לקראת יום האדמה

משום מה הרבה אנשים סבורים שיום האדמה, עוסק באדמה. זה כנראה קשור לנסיבות שבהן נערכו מחאות יום האדמה הראשון. אבל רק הקונטקסט הנכון מאפשר להבין את יום המחאה החשוב הזה - חשוב, כי כל עוד מיעוטים מוצאים לנכון לערוך מחאה אזרחית במדינה ישראל, הם מעידים על עצמם שיש להם תקווה שהדמוקרטיה הישראלית תענה למחאה. מי שאין לו יותר אמון ביכולת של דמוקרטיה להקשיב למחאה, נוקט באמצעים אחרים.

ב-14/5/1948, הקריא דוד בן גוריון את מגילת העצמאות של מדינת ישראל, אותו מסמך מכונן ששמו האמיתי הוא "הכרזה על הקמת מדינת ישראל". במגילה יש הבטחות גדולות ומשמעותיות לאנשים הגרים והעתידים לגור בשטחה.
המסמך הזה לא מקבל את הכבוד המגיע לו, וכתוצאה אני מופתע שוב ושוב מרמת ההכרות הנמוכה שלו בישראל. לכן אצטט ממנו (תוך הוספת דגשים במקומות החשובים לי לפוסט זה):

"מדינת ישראל - 

• תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה;
• תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל;
• תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  
• תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; ... 
• תפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה. ... " 

החותמים על המגילה כתבו, בשמה של מדינת ישראל "אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה - 

• על יסוד אזרחות מלאה ושווה 
• ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים." 

ב-29/10/1956, ביום הראשון למבצע סיני, נערך טבח בתושבי כפר קאסם. אי אפשר להבין את הטבח אם לא זוכרים שבאותה תקופה היו היישובים הערביים במדינת ישראל נתונים בממשל צבאי. בשל מבצע סיני הוטל עוצר על יישובים ערביים ובהם כפר קאסם. מפקד החטיבה שהוצבה באיזור הורה על הקדמת שעת העוצר, והודעה על כך ניתנה למוכתרים רק חצי שעה לפני תחילתו. כמובן שמי שעבד מחוץ לכפר לא יכול היה לדעת על השינוי הזה. לכוחות צה"ל ניתנה הוראה לירות בכל מי שיהיה מחוץ לביתו אחרי שעת העוצר ללא סנטימנטים, כולל תושבים החוזרים מעבודתם מחוץ לכפרים. מפקד פלוגה אחד מצא לנכון לשנות ההוראה וללוות התושבים החוזרים לבתיהם. מפקד פלוגה שני לא מצא לנכון לעשות זאת. ובכל זאת, רק מפקד מחלקה אחד מהפלוגה השניה קיים את ההוראה כלשונה. התוצאות ? (ציטוט מויקיפדיה) :

"חייליו עצרו את הכפריים שחזרו לכפר מעבודתם ברגל או ברכב, ירו למוות ב-43 מתושבי הכפר, בהם 9 נשים ו-17 ילדים ונערים, ופצעו 13 נוספים. בנוסף לכך נהרגו בתוך הכפר עוד ארבעה תושבים. תושבי הכפר מונים בנספים גם אדם שמת משבץ לאחר ששמע על מות בנו בטבח, ואת עוברה של אישה הרה שנהרגה בטבח, ומגיעים ל-49 נספים."

ב-30/3/1976 (כמעט עשור לאחר שהתחילו הצעדים המעשיים הראשונים לביטול הממשל הצבאי) יצאו תושבי ישראל הערבים לשביתה כללית והפגנות. הסיבה העיקרית היתה רצונם למחות כנגד החלטת הממשלה להפקיע 20,000 דונם באזור סח'נין למטרה של "ייהוד הגליל".אבל גם למחות בצורה כללית כנגד  "אפליית הערבים במדינת ישראל".
ההפגנות, שהיו שקטות בתחילה, התדרדרו לאלימות וכללו חסימת כבישים וזריקת אבנים ובקבוקי תבערה. משטרת ישראל ביקשה עזרה מצה"ל, ובהפגנות נהרגו שישה מפגינים; ארבעה על ידי צה"ל ועוד שניים על ידי המשטרה. כתוצאה התפשטו ההפגנות לכל הארץ ואולם דעכו במהרה.

בסוף ספטמבר 2000 התחילו הפגנות מחאה של הציבור הערבי בישראל, כהזדהות עם הציבור הפלסטיני בשטחים, הפגנות שגדלו מאוד בהיקפן בראשית אוקטובר 2000. מרבית האירועים החלו בתור הפגנה שקטה יחסית ובמקביל להם היו הפגנות רבות נוספות שהתפזרו ללא אלימות אך היו הפגנות שהתדרדרו לאלימות.
כתיאורה של ועדת החקירה שהוקמה לאחר תום המאורעות ("ועדת אור"):
"באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות שהתרחשו בחודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. נטלו בהם חלק אלפים, במקומות רבים בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים הייתה גבוהה ביותר. נגד אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים, אשר כללו יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת שיודו בקלע במהירות גבוהה, יידוי אבנים באמצעים שונים, גלגול צמיגים בוערים ובמקרים בודדים גם ירי של אש חיה. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים, ורכושם הושחת. במספר מקרים אך כפסע היה בינם לבין מוות מיד המון מתפרע, ואכן במקרה אחד נהרג אזרח יהודי עובר אורח. נעשו נסיונות לעלות לעבר יישובים יהודיים ולאיים עליהם. צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים, והתנועה ליישובים יהודיים שונים שובשה קשות, ולעתים אף נותקה לפרקי זמן ארוכים. התוקפנות והאלימות אופיינו בנחישות רבה, נמשכו פרקי זמן ארוכים, והתמידו גם כאשר נעשו נסיונות לבלמם תוך שימוש באמצעים שונים לפיזור המון."

בנסיונות ההשתלטות על ההפגנות האלימות הפעילו כוחות הבטחון, מסיבות שונות, את שלל אמצעי פיזור ההפגנות ברשותם, והגיעו לכדי הפעלת כדורי גומי ונשק חם כנגד אזרחים מפגינים. במהלך התקופה המכונה "מאורעות אוקטובר 2000" נהרגו 13 אזרחים ערבים ואזרח יהודי. למרות שהמאורעות נבחנו לעומקם בועדת החקירה הממלכתית , עד היום יש פערי נרטיב גדולים מאוד בין יהודים לערבים באשר לסיבות לפרוץ המאורעות ולרמת האלימות מצד האזרחים וכוחות הבטחון, באשר לשאלה מי האחראי להתדרדרות לאלימות, באשר לשאלה מדוע נהרגו אזרחים רבים כל-כך במסגרת פעילות כוחות הבטחון ובאשר לשאלה האם אכן מוצה הדין עם האחראים.
 ועדת החקירה שמצאה אחריות למאורעות הן בדרך בה נהגו ממשלות ישראל בעבר ובהווה במיעוט הערבי, והן בדרך בה נהגה הנהגת המיעוט האערבי בישראל, קבעה שעל ממשלת ישראל לשנות את דרך טיפולה במיעוט הערבי:

1. יש לטפל בדחיפות בקיפוח המגזר הערבי, כולל מעורבות אישית של ראש הממשלה.
2. יש לטפל בקיפוח המגזר הערבי בנושא הקרקע והבינוי.
3. יש לדאוג לפריסת שיטור קהילתי במגזר הערבי.

חרף החלטות ממשלה חוזרות ונשנות שנועדו לממש את המלצות ועדת החקירה הממלכתית, יש אינדיקציות עקביות על שמירת אי-השוויון בין יהודים וערבים במדינת ישראל (שלא לומר גדילתו). כל מי שמתעניין בסוגיה מוזמן לקרוא את דוחות עמותת סיכוי העוקבת אחרי מדד השוויון בין יהודים וערבים. 

חוט אחד עובר בין מגילת העצמאות, טבח כפר קאסם, יום האדמה המקורי, מאורעות אוקטובר ויום האדמה שיצויין מחר. 

וזו לא אדמה. 

זו השאלה האם ההשתלבות והשוויון שהובטחו עם קום מדינת ישראל אכן מומשו.

התשובה ברורה.

טוב יהיה לכולנו - כל אזרחי מדינת ישראל, אם ניתן את תשומת-הלב הראויה לאחינו האזרחים העתידים להפגין מחר.

עתידה של מדינת ישראל יהיה טוב יותר ככל שמחאה אזרחית תזכה לתשומת-הלב הראויה לה, וככל שהיא תוכל להביא לשינויים המקווים על ידי מחולליה.  

במקום למסגר את יום האדמה במסגרת הקונפליקט שהביא להתחלתו, הגיע הזמן שהחברה הישראלית כולה - יהודים, ערבים ושאר מיעוטים וקבוצות - תהפוך את היום הזה למה שהוא היה צריך להיות מלכתחילה, יום המאבק למען "שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחי מדינת ישראל בלי הבדל דת, גזע ומין ".
ויפה שעה אחת קודם.