לפני כמה דקות (18:01 שעון ישראל) תליתי את דגל ישראל על מרפסת ביתי, כפי שמקובל לעשות במדינתנו, ערב יום העצמאות.
מעולם לא הבנתי את האנשים שתולים את הדגל כמה ימים קודם לכן, ובמיוחד לא את מוסדות הציבור והעיריות הממלאים את הנוף הציבורי בדגלים מתנוססים, שיעמדו להם במלוא-התורן במהלך יום הזיכרון לחללי מערכות-ישראל, וזאת למרות שמדובר ביום זיכרון ואבל, שבו אם מניפים דגל - יש להניפו רק בחצי התורן.
לא יקרה דבר למדינת-ישראל אם יהיו בה פחות דגלים מתנופפים ביום-העצמאות, אבל כלל הציבור יזכור שביום הזיכרון גם הסמל הלאומי מורד לחצי-התורן.
הצמידות שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, תוצאה, בין היתר, של המנהג בראשית המדינה לקיים אזכרות לנופלי מלחמת הקוממיות ביום העצמאות עצמו, היתה ונותרה נסיון לעיצוב תודעתי של הקשר בין המאבק לעצמאות, וכמובן שגם מועד קיומו של יום השואה איננו מקרי בהקשר הזה. הצירוף של מועדי חג-הפסח ול"ג בעומר מביא לחודש אינטנסיבי של מועדים לאומיים, שהשלכותיו על התודעה הלאומית הוא משהו שקשה מאוד לחזות. תוסיפו את חג השבועות והשלכותיו הלאומיות של חג מתן התורה, בהקשר של יהודים דתיים-לאומיים, ובכלל תקבלו מורשת רב-רובדית שאיש איננו יכול לכוון.
אבל גם בלי לנסות לכוון, חובה על קברניטי ואזרחי-המדינה לזכור את ההבדל בין חגיגה לבין שכול, ולדעת כיצד מציינים כל אחד מהשניים. יש בדגל, כסמל יהודי-לאומי, מספיק משמעויות שלחלק מאזרחי המדינה הלא-יהודיים קשה להתחבר אליהן. לא צריך להוסיף ולנכר מן הדגל או לפגוע באוכלוסיות נוספות, ודווקא את אלו שבניהן ובנותיהן נפלו במערכותיה של המדינה, ושהמדינה, כפי שנוהגים קברניטינו לומר "חבה להם חוב גדול כל-כך".
לכן במשפחתי נהוג שאת הדגל תולים רק בשלהי יום הזיכרון, לקראת כניסתו של יום העצמאות, ועבורנו זהו האקט המפריד בין תום יום הזיכרון לתחילת יום העצמאות.
אם גם אתם מתולי הדגלים, אולי תאמצו גם אתם את המנהג הזה ?
מעולם לא הבנתי את האנשים שתולים את הדגל כמה ימים קודם לכן, ובמיוחד לא את מוסדות הציבור והעיריות הממלאים את הנוף הציבורי בדגלים מתנוססים, שיעמדו להם במלוא-התורן במהלך יום הזיכרון לחללי מערכות-ישראל, וזאת למרות שמדובר ביום זיכרון ואבל, שבו אם מניפים דגל - יש להניפו רק בחצי התורן.
לא יקרה דבר למדינת-ישראל אם יהיו בה פחות דגלים מתנופפים ביום-העצמאות, אבל כלל הציבור יזכור שביום הזיכרון גם הסמל הלאומי מורד לחצי-התורן.
הצמידות שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, תוצאה, בין היתר, של המנהג בראשית המדינה לקיים אזכרות לנופלי מלחמת הקוממיות ביום העצמאות עצמו, היתה ונותרה נסיון לעיצוב תודעתי של הקשר בין המאבק לעצמאות, וכמובן שגם מועד קיומו של יום השואה איננו מקרי בהקשר הזה. הצירוף של מועדי חג-הפסח ול"ג בעומר מביא לחודש אינטנסיבי של מועדים לאומיים, שהשלכותיו על התודעה הלאומית הוא משהו שקשה מאוד לחזות. תוסיפו את חג השבועות והשלכותיו הלאומיות של חג מתן התורה, בהקשר של יהודים דתיים-לאומיים, ובכלל תקבלו מורשת רב-רובדית שאיש איננו יכול לכוון.
אבל גם בלי לנסות לכוון, חובה על קברניטי ואזרחי-המדינה לזכור את ההבדל בין חגיגה לבין שכול, ולדעת כיצד מציינים כל אחד מהשניים. יש בדגל, כסמל יהודי-לאומי, מספיק משמעויות שלחלק מאזרחי המדינה הלא-יהודיים קשה להתחבר אליהן. לא צריך להוסיף ולנכר מן הדגל או לפגוע באוכלוסיות נוספות, ודווקא את אלו שבניהן ובנותיהן נפלו במערכותיה של המדינה, ושהמדינה, כפי שנוהגים קברניטינו לומר "חבה להם חוב גדול כל-כך".
לכן במשפחתי נהוג שאת הדגל תולים רק בשלהי יום הזיכרון, לקראת כניסתו של יום העצמאות, ועבורנו זהו האקט המפריד בין תום יום הזיכרון לתחילת יום העצמאות.
אם גם אתם מתולי הדגלים, אולי תאמצו גם אתם את המנהג הזה ?
תיכף תתלונן על הדגלונים שתולים בכל מקום
השבמחקאם כבר מזכירים את המנהג התמוה הזה.... אכן, אני מתנגד גם להשתטות הזו. הסיבה היא פשוטה: את מי מכבד המינהג הזה, את הדגל והמדינה או את המכונית ? תולים דגלי לאום על מכוניות הממלאות תפקיד רשמי-ייצוגי. עם כל הכבוד לכל בעלות ובעלי המאזדות והסובארו, ולרצונם לייצג את המדינה, יש דרכים מכובדות יותר לעשות את זה מתליית דגלונים קטנים על כל קופסאות הפח השועטות להן בדרכים. מצב הדרכים בישראל הוא כלשעצמו רחוק מלכבד מדינה מתוקנת. בוודאי שמילוא הכבישים בדגלוני הפלסטיק הקטנים שאחר-כך מושלכים אל הפח, איננו מכבד את הדגל או את המדינה.
השבמחק