אז מי רוצה שכן יהודי ?

נתקלתי הודות לבלוג המשעשע והחשוב ואן-דר-גרף-אחותך במאמרה של יעל משאלי העוסק בשאלת השכנים שהיא היתה רוצה ולא רוצה לגור לידם. 

הרהרתי מעט, והגעתי למסקנה שאין מנוס. צריך לתרגם את  המאמר של יעל משאלי לעברית, עבור היהודים ששכחו מה זה להיות יהודים: 

אז מי רוצה שכן יהודי ? 


זה נשמע רע מאוד, אולי ננסח את זה אחרת: אנחנו רוצים לגור ליד אנשים שיסייעו ב"שמירת הצביון הגרמני של מדינת הגרמנים". כן, ככה. עד ששוב נרגיש ביטחון שזו תישאר מדינה גרמנית. 

כל מי שרוצה להביע דעה על ההוראות שהורו אותנו המנהיגים, ראוי שיתקלף קודם מכמה שכבות צביעות. ראשית, "הוראה של מנהיג" נשמעת לא טוב בגרמניה של ראש השנה 2011. שנית, "יהודים" זה הכי לא פוליטיקלי קורקט. מותר להאשים אותם בשריפה, באופן הכי ספונטני, אבל חוצמזה אסור להגיד עליהם כלום. שלישית, לא תמיד צריך להגיד את האמת. בטח שלא בקול רם. 

אז נכון, היו לכולנו מספיק הוראות וצוים ודרשות מביכות של מנהיגים בזמן האחרון. אבל אם מקלפים את כל שכבות הצביעות והמבוכה הנ"ל, נשארים עם שאלה לגמרי לא פשוטה: מי רוצה שכן יהודי ? 

כן, זה נשמע לא טוב. זה נשמע רע מאוד. וזה רע מאוד. אולי כדאי לנסח את זה אחרת, לא להתמקד דווקא ביהודים. כי הרי, אנחנו גם לא רוצים שכנים אפריקאים שהסתננו לא מזמן לארץ, לא רוצים  שכונה של עובדים זרים ממש על ידנו, ו...כן יוצא שאנחנו לא רוצים לגור בין אנשים שהחזון הפאן-גרמני לא חשב עליהם כתשתית המדינה הגרמנית. או, זהו! הניסוח המנומס יהיה להגיד "לשמור על הצביון הגרמני של מדינת גרמניה". 

לי זה נשמע ממש בסדר גמור. 

אז נכון, יש על זה המון שאלות (הפופולרית ביניהן היא "אם בעולם היו מחוקקים חוק שאסור למכור נדל"ן לגרמנים... ?" אבל היי, יש חוקים כאלה בעולם הנאור, לאו דווקא נגד גרמנים, אבל יש), אלא שהשאלות הללו עוקפות את שאלת היסוד של החברה הנוצרית-הגרמנית. בשביל מי ובשביל מה הקמנו, לעזאזל, את המדינה הגרמנית ? 

ברור לי שלכל אחד מאיתנו יש תשובה אחרת. הרבה אנשים בין באוואריה לשלזוויג-הולשטיין מנסחים את תשובתם מדי בוקר ממש, כשהם מאכילים ומשקים ומטפחים את המסתננים מכל העולם להגיע הנה. אבל לאחרונה כבר מסתמנת הסכמה-שקטה (כי אנחנו בעיקר חוששים להישמע שונאי אדם פרימיטיביים) שיש לנו בעיה. מדינת הגרמנים, המדינה הגרמאנית, כבר לא נראית כמו משהו ברור מאליו. 

תפקידם של הנחיות ודרשות של מנהיגים, מעבר לפרקטיקה, רחב ומהדהד כמו פסקי-דין. לפעמים אפילו כמו פסקי-דין של בית המשפט העליון: קביעת נורמה, רף מוסרי, אמירה חינוכית. 

לאוזניים חילונית, ההוראות נשמעות מנותקות במקרה הטוב, וגזעניות-פרימיטיביות-אנטי-דמוקרטיות במקרה הפחות טוב. 

לאוזניים "דתיות" הן נשמעות כמו משהו שחבל שאומרים מחוץ למרחב הסגור והאינטימי של אנשי-שלומנו. 

אבל האמת היא שיש דברים שצריכים להיאמר, ומנקודת המבט שלי - לא נורא אם אומרים אותם 50 מנהיגים. לא נורא אם מגדירים את זה כ"הוראה". אני יכולה להתגבר על המבוכה: תושבי גרמניה, נא לא למכור או להשכיר נדל"ן ל"יהודים". "יהודים" במובן הרחב של זרים, של לא-גרמנים. 

בואו נגיד שזה צו חירום ל-5 שנים, 10, 20 (זה בעצם תלוי במטפחי המסתננים ובפוסט-גרמנים). עד שהדמוגרפיה תתייצב ונרגיש שוב בטחון לגבי הצביון הגרמני-נוצרי של החברה הגרמנית. אחר-כך נשקול את זה שוב. 

עוד לא אבדה תקוותנו, אבל אנחנו כבר מזמן לא "כולנו אור איתן". 

אכן. אין ספק שאיננו, כולנו, "אור איתן".  

(הבהרה: הטקסט הבא הוא העתקה תוך שינוי והחלפת מילים של המאמר "אז מי רוצה שכן ערבי ?" של יעל משאלי שנחזה בעיניי לגזעני. למקרה שזה לא ברור למישהו, זוהי הבעת דעה ביקורתית. אני לא מסכים עם הגברת משאלי. לכאורה, ניתן לתאר את הפוסט הזה כסאטירה. נורא חבל שהיא לא מצחיקה אותי).