על שלושה לוחמי גדוד 50 בנח"ל שהואשמו בתחילה בהתעללות חמורה בעציר גזר לבסוף ביה"ד הצבאי עונש מאסר קל בגין "חריגה מסמכות". על פי העובדות - התעללות היתה? היתה.
הודאה בהתעללות - לא היתה.
והבעיה האמיתית? כלל לא היתה הבנה שזה מה שקרה שם.
חייל שנחקר הסביר " לפי דעתי בשטח עדיף לסגת מהערכים שלך מאשר שחבר יקבל סכין בגב, אבן בראש וכל מה שיכול לפגוע בו...כל עוד אתה דבק במטרה, שהפלסטיני לא יפגע במישהו בזמן שהוא מתפרע, אז המטרה מקדשת כל אמצעי."
אבל אותו חייל גם אמר משהו מאוד בסיסי: " אני בסופו של דבר לוחם, לא באתי להיות שוטר".
וזאת היתה ונשארה הבעיה האמיתית של החברה הישראלית בהתמודדותה עם בעיות הביטחון ביהודה ושומרון. במקום להכריע סוף סוף (אחרי 40 שנה!) בשאלת יחסיה של מדינת ישראל עם השטחים אותם כבשה/שחררה ב-1967, היא ממשיכה לשבת על הגדר.
את המחיר משלמים טובי בנינו - שעוברים שינוי אותו יעבור כל אדם שבא להיות לוחם ומצא עצמו עוסק בשיטור של חברה אזרחית המתנגדת למצבה.
ועם השינוי הזה הם חוזרים אל בינינו, וכך כולנו - כל הישראלים - הולכים ומשתנים.
כולנו - ימנים כשמאלנים - מוכנים להילחם על קיומנו כאן.
אבל האומנם הקמנו את מדינת ישראל כדי שכולנו נחיה כאן כשוטרים בעל כורחנו ?
ואם כולנו נסוגים מערכינו - מה יישאר מהמדינה שהקמנו כאן ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה