עמוד ענן - סיכום בטרם עת (חלק שלישי - ספקולציות בצד, המבצע הזה שיפר את מצבה של ישראל או הרע אותו?)

בהתבסס על מה שאנחנו יודעים בוודאות, ולא על מה שאולי קרה ויעברו שנים רבות עד שנדע (או לעולם לא), ברורות העובדות הבאות: 

1. לראשונה מאז 1991 נורו טילים על תל-אביב. 

2. לראשונה אי-פעם נורו טילים לכיוון ירושלים. 

3. לראשונה אי פעם הדגימה ישראל שמערכת כיפת ברזל מסוגלת להגן על חלקים גדולים מאיזור הדרום ומגוש דן באופן 

    אפקטיבי. 

4. אחרי שנים ארוכות, הדגימה ישראל שוב שהיא מסוגלת לגייס אנשי מילואים בהיקפים של אוגדה ? יותר ? ושהיא נכונה לעשות כן, ולהשאיר אותם מגוייסים למרות העלות הכלכלית, למען אינטרסים שהיא תופשת כאסטרטגיים. 

5. העורף הישראלי שוב הפגין נחישות מרשימה נוכח מטחי טילים. 

6. המנהיגות הישראלית שוב הפגינה אדישות עצומה ואיומה בכל הנוגע לדעתם של אזרחיה על התנהלותם ואחד מאלה - 

  א. זלזול עמוק באינטליגנציה שלהם. 

  ב. חוסר יכולת משמעותית לתכנון של מבצע ליותר מכמה ימים. 

(אני נוטה ל6(א), אגב, למקרה שזה לא היה ברור משני הפוסטים הקודמים. גם ספקולציות יכולות להיות נכונות לפעמים, אתם יודעים)

דומה ששני הדברים העיקריים שיישארו כמורשת 'עמוד ענן' הם- 

א. ארגון טרור הצליח לשגר טילים לאיזור ת"א ולאיזור ירושלים. 

ב. ישראל הדגימה יכולת התגוננות אפקטיבית ויעילה למדי כנגד מטחי טילים. 

האם אפשר לקבוע שטילים כבר אינם איום אסטרטגי על ישראל ? 

3. הבשורה הגדולה של 'עמוד ענן': טילים אינם איום אסטרטגי על ישראל

מבחינה כלכלית, כבר יודעים הרבה זמן שכיפת ברזל היא פרוייקט כדאי. אבל ההשלכות שלו מבחינה פסיכולוגית - הן על הציבור הישראלי והן על מדינות ערב וארגוני הטרור, לא יסולאו בפז. אומנם עדיין לא מדובר במערכות שמאפשרות קיום חיי שגרה שלווים, אבל סיכול של 90% מהטילים

אחרי 'עופרת יצוקה', בצד הביקורת הקשה בעולם על הפגיעה באזרחים, התגאה צה"ל באמצעים המשוכללים בהם נעשה שימוש במבצע, חלקם לראשונה בלוחמה אמיתית, ובחיי-החיילים הרבים שחסכו. סביר מאוד להניח שגם אחרי 'עמוד ענן' נלמד על התקדמות מרשימה בתחומים שונים, מעבר לפסטיבל סביב כיפת מגן (שעם כל השמחה על הצלחתה הגדולה והמרשימה ביירוט אחוז גבוה מאוד של הטילים, חשוב להזכיר - איננה מגנה על היישובים הקרובים לרצועה מרחק של פחות מ-4.5 ק"מ) הרבה מאוד מילים ייאמרו על השקט שהושג. חשוב לזכור כי בשנה שאחרי "עופרת יצוקה" היתה על פי צה"ל ירידה של כ-90% בירי טילים על ישראל משטחי רצועת עזה. מצד שני, הטיל הראשון נורה שבועיים אחרי תום המבצע. אם נניח ש'עמוד ענן' ישיג תוצאות דומות, חשוב לשאול את השאלה: זה היה שווה את זה ?חלקה הצפוני של ישראל היה נתון להתקפות טילים בין השנים 1969 ל-2006. בעבר נורו קטיושות אף על פתח תקווה. הפרדיגמה של יצירת מאזן-אימה מעולם לא השיגה תקופות שקט ארוכות, ובכל זאת, גם היום, זה מה שישראל מנסה. זה מה שמדינת-ישראל מסוגלת להשיג היום בכוחותיה הצבאיים המשוכללים ? האומנם מאזן-הכוחות הוא כזה שאין בידי ישראל להבטיח שקט לתושבים שאינם מרוחקים מספיק מן הגבולות ?

וכמובן, אסור להתעלם מדבריה של שרת החוץ של ארה"ב, הילארי קלינטון, במסיבת העיתונאים אמש בה הוכרזה הפסקת-האש. קלינטון אומנם בשלהי תפקידה, אך עדיין משמיעה את קולה של ארה"ב. קולה של ארה"ב הוא חד וברור: הפסקת האש הזו נתפשת כצעד. "כל צעד חייב לקדם אותנו לקראת שלום כולל".

4. ובסופו של יום, ככל שהצדדים מטפסים על עצים גבוהים יותר ויותר, תושג רגיעה, שככל הנראה תהיה דומה יותר לשאיפות של חמאס להודנה מאשר את השאיפות של ישראל לשלום.

על דבר אחד אני מוכן להתנבא כבר עכשיו - במידה והמבצע הזה מסתיים בהסכמה על רגיעה, ולא בהשתלטות ישראלית על מלאה על עזה, המעברים בעזה ייפתחו, באופן שילמד את בנימין נתניהו לקח אחד שקודמיו כבר למדו: אל תצא למלחמה שאתה לא יודע איך לנצח בה.