בין עבאס לנתניהו

הדיאלוג המפעים שהתפתח לאחרונה בין אבו-מאזן לבנימין נתניהו, מחייב את המאזין הביקורתי להניח ששני הצדדים אינם דוברים אמת. בוודאי לא אמת מלאה.

האמת העצובה היא שלא ברור לגמרי מה אבו-מאזן אמר בדיוק בכנס בקטאר. דליה שינדלין מ-"972" הדגימה זאת היטב, ומדבריה (בהצלבה עם הארץ ועם YNET) אפשר ללמוד שאבו-מאזן האשים את ישראל בתוכניות למחיקת האופי הערבי-מוסלמי והנוצרי של ירושלים המזרחית, בהקפת העיר בחומה של אפרטהייד ובשרשרת התנחלויות כדי לבודד את העיר מהגדה המערבית. 

בתקשורת הישראלית דיווחו בנוסף שאבו-מאזן האשים את ישראל בפגיעה בחופש הפולחן של ערבים-מוסלמים בירושלים על ידי מניעת גישה לעיר ולהר-הבית; שאבו-מאזן עמד על כך שליהודים אין זיקה היסטורית לירושלים; שאבו-מאזן הזכיר שישראל מכינה תוכניות להקמת בית-מקדש על חורבות מסגד אל-אקצה ושהיא מבצעת חפירות ארכאולוגיות המסכנות את המסגדים שמטרתן להוכיח את הנרטיב הישראלי. כפי שציינה שינדלין, לא ברור כמה מדיווחי התקשורת הישראלית אכן מתייחסים לדבריו של אבו-מאזן עצמו בכנס. 

נתניהו לא איחר להגיב, והתייחס הן לדברים שבוודאות נאמרו, והן לדברים שדווחו בתקשורת הישראלית: "מדובר בנאום הסתה קשה שנשמע מפיו של מי שטוען שפניו לכאורה לשלום...הגיע הזמן שההנהגה הפלסטינית תפסיק להכחיש את העבר ולעוות את המציאות. מזה אלפי שנים ירושלים היא בירתו הנצחית של העם היהודי. ירושלים בריבונות ישראלית, תמשיך להיות פתוחה בפני בני כל הדתות. יש בה חופש פולחן מלא לכולם וישראל תמשיך לשמור באדיקות על המקומות הקדושים לכל הדתות." 

ההגינות מחייבת לציין שבמקור, כשניסיתי להבין מי אמר מה ולמה, הכוונה שלי הייתה לכתוב פוסט שיתייחס לסוגיית חופש-הפולחן. זה שנמנע מהיהודים בין 1948 ל-1967, כשירושלים היתה תחת כיבוש ירדן. זה שניתן לערביי הגדה והרצועה - מוסלמים ונוצרים -  מאז ועד ראשית שנות ה-90 תחת שלטון ישראל (עד כמה שהמתיחות איפשרה). ובעיקר להזכיר את העובדה החשובה מכל - מאז 1967, מאז שהר הבית "בידינו", הוא בעצם נותר בניהולו של הואקף. המלצותיו של הרב גורן להקמת בית כנסת קטן על הר-הבית נדחו על ידי ממשלת אשכול, ועלייתם של יהודים להר מוגבלת מאוד. אפילו אחרי אינתיפאדת אל-אקצה, שתירוצה הפורמלי הזכור לרע הוא כזכור התפישה הערבית הגורסת שאסור לשרים יהודיים מסויימים לבקר במסגדים, מותר לערביי ישראל לעלות להר הבית ולהתפלל שם כרצונם, וההגבלות הבטחוניות מוגבלות מאוד. לעומת זאת, ליהודים מותר לעלות רק כתיירים, ואסור להם להתפלל על הר הבית. יהודים שמתפללים - נאסרים על ידי המשטרה, ונאסר עליהם לשוב ולעלות אל ההר. זו, כאמור, היתה כוונתי במקור. אל תטעו - הדברים בעינם עומדים, ומי שבאמת סובל מפגיעה בחופש הפולחן שלו בהר הבית איננו בן הדת המוסלמית, אלא בן הדת היהודית. 

אבל דבריו של נתניהו קוממו אותי מספיק לחפש מעט, ופוסט מצויין באיכותו של עידן לנדאו הספיק כדי לשכנע אותי שבתחרות בין שני הפוליטיקאים נתניהו ואבו-מאזן, כשמדברים על המעשים של הימים האלה, דווקא אבו-מאזן הוא זה שדבריו מבוססים יותר ושישראל אכן שוקדת על הפיכת מזרח ירושלים לנוף עם פחות ערבים. שווה קריאה.