17.3.2015

שנה למשבר רוסיה-אוקראינה סביב חצי האי-קרים

לא רק בחירות בישראל היום. היום מציינים שנה להכרזת העצמאות של חצי האי קרים והצטרפותו אל רוסיה (או צירופו הכפוי; זה עניין של פרספקטיבה). שנה עברה מאז שהעולם גילה, להפתעתו, שסיפוח כוחני של חבל ארץ ממדינה אחת למדינה אחרת הוא משהו שעדיין עושים במאה ה-21. במהלך השנה הזו התברר, למי שלא הבין זאת קודם, שנכון לעת הזו, אין מדינה בעולם שמוכנה לעמוד אל מול התנהלות כוחנית שכזו ולהגיד לה "די!"

כמובן, יש הבדל אם מי שעושה זאת היא מדינה קטנה או גדולה. אחרי הכל, הפרספקטיבה המערבית הצופה בתמיהה בדרך בה רוסיה עושה כבתוך שלה באוקראינה, מקבילה מאוד לדרך שבה הפרספקטיבה הסינית צפתה (בתמיהה?) בדרך בה ארה"ב עשתה כבתוך שלה בעיראק. לזכותה של רוסיה, ההתנהלות שלה באוקראינה נעשית כל העת תוך הקפדה על מצג-שווא של פעילות של בדלנים מקומיים. כולנו יודעים (עד כמה שאפשר לדעת כאלה דברים) מי תומך, מחמש ופועל יחד עם הבדלנים האלה. 



משולחן הכתיבה, קל להאשים את ארה"ב ואירופה בהססנות-יתר, אבל כשמשווים את הדיווחים של נשיא אוקראינה המספרים על שיפור במצב עם הדיווחים על התקדמות הבדלנים אל מאריופול, העיר הגדולה האחרונה בדרכם אל חצי האי-קרים אפשר להבין אותם. 

כמובן, אם במקום להתבונן בכל העסק מרחוק, היתה נאט"ו מציבה כוח משמעותי באוקראינה, יכול להיות שכל העסק היה נמנע. יהיו שיגידו שפעולה כפי שאני מתאר כאן היתה מביאה למלחמת העולם השלישית. על זה אני רק יכול להגיד שאם פעולה הגנתית שכזו היתה מייצרת הסלמה מהסוג הזה, הרי שההסלמה הזו מחכה לנו בכל מקרה בהמשך הדרך, ואם יש דבר אחד שההיסטוריה לימדה אותנו, הרי זה שעדיף להתמודד עם איומים של רודנים שתלטניים השואפים לגדולה על חשבון שאר בני-האדם, מוקדם ככל האפשר. 

לקריאה נוספת


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה