1.5.2011

לכבוד ה-1 במאי: געגועיי לאלטרנטיבה

אין בי הרבה געגועים למשטר של ברית-המועצות, אותו חזון שהכזיב של סוציאליזם שהפך לרודנות של ה'פרולטריון' במירעה. אבל היה דבר אחד טוב בעצם קיומו של משטר שהציג אלטרנטיבה מחוייבת לרווחתם של ההמונים,  אל מול הקפיטליזם:
הוא חייב את המדינות שבחרו בקפיטליזם בגירסא כזו או אחרת, להתאמץ.

היום, בהעדר אלטרנטיבה, הן לא צריכות להתאמץ.

אני מאמין באמונה שלמה שזה לגמרי לא במקרה שבמקביל לנפילתה של ברית-המועצות, הלך ועלה הקפיטליזם החזירי ששולט היום בעולם המפותח, ברוב העולם המתפתח ובישראל.

אם יש חשיבות אמיתית למהפכה סוציאליסטית היום, היא בהחזרתה של האלטרנטיבה אל התודעה של מעצבי דעת הקהל ובעלי המאה.

עצם המודעות לאפשרות שהעשירונים הנמוכים יהרהרו, ייזכרו בערגה בצרפת של 1789 או ברוסיה של 1917 ויחליטו לעשות מעשה, יש בה פוטנציאל לריסונם של תאוות-הבצע וחוסר-המעצורים שבקפיטליזם כפי שהוא בא לידי ביטוי בעולם המפותח כיום, ואולי אפילו להנעת פעולה על בסיס ערכים ומטרות כמו שוויון, ערבות-הדדית, וחברה טובה יותר.

על כולנו להזכיר לכולנו שיש בנו את היכולת לחולל מהפכה.
המהפכה המתמדת, כוחה בעיצוב התודעה.
התודעה שצריכה לעניין את כולנו, היא התודעה של כל הפרטים בחברה בה אנו חיים, אך במיוחד תודעתן של האליטות המעצבות את גורלנו.
לכן, על כולנו לחגוג את ה-1 במאי.


[עדכון, 2/5/2011: אגב, ככה חוגגים את ה-1 במאי במדינות בהן האלטרנטיבה הקומוניסטית שוכנת בסמוך לגבול, מצפון....זו ראיה נוספת לכך שלא איכותה של האלטרנטיבה היא החשובה, אלא עצם קיומה... ]

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה