מבט על סקרי סוף השבוע (אפשר לראות ריכוז לא רע שלהם באתר רוטר) מלמד שלפחות כרגע, אם נתניהו הולך לבחירות במטרה לצאת עם קואליציית ימין-דתיים, הוא יוצא וידו על העליונה. אומנם יש סקר של גלובס המבשר שאיחוד בין התנועה לבין העבודה יהפוך את המפלגה המאוחדת לגדולה מכולן, אבל גם על פי אותו סקר, הגוש הגדול יותר יהיה זה של מפלגות הימין והדתיים.
כל זאת, בהנחה שישראל ביתנו עדיין יכולה להחשב כמפלגת ימין. זו אחת השאלות הגדולות של המצב הפוליטי הנוכחי.
האם ישראל ביתנו תתמוך אוטומטית בנתניהו לראשות-הממשלה?
זו לא השאלה היחידה. הרי בעצם, כבר עכשיו, יש לנתניהו ביד קואליציית ימין-דתיים. סביר להניח שבמחיר הנכון, שליחי הציבור הפרגמטיים מטעם יהדות-התורה וש"ס יידעו להתגבר על הטינה של מי שהושארו בחוץ בעבור יש-עתיד. אחרי הכל, יש ציבורים גדולים המיוצגים על ידי המפלגות האלה, אשר סבלו בשנתיים האחרונות ואפשר לתת להם מענה כבר בתקציב הנוכחי. האם הן יוכלו לקדם את האינטרסים של הציבורים שלהן באותה אפקטיביות גם אחרי הבחירות? יהדות התורה אולי יכולה להיות בטוחה בכוחה (שאלה שהתשובה לה לא לגמרי ברורה, לאור התהליכים המורכבים שעוברת החברה החרדית) אבל ש"ס בוודאי ובוודאי שאיננה יכולה להיות נלהבת לקראת מערכת הבחירות הראשונה בה איננה נהנית מנוכחותו המיטבה של הרב עובדיה יוסף ז"ל. במציאות של חששות וספקות, טובה ציפור אחת ביד משתיים על העץ, לא ?
או שאולי, שמא, ש"ס ויהדות התורה מושפעות יותר מהצפוי ליש עתיד מאשר להן? כרגע לפחות נראה על פי כל הסקרים שיש עתיד תיפגע קשות. במצב דברים כזה, יש לכאורה אינטרס גם לנתניהו וגם לחרדים ללכת לבחירות. הבעיה היא שזו רק הדינמיקה של ראשית-הדרך. מפלגות מרכז באות והולכות ואת זה כולנו יודעים. לעתים הן מחזיקות מעמד יותר (כמו שינוי של טומי לפיד), לעתים פחות (כמו הגימלאים). התפרקות של יש עתיד עשויה לחזק מפלגות שלא יועילו למפלגות הדתיות. שילוב של החלשות המפלגות הדתיות יחד עם התחזקות של מפלגת מרכז חדשה (נאמר, למשל, זו של משה כחלון) הוא טרנד שבהחלט עשוי להצדיק העדפה של הקמת קואליציה חלופית בכנסת הזו. אחרת, הדתיים עוד עלולים למצוא עצמם נוכח גוש מפלגות חילוניות בדמות ישראל-ביתנו, מפלגת-כחלון, יש-עתיד והעבודה יחד עם שרידי קדימה והתנועה (אם יהיו כאלה), כשהגוש הזה מסוגל לפתות בכוחו את הבית היהודי (שהרי, בשורה התחתונה, לא רק יש עתיד מתמודדת ראש-בראש עם יהדות התורה וש"ס. במשולש יהדות-התורה, ש"ס, הבית-היהודי יש קונפליקטים לא פחות מאשר שותפות אינטרסים).
אבל לא רק המפלגות הדתיות צריכות להתלבט ולחשוש. הפרסום על נסיונות גישוש עם חברים מיש עתיד, במטרה להביא להתפרקות הסיעה והקמת קואליציה חלופית מלמדת שיש גם בליכוד עצמו החוששים מהדרך שבה תתפתח דינמיקת הבחירות. ולא בכדי. אין בליכוד, כרגע, דמויות חדשות ומרעננות. כשזוכרים שציבור הבוחרים הוא ציבור קפיטליסטי, שבוי בטרנדים וברדיפה אחרי מותגים ומהרהרים במותגים שיש לליכוד כרגע להציע בהחלט אפשר להבין חששות של חלק מחברי הליכוד. וכשאלה זוכרים שנתניהו עוד ירצה לשריין שריונים כדי לנסות ולהביא מותגים חדשים, אפשר להבין למה בתוך הליכוד עצמו יש לא מעטים שיעדיפו את נוחותה של הכנסת ה-19, על פני סכנותיה של הכנסת ה-20.
אז לא עדיפה בכל זאת קואליציה חדשה על פני בחירות?
תלוי בשאלה מה יש להרוויח, נכון? שאלה שמחזירה אותנו אל אביגדור ליברמן, האיש שלכאורה מחזיק כיום בעמדה שאין מנוס מבחירות לאור התפרקות הקואליציה הנוכחית. לאן הולך אביגדור ליברמן? האם ייתכן שבעצם הוא האיש שהפוטש שלו איים על נתניהו כפי שהציע פעם מנחם בן ? (הציע, וחזר בו, כשהחליט שנתניהו וליברמן מבקשים יחד לאמץ את יוזמת השלום הסעודית). אביגדור ליברמן נהנה מחירות פעולה שכמותה לא היתה לו כבר יותר מעשור, מאז התחיל פסטיבל החשדות הפליליים כנגדו (שהתפוגגו בלא כלום בהותירם תחושה של רדיפה פוליטית). מה חושב ליברמן על העתיד הצפוי למפלגתו? האם ייתכן שהוא משוכנע בכך שדווקא ישראל ביתנו תדע להפיק את עיקר התועלת מנפילתה הצפויה של יש עתיד? האם הוא חושב שמפלגתו תהיה הגדולה ביותר בכנסת העשרים?
נזכיר שהכנסת התשע-עשרה הושבעה ב-5 בפברואר 2013. אם אכן תתפזר הכנסת כפי שמסתמן , הבחירות יהיו ב-17/3/2015. אם לעומת זאת נתניהו יצליח להקים קואליציה חלופית בכנסת הזו, והיא תתגלה כקואליציה יציבה, היא תוכל להחזיק מעמד עד נובמבר 2017 (מועד הבחירות המתוכנן לכנסת העשרים).
הבחירה בין שתי החלופות היא לא פשוטה כמובן. קואליציית ימין-דתיים בכנסת הזו תישען על רוב קטן יחסית, ונתניהו יידרש לסמוך על נפתלי בנט ואביגדור ליברמן וסיעותיהם. בכנסת הבאה, בלעדי השניים האלה, תהיה לו קואליציה רק אם יידע להגיע אל מפלגות כמו זו של משה כחלון, מפלגת העבודה, או מה שיישאר מיש עתיד.
שאלה נוספת היא האם אכן המגמות המבשרות על התחזקותה של הבית היהודי לא יביאו, ביום הבחירות לכך שתהיה לנו מפלגת ימין דומיננטית חדשה, במקומה של הליכוד ?
וכמובן, שאחרי כל אלה, כדאי להיזכר בבחינתן של שאלות חשובות אחרות -
האם ייתכן שיאיר לפיד וחבריו יצליחו למנוע את התרסקותה של יש עתיד? האם הם יצליחו להציג את העבודה הטובה שעשו ולשכנע את הבוחרים להמשיך ולתת בהם אמון, כנגד כל עמלו התקשורתי (הלא מבוטל)של ראש הממשלה ?
כיצד תראה הכנסת עם אחוז החסימה המוגבה ביום שאחרי? האם האיחוד הצפוי של המפלגות הערביות עשוי להביא לכך שלראשונה נראה בכנסת מפלגה ערבית מאוחדת עם יותר מעשרה מנדטים? אולי איחוד כזה יצליח להביא את כל אזרחי ישראל הערבים אל הקלפי, ולהביא למפלגה ערבית המשקפת באמת את אחוז אזרחי ישראל הערבים מקרב האוכלוסיה? מפלגה של יותר משמונה עשרה מנדטים? אם כן, האם תוכל מפלגה כזו להחזיק מעמד ולפעול יחד למרות ריבוי הקולות השונים בתוכה?
ואם לא יידעו המפלגות הערביות להתאחד, מי יהיו המפלגות שייהנו מהמצב הזה? האם דווקא מפלגות השמאל, שייהנו לראשונה מתמיכה גדולה יותר של הציבור הערבי (למשל זו שתזכה בנציגותו של זוהיר בהלול) ? או שמא במצב של התנכרות גדולה של הציבור הערבי על רקע פיצול המפלגות, דווקא מפלגות הימין היהודית הן אלה שיגדלו על חשבון הציבור הערבי הלא מיוצג?
בשורה התחתונה, נראה שרוב הפרשנויות נוטות להתכנס להסכמה אחת - הבחירות הקרובות הן בעצם בחירות על ראשות הממשלה, יותר מאשר על כל שאלה אחרת. בשמאל מתחילה להתגבש הסכמה סביב נוסחת רק-לא-נתניהו. נראה שגם במרכז מתחיל להיווצר קונצנזוס שכזה. סביר להניח שבימין נראה את הבית היהודי מתייצבת מאחורי נתניהו. מה שמבשר כמה דמויות מפתח סביב השאלה כיצד יוכרעו הבחירות הקרובות, מעבר לשאלה המסורתית בדבר העדפתן של ש"ס ויהדות התורה (תשובה שמסתמנת, כרגיל, כפרגמטית): מה יאמר ליברמן? מה יאמר כחלון ?
נוכח התמונה ההולכת ומסתמנת, מודגשת יותר ויותר השאלה במה הולך לבחור בנימין נתניהו ? האם יונחה על בסיס פחדי ההווה או פחדי העתיד ?
אני נוטה להמר על בחירה של נתניהו שתעדיף את הציפור אשר בידו. ביום שני נדע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה