אהוד ברק הודיע כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים. ההסבר שהוא נותן:
"ההחלטה שלי לפרוש נובעת מכך שאני רוצה להקדיש יותר זמן למשפחתי...אני מרגיש שמיציתי את העיסוק בפוליטיקה שלא הייתה עבורי מעולם מושא לתשוקה".
ההסבר שאני נותן:
עוד לא היה לישראל פוליטיקאי שכל-כך רצה רק למשול, כמו אהוד ברק. האיש -
- שהיה מהרמטכ"לים הפוליטיים ביותר שידענו;
- שנכנס בזריזות מרשימה לפוליטיקה אחרי פרישתו מצה"ל, לתפקיד שר פנים בממשלת רבין;
- שפרש לענייניו הפרטיים מייד אחר שהפסיד בבחירות לראשות-הממשלה, אחרי כהונה אינטנסיבית להפליא, רבת השראה ומאמצים, אך דלה להפליא בהישגים;
- האיש שלא הצליח לחזור להנהגת העבודה בתקופה שלאחר הפסדה של מפלגת העבודה בבחירות 2003;
- האיש שידע לנצל את נפילתו של עמיר פרץ, והקפיד לשבת בממשלת אחדות, תוך שהוא מקריב את עתיד מפלגתו, מפלגת העבודה, לטובת כסא ביצועי;
- האיש שבחר, ברגעי ההכרעה, את התפקיד הביצועי והיה נכון לשלוח את מפלגתו אל פח האשפה של ההיסטוריה, תוך שהוא מקים לו מפלגה חדשה;
לא יכול לצפות שנאמין לו, ברצינות, שהפוליטיקה, במובן של כוח-המשילה, לא היתה לו התשוקה המרכזית של חייו.
ולא, הוא גם לא יכול לצפות שנאמין לו שהוא פורש בלי קשר להערכתו המפוכחת את סיכוייה של מפלגת העצמאות להצליח בבחירות הקרבות. כאשר דמות כה דומיננטית בסיעה פוליטית פורשת בנקודת-זמן כזו לפני הבחירות, עם עקביות היסטורית בהפגנת אמביציה לשלטון, אין אלא להסיק שהיא מעריכה שסיכוייה דלים מדי, ואיננה רוצה להתבזות.
אהוד ברק כמובן איננו לבד. ראינו עד כמה יאיר לפיד ושלי יחימוביץ' נבהלו, כל אחד בדרכו, משובה האפשרי של ציפי לבני לזירה והודעתה הממשמשת ובאה על התמודדותה.
מבט זהיר על התנהלותו של ברק מחייב מסקנה אחת. אחרי שראה שאפילו המבצע בעזה שיפר רק זמנית את מצב המפלגה שלו בסקרים הוא העדיף לפרוש כך שהוא יוכל תמיד לטעון שהסקרים הראו שמפלגתו היתה נכנסת אל הכנסת בביטחה. יתרה מכך, פרישה בעת הזו תאפשר לו לטעון בעתיד שפרישתו היא שגרמה להתאדותה של המפלגה, ולא התנהלותו בשנים שקדמו לבחירות האלה.
לצערי הרב, אנחנו גם לא יכולים להיות שקטים שהוא עוד לא ישוב. עם אמביציה פוליטית לוהטת כמו שלו, הוא עוד יחזור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה