20.4.2015

המו"מ הקואליציוני הולך ומבשיל

אחרי שכותרות העיתונים מיום שישי דיווח על קשיים רבים במו"מ הקואליציוני, באו כותרות יום ראשון והמשיכו לדווח על קשיים ובעיות לרוב. אבל המעיין בדיווחים בתקשורת הישראלית רואה שלמרות הנסיון להציג בעיות, הולכת ומתגבשת הסכמה רחבה. המו"מ מבשיל ודמותה של הממשלה ה-34 הולכת ומתגבשת. 

אז מה יהיה לנו ? 


דה מארקר
מעריב
ישראל היום
ראש הממשלה :

בנימין נתניהו
בנימין נתניהו
בנימין נתניהו
שר האוצר

משה כחלון
(האגף לתכנון ובנייה במשרד הפנים יועבר למשה כחלון;
ראש קבינט הדיור והקבינט החברתי־כלכלי)
כולנו
(האגף לתכנון ובנייה במשרד הפנים יועבר למשה כחלון;
ראשות קבינט הדיור והקבינט הכלכלי־חברתי. )
שר האוצר
(האגף לתכנון ובנייה במשרד הפנים יועבר למשה כחלון)
שר השיכון
יואב גלנט
כולנו
כולנו (כנראה גלנט)
שר להגנת הסביבה
אלי אלאלוף
(יהיה לו מעניין עם מה שקורה בחיפה)
כולנו
כולנו (כנראה אלאלוף)
שר התחבורה
ישראל כץ

ליכוד
 ליכוד
שר האנרגיה, פיתוח הנגב והגליל ושיתוף פעולה איזורי
סילבן שלום
 ליכוד
 ליכוד
שר הביטחון
 ליכוד
 ליכוד
 ליכוד
שר המשפטים
 ליכוד
 ליכוד
  ליכוד
שר לביטחון פנים
  ליכוד
  ליכוד
  ליכוד
שר החינוך
  ליכוד
  ליכוד
  ליכוד
שר הרווחה
  ליכוד
  ליכוד
  ליכוד
יו"ר ועדה סטטוטורית חדשה בכנסת – ועדת הרפורמות
ועדה לקידום רפורמות בכנסת, בראשות נציג כולנו.
הקמת ועדה סטטוטורית חדשה בכנסת לקידום רפורמות, שבראשה יעמוד נציג מפלגתו,

שר הפנים
אריה דרעי
(ללא מינהל התכנון)
 אריה דרעי
אריה דרעי

סגן שר במשרד האוצר
יצחק כהן
יצחק כהן

סגן שר במשרד הדתות
יעקב מרגי
יעקב מרגי

סגן שר במשרד החינוך
משולם נהרי
משולם נהרי

שר הכלכלה
ושר המודיעין
נפתלי בנט
נפתלי בנט

נפתלי בנט
חבר בקבינט המדיני־ביטחוני
שר החקלאות
אורי אריאל
אחראי על חטיבת ההתיישבות
אורי אריאל
אורי אריאל
אחראי על חטיבת ההתיישבות
שרה לעניינים ותיקים
איילת שקד
(אם יוגדל מספר השרים בממשלה)
איילת שקד
(אם יוגדל מספר השרים בממשלה)
איילת שקד
(כנראה בתיק הזה; העיתון בוטח באמירה ששקד תהיה שרה)
יו"ר ועדה
הבית היהודי


שר הבריאות
יעקב ליצמן
סגן שר בתקן שר
יהדות התורה
יעקב ליצמן
יו"ר ועדת הכספים
משה גפני
יהדות התורה
משה גפני
סגן שר במשרד החינוך
מאיר פורוש
(האומנם ייתכן שפורוש ונהרי ינהלו יחד את אגף החינוך הממלכתי חרדי העתיד לקום?)


שר חוץ
אביגדור ליברמן
אביגדור ליברמן

שרת הקליטה
סופה לנדבר
סופה לנדבר

שר הדתות

גורמים בליכוד אומרים כי ייתכן שתיק הדתות יישאר בידי המפלגה ויופקד בידיו של יריב לוין, שימונו לו שני סגני שרים - אחד מש״ס (יעקב מרגי) ואחד מהבית היהודי.
אריה דרעי



ההערכה: 22 שרים;  יותר סגנים מבעבר; הליכוד נשאר עם הרבה תיקים: הביטחון, המשפטים, ביטחון הפנים, התקשורת, התחבורה, הרווחה, החינוך ועוד. המפסיד הגדול המסתמן בחלוקה הזו - ישראל כץ (אבל סביר שיפוצה בחברות בקבינט המדיני-בטחוני). 

המחלוקות בין העיתונים : האם שר הדתות יהיה מהליכוד או אריה דרעי מש"ס (יחד עם תיק הפנים). העמדה שביטא נפתלי בנט הערב כנראה מבטיחה לליכוד את התיק הזה. בהתחשב בכך שבמעריב כבר דיווחו על האפשרות של שר מהליכוד עם סגני שר מהמפלגות המעוניינות/המתקוטטות, נראה שאנחנו צפויים לעימות מתוזמר שתכליתו השקטת התנגדויות פנימיות צפויות בש"ס וביהדות התורה, ופתרונו ידוע מראש. האם זה אומר שיריב לוין אכן יהיה שר הדתות? 

אילו סוגיות נשארו עוד פתוחות?
  • ש"ס לכאורה צריכה לבחור – תחבורה או פנים (קשה להאמין שאריה דרעי יעמוד בפיתוי של משרד הפנים, בגלל הקלות הרבה יותר באיוש תפקידים ובגלל האפשרות להגיד שעכשיו הוא שוב 'נקי' לגמרי). 
  •  נתניהו יצטרך לעגל את המרובע כדי לאפשר הסכמות שירצו הן את המפלגות החרדיות והן את ישראל ביתנוליברמן מנסה להציג עצמו כמגן צעדי הממשלה הקודמת בתחום  הגיור ואזורי הרישום לנישואים. כותב שורות אלה סבור שנתניהו יצליח לפתות את ליברמן לפשרה ראויה, עם תיק משרד החוץ.

עצם העובדה שנתניהו התחיל את סבב השיחות האישיות עם חברי הליכוד (על פי הדיווח במעריב, "בסוף השבוע החל נתניהו לזמן אליו חברי כנסת מהליכוד לשיחות אישיות. בשלב זה הוא נועד עם דני דנון ועם צחי הנגבי, המצפים לשדרוג.") אומרת שמבחינת נתניהו העסק כבר סגור.

זה כמובן לא אומר שלא הולך להיות כאן מעניין. אל תטעו – סביר להניח שלא יהיו הסכמים חתומים עד יום שלישי עם כל החברות העתידיות של הקואליציה.יתרה מכך - בדקה ה-90' תמיד יש מי שמוכן לאיים בפיצוץ כל העסק, כדי לסחוט עוד תפקיד או כדי להשקיט התנגדויות פנימיות, כך שסביר שנראה עוד דרמות לא מעטות בשבועות שנותרו עד להצגת הממשלה.

אבל הדיווחים בתקשורת מלמדים על המגמה והמסקנה האפשרית היחידה היא שהעסק בדרך לסגירה.

על פי הדיווחים בתקשורת, בשל יום הזיכרון יקדים נתניהו את הפגישה המיועדת עם הנשיא ריבלין, בה יבקש את הארכת תקופת הרכבת-הממשלה,  כבר ליום שלישי בבוקר  או ליום שני בשעות הערב .

האם הוא יוכל להראות שם הסכם חתום עם אחת  המפלגות? כנראה שלא... אבל עוד קצת סבלנות, והממשלה ה-34 של ישראל תצא לדרך. 

לקריאה נוספת


8.4.2015

יש אינתיפאדה ויש אינתיפאדה

בזמן שבו הרשות הפלסטינית מנהלת קמפיין בינ"ל ודואגת שלא ייצאו פיגועים "כבדים" משטחה, פלסטינים בודדים מנהלים נגד ישראל את האינתיפאדה השלישית. 
כל מי שגר בשטחים יודע עד כמה הדיווחים בבלוג הזה מייצגים את המציאות ועד כמה התקשורת המיינסטרימית (מסיבותיה היא) משתיקה את המציאות (ותוך כך, משרתת את הצרכים של ממשל נתניהו). 

ובכל זאת, מעת לעת האינתיפאדה של היחידים חורגת מהאבן אל עבר פגיעה אלימה יותר. השבועיים האחרונים הציגו רצף נוסף שכזה: 

לכאורה, זה חלק שגרתי מהמציאות מאז 1967 של נוכחות יהודים בשטח שיושבת בו אוכלוסיה עוינת.
אבל מי שזוכר כיצד נראה הרצף הזה עד 1987, מבין עד כמה המצב השתנה. 

תביטו, ככה, סתם, על דיווח שגרתי לגמרי מאתמול 3 פצועים קל משתי תקריות יידויי אבנים ביהודה ושומרון 
עיקר הבעיה עם חוסר הדיווח של התקשורת (מסיבותיה היא), היא שכאשר סופסוף אזרח המקבל דיווחים על תרגילים של צה"ל, סביר להניח שהוא בכלל לא יבין את ההקשר. 

וההקשר הוא פשוט: בצה"ל מתכוננים לקראת "הסרת" הפקק מהבקבוק והתפרצות האינתיפאדה השלישית במלוא עוצמתה. אולי זה יקרה.
אולי זה לא יקרה.
אבל למרבה הצער - זה לא תלוי בישראל אלא בשאלת מידת הצלחת הקמפיין הבינ"ל של הפלסטינים נגד ישראל. 



1.4.2015

הרהורים רציניים לאחד באפריל: איך מבדילים בין אמת לשקר ?

האדם המודרני המבקש להבחין בין אמת לשקר יודע שהכלי הטוב ביותר הוא ספקנות. לא להאמין לכל דבר שאומרים לך. 

המהרהר בתולדות האנושות מגיע בשלב מסויים למסקנה בלתי-נמנעת: ספקנות היא דבר חדש, כנראה פרי עידן ההשכלה והתפישה האמפיריציסטית שהפכה ליסוד המדע המודרני. 

מהו אמפיריציזם? בתמצית (לא לגמרי מדוייקת), זו תפישה הגורסת כי ידע חייבת להתבסס על ניסיון. מה שמכונה "ידע א-פריורי" (ידע שאינו תלוי בניסיון והוא ידע הנובע מהשכל בלבד) אינו נתפש עוד כידע של ממש.
כלומר, אם מקבלים את הגישה הזו, הדרכים היחידות להגיע אל הידיעה הן -
  • ניסיון 
  • בהסקהאינדוקטיבית (הסקה מאוסף מקרים פרטיים אל הכלל) על סמך הניסיון.
הגישה ההפוכה, היתה הרציונליזם. לפיה הרציו (השכל) הוא מקור הידע האנושי. כלומר, יכול אדם לשבת ולחשוב ולהרהר ולהציע הסברים - והם יהוו את הידע האנושי.

שתי הגישות תוארו כאן באופן לא מדוייק, בין היתר, בגלל שהחשיבה האנושית היא דבר לא מאוד מדוייק. כולנו חושבים "מהבטן" ומ"הראש". היכולת שלנו להבחין בין חשיבה 'רגשית' לחשיבה 'שכלית' מוטלת בספק. עצם ההבחנה בין סוגי החשיבה האלה מוטלת בספק. יש שלל הטיות פסיכולוגיות שמביאות לכך שגם החשיבה המדוייקת ביותר עשויה להחמיץ חלקים גדולים מהתמונה השלמה - של מרכיבי הבעיה או מרכיבי הפתרון. 

האם ההכרעה של האלקטורלט הישראלי ב-17 למרץ האחרון היתה הכרעה 'מהראש' או 'מהבטן' ? האם ההתנהלות של משטר דמוקרטי היא דוגמא ל'חוכמת ההמונים' או ל'שלטון ההמון' ? 

דמוקרטיה, בעיקר בגלל מנגנוני-ההגנה המובנים בתוכה, נחשבת כמשטר הפחות-גרוע, הרע במיעוטו. 
אבל האם מנגנוני ההגנה האלה עובדים ? 

בבלוג הזה אני מצביע לא אחת על הפער בין הדברים הנאמרים על ידי שליחי-הציבור שלנו לבין העובדות. אם תרצו, על הפער שבין אמירה 'רגשית' לבין אמירה 'שכלית'. לכאורה, עצם הנסיון להגיד על דבריו של אחר שהם 'רגשיים' או 'שכליים' הוא כניסה לסוג של שיח שיורד מהתוכן אל הדוברים. סוג כזה של שיח נוטה להסלמה שבסופה אין עוד עיסוק בעובדות, במידת ביסוסן ובניתוח השלכותיהן, שלאחריו מגיעה הכרעה על הפעולה הטובה ביותר. כל מה שנותר הוא עיסוק באנשים 'טובים' ובאנשים 'רעים'. המחנות אינם מתפלגים עוד על סמך רעיונות והדרך שבה הם יכולים לארגן את המציאות אלא על סמך הזדהות עם 'טובים וטובים פחות'. 

היה נעים להגיד שפעם היה פה אחרת. אבל הפרספקטיבה ההיסטורית מלמדת שכבר בשנות ה-30 של המאה ה-20, מערכות הבחירות על המוסדות הייצוגיים של היישוב העברי בארץ ישראל התנהלו בדרך הזו.
מפא"י, השמאל של אז, הצליחה להגיע לדומיננטיות עזה, בין היתר, הודות ליצירת הקישור התודעתי שבין הימין הפוליטי בישראל לימין הפוליטי באירופה של אז.
והיום? הליכוד מצליח לשמור על דומיננטיות עזה, בין היתר, הודות ליצירת הקישור התודעתי שבין השמאל הפוליטי בישראל לימין הפוליטי במזרח-התיכון שסביבנו. זה נראה מופרך, במבט לאחור וזה נראה מופרך במבט להיום, אבל חלק לא קטן ממצביעי הימין משוכנעים שתכלית השמאל בישראל היא קידום הסדרים מדיניים שיפרקו את ישראל מהגנותיה ויחזקו אויבי ישראל. חלק מאותם מצביעים משוכנעים בהביטם סביב-סביב אל המזרח התיכון שאין מתונים באיזור הזה וכי 'הערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו הים' (כדבריו בני-האלמוות של ראש הממשלה המנוח, יצחק שמיר). 
מי צודק ומי טועה ? לכל אחד יש את האמת שלו, לא ? 

חלק אחר מאותו אלקטורט כנראה משוכנע שיש צד 'מדכא' ויש צד 'משחרר' בפוליטיקה הישראלית. אם בוחנים את 50  השנים האחרונות מגלים שהצד 'המדכא' שלט במהלך שלוש תקופות:  
השנים 1970 עד 1977
השנים 1992 עד 1996 
השנים 1999 עד 2001

 הצד 'המשחרר' שלט במהלך חמש תקופות: 
1977 עד 1984 
1990 עד 1992 
1996 עד 1999 
2001 עד 2006 
2009 עד 2015 

(במהלך החודשים הראשונים של 1970 ובמהלך השנים 1984 עד 1990 שלטה בישראל ממשלת אחדות רחבה; 
במהלך השנים 2007 עד 2009 שלטה בישראל מפלגת המרכז קדימה). 

מי שלט יותר ? מי השפיע יותר ? האם אחרי 50 שנה ברובן החזיק הצד 'המשחרר' בשלטון יכול מישהו להאשים את הצד 'המדכא' במצבו, ובאמת ובתמים להאמין בכך ?  השאלה הזו היא דוגמא לחשיבה 'שכלית'. מצאתי את עצמי שואל אותה אנשים המגדירים עצמם כמדוכאים, למרות היותם בעלי הון ונכסים, עיסוקם במקצועות יוקרתיים ומתגמלים מאוד והעובדה שהם לא יכלו להצביע על אירוע אחד בעשור האחרון בו הם חוו דיכוי מצד 'הקבוצה השלטת'. 

אז אי אפשר לשכנע? בוודאי שאפשר. יש בינינו אנשים שהשתלטו על אמנות השכנוע של אחיהם החושבים בו זמנית 'מן הבטן' ו'מן הראש'. נדגים:
מה חשוב יותר - איכות החיים או החיים עצמם?
תחשבו לרגע מהראש. למי תאמינו כשישאל אתכם את השאלה הזו, ויציע תשובה -
  • מנהיג גברי, נאה, כריזמטי ובוטח בעצמו המדבר בפסקנות
  • או דמות מתלבטת, הססנית, המדברת על מורכבות הקיום ? 


ואחרי כל זה -
אם מצליחים לאמץ את דרך החשיבה המאפשרת לדבר אל האלקטורט הישראלי בדרך שמשכנעת אותו,
אם שולטים במיומנות באמנות ההיבחרות, 
אם מגיעים אל השלטון - 
מגיעים לדילמה האמיתית של ה-1 באפריל. 

כיצד מבדילים בין אמת לבין שקר? 
כיצד יודעים מהי המציאות ואיך לנהוג בה ? 
כיצד יוצאים מדרך החשיבה המשכנעת מ'הבטן' ומ'הראש' בזמן בו לא עוסקים בבחירות אלא בניהול מדינה קטנה מוקפת אויבים במזרח התיכון בזמן אביב העמים הערבי כשבני-העם רוצים לחיות ולחיות כמו בני-אדם ולא כמו עבדים או ספרטנים? 

31.3.2015

הכנסת העשרים התכנסה - כיצד נעקוב אחרי פעילותה?

הכנסת העשרים התכנסה היום. חברי הכנסת הושבעו לתפקידם. יו"ר הכנסת היוצא, יולי אדלשטיין, נבחר שוב לתפקידו. הוועדה המסדרת תתניע את עבודת הוועדות הזמניות. בשבועות הקרובים יורכבו הוועדות הקבועות וייקבעו ראשיהן במסגרת המו"מ הקואליציוני (והאופוזיציוני, כי חברי אופוזיציה יושבים בועדות, ותפקידי היו"ר של שתי ועדות נמסרים באופן מסורתי כמעט תמיד לאופוזיציה: יו"ר ועדת הכלכלה ויו"ר ועדת ביקורת המדינה). זו תקופה יחסית לא אינטנסיבית בחיי הכנסת, למעט הצעות החוק הרבות העתידות להיות מונחות על שולחן הכנסת בשבועות הקרובים. רובן המכריע לא יעברו את שלב ההנחה, אבל כל ח"כ מנוסה או בעל עוזרים מנוסים יבקש כבר עתה לאפשר לעצמו 'להרוויח' את ימי פגרת הפסח כך שימי ההמתנה של הצעת חוק על שולחן הכנסת ייספרו מוקדם ככל האפשר והוא יוכל לבקש להעלות את ההצעה לדיון (במסגרת המכסה של הסיעה), בלי שיצטרך לתת לממשלה להמשיך ולהמתין. זה כמובן לא מועיל באמת בעולם של קואליציה ואופוזיציה בלי הסכמה של ועדת השרים, אבל אחרי הכל, הצעות חוק, שאילתות,  דיונים ונאומים - אלה הם כלי נשקו של חבר הכנסת, וככל שיוכל לצבור יותר פוטנציאל - כך אולי יוכל יותר להשפיע. 

יש ויכוחים רבים על תפקידו של פרלמנט במשטר דמוקרטי מודרני. הכנסת הישראלית איננה יוצאת דופן בהקשר הזה. ברור לכל העוקבים אחריה כי עיקר עוצמתה אינה בהובלת התהליכים אלא באפשרות קיומו של שיח ושיג בהם. הובלה, ברוב רובם של המשטרים הדמוקרטיים המודרניים נעשית על ידי הרשות המבצעת. מה נשאר לכנסת? בעיקר להיות רשות מדברת, מבקרת, מדסקסת, מאזנת. קורה לעתים שהכנסת מובילה נושא, או מביאה לשינויים דרמטיים, אבל גם באותם מקרים נדירים בהם היא עושה זאת, כמעט תמיד היא פועלת כעזר כנגד הממשלה, ולא לבדה.

האומנם השיח המתנהל בכנסת חיוני ומועיל? שאלה טובה.
האם לא היה עדיף שנראה שינויים מערך היחסים בין הרשויות בישראל? שאלה טובה.
במה תורמת הכנסת לשגשוגה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית, דמוקרטית או סתם מדינה מתפקדת ? שאלה טובה.

נקווה שהכנסת העשרים תדע לתת לשאלות האלה תשובות טובות. 

קישורים מועילים

המבקש לעקוב אחרי תפקידה של כנסת ישראל ייעזר, קודם כל, באתר האינטרנט שלה. כמה קישורים שימושיים בתוך האתר: 

(בחודשים האחרונים עלה מאגר החקיקה של מדינת ישראל - המאפשר סקירה של חוק וההיסטוריה שלו על כל תהליכיו בתוך הכנסת, בצורה נוחה ומועילה) 

עוד על פעילות הכנסת 

המבקש לראות קצת יותר ממה שהכנסת עצמה מעוניינת להראות, ואינו מסתפק בדיווחי התקשורת ויחסי-הציבור של חברי-הכנסת והממשלה, יקפיד להעזר גם באתרים אחרים:

  • התקציב הפתוח - אולי המיזם החשוב ביותר בנושא הפתיחות השלטונית בישראל כיום (שוב, מבית הסדנה לידע ציבורי). למה הכי חשוב? כי מדינת ישראל היא מדינה קפיטליסטית; מי שמבקש לדעת את תמונת הקצאת המשאבים של המדינה צריך להכיר את התקציב; הכלי המועיל ביותר בעת הזו, הוא ככל הנראה התקציב הפתוח; נדרשת עוד הרבה עשייה בתחום, אבל מהבחינה האזרחית היא תתחיל רק אם יותר ויותר אזרחים יעשו יותר ויותר מאמץ להכיר את המהלכים התקציביים שעושה הממשלה בפיקוח הכנסת. 



30.3.2015

מדינה יהודית ודמוקרטית אינה יכולה לתת לגיטימציה לתפיסה הרואה בריבוי נרטיבים אסון

נתקלתי בסטטוס המעציב הזה של גדעון סער, הסבור כי "עמדת שי פירון בעד לימודי הנכבה מוטעית מיסודה.מדינה אינה יכולה לתת לגיטימציה לתפיסה הרואה בהקמתה אסון."

לפני 20 שנה, משה ארנס, ליכודניק מזן אחר, דיבר על האפשרות של שילוב מלא של ערביי ישראל בחברה הישראלית בעוד דור אחד. על גיוסם לצבא. על שוויון זכויות מלא ומוחלט.

קו אחד מחבר את "בן ערב, בן נצרת ובני" של זאב ז'בוטינסקי ואת דבריו של משה ארנס.

הליכוד היה פעם אחר. הוא ידע להביט קדימה עם החזון הרויזיוניסטי.

אבל כל מה שנשאר הם קבוצה של פוליטיקאים פחדנים. כל מפגש עם מבט אחר על המציאות גורם לדור הנוכחי של מנהיגי הליכוד להגיב באופן ברברי ומבוהל. 

מי שבוטח בציונות מבין שאפשר ללמוד וללמד את הדרך שבה אחרים רואים את תקומת מדינת ישראל בלי לוותר על הנרטיב שלנו ובלי להתפשר על צדקת דרכנו.

בכל מלחמה יש מנצחים ומנוצחים. ברור שהסיפור של כל צד על אותה המלחמה נשמע אחרת.

אין שום סיבה, בשוך הקרבות, לא להושיט יד אל המובסים.
עוד במקורותינו נאמר "בנפול אויבך, אל תשמח".
אבל הליכוד מונהג על ידי חבורת פחדנים, הסבורים שהשכל הישר של ילדי ישראל - היהודים והערבים - לא יידע להבחין בין קיומן של השקפות עולם שונות לבין צדקת הציונות, 

אבל בואו נשים בצד את האידיאולוגיה ואת האמונה בטבע האדם. בואו נהיה פרקטיים לרגע. 
מה אתם חושבים ילמדו ילדי ישראל - היהודים והערבים - על הנושא הזה של הנרטיב הערבי לאירועי מלחמת העצמאות של מדינת ישראל - אם מערכת החינוך תמשיך לספק להם רק את הנרטיב היהודי? אין להם הורים וקרובי-משפחה בבית? 
אין להם שכנים ואנשים כריזמטיים שמטיפים במסגד ומדברים ברדיו וכותבים בעיתון ? 

האומנם גדעון סער סבור שהוא יוכל לסתום את הפיות של כל אלה שלא מחזיקים בנרטיב שלו? 

ובהנחה שלא, מה הוא חושב שיקרה? האם הפיצול בין הנרטיב בקהילה לנרטיב בבתי הספר יועיל ליחס שבין האזרח התלמיד לבין מדינתו? או שמא אולי זו עוד דרך ליצור פיצול וניכור ואיבה ? 

האמת היא שמדינה דמוקרטית ליברלית איננה יכולה לתת לגיטימציה לתפיסה הרואה בריבוי נרטיבים אסון. האמת היא שמדינה יהודית איננה יכולה לתת לגיטימציה לתפיסה הרואה בריבוי נרטיבים אסון. "אלה ואלה דברי אלוהים חיים", זוכרים? 

הדרך היחידה להתמודד עם המציאות המורכבת של ההיסטוריה הישראלית היא לא לפחד. לסמוך על הנרטיב שלנו - ולתת לו להתמודד עם נרטיבים אחרים בשדה הקרב של התודעה ההיסטורית. איך ייתכן שהמרכז והשמאל הישראליים לא פוחדים מהקרב הזה, ורק הימין הישראלי משקשק? האומנם ייתכן שדווקא שם אובדת האמונה בצדקת-דרכנו ? 

29.3.2015

What would you do differently about the middle east, standing in Obama's shoes ?

I found myself discussing The U.S policy in the middle east, facing another of those who think Obama doesn't understand the current reality. I thought differently. Maybe I can persude you too.

Put yourself in Obama's shoes for a minute.

The United states has long term interests in the middle east. It might also be that the U.S still holds noble notions regarding the area. It might even be that the U.S still percieves itself as one of the few nations that truly has to fill a certain "moral role" in international relations.

But Obama's administration has a strategic problem - it can't send serious ground forces to the middle east. The U.S hands are tied in every aspect imaginable - military, financial and political.

The violent Balkanization of many areas of the middle east, and the rise of extreme islamist powers all over the place can only be stopped by the deployment of significant ground forces. Iraq and Syria are two closely tied arenas. Do you see any nation capable of building, training, arming and commanding significant ground forces other than Iran? Furthermore, Iran has a stronger interest than the U.S itself to stop Daesh.

If Iran fails in stopping Daesh, the next domino to fall is Pakistan (which isn't the most stable domino piece on the table as it is). If Pakistan falls or if some unbribable senior Pakistani officials make ideological decisions (of the kind that assisted Bin-Laden find refuge in Pakistan), the world has to deal with Nuclear Daesh. Put yourself in Obama's shoes - with whom would you prefer to negotiate - Iran (whose need in nuclear arms is not very different from Israel's, and has been very capable in keeping its cold war with Israel and other states in a desired temperature) or Daesh (whose willingness to take the world back to barbarism has been proven beyond every reasonable doubt)?

Iraq and Syria are only two arenas. Libya is another and Yemen is another. It may very well be that others are waiting ahead. The middle east is changing. The moderate Arab states have sent repeating messages to Israel that the times have changed. Senior Arab politicians all over the middle east have stated that there are worse enemies than Israel. Israel could have taken a leading role in helping moderates around the middle east unite. Just imagine how helpful it would be for problematic key states like Jordan to "sell" the moderate views if Israel moved forward with the Palestinians. Just imagine how helpful it would for Israel itself to finally stop standing as Iran's arch-rival, instead standing as one in a group of states, objecting Iran's dominance. But BB insists to stand aside, because of arguments that will sound very lame if Israel finds itself facing a new Arab caliphate in 20 years time.

Yemen has been in a civil war for most of the 20th century. either in an active war, or in its frozen stages. It was very hard to predict who is going to come on top. It still is. The temporary success of one group at the moment is not a proof of a lack of understanding of Obama's administration. It is a proof that you can't win wars without ground forces. And behold, what happens next - a series of allies of the U.S are working together to send ground forces there with the stated support of the U.S - both intelligence (the U.S has quite a good coverage of Yemen) and logistics.

What would you do differently, facing this complicated reality, standing in Obama's shoes ?

25.3.2015

משחקים בהרכבת ממשלה - כיצד תראה ממשלתו הרביעית של נתניהו (וה-34 של מדינת ישראל) ?

היום, ב-17:30 אח"הצ ימסור יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, כבוד השופט סלים ג'ובראן, את תוצאות הבחירות הרשמיות לידי נשיא המדינה, רובי ריבלין. לאחר מכן, ב-19:30, ייפגש נשיא המדינה עם ראש הליכוד וראש הממשלה היוצא, בנימין נתניהו ויטיל עליו את תפקיד הרכבת הממשלה הבאה. 

כבוד הנשיא ריבלין יעשה כן לאחר סבב השיחות שקיים נשיא המדינה עם נציגי המפלגות אשר לימד כי 67 מחברי הכנסת העשרים ממליצים על נתניהו כמועמד להרכיב את הממשלה הבאה. המתבונן מהצד עלול לחשוב שמחכה לנתניהו מלאכה קלה, אבל המציאות רחוקה מכך. 

בממשלה הקודמת היו 22 שרים (שר החוץ נכנס לתפקידו באיחור) ו-8 סגני שרים והיא התבססה על קואליציה שהורכבה מ-5 סיעות (הליכוד, יש עתיד, ישראל ביתנו, הבית היהודי, התנועה). בהנחה שהמצב החוקי הנוכחי לא ישונה בגלל אילוצים קואליציוניים (וכבר היו דברים לעולם) הרי שבממשלה הבאה, מלבד תפקיד ראש הממשלה, יהיו 18 שרים . המשמעות היא ש-4 תפקידי שרים שהיו בממשלה השלושים ושלוש יהפכו ככל הנראה למשרדים המוחזקים בידי שרים שעיקר תפקידם הוא אחר. כלומר: לנתניהו יהיו פחות תפקידים לחלק. גרוע מזה, הממשלה הבאה תושתת, ככל הנראה, על קואליציה שתורכב מ-6 סיעות (הליכוד, כולנו, הבית היהודי, ש"ס, יהדות התורה, ישראל ביתנו) ומכאן שנתניהו צריך לרצות יותר סיעות בהרכבת הקואליציה מכפי שנדרש בממשלה הקודמת. 
תסכימו איתי שזו מלאכה כלל לא פשוטה: לרצות יותר סיעות עם פחות תפקידים. 

לנתניהו יעמדו כחודש וחצי (28 ימים + הארכה של 14 ימים) להקים ממשלה. סביר להניח שהוא יצליח במלאכה הזו, גם אם המו"מ - כמו תמיד - ייקח הרבה יותר זמן ממה שאפשר היה לצפות שיידרש ויהיו בו הרבה יותר משברים אמיתיים ומלאכותיים מכפי שתסריטאי יצירתי היה רוקח בדמיונו. 

הבה ננסה לדמיין כיצד תראה ממשלתו הטבעית של נתניהו ? (או - מה יקרה אם נתניהו יקיים את הבטחתו ויקים ממשלה לאומית ?)

ראשית - מה יש לנו לחלק ? 

נתחיל עם התפקידים המבוקשים ביותר. באילו תפקידי שרים מדובר? 
1 שר החוץ 
2 שר הביטחון 
3 שר הפנים 
4 שר האוצר     
5 שר המשפטים 
7 שר הכלכלה 
7 שר החינוך 
8 שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים
9 שר הבריאות
10 שר התיירות 
11 שר לביטחון פנים 
12 שר לפיתוח ענייני הנגב והגליל 
13 שר להגנת הסביבה 
14 שר הרווחה והשירותים החברתיים 
15 שר הבינוי והשיכון 
16 שר לקליטת עלייה 
17 שר החקלאות ופיתוח הכפר 
18 שר התרבות והספורט 


התיקים הבאים, שהיו בידי שרים, צפויים להפוך למשרדים המוחזקים בידי אחד השרים האמורים - 
1. משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל 
2. משרד לאזרחים ותיקים 
3. משרד לעניינים אסטרטגיים 
4. משרד לענייני מודיעין 
(המשרד לעניינים אסטרטגיים והמשרד לענייני מודיעין  שהיו בידי השר יובל שטייניץ בכובעו כשר המופקד על יחסים בינלאומיים, הם אחד מכמה תיקים שלכאורה צפויים להפוך למשרד המוחזק בידי אחד השרים או בידי ראש הממשלה עצמו. השאלה החשובה כאן היא האם נתניהו יעניק לנאמנו, יובל שטייניץ, תיק בכיר יותר, ואם לא -  האם שטייניץ ישתף פעולה כבעבר, והאם הפטרונית של שטייניץ, רעיית ראש הממשלה, הגברת שרה נתניהו, לא תצא חוצץ להגנתו של השר. אני נוטה לשער ששטייניץ יקבל תפקיד ביצועי יותר הפעם, ו). 

תיק אחד שהיה איננו עוד - המשרד להגנת העורף שפורק בשנת 2014.  

בנוסף יהיה צורך להפקיד את המשרדים הבאים - 
1. משרד האנרגיה והמים 
2. המשרד לשיתוף פעולה איזורי 
(שניהם הוחזקו בידי השר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן שלום) 

3. משרד התקשורת 
(הוחזק לאחרונה בידי שר הפנים, יובל ארדן; מדובר בתיק שבהחלט יכול 'להשביע' שר בפני עצמו, אם נתניהו יחליט להרחיב את הממשלה) 

4. משרד  לשירותי דת 
5. משרד לירושלים והתפוצות 
(הוחזקו בידי שר הכלכלה, נפתלי בנט) 

מה אנחנו יודעים בודאות קרובה על מבנה הממשלה והקואליציה שנתניהו צפוי להקים ? 

ראשית, ננסה לחשב את מפתח החלוקה: 
גודל השותפות
הליכוד: 30 
כולנו: 10 
הבית היהודי: 8 
ש"ס: 7 
יהדות התורה: 6 
ישראל ביתנו: 6 
בהנחה שנתניהו לא ינסה לצרף עוד מפלגה פנימה ואכן יעמוד בדיבורו ויקים ממשלת ימין מדובר בסך 67 מנדטים, בחלוקה ל-18 תיקים, מקבלים מפתח ראשוני של  3.722 . כלומר, אפשר לדבר על המפתח הזה, או על מפתח של 4 ח"כים לשר או 3.5 לשר ואף 3 ח"כים לשר. אפשר גם לדבר על מפתח אחד לליכוד - לב הקואליציה - ומפתח אחר לסיעות האחרות. הסיעות האחרונות יטענו שאכן צריך לדבר על מפתחות שונים, וכי המפתח של הליכוד צריך להיות קטן יותר- כי הליכוד מקבל את תפקיד ראש הממשלה. אפשר גם לדבר על סוג אחר של מפתחות שמבדיל בין הסיעות שיכולות להפיל את הקואליציה בכל רגע (כולנו, הבית היהודי וש"ס), לעומת הסיעות שאין להן כוח כזה (יהדות התורה וישראל ביתנו). 

לאור ריבוי המפתחות, בואו נלך על המפתח הראשוני (איזשהו מפתח צריך לבחור, לא?): 
הליכוד מקבל 8 שרים 
כולנו מקבלת 2 שרים (ושארית גבוהה בחלוקה)
הבית היהודי מקבלת 2 שרים 
ש"ס מקבלת 2 שרים 
יהדות התורה מקבלת שר אחד (ושארית גבוהה בחלוקה) (השר יומר בסגן שר כשתפקיד השר נותר אצל ראש הממשלה)
ישראל ביתנו מקבלת שר אחד (ושארית גבוהה בחלוקה)

סה"כ: 16 שרים. כלומר, אם נתניהו רוצה, הוא יכול להפתיע את כולם עם הממשלה הכי קטנה שראינו כאן כבר הרבה מאוד שנים. הוא יעניק לכל המפלגות עם שארית גבוהה בחלוקה סגן שר, ולליכוד עוד סגן שר אחד. הוא גם יכול לשמור על אותו מספר סגני שרים שהיו בממשלה הקודמת (8), ועדיין לצאת 'יותר חסכן' מכל קודמיו.
אבל לבנימין נתניהו יש עוד אינטרסים. אולי החשוב שבהם הוא לוודא שיש לו רוב בטוח בממשלה (בניגוד לרוב שנשען על הצבעתו שלו, שעלולה לסבך אותו בצרות במצבים שונים עם הקהילה הבינלאומית או ציבור בוחרים כזה או אחר) ולכן סביר להניח שהליכוד ירצה לפחות עוד שר אחד, אם לא שניים. בגלל 'החמדנות' הזו (כפי שבוודאי יטיחו בו שותפותיו) הוא יצטרך לפצות את הסיעות האחרות בסגני שרים.
עוד צריך לקחת בחשבון ש-2 סיעות מאוד רוצות את תפקיד יו"ר ועדת הכספים - כולנו ויהדות התורה (או לפחות אומרות את זה). סביר להניח שלפחות עבור אחת הסיעות האלה (יהדות התורה) תפקיד יו"ר ועדת הכספים שקול (אם לא יותר מזה) לתפקיד של שר.
עוד צריך לקחת בחשבון את האילוצים של המפלגות האחרות שלדעתי יביאו לפריצת המסגרת של סגני השרים

אם ניקח את זה בחשבון, נוכל להציע תרחיש שנראה סביר למדי לחלוקה הבאה:
הליכוד: 10 שרים וסגן שר. 
כולנו: 2 שרים ו-2 סגני שר. 
הבית היהודי: 2 שרים ושני סגני שר. 
ש"ס: 2 שרים וסגן שר. 
יהדות התורה: סגן שר (תפקיד השר אצל ראש הממשלה), סגן שר נוסף  ויו"ר ועדת הכספים.
ישראל ביתנו: שר וסגן שר. 
סה"כ: 18 שרים (אחד לא מאוייש) ו-9 סגני שרים. 

ואם כבר מנחשים, אולי נציע גם את האנשים שייאיישו?
מה שנראה בטוח למדי
ראש ממשלה בנימין נתניהו [ליכוד]

שר הביטחון משה יעלון  [ליכוד]
שרת התרבות והספורט מירי רגב [הליכוד] 
שר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום [הליכוד]
שר הכלכלה גלעד ארדן [הליכוד] 
שר החינוך יובל שטייניץ  [הליכוד]
שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ [הליכוד]
שר לקליטת עליה זאב אלקין [הליכוד]
שר המשפטים בני בגין [הליכוד]
השר להגנת הסביבה  צחי הנגבי [הליכוד]
שר התיירות יריב לוין [הליכוד]
שר האוצר משה כחלון  [כולנו]
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט [כולנו]
שר הפנים אריה דרעי [ש"ס] 
שר הרווחה והשירותים החברתיים יעקב מרגי [ש"ס]
שר החוץ נפתלי בנט [הבית היהודי]
שר לביטחון פנים איילת שקד [הבית היהודי] 
שר החקלאות אביגדור ליברמן [ישראל ביתנו]
סגן שר בריאות (בתפקיד שר) משה ליצמן [יהדות התורה] 

סגן שר במשרד ראש הממשלה - מקשר בין הממשלה לכנסת אופיר אקוניס [הליכוד]
סגן שר במשרד הרווחה אלי אלאלוף [כולנו] 
סגן שר במשרד החוץ מיכאל אורן [כולנו]
סגן שר במשרד החינוך מאיר פורוש [יהדות התורה] 
סגן שר במשרד האוצר משולם נהרי [ש"ס]
סגן שר במשרד הביטחון אורי אריאל [הבית היהודי] 
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלי בן דהן  [הבית היהודי] (שיהיה מופקד על משרד הדתות)
סגן שר במשרד לקליטת עליה סופה לנדבר [ישראל ביתנו] 

אם כבר דיברנו על הממשלה, בואו נשער כמה השערות לגבי הכנסת:
אחרי הכל, חלוקת התפקידים איננה מסתכמת גם בממשלה. יש בתוך הכנסת כמה וכמה תפקידים עתירי-כוח ונחשקים.
נראה לי שאפשר להניח כבר עתה, במידה רבה של ביטחון, את האיוש של התפקידים הבאים: 
יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין [הליכוד] 
יו"ר ועדת הכספים משה גפני [יהדות התורה]
יו"ר ועדת הפנים יצחק כהן [ש"ס] 
יו"ר ועדת חוץ וביטחון אבי דיכטר [הליכוד]
יו"ר ועדת עבודה ורווחה ובריאות חיים כץ [הליכוד] 

עוד אפשר להניח שמבחינת האופוזיציה, נראה את ההכרעות הבאות: 
יו"ר ועדת ביקורת המדינה עאידא תומא סלימאן  [הרשימה המשותפת] (כנראה ברוטציה עם חברי-כנסת אחרים מהסיעה)
יו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל [העבודה] (כנראה ברוטציה עם חברי-כנסת אחרים מהסיעה)
(המאבקים הסיעתיים והפרסונליים באופוזיציה בין 3 הסיעות הגדולות - העבודה/המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד על התפקידים המעטים השמורים מסורתית לאופוזיציה, צפויים להיות מעניינים לא פחות מתהליך הרכבת הקואליציה)

עד כמה התרחיש/הניחוש הזה לא מדוייק?
זהו כמובן תרחיש אפשרי אחד מני רבים. אפשר להניח שבתורת ניחוש הוא די לא מדוייק, למרות הנתונים הרבים שנלקחו בחשבון בהכנתו. הבה ננסה לבחון את החולשות שלו: 

1. בנימין נתניהו נוטה להיות נדיב במו"מ עם הסיעות האחרות באופן שלא אחת בא על חשבון סיעתו שלו. וזה כנראה לא במקרה אלא חלק משיטה שנועדה לוודא שלא יקומו כנגדו - מתוך מפלגתו שלו - אנשים שעלולים להאפיל עליו או לאיים על מנהיגותו. 

2. לסיעות האחרות יש בעיות משלהן. אריה דרעי, למשל, צפוי להיתקל בבג"ץ על מינויו. מאחר התקופת הקלון כבר עברה, אפשר להניח שאין עילה משפטית של ממש שתמנע את מינויו וההתנגדות בהעדר מסד טוב יותר להיסמך עליו מאשר things that are not done (שבישראל עושים כל הזמן) כנראה תידחה. אבל אם בג"ץ יפתיע בהלכה חדשה, יהיה מעניין לראות את ההתארגנות בתוך ש"ס לעניין (חוק חדש? אריה דרעי כיו"ר ועדה בכנסת כדי לשקם את דימויו הציבורי ? מינוי של אריה דרעי לתפקיד שר שאיננו טעון כל-כך, כמו שר החוץ?) 

נפתלי בנט מוצא עצמו במצב קשה ביותר בתוך הסיעה שלו. אורי אריאל ותקומה לא 'סיפקו את הסחורה' אבל הם מצפים לתמורה. לכאורה - אם יש סיעה שתבקש מפתח שייתן לה יותר מכפי חלקה בכנסת - זוהי הבית היהודי. זאת, אלא אם בנט מבקש להתמודד עם אורי אריאל - ראש בראש - כמה שיותר מוקדם. התמודדות כזו עשויה להביא לפיצול כבר בשלב המוקדם הזה. האומנם יקומו אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ' ויפרשו ? קשה להעריך כרגע, במיוחד כששתי הסיעות יודעות שללא שינוי של אחוז החסימה, לתקומה אין עתיד ללא שותפות. השיקולים משליכים גם על נתניהו. עיקר בעייתו של נתניהו - בלעדי הבית היהודי הוא חייב ממשלת מרכז. אומנם זה לא כל-כך נורא במישור הבינלאומי, ובכל זאת, הבית היהודי היא שותפה טבעית ואם נתניהו אכן פועל על סמך אידיאולוגיה, בקדנציה הקרובה הוא צריך את הבית היהודי בפנים. בעיה נוספת היא שבנט רוצה תפקיד בכיר (כדי לא לפגוע בדימויו בתוך הציבור שלו ולהמשיך ולבנות את הקמפיין העתידי שלו לראשות הממשלה). תפקיד בכיר במצב הנוכחי, בהנחה שתיקי הביטחון, הפנים והאוצר אינם פתוח למו"מ, הוא רק תיק החוץ. האם בנט יהיה מוכן לשבור את הכלים אם לא יקבל תיק בכיר ? ובמצב הזה, מי יהיה הראשון שימצמץ - נתניהו או בנט ? 

בין יהדות התורה, ש"ס והבית היהודי צפוי קרב לא פשוט על משרד הדתות. רוב הסיכויים הם כי המשרד ישוב ויופקד בידי ראש הממשלה. אבל האומנם יסכימו ש"ס ויהדות התורה כי הבית היהודי תשוב ותקבל את סגן השר שיהיה אחראי על המשרד? 

מעמדו של אביגדור ליברמן הוא לכאורה החלש מכולם. ובכל זאת, נתניהו צריך אותו כדי להימנע ממשלה צרה במיוחד וליברמן צריך אותו כדי לא לגווע באופוזיציה. עד כמה מוכן ליברמן ומוכנה הסיעה להתפשר? הנחת היסוד שלי היא שלא מעט, מתוך התפישה הפרקטית של המציאות המאפיינת את הסיעה (שמאז הקמתה לא היתה כנסת אחת בה לא היתה בקואליציה, לפחות חלק מהזמן). ההנחה שישראל ביתנו תהיה הגמישה מכל במו"מ הקואליציוני היא סבירה, אבל חשוב לזכור שאחרי תוצאות הבחירות האחרונות המפלגה צפויה להיכנס למהלך של חשיבה מחדש וכנראה גם מיתוג מחדש. האומנם המהלך הזה ייעשה בצורה המיטבית מתוך הקואליציה בכל מחיר? לאביגדור ליברמן הפתרונים. 

3. הממשלה ה-32 האריכה ימים יותר מהממשלה ה-33. היא היתה אחת מ-3 ממשלות בסה"כ בהיסטוריה של מדינת ישראל אשר כיהנה לפחות 4 שנים רצופות. אומנם היא נהנתה מהצטרפותה של קדימה בראשות שאול מופז (שבוודאי מתחרט על הצעד ההוא, בחוכמה שלאחר מעשה) אבל סביר להניח שבמבט לאחור פחות נוטים לראות את הטריקים והשטיקים ויותר את התמונה הגדולה - והממשלה ההיא היתה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, עם 30 שרים. מבט אופטימי קדימה עשוי לשכנע את נתניהו לנסות ולהרכיב ממשלה רחבה (כולל התיקון הנדרש בחוק היסוד), בתקווה שהתפקידים "ינעלו" את הסיעות החברות בקואליציה בתוך הממשלה, והויתור על הכסא ימנע את הסיכון של התפוררות מוקדמת מדי של הקואליציה. מצד שני, מבט פסימי קדימה יזכור שיש עתיד עתידה לתקוף את הנושא הזה מהאופוזיציה, וסביר להניח שיאיר לפיד יידע לעשות מהעניין הזה מטעמים. כשהאפשרות של בחירות בעוד שנתיים פחות או יותר היא לא לגמרי בלתי-ריאלית, נתניהו יצטרך להחליט האם הרחבת הממשלה היא יותר סיכון מסיכוי. 

4. הלקח הצורב ביותר של בנימין נתניהו מימי ממשלתו הראשונה הוא הקושי שבהיותו הגורם השמאלי ביותר בממשלתו. לכן גם בממשלתו השניה וגם בממשלתו השלישית הוא דאג - קודם כל - לאגף השמאלי שלו (על פי הסדר - העבודה, קדימה, התנועה). בהתחשב בכך שיצחק הרצוג יודע שלמרות כל הקולות היפים, אם העבודה לא תיכנס לממשלת אחדות בשנה הקרובה, הוא עתיד למצוא עצמו בהתמודדות על מעמדו (שעל פי ההיסטוריה תסתיים בהדחתו והחלפתו במנהיג/ה אחר/ת), הרי שלנתניהו יהיה עם מי לדבר. 
כולנו איננה חיפוי שמאלי טוב, בגלל חוסר העניין המוצהר שלה בקידום התהליך (בניגוד לעמדותיה לגבי סוף התהליך, התאורטי כל כך). יש עתיד איננה אפשרות בגלל יחסיה הנוכחיים עם ש"ס ויהדות התורה. כך שהרצוג יוכל להשיג עסקה יפה מבחינת תפקידים, אם יתעקש להיכנס ואם יצליח לעשות כן בניגוד לקולות המתנגדים בנחרצות מתוך מפלגתו שלו (ובניגוד לשכל הישר, שהרי אם היה גורם שדירדר את מפלגת העבודה בעשור וחצי האחרונים, היתה זו התעקשותה לשבת בממשלות אחדות בהן היא לא ביטאה את קולה כלל ועיקר). ראוי להעיר שמבחינת האינטרס הלאומי, בלי קואליציה כזו, ממשלת נתניהו עלולה להיות הראשונה בהיסטוריה של ישראל המובילה את המדינה אל תוך משטר סנקציות בינלאומי. ההתנהלות של ארה"ב בשבוע האחרון מעידה היטב שמבחינתה הזיגזוג של נתניהו לא יישאר סתם עניין של בחירות, אלא עתיד ללוות את כל כהונתו. הוא יידרש לעשות ולא רק לדבר. האם יוכל לעשות עשייה מדינית עם קואליציה המושתתת על הבית היהודי וישראל ביתנו (בגלגולה הימני הקיצוני הנוכחי)? 

5. בקואליציה הטבעית שלו, נתניהו יהיה תלוי - בכל רגע נתון - ב-3 סיעות שונות:

  • כולנו
  • הבית היהודי
  • ש"ס

שתי הראשונות יוכלו, כל אחת בפרישתה, להפוך את הממשלה לנשענת על קואליציית מיעוט. ש"ס תוכל להפוך בפרישתה את הממשלה לנשענת על קואליצייה של מחצית הכנסת (בהתחשב בהוראות חוק המשילות על אי-אמון קונסטרוקטיבי, פרישה של ש"ס היא הרעה הפחותה מה-3, אבל העוצמה שיקבל כל ח"כ יחיד בכל הקואליציה תהיה נוראה מבחינת ראש-הממשלה). התוצאה היא חד-משמעית: נתניהו חייב למקד את המו"מ הקואליציוני ב-3 המפלגות האלה, והוא יהיה חייב לנהל את הקואליציה בזהירות וברגישות ובצורה מדוייקת שלא אפיינה אותו עד כה. מבחינות רבות זה אתגר פוליטי עצום, וספק אם יש כיום בכנסת פוליטיקאי שמסוגל לו. נוכח המצב הזה, זה לא יהיה מפליא אם נתניהו, כפי שכתבתי כבר יעשה כל שביכולתו להגיע "לקואליציה גדולה יותר, או לשמר על יחסים טובים עם סיעות שמחוץ לקואליציה (בדרך שבה עשו זאת בזמנו ראשי הממשלה אריאל שרון ואהוד אולמרט). "

6. בסוף היום, המינויים האלה נוגעים באנשים. מה הם רוצים ? מה הם מוכנים לקבל? ידוע שאדם תופש את עצמו כעשיר או עני באופן יחסי ולא מוחלט. ובשפה פוליטית - איזה תפקיד יהיה מוכן לקבל ישראל כץ כשהוא יודע שגלעד ארדן זכה במשרד פלוני? ומה תהיה עמדתו של יריב לוין כשיידע שצחי הנגבי זכה במשרד אלמוני? לבנימין נתניהו תהיה דרך לתגמל את השרים שיהיו ממורמרים, על ידי שיתופים בקבינטים 'הנחשבים' יותר, אבל אחד השיקולים בקביעות האישיות, מעבר לרצון לתגמל נאמנים, לקרב או לשלוט ביריבים ולנקום באויבים הוא הרצון שמי שקיבל תיק יידע להעריך אותו ויידע להפגין נאמנות לראש הממשלה שהעניק לו את התפקיד. מי מהמועמדים יעמוד לפני הצעתו של ראש-הממשלה ויידע לדרוש תפקיד אחר, 'או שיישב בספספלים האחוריים' ? בהקשר זה, נזכיר דבר נוסף שאנחנו כבר יודעים, כקרוב לודאי: חברי הליכוד העתידים להיות שרים יהיו האחרונים לדעת זאת. בכל הפעמים הקודמות בהן נתניהו התפנה למינויים בתוך הליכוד, הוא הגיע לכך רק אחרי שהגיע להסכמים עם כל חברות הקואליציה האחרות. הנחתי שנתניהו ירצה לשמור לעצמו לשלב הזה, האחרון והמפרך, כמה שיותר תיקים. האם הוא יצליח בכך ? 

לפני סיום
אם עד כה לא שכנעתי את המצפים להודעה מהירה על הרכבת הממשלה במורכבות הקשר המצפה להתרתו על ידי בנימין נתניהו, אזכיר דוגמא מהעבר, כדי לסייע בגיבוש ציפיות מציאותיות יותר: בחירות 2013 ותוצאותיהן.

הבה נקווה שהפעם התוצאה תהיה יציבה יותר ותעניק למדינת ישראל את הממשלה הראויה לה - כזו המושלת באחריות, בהוגנות ומנתבת את המדינה לעתיד הטוב ביותר האפשרי.