24/11/14

למה נדחתה ההצבעה על חוק הלאום בשבוע?

איך קרה לה לקואליציה המתנדנדת על כרגע-התרנגולת, הנראית כמי שמקרטעת בזריזות לקראת סוף דרכה, שהיא הרוויחה עוד שובע לפני שהמשבר המבויים של חוק הלאום יגיע לשיאו?  כיצד הושגה ההסכמה הזו על דחיית העלת הצעות החוק הפרטיות בעניין הלאום בשבוע שלם ? לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שכל המעורבים עשו בימים האחרונים את חשבונותיהם והגיעו למסקנה שבחירות קרובות גרועות להם יותר מאשר פשרה. 

האם זה אומר שהם יצליחו להימנע מהמשבר הזה? קשה להאמין. כרגע, על פי דיווחי התקשורת, נראה שאכן יקשה להקים תחליף אמיתי לקואליציה הזו מתוך הכנסת הזו. במצבה הנוכחי, הקואליציה הזו, כמו כוכב שאיבד את רוב חומר הבעירה שלו והוא מתחיל את תהליכי-הקריסה שלו, גם הקואליציה לא תוכל להמשיך ולשמור על יציבותה לאורך חודשים ארוכים. 

אם הייתי צריך להמר, הייתי מהרהר קודם לכן בשאלה כיצד עדיף להגיע לנתניהו לבחירות המקדימות בליכוד? (שעתידות להתקיים, ככל הנראה, בראשית ינואר 2015). אחרי שהצליח, ככל הנראה, לטרפד את הנסיון של פייגלין לקשור את ידיו אם ינצח בפריימריז הקרבים, יכול נתניהו להתרכז בשאלה אחת פשוטה: האם מיצוב עצמאי במרכז יביא להצלחה אלקטורלית למרות הצפיפות העצומה הצפויה שם (התנועה בראשות ציפי לבני, קדימה בראשות שאול מופז, יש עתיד בראשות יאיר לפיד, והמפלגה שמקים משה כחלון וזאת בלי לספור גופים אחרים שעתידים להסתובב שם ואת הנטיה הבלתי-נגמרת של מפלגת העבודה לנסות ולמתג עצמה כמפלגת מרכז)? או שמא עדיף לו למצב עצמו ימינה, תוך הסתמכות על הנטיה הנמשכת לימין של הציבור היושב בציון, על ההישגים של 'הבית היהודי' בבחירות הקודמות, על המצב הבעייתי של 'ישראל ביתנו' ועל כך שאחרי הכל - כל עוד נפתלי בנט ואביגדור ליברמן אינם מעיזים להתייצב נכוחה מולו - אין לימין שום אלטרנטיבה ריאלית אחרת להנהגת ישראל? 

נדמה לי שהתשובה לשאלה הזו ברורה. וממנה, נדמה לי שגם התשובה לשאלה מדוע כיצד מכריע נתניהו בעניין חוק הלאום ברורה. בתור מישהו שהעלה כאן את ההשערה כי נתניהו עתיד ללכת על הסדר מדיני (מהלך שבהכרח היה ממצב אותו במרכז) אני נאלץ להתבונן על המציאות הנוכחית תוך פרידה עצובה מההשערה הזו. בין מנהיגות לשרידות, עד היום, נתניהו הפגין לאורך כל הקריירה שלו העדפה לשרידות האישית. רק כאשר הוא נדחק למצב של אין מוצא הוא פועל. ההתפוררות של הקואליציה שלו (שאיננה קשורה כלל למעשיו אלא לטבען של קואליציות) דוחקת אותו אל הקיר מבחינת ההתנהלות הפנים-ישראלית. מבחינה מדינית, נראה שהאיש עדיין לא נדחק אל הקיר. האם האינתיפאדה השלישית תעשה את זה? כרגע לפחות, נדמה שהתנהלותו של נתניהו מלמדת שהוא לא הפנים את חומרת המצב הבטחוני ואת הדרך שבה הוא עלול להשפיע על האלקטורט הישראלי. האם בדומה ליצחק שמיר הוא יבין זאת מאוחר מדי ? 

02/11/14

a reply for the never ending accusation of Israel in Yasser Arafat's death

Once again I found myself arguing with a Palestinian over Yasser Arafat's death. Once again I found myself explaining that once one suspects foul play in the man's death, it is much more logical to suspect the Palestinians than any other group in the world, because when he died, it was obvious that the second Intifada was a horrible failure for the Palestinians gaining them nothing, annulling much of their Oslo accord related achievements. Arafat himself was isolated in his residents, without influence, a symbolic relic of a failed political leader, who misread the reality, denied his last opportunity to set a Palestinian state in his own life and started a violent terror attack only to discover that the Jews of the Holy Land were once again far stronger than the estimations of the Arabs.

But you don't have to take my word for it.
read the wiki article about the cause of death of Yasser Arafat and think (with an open mind) about the following facts:


  1. The widow refused to let an autopsy take place. 
  2. The medical file was given to Palestinian hands, and yet, where are the proofs from the medical records about the cause of death? 
  3.  Palestinians were taking care of him in his last days, way outside of the influence or control of Israeli hands 
  4.  Arafat's personal physician for 18 years (!),  Al-Kurdi, was not called to treat him in those days ! 
  5. Palestinians quoting anonymous French sources said that tests of  his blood indicated that no poison known to be used by the Israeli Mossad was found in the man's body. It is a well known fact that the Mossad and the french secret services cooperated widely in the 50s and 60s. As new posions are hard to come by, it is far more reasonable to assume the french would have found such poison. The Palestinians, on the other hand, have been working closely with the soviets between the 60s and the late 80s, and probably had knowledge of posions unknown to the west or to the Mossad. 
  6. Many palestinians officials denied allegations of poisoning in the first years after the man's death. Only when it became impossible to tie between them and his death, did they start supporting the assassination theories. 

The only logical explanation, impossible as it may seem, is that Palestinians, of Yasser Arafat's own inner circle, murdered him.

That is if you absolutely refuse to accept a far more known theory, that the man died of AIDS, and his inner circle has been running in circles ever since to prevent this fact from becoming public knowledge. 

30/10/14

באין הדברות ובאין אופק מדיני באה מלחמה. האומנם ?

שלום עכשיו, בפרסומת לכנס לזכרו של יצחק רבין )שמנוכס כהרגלו של מחנה השמאל בלעדית למחנה השלום), פותח במילים: "הקיץ האחרון לימד אותנו שבאין הדברות ובאין אופק מדיני באה מלחמה". 

מוזר. 

ואני דווקא זכרתי שאז, באמצע שנות ה-90', כשיצחק רבין המנוח הוביל הסדר מדיני אמיץ, והיתה המון הידברות, והיה המון אופק מדיני (עם הפלסטינים, הירדנים וכל העולם הערבי), דווקא אז פתחו הפלסטינים במלחמת טרור נוראה כנגד ישראל ואוטובוסים ואזרחים ישראליים התחילו להתפוצץ על ימין ועל שמאל. 

אז אולי הלקח הוא שבמזרח התיכון, עם הידברות ובלי הידברות, עם אופק מדיני ובלי אופק מדיני, באה מלחמה ? 
אולי הרומאים צדקו כשדיברו על כך שהרוצה בשלום ייכון למלחמה ? 
ואולי דווקא אלה שמדברים כל הזמן על שלום צריכים לעשות חשבון נפש? 
אולי, אם נשווה את הדרך שבה מתנהלים היחסים הישראלים-פלסטיניים כבר יותר מ-20 שנה, מאז הסכם אוסלו, הגיע הזמן שכל מי שתמכו בהסכם ההוא יודו שבמבחן היחיד שחשוב בעיניהם - מבחן השלום - ההסכם ההוא היה ונותר כשלון חרוץ? 

העובדה בה אני מאמין - כי לנו - היהודים היושבים בארץ ישראל - יש אינטרס ברור לא לשלוט בעם אחר, איננה אומרת שהאינטרס הזה הוא האינטרס היחיד שלנו וגם לא שהוא האינטרס העליון שלנו.

הסדר מדיני, אם יושג, צריך להיות כזה שלא הופך את ילדי ישראל למטרות במטווחי הפיגועים הפלסטינים. שום הסדר שיביא איתו עוד פיגוע בדולפינריום או עוד מטחי טילים על בתים ישראליים איננו ראוי והוא פסול מיסודו. 

אבל מה אפשר לומר לאנשים שעוצמים עיניהם מלראות שמסביב יהום הסער ? השמאל הישראלי שניצב מעבר למפלגת-העבודה מתעלם מהמציאות המשתנה, וממשיך בשיח השלום, למרות שברור לכל מי שמביט נכוחה באיזור שגם אם תקום מדינה פלסטינית, ואפילו אם החילונים והמתונים שבחברה הפלסטינית יצליחו להמשיך ולשלוט בה, לא יהיה שלום באיזור. 

השלום איננו העילה האמיתית להסדר מדיני עם הפלסטינים. כל מי שטוען אחרת, מסייע באופן פעיל בהנצחת המציאות של שליטה ישראלית בעם אחר, ועל ידי כך, הוא שותף בהמשך הפגיעה ביסודות המפעל הציוני בארץ הקודש, יחד עם אלה הסבורים שלישראל נכון עתיד זוהר, גם אם יהיה בתוכה מיעוט גדול מאוד של לא-יהודים, שאינם זוכים לשוויון זכויות גמור. 

דווקא לקראת תקופת הזכרון של רצח רבין חשוב לזכור זאת: התמיכה בהמשך התהליך המדיני איננה נעשית מתוך אשליה שהתהליך הזה יביא שלום, ולכן התהליך הזה חייב להבטיח ביטחון שאיננו תלוי ברצונו הטוב של הצד השני. התמיכה בהמשך התהליך המדיני נעשית מתוך הפיכחון שאי-ההיפרדות בנוסח "הם שם ואנחנו כאן", תביא בסופו של יום למדינה דו-לאומית ולסופו של החזון של מדינה לעם היהודי בארץ ישראל. 

23/10/14

עכשיו זה כבר ממש רשמי. תקשורת המיינסטרים של ישראל מכירה באינתיפאדה השלישית


לקח להם הרבה זמן. גם הם מודים בזה שזה לא מאתמול. לטעמי (ולטעמם של רבים אחרים) זה נמשך כבר כמה שנתיים
האינתיפאדה השלישית כבר כאן ממזמן. 

האומנם רק כשקורה משהו באחת מהערים הגדולות, האליטה הישראלית נכונה להכיר במציאות? 

מצד אחד, הרבה בעיות פוליטיות נפתרות כאן למפלגות חברות הקואליציה ולאנשים העומדים בראשן. בנימין נתניהו, נפתלי בנט, אביגדור ליברמן, יאיר לפיד, ציפי לבני, יכולים לישר קו ולהסביר שנוכח המצב חייבים לעשות פשרות בשלל נושאים - כדי להתמודד מול המציאות הבטחונית החדשה.

מצד שני, אם אפשר יהיה לכסות את קו השבר הכלכלי-חברתי המבוסס על ציפיות שונות של קהלי-בוחרים שונים תחת השטיח הבטחוני, הרי שבשטיח הזה עוברים קוי שבר אחרים, שרק הודות להבדלים בין סיעות הקואליציה הן תוכלנה לפנות אל קהלי-הבוחרים. האם נראה מפץ גדול בקואליציה המתיישנת הזו הודות לאירוע הבטחוני הזה או שמא הוא ישמש כחבל שיחזיק את הקואליציה עוד קצת יחד? 

וחשובה יותר מכל אלה - מהפרספקטיבה של הישראלי המצוי - עומדת השאלה: גם אם סוף סוף תכיר הנהגת ישראל בכך שמדובר באינתיפאדה, על כלל המשמעות הכבדה שבהכרה הזו, האם הנהגת ישראל באמת מבינה ורואה את כל התהליכים הרלוונטיים למרקם היחסים הישראלי-פלסטיני

22/10/14

יאיר לפיד מדבר אחרת. האומנם יהפוך כושי עורו?

כשמשווים את הדרך בה דיבר שר האוצר, יאיר לפיד, לפני שנה  וחצי לדרך בה הוא מדבר בימים אלה, קל לראות עד כמה האיש למד בתקופה הזו. הבה נעיין יחד בכמה פנינים ממשנתו הנוכחית, כפי שנפרשה בנאומו ביום העיון השנתי של אגף התקציבים, ופורסמה בגלובס, לפני פקידי האוצר ומשתתפים אחרים: 
  • "בעיתונות הכלכלית לעגו לי לא פעם על כך שאני לא מבין את חוקי הכלכלה. יכול להיות, אבל אני רוצה להזכיר לכם משהו על חוקי הכלכלה: הם לא חוקי טבע, הם חוקים מעשי ידי אדם. אנחנו יוצרים אותם ובידינו לשנות אותם. אנחנו שוכחים לעתים קרובות שהתיאוריות הכלכליות שלנו כשמן כן הן - תיאוריות, ואנחנו צריכים תמיד לבחון אותן מחדש. האם העשירים באמת יוצרים משרות? האם כשאנחנו נותנים להם הקלות מס זה באמת טוב לכלכלה, או שהם פשוט מתעשרים עוד יותר? האם גירעון הוא בהכרח רע? האם איגודים מקצועיים הם בהכרח דבר רע? האם הפרטות הן בהכרח דבר טוב? האם באמת מטרתה היחידה של חברה היא להפיק רווחים לבעלי המניות שלה? אין לה עוד מטרות? מה לגבי שכר הוגן, אחריות חברתית, מחויבות לקהילה? האם מותר כבר להודות ש'כלכלת החלחול' נכשלה לגמרי מפני שמרכז הקיום הכלכלי הוא מעמד הביניים ולא העשירון העליון? האם יש באמת דבר כזה 'שוק חופשי' כשאנחנו אלה שקובעים את החוקים שלפיהם הוא פועל?"
  • "הדילמות שבפנינו הן דרמטיות ועלינו לגשת אליהן בצניעות ומתוך ראיה רחבה. אנחנו יודעים להסביר, כולנו, מדוע שמירה על איזון פיסקלי היא חשובה, אבל עלינו להודות בכך שזוהי התלבטות בין העניים של מחר לעניים של היום. אנחנו יודעים להסביר - באותות ובמופתים ובמצגות פאואר-פוינט - שבמצב של גירעון גבוה, אם יהיה מחר משבר, לכלכלה לא תהיה כרית ביטחון שתשמור עליה. אבל מה אם לא יהיה משבר? מה אם ב-2016 תהיה צמיחה חזקה בשווקים הבינלאומיים ועודף תקציבי ממשי? איך נסביר לעצמנו את העובדה שבשם האיזון הפיסקלי מנענו - בדעה צלולה - מילדים עניים בבית שמש ובירושלים, בעוטף עזה ובקרית שמונה מזון וחינוך, דיור ורווחה. מה נגיד להם - ומה נגיד לעצמנו - על כך שגזלנו מהם את הסיכוי בשם סיכון תיאורטי שלא התממש?".
  • "יש עובדה פשוטה אחת שאי אפשר להתעלם ממנה: משהו לא עובד. יוקר המחיה, יוקר המזון, יוקר הדיור, הם בלתי אפשריים. המוביליות החברתית בין העשירונים התחתונים לעשירונים העליונים היא מהנמוכות בעולם המערבי ומדדי אי-השוויון הם בלתי נסלחים. תפקידנו לשנות את כל זה, ואם הכלים המסורתיים לא עובדים - צריך לחפש כלים אחרים."
  • "החיים - ברוב המקרים - אינם מורכבים מן העובדות אלא מן התפיסה של העובדות. אם כל האנשים יאמינו, ברגע מסוים, שהבורסה עומדת ליפול - הבורסה תיפול גם אם אין שום הצדקה מעשית שמובילה לכך. משקיע ישראלי גדול אמר לי פעם שכלכלנים טובים קוראים את עמודי החדשות הרבה לפני שהם קוראים את העמודים הכלכליים. מה אומרים לנו העמודים האלה? הם אומרים לנו שהישראלים מאבדים את האמון בשיטה ובמערכת. יוקר המחיה הורג אותם מחדש בכל יום והם זקוקים מאתנו לאישור מחודש לכך שיש להם עתיד במדינה הזו. הם רוצים לדעת שאחרי שהעלו להם מסים ב-2012 וב-2013 והורידו אותם למקלטים ב-2014, הם עדיין חיים במקום שרואה אותם באמת, עם שלטון שמקשיב להם באמת וממשל שאכפת לו מהם באמת. בידינו הדבר להחזיר להם את האמון הזה. זה לא יהיה פשוט. בטח לא בעולם לעומתי, עם שיח ציבורי אלים, שמנוהל בידי תסכול וזעם ומידע חלקי ומוטה וכולם מחפשים בו כל הזמן מישהו להאשים. בעולם כזה האינסטינקט הוא לחמוק מאחריות כדי לא להיות אלה שמאשימים אותם בצרותיהם של אחרים, אבל אני מאמין שמשרד האוצר יכול וצריך לקחת את האחריות הזו. בידנו הדבר להחזיר להם את הידיעה שעתידם נמצא במקום הזה. בוויכוח בין ברלין לירושלים, אנחנו יכולים להכריע מה תהיה התשובה",  ‏
  • "לשמור על הקופה זה חלק מהתפקיד, אבל אם זה הופך להיות כל התפקיד, אנחנו חוטאים לייעודנו. כרגע לילד בירוחם אין באמת הזדמנות שווה, כרגע לילדה יוצאת אתיופיה מקרית מלאכי או לילד חרדי מבית"ר עילית אין איך להיחלץ ממעגל העוני, כרגע אנחנו לא מייצרים מספיק פתרונות לצמצום אי-השוויון ולשיפור מצבו של מעמד הביניים, וכל עוד זה המצב - אנחנו מועלים בתפקידנו‎"‎‏. ‏
אתה קורא, ואתה מגרד בראשך. האומנם הוא למד כל-כך הרבה? ועם זאת, הוא מגיש תקציב דומה כל-כך לקודמיו? או שמא האיש שרכב אל תוך הכנסת על גב 19 מנדטים שקיבל הודות למחאה החברתית, ולא עשה דבר משמעותי אחד איתם, מתכונן לאפשרות של בחירות או של חילופי-גברא בממשלה, בעקבותיהם הוא נאלץ לדבר קצת אחרת ?
לעיון נוסף



20/10/14

על תאונת-דרכים והשלכותיה הפוליטיות-מדיניות ועוד כמה נקודות

  • כאילו שמצב הדברים, כמות שהוא, איננו מתוח מספיק, באה תאונת-הדרכים אמש, ליד סנג'יל, בה מצאה את מותה הילדה בת ה-5, אינאס שווכאת ונפצעה קשה עומר עספור, גם היא בת 5. לא סתם תאונה. תאונת פגע-וברח שנסיבותיה עדיין נחקרות במשטרה. האירוע שנחשב, היסטורית, כזה שהתחיל את האינתיפאדה הראשונה, היה מותם של ארבעה פועלים בתאונת דרכים בין משאית בה נהג ישראלי, לבין שתי מוניות. לגבי אותו אירוע נפוצה שמועה כאילו היה מדובר בפעולת טרור ישראלית מכוונת. האם תאונת-הדרכים הזו תהיה האירוע שהיסטוריונים יתארו כאילו הוא זה שהתחיל את האינתיפאדה השלישית ? 

  • אני מזכיר פוסט ישן-נושן - למה הנשיא אובמה בא לבקר? - כדי לוודא שקוראיי זוכרים שתפישת המציאות על פי הבלוג הזה (בניגוד לתקשורת הישראלית ברובה), היא שהאינתיפאדה השלישית כבר התחילה ממזמן. 
  • ואני מזכיר פוסט חדש מהתנור - זה לא נראה טוב - כדי לשוב ולהזכיר שאפשר לקרוא את המצב הישראלי-פלסטיני במגוון נרטיבים, ובוודאי לא חייבים להסכים עם הניתוח הפוליטי שלי, אבל אי-אפשר להתעלם מהמציאות: לפלסטינים יש אינטרס מדיני ברור להגביה את הלהבות, כדי לוודא שהסכסוך הישראלי-פלסטיני לא יקבל פחות כותרות בתקשורת העולמית מדעא"ש ועניינים שכאלה.  


14/10/14

זה לא נראה טוב

קשה להביט על המצב הנוכחי של המאבק הדיפלומטי הישראלי-פלסטיני באופטימיות, אם אתה ישראל. 


אבל זה לא צריך לגרום למישהו לחשוב שהפלסטינים מתנהלים ללא תוכנית מסודרתהכרעת הפרלמנט הבריטי להכיר במדינה הפלסטינית ברוב עצום היא רק עוד קיסם שנוסף לו למדורה ההולכת ומתעצמת. זה הצד שעוסק בהגברת הלגיטימציה הפלסטינית. במקביל, הצד השני- הגברת הלחץ הישראלי גם היא נושאת פירות, למשל הכרעת הכנסיה הפסביטריאנית לפני כמה חודשים למשוך השקעות בחברות המעורבות במה שהכנסיה הגדירה ככיבוש.  

אפשר לא להסכים איתי לגבי הניתוח שלי של המצב הבטחוני הנוכחי בשטחים, אבל אי אפשר להביט על המציאות שלאחר צוק איתן, על רקע הדרך שבה הסתיים התהליך המדיני האחרון, ולאור הקמפיין הדיפלומטי הפלסטיני האגרסיבי, ולחשוב שהדברים מנותקים או יישארו מנותקים מן האירועים האחרונים סביב הר הבית. 

יחסי אבו-מאזן וראשי חמאס אולי לא לגמרי ברורים לעין הישראלית, אבל הנחת-המוצא של ישראל צריכה להיות שמבחינת החמאס, כל עוד אבו-מאזן יכול לספק הישגים מדיניים, הם יתנהלו באופן שיהיה המועיל ביותר עבורו. 

האם יש מקום להרהורי קונספירציה בנוגע לצוק איתן ובנוגע לכוונותיו המדיניות של ביבי נתניהו? ייתכן. 

קשה להחליט מה נראה יותר גרוע - האפשרות שישראל מתנהלת ביודעין ובמכוון מתוך כוונות קונספירטיביות אבל תוך הבנה עמוקה של השלכות מעשיה, או האפשרות שישראל מפסידה במלחמה הדיפלומטית תוך הפגנת יכולות מחרידות. 


לקריאה נוספת