עמוד ענן: סיכום בטרם עת (חלק שני) (או למה המבצע הופסק כל-כך מהר והאם הצלחנו או נכשלנו?)

במהלך השבוע האחרון, השאלה הגדולה שעמדה בפני כל מי שהתבונן במתרחש בישראל היתה מה הסיבה ליציאה למבצע הצבאי בעזה שהחל בחיסולו של אחמד ג'עברי, רמטכ"ל חמאס ? מהי בעצם התכלית האמיתית של המבצע שדרשה גיוס של 75,000 חיילי מילואים (בין הספקולציות אפשר היה למנות גם את אפשרות הכיבוש מחדש של עזה ואת האפשרות לתקיפה של אתרי הגרעין של איראן בהסתמך על ההסחה שמעניקה התקשורת העולמית בזמן מבצע צבאי בעזה)

אחרי כניסת הפסקת-האש לתוקפה אמש, השאלה החדשה העומדת היא כיצד מגייסת ישראל עשרות אלפי חיילי מילואים, יוצאת למבצע כשהיא יוצרת את הרושם בעיני כל הרואים כי היא נחושה לשנות את המציאות של המצב הבטחוני בדרום -מן היסוד - ומגיעה להפסקת-אש שמעוררת בקרב תושבים רבים בדרום תחושת אכזבה קשה, התמרמרות על התקפלות הממשלה, ואף האשמות קשות על כך שהם נבגדו בידי ממשלתם-הם. 

בפוסט האחרון שלי, "עמוד ענן: סיכום בטרם עת (חלק ראשון) (או למה בעצם יצאה ישראל למבצע הזה ?)", הסברתי מדוע הנימוקים הרשמיים ליציאה למבצע - החזרת השקט לישובי הדרום, והתגלגלות למבצע כתוצאה מהסלמה שהניעו הארגונים בעזה - אינם סבירים ואינם נכונים בעיניי. 

הצעתי 4 הסברים אחרים - מבצע כמהלך שנועד לשמור את ההרתעה הישראלית; מבצע כמהלך במלחמה הקרה עם איראן; מבצע כמהלך שנועד לשמר את רצועת הביטחון בעזה; מבצע כמהלך במערכת הבחירות.

וסברתי שכל ההסברים שהצעתי ריחפו בתודעתם של מקבלי-ההחלטות כסיבות אפשריות ליציאה למבצע. כל אחד מאיתנו יחליט בינו לבינו כמה מכריע היה כל אחד מהם. אני נוטה לחשוב שעבור מפקדי צה"ל הכריע השיקול של רצועת-הביטחון, עבור הפוליטיקאים הכריע שילוב של שיקול בטחוני זה או אחר יחד עם השיקול של הבחירות הקרבות, ואין לבטל כלל את העובדה שכולם היו מודעים לתהליכים שעובר המזרח-התיכון אשר רובם המכריע רואה בהם איום הולך וגדל על ישראל, שיש להקדים לו רפואה למכה. 

אבל עם כל ההסברים האלה, איך זה קורה שמבצע מסתיים לו כך לפתע ? והאם הסיום היה מוצלח או כושל ? 

כל הסבר שיינתן לשאלה הזו, חייב להתייחס לפרסומים על מה שישראל הסכימה לתת לחמאס במשא-ומתן ולמה שהיא קיבלה, מעבר להסכמה ההדדית להפסיק את האש בעת הזו. 

על פי מסמך ההבנות - 

ישראל התחייבה

• להפסיק את החיסולים
• לבטל את רצועת-הביטחון (זו המשמעות של הפסקת הכניסה לשטח הרצועה, הפסקת הגבלת התנועה של התושבים באיזורי הגבול והפסקת טיווח התושבים הנעים באיזורים אלה)
• לפתוח את המעברים תוך הקלת מעבר אנשים וסחורות 
• על פי הפרסומים, ישראל התחייבה גם להקל את מגבלות הדיג
• לפנות למצרים, המתוארת כנותנת-החסות להפסקת-האש בכל מקרה בו צד סבור שהיתה הפרה או שיש לו השגה 
• למצוא מענה לסוגיות אחרות שאולי יתבקש הטיפול בהם 

חמאס התחייב  - 

• להפסיק את שיגור הרקטות לישראל 
• להפסיק את ההתקפות לאורך הגבול 
• לאכוף את ההסכמות על הארגונים האחרים 
• לפנות למצרים, המתוארת כנותנת-החסות להפסקת-האש בכל מקרה בו צד סבור שהיתה הפרה או שיש לו השגה 
• למצוא מענה לסוגיות אחרות שאולי יתבקש הטיפול בהם 

כשחושבים על דינמיקת המשא-ומתן כפי שפורסמה, אי-אפשר להתעלם מכך שישראל נסוגה משמעותית בדרישותיה בדבר הקשר בין התחייבויותיה שלה להתחייבויות הצד השני. מדרישה של 'קודם כל שקט' ואז נראה, הגענו למצב שבו אחרי 24 שעות, ישראל מתחילה להגשים את חלומותיו של החמאס.

בנוסף, עדיין אין זה ברור האם התחייבו הארגונים שלא לתקוף גם מסיני; האם מצרים התחייבה לסייע לישראל במלחמה בהברחות הנשק; מה קורה כשחמאס מנסה אבל נכשל ומהו טבע ההבטחה של ארה"ב שהזכיר נתניהו בדבריו על הפסקת האש, לסייע לישראל במלחמה בהברחות הנשק מאיראן.

איך שלא מביטים בתמונה הזו, אם הנחת המוצא היא שתכלית המבצע היתה השבת השקט לדרום הארץ, קשה להבין מדוע ישראל הסכימה להפסקת האש.

הדברים שפורסמו פשוט לא מתיישבים עם השכל הישר.

הממשלה ומערכת הביטחון מכירות היטב את המציאות הנוהגת בעזה.

נתניהו הוא הרי האיש שטען שאסור לסמוך על החמאס. והנה הוא מקבל עיסקה שלכמותה התנגד כל הקריירה שלו.

התמיהות הן לא רק לגבי נתניהו או ליברמן. למקרה שמישהו לא זוכר, אהוד ברק הושבע לתפקידו כשר הביטחון בממשלת אולמרט במהלך יוני 2007. האם הוא לא חשב על האפשרות להגיע להסכמה הזו עם החמאס בלי המבצע הזה, ולקבל את הצעת הניה כשהוגשה ? האם כל צמרת צה"ל  פתאום ראתה את האור והגיעה למסקנה שאפשר לוותר על רצועת-הביטחון, לפתוח את המעברים ולסמוך על החמאס ? ואם הם חשבו שכל עוד פרשת גלעד שליט לא מגיעה לסיום אי אפשר, אבל אחרי סיומה דווקא אפשר ליצור סטטוס-קוו חדש עם החמאס, מדוע לא קידמו את הנושא בדרכי-שלום ובלי קורבנות בנפש משני צידי הגבול ?

פלא שראש ממשלת חמאס, איסמאיל הנייה, מצהיר על נצחון ? הרי זה מה שחמאס רצה מההתחלה.  את העיסקה של פתיחת המעברים תמורת התחייבות שלא לבצע פיגועים, הציע איסמאיל הנייה עוד ביוני 2007.

מה יכול להסביר את המצב הלא-הגיוני הזה ? מה גרם לישראל לסיים את המבצע כך ? 

למרבה השמחה, גם לשאלה הזו אפשר להציע שורה של הסברים, חלקם מבוססים יותר, חלקם קרובים יותר לספקולציות פרועות. אני נוטה לטובת אחת הספקולציות, דווקא, אבל זו כבר בחירה שכל אחד מאיתנו צריך לעשות בעצמו.

הסבר א': מבצע שיקום ההרתעה הצליח: ישראל הגיעה למסקנה, על בסיס מידע מודיעיני, שהרתעתה שוקמה לחלוטין, וההנהגה האחראית של ישראל לא היתה מוכנה לסכן חיילים במהלך קרקעי כשאין בו צורך. ההסבר הזה יוצא מן ההשקפה שבנימין נתניהו ואהוד ברק לא מתנהלים על בסיס שיקולים של פופולריות זולה, אלא על בסיס שיקולים של אחריות לאומית. אין להם בעיה להיתפש כחסרי חוט-שדרה בעיני ההמונים, כל זמן שהם יודעים, על בסיס דוח"ות המודיעין שבחדרי-חדרים, בעזה וברחבי כל העולם הערבי, כל מקבלי-ההחלטות הבינו שאסור להתעסק יותר עם ישראל.

ההרתעה שוקמה. 

האם כל זה מתיישב עם הסכם הפסקת-האש ? אם ישראל אכן משוכנעת שאין לה מה לחשוש יותר מהארגונים ברצועה, אין לה עוד צורך בחיסולים, רצועת ביטחון ובהגבלות החמורות על מעבר אוכלוסין וסחורות. אין לה גם ממה לחשוש ממצרים כבורר. אבל האם סביר שישראל הצליחה להשיג כזו רמה של הרתעה כלפי הארגונים בעזה לאור עצם שיגורם של טילים אל איזור ת"א ולאור התמדתם בשיגור הטילים עמוק לתוך זמן הפסקת-האש ? תמהני.

זהו כמובן הסבר ספקולטיבי.

כל המידע שיכול לבסס את ההסבר הזה מסווג וישוחרר לידיעת הציבור, אם בכלל, רק בעוד שנים רבות. 

עם זאת, אפשר למצוא תימוכין חלקיים לספקולציה הזו בדיווחים בתקשורת. מאמרו של גיא בכור בגלובס "ישראל השיבה לעצמה את הדימוי של מדינה גאונית ומרתיעה" מייצג היטב את הפרספקטיבה שמבטא ההסבר הזה. על פי הנרטיב הזה, אחת מתכליות המבצע היתה עצם ההודעה על גיוס 75,000 חיילים, ולא עצם שליחתם לקרב.

מין תזכורת שכזו על עוצמת השרירים שישראל יכולה להפעיל, אם היא באמת רוצה. 

הסבר ב': מבצע נטרול הבסיס הדרומי של איראן הצליח: ישראל הצליחה להבהיר למנהיגי החמאס כי עליהם לבחור בין ניתוק קשריהם מאיראן לבין כיבושה המלא של רצועת-עזה בידי ישראל.

החמאסניקים נבהלו והעדיפו עצמאות תחת הגמוניה חדשה - במקום איראן, מצרים.

בתרחיש זה, מצרים וטורקיה היו שותפות מלאות למהלך שביטא את שיתוף הפעולה הסודי אך ההדוק של הציר האנטי-איראני המשולש ישראל-טורקיה-מצרים.

ההסבר הזה מבהיר היטב מדוע כעת אפשר לפתוח את המעברים. הוא נשען על ההנחה שיש הסכמה בין ישראל למצרים שבכל מקרה של הפרה אסטרטגית של ההסכם על ידי חמאס ההופכת את עזה לבסיס עבור איראן, עזה תאבד את עצמאותה (אם על ידי חלוקה של הרצועה בין מצרים לישראל, ואם על ידי כיבושה על ידי אחת המדינות, בהסכמת השניה).

האם כל זה מתיישב עם הסכם הפסקת-האש ? שאלה טובה. בהנחה שישראל מתמקדת במלחמה הקרה מול איראן כאיום האסטרטגי העיקרי מולה, וגיבוש הברית מול איראן היא אינטרס עליון, בהחלט אפשר להבין מצב בו ישראל מוכנה לקחת סיכונים משמעותיים בחזית מול חמאס. זה כמובן לא מבשר טובות עבור תושבי הדרום. בהחלט אפשר לתאר את ההסכמות האלה כאילו ישראל הסכימה לסכן אותם, כדי להגן על דימונה ועל המערך האסטרטגי מול איראן. זו כמובן לא תהיה הפעם הראשונה בה ממשלה בישראל מקבלת החלטות שנוגדות את האינטרס של חלק מתושביה, בשם האינטרס הלאומי העליון. גם לא האחרונה. 

מאחר וכל האינטריגות עתירות-הדמיון האלה הן בליבת הביטחון הלאומי של ישראל, סביר להניח שמידע שיאשרר את ההסבר הזה לעולם לא ישוחרר לידיעת הציבור. 

עם זאת, גם לספקולציה הזו אפשר למצוא תימוכין חלקיים בדיווחי התקשורת. 

זה הסבר טוב לכך שאיראן בחרה, דווקא בעת הזו, להודות בכך שהעבירה לחמאס את הטכנולוגיה של ייצור טילי הפאג'ר ארוכי הטווח ולמתוח ביקורת על מדינות ערב האחרות, על כך שאינן מחמשות את הארגונים ברצועה. 

ראש הממשלה נתניהו בוודאי מאמין ברציונל זהות האינטרסים של מדינות ערב וישראל אל מול איראן, שבבסיס ההסבר הזה. 

גם המתיחות החדשה בין חמאס לחיזבאללה ניתנת להסבר בדרך זו. 

הסבר ג': כשלון ישראלי כתוצאה מהערכה לא-נכונה של המצב בעזה/במזרח-התיכון

ההסבר הזה עצוב הרבה יותר מקודמיו. על פיו ישראל נכשלה כשלון חרוץ במלחמתה עם החמאס בגלל שהנהגתה סיבכה את המדינה עד מעל לראשה, כשההסתבכות יכולה לנבוע משתי סיבות שונות: 

הסתבכות עקב הערכה לא-נכונה את חוזק הארגונים בעזה על פי הסבר זה, התברר לישראל שהארגונים בעזה חזקים הרבה מכפי שהיא שיערה.

המידע שהצטבר בימי-הקרב, הביא למסקנה שכניסה קרקעית לעזה תעלה לישראל בדמים מרובים, וספק רב אם היא אכן תצליח להגיע להכרעה. ייתכן שרק במהלך המבצע התברר לצה"ל היקף מערך המנהרות התת-קרקעי של החמאס, והצמרת הבטחונית הבינה שהארגונים בעזה יהיו מסוגלים לנהל מלחמת-הגנה עיקשת, מבית לבית, תוך גרימת אבדות כבדות לחיילי צה"ל, כשלוחמי הארגונים מצליחים להימלט שוב ושוב אל מנהרותיהם מתחת לאדמה, והאש הצה"לית מצליחה בעיקר לגרום להרוגים אזרחיים כה רבים, עד כי דעת-הקהל העולמית תאלץ את המדינה להפסיק את המבצע.

במצב הזה, ההנהגה - מפוכחת מאשליותיה - נאלצה להפסיק את המבצע ולחתור להפסקת-אש, מתוך הבנה שהרתעה בוודאי לא תושג בדרך הזו, ו/או כי רצועת-הביטחון איננה מצדיקה את הכניסה לבוץ העזתי, ו/או מתוך הבנה שכניסה לבוץ העזתי תביא להפסד בטוח בבחירות הקרובות.

האם ההסבר הזה מתיישב עם הסכם הפסקת האש ? לכאורה, במצב שבו ישראל הגיעה למסקנה שהיא לא נכנסת קרקעית לעזה, ביצוע גיוס המילואים שם אותה בין הפטיש לסדן. כלכלית, גיוס כזה פוגע במשק. כלכלית, המשך הלוחמה פוגע במשק ומשתק חלקים גדולים מהדרום. במצב הזה, עדיף לישראל לחתוך כמה שיותר מהר. ייתכן שהדרך היחידה לחתוך היתה להיענות לדרישות הארגונים. כשלון, לא ?

מבין כל ההסברים, זה היחיד שאם הוא נכון - נדע על כך בשנים הקרובות. תימוכין לנכונותו אפשר למצוא בנימוקים שפורסמו בתקשורת להגדלת מספר המגוייסים מ-30,000 ל-75,000 איש. 

הסתבכות עקב הערכה לא-נכונה את הנכונות של המדינות הערביות תחת הנהגה איסלאמית לעמוד לימין חמאס על פי הסבר זה, התברר לישראל, הודות לשילוב של מידע מודיעיני ומסרים דיפלומטיים חריפים מאוד ממצרים ומטורקיה, ואולי מעוד מדינות ערביות, ש'עמוד ענן' כמעט והפך לו למלחמה כוללת של ישראל עם חמאס, מצרים, אולי גם טורקיה, אולי גם סוריה, אולי גם חיזבאללה המסייע באמצעות ירי טילים בלתי-פוסק מלבנון ואולי אף איראן. 

האם כל זה מתיישב היטב עם הסכם הפסקת-האש ? זה די תלוי בשאלה מי מהמדינות/ארגונים שהוזכרו כמצטרפים למהומה באמת איים להצטרף. אם מצרים, למשל, הציבה אולטימטום בפני ישראל, בנוסח דוגמת "או שתסיימו את המבצע או שנבטל את הסכם השלום ונבוא לעזור לאחינו הנטבחים" או ניסוח אחר בסגנון נאה יותר, בהחלט אפשר להבין שאחרי לילה לבן של דיונים, הגיעה ממשלת ישראל למסקנה שתהא מה שתהא האסטרטגיה ארוכת-הטווח שלה מול מצרים, בשלב ראשון צריך לעצור את ההסלמה, כאן ועכשיו. לפני שיהיה מאוחר מדי.

תרחיש זה הוא בעצם ההסבר שנתן איסמאיל הנייה לסוף המבצע. הוא גם מסביר היטב מדוע נזקקה  'התשיעיה' לשעות ארוכות בדיונים האם להיכנס למהלך קרקעי בעזה אם לאו, בלילה שבין יום שלישי ליום רביעי.

ההסבר הזה נתמך בדברים שנאמרו על ידי מנהיגי טורקיה ומצרים בדבר חוסר נכונותם לשבת בשקט כשאחיהם נטבחים, הוא מסביר את ההצעה הטורקית לנהל שיחות ישירות עם ישראל כדי להביא לסיום המבצע ומתיישב היטב עם אמירתו של ראש-הממשלה של מצרים, קנדיל, כי מצרים אינה יכולה לעבור על מה שקורה בעזה בשקט. 

האפשרות שסוריה תהפוך מעורבת יכולה להסתמך על ריבוי אירועי האש בגבול ישראל-סוריה בשבועות האחרונים, שייתכן שיש בו להעיד על נסיון מכוון של השלטון הסורי להצית את הגזרה בצורה שתאפשר לו את הטלת האשמה בישראל, ואם לא תעניק לו זמן משמעותי נוסף, אולי תצליח לשנות את דינמיקת היחסים עם המורדים לאור האויב המשותף, או במקרה הגרוע ביותר - לפחות תאפשר לו ליפול כשהוא נלחם בישראל (בסגנון סדאם במלחמת המפרץ של 1991). 

באשר לאפשרות מעורבותו של חיזבאללה, יש לכך תימוכין במידע המצוי במאמר של רונן ברגמן שטען בסוף אוקטובר כי חיזבאללה מתכונן למלחמה גדולה מול ישראל.  באותו מאמר תיאר ברגמן את עוצמתו של הארגון במילים הבאות - "מאז שהכריח את ישראל לסגת בפאניקה מלבנון בשנת 2000, חיזבאללה הקים עוצמה צבאית אדירה, עם נשק ש-90% מהמדינות בעולם לא מחזיקות". עם זאת, יש להעיר כי ההערכות לגבי כוונותיו של חיזבאללה אינן נקיות מספקות. הצהרותיו האחרונות של נסראללה מלמדות על מדיניות של הארגון להגביל את פעולותיו לציר איראן-סוריה-לבנון. המצב הפנים-לבנוני הוא כה נפיץ בימים אלה, שקשה להאמין שנסראללה ייקח על עצמו ביודעין אחריות לחזית לבנונית-ישראלית בלי קונצנזוס לבנוני בעניין. עם זאת, ראוי לציין שגם במצב שבו מצרים, טורקיה וסוריה עומדות מנגד, בהחלט ייתכן שהמודיעין הישראלי הגיע למסקנה שכניסה קרקעית לרצועת-עזה תעניק לחיזבאללה את הקונצנזוס הנדרש לפעולה נרחבת כנגד ישראל (או את 'המוטיבציה' הנדרשת מאת האחות הגדולה איראן). 

חושבים שכל ההסברים האלה לא סבירים ? 

אין ספק שלא הוכחתי כאן שום דבר. רק העליתי תרחישים אפשריים.

נראים  לא הגיוניים ? 

נראה יותר הגיוני שנתניהו וברק יזמו את כל המבצע הזה וגייסו כל-כך הרבה אנשי מילואים, רק כדי לעצור לפני הכניסה הקרקעית על בסיס המילה של אנשי חמאס ?
הייתכן שהחשש מהסתבכות בעזה לא היה ברור לנתניהו וברק לפני שהם החליטו על היציאה למבצע הזה, כפי שמשתמע מדבריו של אהוד ברק המציע לכל הסובלים להגר לשוויץ או פינלנד ?
סביר שהם שקלו כניסה קרקעית ברצינות ולא שקלו את הדברים הבאים שצוטטו ב"הארץ" ? 

"ראוי להקשיב לדברים הנכוחים שאומר תת-אלוף (מיל') צ'יקו תמיר, מפקד אוגדת עזה לשעבר. תמיר, אולי הקצין המבריק ביותר שהוביל כוחות של צה"ל בלחימה בעשור האחרון, קורא לתקוות להרתעת החמאס 'ציפיות לא ריאליות למתווה הפעולה הנוכחי'. לדעתו, מוטב להנמיך ציפיות. 'כניסה קרקעית דורשת מחיר אחר לגמרי, בחיי חיילים ובפגיעה לא מכוונת באזרחים פלסטינים, כי אי אפשר לפעול יותר כירורגית. מה שנעשה עד עכשיו בעזה מזכיר לי יותר את מלחמת לבנון השנייה בשלביה הראשונים - פעולה אווירית כירורגית, שבעקבותיה נגררים לפעולה קרקעית בלי רצון ובלי מטרות מוגדרות. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לנו הוא שבגלל התלהמות בחירות נידחף לפעולה שתכליתה לא ברורה. פעולה קרקעית מוגבלת לא תשיג לצערי הרתעה. זו מטרה שאינה בת-השגה, כדאי שנהיה ריאליים' ".

לי נראה שאם כבר מייחסים לממשלת ישראל את כל זה, אפשר באותה מידה של סבירות לאמץ כל אחד מהאפשרויות שהעליתי. 

יש לכם הסבר הגיוני יותר ?

אשמח לשמוע אותו. קדימה - טופס התגובות הוא כאן למטה !