בעוד הגשת רשימות המפלגות לוועדת הבחירות המרכזית בעיצומה, ממשיכה הדינמיקה של רה-ארגון בפוליטיקה הישראלית להפתיע באלסטיות ובגמישות שבה. השאלה האם המחאה החברתית שינתה את התודעה הישראלית יכולה להיענות בחיוב: שינתה גם שינתה.
אם הרשימה המאוחדת של הליכוד וישראל ביתנו מדגימה שבמאזן הכוחות שבין הליכוד לישראל ביתנו, דווקא מפלגתו של אביגדור ליברמן היא הצד החזק, בא עמיר פרץ והזכיר לכולם בהצטרפותו לתנועה בראשות ציפי לבני, שהמפה הפוליטית הישנה של ימין ושמאל איננה נכונה עוד.
מי היא המפלגה השמאלית יותר ? התנועה שלא תשב עם נתניהו באותה ממשלה, והמחוייבת לקידום הסדר מדיני של שלום עם הפלסטינים ? או העבודה, שכנראה, בנסיבות מסויימות, תשב אף תשב עם נתניהו, שמפגינה פאסיביות מרשימה לגבי השאלות המדיניות (בשילוב ניציות נחושה כשהתותחים יורים), אך מפרטת באופן יוצא-דופן את תוכניותיה החברתיות-כלכליות לשיקום מדינת הרווחה ?
מהו שמאל בישראל ? מהו ימין ?
תקשיבו למסיבת העיתונאים של לבני ופרץ. די לשמוע את ציפי לבני מתייחסת למשנתו החברתית-סוציאלית של ז'בוטינסקי המאפשרת לה ולעמיר פרץ ללכת בדרך משותפת גם בדרך החברתית, בנוסף להשקפותיהם המשותפות בנושאי אופיה היהודי-דמוקרטי של המדינה ויחסי-החוץ והביטחון שלה, כדי להבין שהתהליך של המיפוי מחדש עודנו בעיצומו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה