20.2.2017

האם יש תקווה שדונאלד טראמפ ישנה את דרכיו ?


האיש התייחס לאירוע טרור שקרה בשבדיה וגילה (אולי להפתעתו ואולי לא) שלא קרה שם דבר. 
המקור שלו: חדשות ברשת פוקס. חדשות מפוקפקות. מה שנקרא fake news. 

האם זה יכול לגרום לדונאלד לשנות את מקור החדשות שלו?
אין מקום לאופטימיות. 

וינסטון צ'רצ'יל אמר את זה הרבה קודם: קורה לו לאדם שהוא נתקל באמת. לרוב הוא קם וממשיך ללכת בדרכו כמקודם. 

13.2.2017

להגן על המציאות של העובדות

ג'ון אוליבר בתכניתו Last Week Tonight מסביר באופן משכנע עד כמה בעידן הזה של fake facts ו-fake news, חשוב שכולנו נעשה מאמץ מיוחד לבחון סיפורים לפני שאנחנו משתפים בהם - במיוחד כאלה שמאשרים את הדעות הקדומות שלנו. שאלו את עצמכם שאלות כמו:
  • האם זה מקור חדשות שאני מכיר ? 
  • האם מישהו בדק את העובדות האלה ?
  • האם יש כאן קישור למקורות ראשוניים ?האם מה שנאמר בכתבה אכן מתאים למה שנאמר במקורות הראשוניים? 
ואם אתם רואים שיש מקור חדשותי שיש בעיה בסיפורים שלו, באופן חוזר ונשנה, והמקור הזה לא מתקן טעויות - תפסיקו לבטוח בו: בין אם המקור הזה הוא איזה אידיוט שכותב בלוג, נשיא ארה"ב או ראש-ממשלת ישראל... 




















10.2.2017

תחרות, החופש לצרוך ופלוטוקרטיה

האמת המרה על תחרות ופלוטוקרטיה היא שתחרות חופשית של היצרנים היא אינטרס של החזקים. חלשים, למרות כל מה שמספרים לנו משלים על צבים וארנבים, לא מגיעים למקומות הראשונים בתחרות, לא בספורט ולא בחיים הכלכליים.

ובכל זאת, עדיין חוזרים הכלכלנים ומשננים לנו בוקר וערב את הכלל הבסיסי ביותר - הדרך היעילה ביותר להקצות משאבים היא תחרות חופשית של היצרנים בשוק. לדידם, אין דרך אחרת מלבד התחרות. 

מזכיר לכם משהו ? לא מהדהד לכם סיסמאות מהסוג של אין אלוהים מלבד X ו-Y הוא נביאו ?
ולא במקרה. כלכלה מודרנית היא דת. 
לא זו בלבד שהראיות האמפיריות שתומכות בחלקים גדולים של מבנה-הידע הכלכלי הן חלשות, במקרה הטוב, בדומה לראיות העומדות מאחורי הדתות האנושיות, אלא שיש לנו ראיות חוזרות לכך שמדע הכלכלה איננו יודע כיצד למנוע משברים כלכליים ויש ספק רב עד כמה הוא יודע להחליש אותם. 

כמובן, הכלכלנים מספרים לנו שהם יודעים ומביאים טיעונים מהגורן ומהיקב, אבל תתבוננו במה שקרה בארה"ב בין המשבר הכלכלי הגדול של 1929 ועד פרוץ מלחמת העולם השניה, או פשוט מכך - תתבוננו במה שקורה לכלכלה העולמית מאז ספטמבר 2008 - וראו זה פלא - רוב המידע שיש ברשותנו על כך שהפעולות הכלכליות שיפרו את המצב - נמסר לנו על ידי כלכלנים. 
המידע הזה נמסר לנו למרות  שהמידע האישי שנמצא ברשות רוב בני-האדם, בלשון המעטה, לא מאשר את המידע הכלכלי שמטיפים לנו, כאילו היה עיקרי-אמונה.

האמת העצובה על תחרות היא שתחרות בלי כללים מסודרים ואיכותיים המיושמים בקפידה היא כנראה אחת הדרכים הגרועות ביותר להקצאת משאבים.
רוצים דוגמא ? בבקשה. אחד הדברים שפחות אוהבים לספר לנו הוא שהנאציזם, אותה אידיאולוגיה שנזכרת בעיקר כאידיאולוגיית שנאה, נשאה בקרבה רעיונות רבים, שונים, חלקם משונים, לעתים סותרים, לגבי הרבה מאוד נושאים. אחד הרעיונות המרכזיים שקידם הנאציזם הוא אמונה בחשיבותה של התחרות החופשית. אדולף היטלר האמין כל-כך בתחרות שהוא ניסה לקדם אותה בכל המישורים, כולל בתוך הממשל שלו עצמו. 
לעתים תכופות הוא הפקיד נושא לטיפול בידי שני גופים שונים בממשלו מתוך אמונה שהתחרות ביניהם תביא ליצירת פתרון יעיל ביותר לבעיה. 
התוצאה הברורה של הקצאת משאבים כפולים להתמודדות עם אותו נושא, וחוסר-יעילות ביורוקרטית מהמם כלל לא הטרידה אותו. החזק יותר יביא את הפתרון האפקטיבי יותר, האמין. 

אנקדוטה משעשעת של הגישה ההיטלריסטית ל-תחרות אותה מספר אלברט שפאר, שר התעשיה והחימוש של היטלר, היא שהיטלר הורה לשניים לקנות עבורו, בכובעו כקנצלר ונשיא הרייך,  תמונות במכירות הפומביות השונות של חפצי אמנות. כתוצאה, לא-אחת נחזו שני נציגיו של היטלר מתחרים זה בזה במתן הצעות במכירה פומבית, כשהמחיר הסופי אותה נדרשה המדינה לשלם עבור התמונה עולה ועולה, כתוצאה מן התחרות הפרועה שניהלו השניים. מצב דברים משעשע זה נמשך במשך שנים, עד ששפאר הצליח להביא לסיומו. 

אלברט שפאר, לו מקובל לייחס אחריות לנס הכלכלי של הגברת הייצור התעשייתי והחימוש שוב ושוב כמעט עד סוף המלחמה למרות תנאים הולכים ומתדרדרים בעורף הגרמני (שכללו צורך חוזר ונשנה להעביר עובדים מהתעשיה לחזית, הפצצות עומק של בעלות הברית, ואובדן משאבים בגלל התמודדות בעלות הברית).  מקדם את הדיון בתחרות בעוד סוגיה מעניינת. איך הוא הגביר את הייצור התעשייתי הגרמני ? ואיך ניהלו בעלות הברית את התעשיה שלהם ? למקרה שזה לא היה ברור לכם, מרכיב אחד בסיסי לא נכלל בתורות הניהול של החימוש בכל אחד מהצדדים למלחמת העולם השניה - תחרות חופשית. משום מה, ברגע שנהיה ברור לאחראים על הכלכלות שצריך לנהל מלחמה, הכורח בהתייעלות ובהתגייסות למאמץ הלאומי מעולם לא היווה נימוק לתחרות חופשית בתחומי הייצור של החימוש. 
הפתרון המשותף: ניהול מרכזי. זו נמצאה כדרך היחידה להקצאה יעילה של משאבים.

לא חייבים לעסוק בהיסטוריה של המלחמה כדי להבין שחלק גדול ממה שאומרים לנו על תחרות לא מסתדר עם הידע האנושי בנושא. לא מזמן, בעודי קורא לי כתבה מעניינת במגזין 2600 (מומלץ בחום, אגב, לכל מי שטכנולוגיה מעניינת אותו), נתקלתי בכתבה שתיארה את הדרך בה התחרות לכאורה בין חברות הסלולר בארה"ב יצרה שוק לא יעיל שהתמקד בחליבת הצרכן. 
כולנו יודעים שזו היתה המציאות הישראלית עד לא מזמן. בישראל היו 3 חברות סלולר כבר שנים רבות ובכל זאת, כולנו ראינו איך התחרות הזה לא ייצרה יעילות בהקצאת משאבים. 

גרוע מזה - ראינו איך ההתנהלות של השוק הכלכלי הביאה לכך שחברות הסלולר הופכות לפרות נחלבות במסגרת השתלטות כלכלית כשהשירות לאזרח יורד ברמתו, בעוד המחיר דווקא לא יורד. 

שוק הסלולר הוא דוגמא נהדרת כיצד השוק החופשי מזיק להקצאת משאבים יעילה. מבחינת התאגידים המעורבים חלוקת השוק באופן שאפשר לכולם להשמין מנחת על גב הצרכנים היה מצב אידיאלי. 
רק רגולציה אגרסיבית הצליחה להבקיע את חומת אי-היעילות של התאגידים, ככל שהיא הצליחה להעניק לאזרחים חירות בשימוש. 

השוק הסלולרי הדגים שוב כלל בסיסי על תחרות - תחרות מסייעת בהקצאת משאבים יעילה רק כאשר היא מעניקה חופש לאזרחים. כלומר, המפתח כאן הוא בחופש לצרוך ולא בחופש להתחרות. 

ככל שהחופש הניתן לצרכנים הוא רב יותר, גוברת היעילות בשוק הסלולרי. 
כיצד משיגים חופש צרכני ? רק על ידי רגולציה אפקטיבית שעומדת אל מול התאגידים ומאזנת את כוחם הרב. 
איך משיגים רגולציה אפקטיבית ? ממשלה קטנה לא מסוגלת לעשות את זה - כי לא יהיה ברשותה את הידע ואת יכולות האכיפה הנדרשים.

מה שמחזיר אותנו לשקר אחר של הנאו-ליברליזם - חשיבותה של ממשלה קטנה...   

אז מה המסקנה ? כדי למנוע פלוטוקרטיה, צריך להגביל את החזקים. 
כדי לשמור על הכלכלה, צריך לחזק את החופש של הצרכנים. 
תחרות, במובנים לגביהם מנסים לשטוף את מוחנו, היא לרעתנו. 
האינטרס שלנו, האזרחים-הצרכנים, הוא בממשלה חזקה, שתוכל לקיים רגולציה אפקטיבית. 
ואם תרצו - אין זו אגדה... 

3.2.2017

כסדום ועמורה היינו


לדידו - 
  • לא נורא שראש ממשלה מנהל משא ומתן עם בעל עיתון לגבי מהלכים ציבוריים ואחרים שאיש הציבור יעשה בתמורה לשינויים בדרך בה העיתון מוסר מידע לציבור לגבי אותו ראש ממשלה 
  • לא נורא שראש ממשלה מקבל מתנות בשווי מאות אלפי שקלים מגביר כזה או אחר
  • אין כזה דבר התנהלות לא נאותה של איש ציבור...  

מפליא אתכם? 
בואו לא נשכח שמדובר ב-
  • עבריין שהורשע בגין דברים שעשה בעודו איש ציבור 
  • אדם שהמערכת המשפטית הקלה בענייננו בצורה מוגזמת ומטורפת 
  • עד כדי כך שהתאפשר לו לחזור ולכהן כאיש ציבור (באותו משרד בו ביצע את פשעיו הקודמים! בישראל נותנים לחתול להמשיך ולשמור על השמנת...)

ועכשיו? 
באה מערכת ואלה! ועושה משהו לא נאות עבור כלי תקשורת: נותנים לאותו אדם לפרשן עניינים משפטיים. 

הבעיה היא לא עם אריה דרעי. הבעיה היא עם כולנו. איבדנו את המצפן הבסיסי ביותר - את מי לשאול מה בסדר ומה לא בסדר... 

כסדום ועמורה היינו. 


21.1.2017

נאום ההשבעה של הנשיא ה-45 של ארה"ב, דונאלד טראמפ


דונאלד טראמפ נשא נאום השבעה שהיה משמעותית פחות מפלג מאלה שנשא במהלך מערכת-הבחירות, אבל לא-פחות שאפתני. 

המסר הברור העולה מתוכו: אמריקה תבחן כל עניין וסוגיה תוך ציות לעיקרון המנחה: קודם ארה"ב (America First). 
השינוי, לדברי טראמפ, מתחיל היום. 


סוגיות בולטות מתוך הנאום:

  • פרוייקט השיקום של התעשיה של ארה"ב על בסיס עבודה של אזרחי ארה"ב  (שני עקרונים: קנה תוצרת ארה"ב ושכור אזרחי ארה"ב - buy American and hire American). 
  • תפישה של ארה"ב כנותנת דוגמא בוהקת לאורח החיים שלה אחריה קל לעקוב, אך לא כמי שכופה אותו. 
  • איחוד העולם התרבותי נגד האיסלם הרדיקלי  שיימחק מפני העולם (we will ... unite the civilized world against radical islamic terrorism which we will eradicate completely from the face of the earth )
  • בתשתית הפוליטיקה תהיה חובת נאמנות טוטאלית (total allegience) לארה"ב. 
  • דרך הפטריוטיזם, תתגלה הנאמנות של האזרחים זה לזה (כשאתה פותח את לבך לפטריוטיזם, אין מקום לדעות קדומות...)
  • ארה"ב לא תונהג עוד באופן שתוצאתו היא התעלמות מאזרחי ארה"ב. 
  • תם הזמן למילים ריקות. זה הזמן לפעולה. 
כעת הוא נדרש להוכיח את יכולותיו כנשיא.

בהתחשב במה שראינו ממנו עד כה כאיש עסקים וקמפיינר, בהתחשב בדרך שבה הורכב הקבינט שלו, ובהתשחב בדרך בה הוא החליף את הרטוריקה לכזו המתאימנה למנהיג שצריך לאחד, סביר להעריך שהוא עתיד להפתיע רבים לטובה. אולי אפילו מאוד לטובה, ברמה שתביא להשוואתו לנשיאים גדולים מעברה של ארה"ב, ונדמה לי שמבחינת הטמפרמנט הדוגמא הקרובה יותר תהיה זו של תיאודור רוזבלט.

עם זאת, חשוב להבין שבעת הזו, מדיניות מוצלחת של America First, עשויה להביא לכך שארה"ב אומנם תחווה רמה גבוהה בהרבה של שגשוג כלכלי מזו שחוותה בשמונה שנות נשיאותו של ברק אובמה, אבל עלולים להיות לכך מחירים דרמטיים במעמדה של ארה"ב כמעצמה עולמית. הרטוריקה הנוכחית של טראמפ מכילה בתוכה סתירות פנימיות, אבל כמכלול היא ניתנת כרגע לפרשנות אך ורק כרטוריקה של התבדלות.

אם אכן מעשיו של טראמפ יהיו בהתאם למילותיו, וארה"ב תלך בדרך ההתבדלות, ייתכן וכולנו נחזה כיצד נשיאה ה-45 של ארה"ב תורם את התרומה המכריעה ביותר בתהליך הפיכתה של סין למעצמת-העל העולמית מספר 1.

החידה הזו - הקשר בין מילותיו לבין מעשיו של טראמפ - תיפתר בחודשים ובשנים הקרובות. כי אכן, תם הזמן לבחינת מילותיו של דונאלד טראמפ ומתחיל פרק הזמן בו ייבחנו מעשיו.

מי ייתן והוא ייזכר כדמות מיטיבה עבור האנושות כולה.

20.1.2017

ארה"ב הכניסה את ישראל לסכנה?

נתקלתי השבוע בטענה משונה. כמה בני-שיח מהימין טענו בעקשנות שבהסכם הגרעין עם איראן, ארה"ב הכניסה את ישראל לסכנה. מתברר שהדעה הזו מסתובבת לה בקרב חוגים מסויימים בארצנו. כדאי להבהיר שהדעה הזו שגויה מהיסוד. 

תחשבו בעצמכם - איך בדיוק ארה"ב הכניסה את ישראל לסכנה? 
היא זו שיזמה את תוכנית הגרעין של איראן? 
היא זו שמנעה מהאדונים ברק ונתניהו לתקוף ישירות את איראן? 
נשיא ארה"ב אובמה, זה שאתם כל-כך נהנים לדבר עליו באופן שלילי, היה הנשיא שאישר להעביר לנו פצצות חודרות-בונקרים  (אחרי שקודמו בתפקיד, 'אוהב ישראל ידוע' לטענת חוגים מסויימים, התנגד לכך בתוקף). 

לישראל היו את כל הכלים לבצע תקיפה על אתר זה או אחר באיראן שנים ארוכות לפני ההסכם. למה היא לא עשתה את זה? 
תשאלו את האדונים נתניהו וברק. 
הם אלה שמכרו לכם את הרעיון שישראל באמת מסוגלת לחסל בעצמה את תוכנית הגרעין של איראן. 

האמת הידועה היא כי איראן העשירה אורניום ברמה צבאית במשך תקופה ארוכה לפני ההסכם. 
על פי ההסכם היא הפסיקה להעשיר אורניום לרמה צבאית. 
מה היא עושה בפועל? אנחנו לא יודעים. 
יש אפשרות שאנחנו בדרך למזרח תיכון גרעיני. 
לא נעים במיוחד. 

אבל האלטרנטיבה היחידה לא היתה סנקציות (כמו שמכרו לך). 
הרי ביבי בעצמו הראה לכל העולם את ההתקדמות המהירה של איראן אל הגרעין תחת משטר סנקציות. 
זוכרים את הגרף ההוא עם הפצצה והפתיל שנתניהו הציג באו"ם? 

האמת העצובה היתה ונשארה שהאלטרנטיבה היחידה לעצור תוכנית גרעין רצינית (ולא חובבנית כמו הלובית) היא מלחמה כוללת עם איראן. אבל - 
  • לארה"ב אין רצון לזה אחרי ההרפתקאה העיראקית שלה. 
  • רוסיה לא תופשת את עצמה כמישהו שבאמת צריך להיות מוטרד מאיראן גרעינית (מסיבותיה היא). 
  • סין לא מביעה עניין עמוק בסיפור הזה. יש המשערים שמבחינתם, במקרה הכי גרוע, כולנו נהרוג אחד את השני כאן במזרח התיכון, והם יבואו אחרי זה לנקות את האיזור מהנשורת ולהתיישב כאן. 

וזה פחות או יותר מסכם את המדינות שמסוגלות לקחת על עצמן כיבוש של איראן. 

אז מה נשאר, אם בכל זאת רוצים לעכב את התהליך הזה ? ריגול ודיפלומטיה. 

וזה מה שארה"ב עשתה. 

17.1.2017

כאשר יש סתירה בין זהותך הפלסטינית לזהותך הישראלית, האם תעדיף להביט לאחור בזעם או לעתיד בתקווה?


הפלסטינים של 1948, כפי שכולנו יודעים, הוא אחד הכינויים לערביי ישראל. על פי הדיווח, עודה הסביר כי עבור ערביי ישראל, כאשר יש סתירה בין זהותם הפלסטינית והערבית לזהותם הישראלית - 
"כאשר יש סתירה כזאת, הזהות [הפלסטינית] גוברת. לכן הפלסטינים שבתוך [שטחי ישראל] לא עובדים במשרדי הביטחון, החוץ, העלייה והקליטה, המשפטים וכו', כדי לשמור על זהותם הלאומית, וזאת למרות הפיתויים שמספקת העבודה במשרדים אלה, המהווים שליש מהמשרות [בסקטור הציבורי הישראלי]. אנו מעדיפים את האינטרס הלאומי על פני האינטרסים האישיים שלנו. איננו רוצים רק להישאר במולדת, אלא גם להשפיע על קבלת ההחלטות הפוליטיות כדי לקחת חלק בסיום הכיבוש... סיום הכיבוש מצריך התנגדות לכובש. חובה עלינו לתמוך במאבק הפלסטיני, ולהשפיע על דעת הקהל של המדינה הכובשת, כדי שתתמוך בזכויות העם [הפלסטיני] אשר נמצא תחת כיבוש ושואף לחירות ולעצמאות... האינטרס [של ערביי ישראל] בסיום הכיבוש, בהקמת מדינה פלסטינית, בשיבת הפליטים ובשוויון לפלסטינים בתוך ישראל איננו נובע מההיבט המוסרי, אלא מההיבט הלאומי..."
 מעניין איזה שיעור מציבור בוחריו של עודה תומך בהצהרות האלה. 

והתומכים, האם הם מסכימים עם  - 
  • מי שמתיימר להשפיע על קבלת ההחלטות הפוליטיות במטרה להביא לסיום הכיבוש אך קובע כי לא כדאי לו שיעבוד במשרדי הביטחון החוץ, המשפטים וכולי ? 
  • מי שאומר שהאינטרס של ערביי ישראל בסיום הכיבוש, בהקמת מדינה פלסטינית, בשיבת הפליטים ובשוויון לפלסטינים בתוך ישראל הוא אינטרס לאומי ולא מוסרי ? 
  • מי שמעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרסים האישיים ? 
מה אומרת ההצהרה הזו על איימן עודה? 
  1. הרי מי שקובע שלא כדאי לו שיעבוד במשרדי הביטחון, החוץ, המשפטים וכו', מונע מעצמו את האפשרות להכיר את המורכבות הישראלית-יהודית בבחינת אפשרות סיום הכיבוש. הוא מצהיר מפורשות על כך שאין לו שום כוונה להיות לגשר לגשר בין האינטרסים הפלסטיניים לאלו הישראלים. הוא בוחר להביט על כל ההתרחשויות המהותיות מבחוץ, מהיציע, כמו הזקנים מהחבובות. 
  2. הרי מי שמצהיר על כך שמבחינת ערביי-ישראל תום הכיבוש, מדינה פלסטינית, שיבת הפליטים, ושוויון בתוך ישראל הם כולם עניין לאומי, מצהיר על כך שהמאבק הלאומי בין יהודים לערבים בארץ ישראל עודנו מתנהל במלוא עוזו, רק בכלים אחרים. ואם עודה עצמו מציג את ערביי-ישראל כמי שממשיכים את המלחמה באמצעים אחרים, מה להם לאזרחי ישראל ממוצא ערבי להלין על עמדות קיצוניות של הימין הישראלי כנגדם. הרי במלחמה נוהגים כמו במלחמה. 
  3. הרי מי שמעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרסים האישיים הוא מי שמתנער מכל אחריותו לייצג את הצרכים האישיים, המשפחתיים והסוציאליים של שולחיו. 
היתה תקופה בה נדמה היה שאיימאן עודה מקפיד להציג מנהיגות מתונה שתוכל להצעיד את ערביי-ישראל קדימה. אי-אפשר לקרוא את הנאום הזה ולא לקבל את הנרטיב המיוחס לו על ידי הימין הישראלי - הוא איננו איש של שלום. הוא אינו איש של קידמה. הוא איש של מלחמה. 

אי אפשר שלא לקרוא את הנאום הזה בלי לקוות ולייחל ליום שבו לא רק אנחנו, היהודים היושבים בין הנהר לים, אלא גם ערביי ישראל ישאלו עצמם - איזו תועלת יש במתן כוח פוליטי לאיש כזה? 

אפשר רק לקוות שיבוא היום בו אזרחי ישראל ממוצא ערבי ישכילו להעלות מתוכם אנשי-ציבור שייצגו אותם ואת טובתם לטובת כולנו - 
הצלחתם - הצלחתנו. 
ואם רק תרצו - אין זו אגדה.