30.6.2015

רגעים של מבוכה


נתניהו היה יכול לחסוך לעצמו את כל הצרות האלה אם היה מקפיד לדבוק במינהל ראוי. 

בדיעבד, המאבק ברגולטור הממשלתי המתפטר דיוויד גילה הולך ומקרב את נתניהו אל עברי פי-פחת. 

מדוע? כי הפער בינו לבין משה כחלון ואריה דרעי איננו מבשר טובות לקואליציה הזו.

הפער הזה מביא, למשל, לכך שאריה דרעי מוצא עצמו במצב כמעט בלתי-אפשרי. אם הוא יקדם את המדיניות שנתניהו רוצה בה,הוא ימצא עצמו מתוייג על ידי כל החברתיים מהשמאל ומהמרכז כמי שקידם מדיניות אנטי-חברתית. 

הפער הזה מביא, למשל, את משה כחלון לכך שהוא נדרש על ידי נתניהו לעסוק בתחום שכחלון וידא שיהיה רחוק ממנו, כך שיוכללאכול את העוגה (להיתפש בתודעה הציבורית כמי שלא קידם מדיניות אנטי-חברתית) ולהשאירה שלמה (לשמור על יחסים טובים עם טייקונים כאלה ואחרים). 

הבעיה של נתניהו היתה ונשארה שכל אחד מהשניים הללו יכול להביא לקיצה של הקואליציה. וכל אחד מהשניים האלו הוא, דה-פקטו,ההתגלמות של מפלגתו. בימים אלה ברור שבלי כחלון אין כולנו ובלי דרעי אין ש"ס. 

אז מה צפוי לנו ? נתניהו מחוייב למדיניות שתקדם את הוצאת הגז ומכירתו לכל המרבה במחיר אבל מחוייב הרבה יותר מזה לשרידותו הפוליטית.

 אם אכן מאזן המאזניים הפוליטי לא יאפשר לו את קידום המדיניות שלו, הוא יתגמש ויתפשר.

האומנם, כמו לוי אשכול בזמנו הוא יוכל להתפשר ולהתפשר ולהתפשר עד שישיג את כל שרצה? 
אני מקווה שלא.
כי המדיניות הכלכלית הנאו-ליברלית הזו היא מדיניות עם קוצר-ראיה טיפוסי, שלא רואה את טובת המדינה בתור צרכנית הגז העתידית ומתעדף מכירת הגז לכל המרבה במחיר. סוג של אכול ושתה כי מחר נמות, שישראל חייבת להחלים ממנו. 

מי יודע? 
אולי הברית דרעי-כחלון, מתוך שלא לשמה, עוד תביא בשורה לכלכלה הישראלית? 

18.6.2015

על 4 שבטים ואתגר ציוני הולם

הדברים הנכוחים של כבוד נשיא המדינה, ראובן ריבלין לגבי 4 השבטים -

  • החילונים
  • הדתיים
  • החרדים
  • הערבים 

הם מעניינים ומאתגרים יש בהם כדי להביא יותר מאזרחי ישראל להבין עד כמה רלוונטית הציונות גם היום, עד כמה אתגר הציוני במאה ה-21 מורכב, ועד כמה המלאכה המוטלת על כתפינו חשובה וקשה.

אני בהחלט מברך עליהם.
אבל יש בהם בעיה קטנה אחת.

הטענה שמדובר רק ב-4 שבטים לא מאוד מדוייקת.
האומנם החילוני המתגורר בפריפריה הישראלית ואיננו גומר את החודש שייך לאותו שבט כמו החילוני המתגורר בסביון ומתלבט באיזו מדינה לנפוש בסוף השבוע ?
האומנם הדתי חובש הכיפה הסרוגה המתגורר ברעננה והוא מתון בדעותיו המדיניות והלאומיות שייך לאותו שבט כמו הדתי חובש הכיפה הסרוגה המתגורר בקריית ארבע ומאמין בדברי כהנא ?
האומנם החרדי המתגורר במאה שערים ועוקב אחרי אנשים שלא מקבלים את מרות אגודת-ישראל הוא חלק מאותו שבט כמו סגן שר הבריאות ?
האומנם הבדואי המתגורר בתל-שבע ומודאג לגבי קרוביו החיים ביישוב לא מוכר חולק שבט עם הערבי-החילוני המתגורר ביפו  ומודאג לגבי המשך תקצוב התיאטרון שלו ?

נדמה לי שהטענה של ריבלין, היא איך נאמר בעדינות? קצת פשטנית.
שובת-לב, אך פשטנית.

הבחירה להתמקד דווקא בקווי-השבר האלה היא הכרעה ערכית. אבל ייתכנו גם הכרעות ערכיות אחרות.
לטעמי ההכרעה הערכית הנכונה היא זו המביטה קדימה ושואלת אילו קבוצות ימצאו מספיק אינטרסים משותפים כדי להצליח לפעול יחדיו.

ולפני שנביט עליה, בואו נביט רגע על השכנה שלנו, סוריה, שהולכת ומתפרקת לחלקיה. כבר עתה אפשר לראות את ניצני המדינות - העלאווית, הדרוזית והכורדית - המנסות לפרוח על גבי גווייתה של מי שהיתה וכנראה לא תהיה עוד.

איפה משתבצים הדרוזים בנאום של כבוד הנשיא? לי נדמה שהוא משייך אותם לערבים, בעוד שהם עצמם דווקא מבקשים לשייך עצמם לחילונים. ולאיזה שבט ישתייכו החרדים החדשים, אלה שמתפרנסים בעצמם והולכים ומבינים ששלטון הרבנים הקיים רק פוגע בהם ובילדיהם ?

יש לנו במדינה יהודים חילונים יוצאי עדות שונות ומשונות; יהודי הכיפות הסרוגות ; החרדים ; הערבים המוסלמים
המתחלקים לקבוצות שונות - בעיר ובכפר, דתיים וחילוניים; בדואים (כשלעצמם מתחלקים לקבוצות שונות בדרום ובצפון); הערבים הנוצרים; דרוזים; צ'רקסים (כ-4,000 נפש); ארמנים (כ-3,000 נפש); שומרונים (כולם אזרחי ישראל, כ-751 נפש).

אה, ויש גם את האחרים - כ-4% מתושבי מדינת ישראל מוגדרים כ'אחרים' (כ-302,400 תושבים). רובם המכריע הם עולים מברית המועצות לשעבר ובני משפחותיהם אשר אינם רשומים כיהודים במשרד הפנים (תושבים ללא סיווג דת ונוצרים לא ערבים). דומה כי רבים יסכימו שחלקה המכריע של קבוצה זו עובר  "גיור סוציולוגי", שהוא הצטרפות מעשית לעם היהודי ללא תלות בתהליך גיור דתי כלשהו.

אז החיים מורכבים, ואין שום סיבה שהשבט הישראלי היהודי החילוני יוותר על כך מהר על החלום להתיך את כולם יחד.

מצד שני, לא צריך לתת לפשטנות-היתר של טענתו של נשיאנו לבלבל אותנו. סוף-סוף, אחרי שנים של שתיקה ימנית, קם פוליטיקאי ימני ושם על השולחן אתגר ציוני הולם.

לא עוד הגיג ממשפחת החיים בצל איראן. התייחסות למצב המפוצל בארץ הזו על משמעויותיו, ועל הצורך להתגייס ולהתמודד איתו.

עכשיו מוטלת עלינו, אזרחי הארץ, האחריות לא להניח לטענה הזו להישאר ללא התייחסות. חובה עלינו להביא לכך שכל פוליטיקאי בארץ הזו יתייחס לדברים האלה, יתעמת עמם ויציע להם תשובה.

קורא/ת נכבד/ה!
אני את ראשית חובתי האזרחית מילאתי. ואת/ה ?

לקריאה נוספת


15.5.2015

הממשלה ה-34 של מדינת ישראל התחילה למשול

הממשלה ה-34 זכתה באמון הכנסת. בזמן בו אני כותב פוסט זה נשבעים השרים אמונים ומתיישבים ליד שולחן הממשלה. 

תהליך ההרכבה של הקואליציה והממשלה לא היה חלק. גם כעת ידוע על כמה סוגיות לא-לגמרי פתורות. גלעד ארדן, מי שהוביל את הפריימריז בליכוד, לא זכה כרגע לתפקיד בממשלה, בשל מחלוקת בינו לבין ראש-הממשלה, נתניהו. צחי הנגבי, המיועד להיות יו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת חוץ וביטחון הודיע כי לא הסכים לתפקידים האלה, כי הם אינם עולים בקנה אחד עם הסיכומים בינו לראש-הממשלה, וכי השיחות ביניהם יימשכו. 

נכון לעכשיו (והדברים צפויים להשתנות בימים ובשבועות הקרובים), אלה האנשים והתפקידים: 

ממשלת ישראל ה-34: האנשים והתפקידים
תפקיד
שם
מפלגה
הערות
ראש הממשלה
 שר החוץ, שר התקשורת, שר הבריאות
בנימין נתניהו
הליכוד

שר האוצר
משה כחלון
כולנו

שר הביטחון
משה יעלון
הליכוד

שר הפנים
סילבן שלום
סילבן שלום
(המשנה לראש הממשלה)
שר הכלכלה
והשר לפיתוח הנגב והגליל
אריה דרעי 
ש"ס

שר החינוך
נפתלי בנט 
הבית היהודי

שרת המשפטים
איילת שקד
הבית היהודי

שר הדתות
דוד אזולאי 
ש"ס

שר לביטחון פנים
ושר התיירות
יריב לוין
הליכוד
(השר המקשר בין הממשלה לכנסת)
סגן שר הבריאות (במעמד שר)
יעקב ליצמן 

יהדות התורה

שר הרווחה
חיים כץ 
הליכוד

שר הבינוי והשיכון
יואב גלנט 
כולנו

שר התחבורה
ושר לענייני המודיעין
ישראל כץ
הליכוד

שר החקלאות ופיתוח הכפר
אורי אריאל 
הבית היהודי

שר האנרגיה והתשתיות
יובל שטייניץ
הליכוד
(אחראי על הועדה לאנרגיה אטומית)
שר להגנת הסביבה
אבי גבאי  
כולנו
(מינוי שר שאיננו ח"כ) 
שר הקליטה
והשר לאיומים אסטרטגיים
זאב אלקין 
הליכוד

שרת התרבות והספורט
מירי רגב 
הליכוד

שר המדע, הטכנולוגיה והחלל
דני דנון 
הליכוד

שרה לשוויון מגדרי, לשוויון המיעוטים וקידום הצעירים ושרה לאזרחים הותיקים בישראל
גילה גמליאל 

הליכוד

סגן שר לשיתוף פעולה איזורי
איוב קרא 
הליכוד
(במעמד שר)
שר ללא תיק (במשרד התקשורת)
אופיר אקוניס 
הליכוד

שר ללא תיק
בני בגין 
הליכוד

סגנית שרת החוץ
ציפי חוטובלי
הליכוד
(כרגע במשרד שבעצם אין לו שר)
סגן שר האוצר
יצחק כהן 
ש"ס

סגן שר הביטחון
אלי בן דהן
הבית היהודי

סגן שר החינוך,
סגן שר הכלכלה,
סגן שר לפיתוח הנגב והגליל

משולם נהרי
ש"ס

סגן שר החינוך
מאיר פורוש
יהדות התורה


הממשלה היא בהחלט ממשלה גדולה. 21 שרים. 2 סגני-שרים במעמד שרים. 5 סגני-שרים.

אבל הביקורת בנוגע לגודל איננה הוגנת. לא היה כל-כך נעים, לראות את המערכת הפוליטית השבוע. כל מי שהביט על הרכב הכנסת ה-20 ומכיר את ההיסטוריה הקואליציונית הישראלית, ידע שכל ממשלה שהכנסת הזו תוציא מתוכה תהיה ממשלה גדולה. ממשלה שיהיו בה יותר מ-19 חברים.
וזה לא משנה אם זו תהיה ממשלת ימין או ממשלת שמאל.

כפי שטענתי בעבר, ונדמה לי שהיום קל יותר לראות זאת, היתה זו בחירתו של משה כחלון שהביאה לכך שהקואליציה שנאלצה לתקן את חוק יסוד:הממשלה היתה קואליציית ימין ולא קואליציית שמאל, או קואליציית-איחוד. החברים מיש עתיד, מהעבודה/המחנה הציוני וממרצ יודעים שאם הם היו מקימים ממשלה הם היו צריכים לעשות בדיוק את אותו התיקון החוקתי, ושבלעדי התיקון החוקתי הזה לא היתה קמה ממשלה בישראל אחרי הבחירות האחרונות, והמדינה היתה שבה והולכת לבחירות.

הם יודעים זאת ובכל זאת הם לא פועלים יד ביד עם שאר הסיעות בכנסת כדי לתקן את החוקה הישראלית כך שתהיה למדינה שלנו ממשלה ? 

מה הם חושבים שיקרה אם התיקון הזה לא יעבור ? הרי אם בנימין נתניהו היה נאלץ לשוב אל הנשיא ולוותר על המנדט להרכבת הממשלה, קואליציה בראשות יצחק הרצוג היתה מוצאת עצמה מקדמת את אותם התיקונים החוקתיים בדיוק ! 
אז איזה צד הוא זה אשר עושה את הכל בשביל התפקיד  ? מי כאן מפגין חוסר-אחריות? ומי מפגין אחריות וממלכתיות? 

האשמה כמובן איננה כולה של המרכז והשמאל. עיקר האחריות עדיין מוטלת על שכמו של בנימין נתניהו. האיש שבעבר היה מראשי המחנה לשינוי שיטת הממשל, האיש שקידם את הבחירה הישירה לראשות הממשלה והיה הראשון שנבחר במסגרתה, ממשיך לבייש את נעוריו. בממשלה הקודמת האיש "זרם" עם תיקונים שהובילו ישראל ביתנו ויש עתיד. כעת הוא זורם עם תיקונים אחרים. קשה שלא להתרשם מכך שהאיש איננו מונע עוד מערכים ועקרונות כשהוא עוסק בשיטת-המשטר.

בשם הקמת קואליציה הוא מוכן לעשות כל שינוי חוקתי נדרש - ולו רק שתהיה לו קואליציה. כמה התדרדרנו! אנחנו אפילו כבר לא מדברים על המחירים הנדרשים למען הקמת קואליציה יציבה, אלא רק למען הקמת קואליציה. אנחנו צפויים כמובן לראות מהלכים נוספים שיפחיתו נקודות על ציר הזמן בהן תהיה הקואליציה הרזה הזו פגיעה במיוחד לסחיטה על ידי אחד מכל 61 חבריה. כך למשל, סביר להניח שנראה את חקיקת התקציב ממשיכה להיות אירוע חקיקתי דו-שנתי. זה אולי מאוד נוח מבחינה קואליציונית, אבל העדר הדיון בנושא שהוא אולי החשוב ביותר במדינה קפיטליסטית – תהליך התקצוב – הוא מאפיין נוסף של התדרדרות השיטה המשטרית שלנו. אובדן נוסף של התנהלות דמוקרטית, עליו כולנו נשלם. 

ובשם המהלכים האלה את התשובה – יציבות קואליציונית אמיתית שתאפשר משילות – לא נקבל. 

אל תבינו אותי לא נכון. לאופוזיציה יהיה קשה להפיל את הממשלה הזו. התיקון שקבע כי אי-האמון בממשלה חייב להיות קונסטרוקטיבי - בדמות הצגת חלופה של 61 ח"כים, הביא לכך שבלי פיצול משמעותי בסיעות המרכיבות את הקואליציה, לא יהיה רוב לחילופי ממשלה. ומאחר ובתיקוני חקיקה קודמים נקבע שח"כ שפרש מסיעה באופן שאיננו פיצול סיעה, לא יוכל לכהן כשר או כסגן-שר ולא יוכל להתמודד בכנסת הבאה בשורות רשימה שהיתה קיימת בכנסת היוצאת, בלי פיתויים פוליטיים, רק קרע של ממש באחת ממפלגות הקואליציה יפיל אותה, וקרע מהסוג הזה סביר הרבה פחות ממעברו של חתול שחור בין אחת הסיעות לבין ראש-הממשלה. 

אבל הרבה לפני החזון של של החתולים השחורים העלולים לעבור (דוגמת התהליך המדיני העתיד לבוא בספטמבר, עליו התנבא גם הערב ח"כ אביגדור ליברמן),  עם קואליציה של 61 ח"כים, תידרש משמעת ברזל של כל מרכיבי הקואליציה, כדי שהיא תוכל להתנהל כהלכה. במציאות שבה כל ח"כ עלול להזיכר שהוא בעצם הח"כ ה-61, ודורש - בהקשר הרלוונטי לאותו יום - דרישות מהגורן ומהיקב, קשה מאוד לנהל קואליציה.

ולמרות שפרישה של יחיד מסיעתו היא מהלך שאין לו עתיד פוליטי, הרי שאותו ח"כ פלוני או ח"כית אלמונית לא יצטרכו לחכות לאירועים הנדירים בהם הקואליציה נזקקת ל-61 קולות בחקיקה חשובה. כל ישיבה לשיחה במזנון עם יצחק הרצוג או יאיר לפיד תספיק כדי להזכיר לנתניהו, פוליטיקאי פרנואיד במיוחד, שלפעמים אנשים נוהגים באי-רציונליות. לעתים הם מונעים מתחושת-נקם או תסכול ואפילו קורה לעתים שהם מונעים מאידיאלוגיה.

מספיק ח"כ אחד שמחליט לשבור את הכלים, כדי שלראש-הממשלה לא תהיה קואליציה. 

המציאות הזו, על רקע אופוזיציה מתוסכלת, שקשיי-הרכבת הממשלה רק המחישו לה עד כמה היתה קרובה לגעת בשלטון, שהבהירה כי היא מתכוונת להקשות על הממשלה ככל יכולתה (מסורת ישראלית שבהחלט אפשר להתווכח על מידת התועלת שבה, מהבחינה הציבורית),מבטיחה כנסת סוערת במיוחד בחודשים הקרובים.

כל זאת, לפני שהזכרנו כי מסביבנו הומה הסער. אבו-מאזן מנהל מתקפה מדינית משלו, וברק אובמה, האיש היושב בבית הלבן, צפוי להפעיל לחצים משלו על מדינת ישראל. החזית המדינית צפויה להציב מראה מאוד לא-פשוטה מול הבית היהודי (על מרכיביה). היא גם עלולה להטיל כמה וכמה חברי-כנסת מהליכוד אל עבר הכרעות אידיאולוגיות מהסוג שנתניהו עצמו מכיר היטב, מהתקופה בה הוא התייצב מול ראש התנועה שלו בנסיון לעצור מהלכים מדיניים להם התנגד. 

למי שאוהב לחשוב ולכתוב על פוליטיקה, החזון הזה הוא מאוד מבטיח. נראה שיהיה הרבה על מה לכתוב בהקשרים פוליטיים בישראל בחודשים הקרובים.אבל למי שאוהב את מדינת ישראל, החזון הזה הוא מאוד מפחיד. המערכת הדמוקרטית שלנו איננה מסוגלת להעניק משילות לי שניצח בבחירות. הסיבות מורכבות אך התוצאה איננה טובה מספיק.

ובכל זאת, לסיום, אנסה להיות אופטימי. אינני נמנה על התומכים בקוי-היסוד של הממשלה ה-34. הם אינם מספיק חברתיים לטעמי. אין בהם מספיק ציונות יוצרת לטעמי. אין בהם את החזון לו נזקקת כל-כך המדינה שלנו. אבל מהמקום הזה, של מעט ציפיות, הרבה אתגרים והרבה סיכונים, אפשר גם להביע תקווה.

נקווה שהממשלה ה-34 תתעלה על הקשיים הטמונים בקואליציה הצרה הזו ותפגין משילות אפקטיבית.
נקווה שהממשלה ה-34 תוכיח יכולת בלתי-חזויה בניווט עילאי של הספינה בה כולנו נמצאים בין המשברים .
נקווה שהממשלה ה-34 תפתיע את כולנו במסע מוצלח אל עבר אופק טוב יותר לכל אזרחי-ישראל.

מי יתן.

20.4.2015

המו"מ הקואליציוני הולך ומבשיל

אחרי שכותרות העיתונים מיום שישי דיווח על קשיים רבים במו"מ הקואליציוני, באו כותרות יום ראשון והמשיכו לדווח על קשיים ובעיות לרוב. אבל המעיין בדיווחים בתקשורת הישראלית רואה שלמרות הנסיון להציג בעיות, הולכת ומתגבשת הסכמה רחבה. המו"מ מבשיל ודמותה של הממשלה ה-34 הולכת ומתגבשת. 

אז מה יהיה לנו ? 


דה מארקר
מעריב
ישראל היום
ראש הממשלה :

בנימין נתניהו
בנימין נתניהו
בנימין נתניהו
שר האוצר

משה כחלון
(האגף לתכנון ובנייה במשרד הפנים יועבר למשה כחלון;
ראש קבינט הדיור והקבינט החברתי־כלכלי)
כולנו
(האגף לתכנון ובנייה במשרד הפנים יועבר למשה כחלון;
ראשות קבינט הדיור והקבינט הכלכלי־חברתי. )
שר האוצר
(האגף לתכנון ובנייה במשרד הפנים יועבר למשה כחלון)
שר השיכון
יואב גלנט
כולנו
כולנו (כנראה גלנט)
שר להגנת הסביבה
אלי אלאלוף
(יהיה לו מעניין עם מה שקורה בחיפה)
כולנו
כולנו (כנראה אלאלוף)
שר התחבורה
ישראל כץ

ליכוד
 ליכוד
שר האנרגיה, פיתוח הנגב והגליל ושיתוף פעולה איזורי
סילבן שלום
 ליכוד
 ליכוד
שר הביטחון
 ליכוד
 ליכוד
 ליכוד
שר המשפטים
 ליכוד
 ליכוד
  ליכוד
שר לביטחון פנים
  ליכוד
  ליכוד
  ליכוד
שר החינוך
  ליכוד
  ליכוד
  ליכוד
שר הרווחה
  ליכוד
  ליכוד
  ליכוד
יו"ר ועדה סטטוטורית חדשה בכנסת – ועדת הרפורמות
ועדה לקידום רפורמות בכנסת, בראשות נציג כולנו.
הקמת ועדה סטטוטורית חדשה בכנסת לקידום רפורמות, שבראשה יעמוד נציג מפלגתו,

שר הפנים
אריה דרעי
(ללא מינהל התכנון)
 אריה דרעי
אריה דרעי

סגן שר במשרד האוצר
יצחק כהן
יצחק כהן

סגן שר במשרד הדתות
יעקב מרגי
יעקב מרגי

סגן שר במשרד החינוך
משולם נהרי
משולם נהרי

שר הכלכלה
ושר המודיעין
נפתלי בנט
נפתלי בנט

נפתלי בנט
חבר בקבינט המדיני־ביטחוני
שר החקלאות
אורי אריאל
אחראי על חטיבת ההתיישבות
אורי אריאל
אורי אריאל
אחראי על חטיבת ההתיישבות
שרה לעניינים ותיקים
איילת שקד
(אם יוגדל מספר השרים בממשלה)
איילת שקד
(אם יוגדל מספר השרים בממשלה)
איילת שקד
(כנראה בתיק הזה; העיתון בוטח באמירה ששקד תהיה שרה)
יו"ר ועדה
הבית היהודי


שר הבריאות
יעקב ליצמן
סגן שר בתקן שר
יהדות התורה
יעקב ליצמן
יו"ר ועדת הכספים
משה גפני
יהדות התורה
משה גפני
סגן שר במשרד החינוך
מאיר פורוש
(האומנם ייתכן שפורוש ונהרי ינהלו יחד את אגף החינוך הממלכתי חרדי העתיד לקום?)


שר חוץ
אביגדור ליברמן
אביגדור ליברמן

שרת הקליטה
סופה לנדבר
סופה לנדבר

שר הדתות

גורמים בליכוד אומרים כי ייתכן שתיק הדתות יישאר בידי המפלגה ויופקד בידיו של יריב לוין, שימונו לו שני סגני שרים - אחד מש״ס (יעקב מרגי) ואחד מהבית היהודי.
אריה דרעי



ההערכה: 22 שרים;  יותר סגנים מבעבר; הליכוד נשאר עם הרבה תיקים: הביטחון, המשפטים, ביטחון הפנים, התקשורת, התחבורה, הרווחה, החינוך ועוד. המפסיד הגדול המסתמן בחלוקה הזו - ישראל כץ (אבל סביר שיפוצה בחברות בקבינט המדיני-בטחוני). 

המחלוקות בין העיתונים : האם שר הדתות יהיה מהליכוד או אריה דרעי מש"ס (יחד עם תיק הפנים). העמדה שביטא נפתלי בנט הערב כנראה מבטיחה לליכוד את התיק הזה. בהתחשב בכך שבמעריב כבר דיווחו על האפשרות של שר מהליכוד עם סגני שר מהמפלגות המעוניינות/המתקוטטות, נראה שאנחנו צפויים לעימות מתוזמר שתכליתו השקטת התנגדויות פנימיות צפויות בש"ס וביהדות התורה, ופתרונו ידוע מראש. האם זה אומר שיריב לוין אכן יהיה שר הדתות? 

אילו סוגיות נשארו עוד פתוחות?
  • ש"ס לכאורה צריכה לבחור – תחבורה או פנים (קשה להאמין שאריה דרעי יעמוד בפיתוי של משרד הפנים, בגלל הקלות הרבה יותר באיוש תפקידים ובגלל האפשרות להגיד שעכשיו הוא שוב 'נקי' לגמרי). 
  •  נתניהו יצטרך לעגל את המרובע כדי לאפשר הסכמות שירצו הן את המפלגות החרדיות והן את ישראל ביתנוליברמן מנסה להציג עצמו כמגן צעדי הממשלה הקודמת בתחום  הגיור ואזורי הרישום לנישואים. כותב שורות אלה סבור שנתניהו יצליח לפתות את ליברמן לפשרה ראויה, עם תיק משרד החוץ.

עצם העובדה שנתניהו התחיל את סבב השיחות האישיות עם חברי הליכוד (על פי הדיווח במעריב, "בסוף השבוע החל נתניהו לזמן אליו חברי כנסת מהליכוד לשיחות אישיות. בשלב זה הוא נועד עם דני דנון ועם צחי הנגבי, המצפים לשדרוג.") אומרת שמבחינת נתניהו העסק כבר סגור.

זה כמובן לא אומר שלא הולך להיות כאן מעניין. אל תטעו – סביר להניח שלא יהיו הסכמים חתומים עד יום שלישי עם כל החברות העתידיות של הקואליציה.יתרה מכך - בדקה ה-90' תמיד יש מי שמוכן לאיים בפיצוץ כל העסק, כדי לסחוט עוד תפקיד או כדי להשקיט התנגדויות פנימיות, כך שסביר שנראה עוד דרמות לא מעטות בשבועות שנותרו עד להצגת הממשלה.

אבל הדיווחים בתקשורת מלמדים על המגמה והמסקנה האפשרית היחידה היא שהעסק בדרך לסגירה.

על פי הדיווחים בתקשורת, בשל יום הזיכרון יקדים נתניהו את הפגישה המיועדת עם הנשיא ריבלין, בה יבקש את הארכת תקופת הרכבת-הממשלה,  כבר ליום שלישי בבוקר  או ליום שני בשעות הערב .

האם הוא יוכל להראות שם הסכם חתום עם אחת  המפלגות? כנראה שלא... אבל עוד קצת סבלנות, והממשלה ה-34 של ישראל תצא לדרך. 

לקריאה נוספת