעה ילדים גוועים ברעב יושבים ליד גופותיהן של אמותיהן ההרוגות וגופות נוספות בבית בעיר עזה שהופצץ על ידי צה"ל, כך דיווח היום (חמישי) ארגון הצלב האדום. הצלב האדום האשים את ישראל בכך שהיא משבשת בכוונה את גישת האמבולנסים לאזורים הנפגעים ודרשה גישה בטוחה לצוותי הסהר האדום, הרוצים לשוב ולפנות פצועים. "

אבל הכתבה החסירה פרטים חיוניים להבנת עומק האשמה - האם מדובר בשטחים בשליטה מלאה של צה"ל ?

או שמא בשטחים שנשלטים על ידי החמאס ? (שאז היינו מצפים ממנו לנהוג כלפי האזרחים שהוא אחראי כלפיהם כפי שישראל נוהגת כלפי האזרחים שלה)


אבל לא. אין כאן פתרון קסם על ידי מציאת אחראי אחד והאשמתו, למרות הבחירה הזו של הצלב האדום.

מתוך הכתבה די ברור שמדובר בשטחי הפקר. no man's land.


האם באמת הצלב האדם מצפה שצה"ל יסכן חיילים (שצפויים להיהרג או להיחטף) בשטחי הפקר כדי לאתר אזרחים פצועים ? האם מישהו באמת מצפה מצבא באיזור מלחמה שטרם נכבש וטוהר לנהוג כך ?

אני לא מצפה לכך מהצבא שלנו. ולא מהחמאס. זה השלב שבו אנשים רציונליים מתחילים להבין עד כמה המלחמה נוראה באמת. עד כמה אנשים מפסיקים לנהוג כבני-אדם במצבים האלה. כי זה הגיוני. וזה זהיר. וזה ההגיון של המלחמה.
אבל הצלב האדום והכתב (שבחר בתיאור הזה ללא דברי ביקורת מאזנים ומבהירים) מסרבים לקבל את ההגיון של המלחמה. במקום זאת הם מוצאים לעצמם אשם - במקרה הזה צה"ל, ומטילים עליו את האחריות.
יש להם פתרון קסם.
לא חשוב בכמה הרוגים ופצועים זה יעלה לצה"ל.
לא חשוב מה המשמעות של המחיר הזה לגבי היכולת של צה"ל להתמודד עם היריב שלו.
לא חשוב שהמשמעות בפועל של הדרישה הזו, המופנית שוב ושוב כנגד צה"ל כאן, וכנגד צבא ארה"ב במקומות אחרים, היא שהדמוקרטיות במאבקן בטרור לא תוכלנה לנצח.
פשוט לא תוכלנה.
כי המחיר שהן יידרשו לשלם כדי לעמוד בדרישות המוסריות שמופנות כנגדן הוא כזה,
שהן לעולם לא תצאנה במלחמות כנגד ארגוני הטרור.
מעשה המרכבה של הירי המתמשך כנגד אזרחי מדינת ישראל, המשתלב לו בהתקפה האחרונה של מדינת ישראל על ארגון החמאס הנחבא לו בתוככי החברה האזרחית שבעזה, יוצר משוואת אימים מוסרית, שכל נסיון להתירה מביא אותנו לשוב ולהטיח את ראשנו בקיר לאור אימת המורכבות.

אבל התמונה של הילדים האומללים, הרעבים, המוזנחים, המיותמים, יושבים ליד גופות אמותיהם המתות,
תלווה אותי עוד הרבה זמן.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה