31.1.2016

מבט במראה האמריקאית


בYNET סוקרים את התחלת מערכת הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית בארה"ב.
זה לא סתם עניין במעצמה שמנהלת את העולם
(או ניהלה; אם מביטים על מה שקורה בסוריה, הולך ומסתמן שאנחנו בדרך חזרה לעולם דו-מעצמתי; אם מביטים על מה שקורה באפריקה, אנחנו בדרך לעולם תלת-מעצמתי). 
זה עניין במראה. 

הדמות הנשקפת מולנו במראה האמריקאית יכולה לספר לנו הרבה מאוד על עצמנו. 

על פי הכתבה, הרבה צעירים תומכים בברני סנדרס. מדוע?
"הוא היחיד שמבין אותנו, הצעירים. הוא יודע מה בדיוק אנחנו צריכים: ביטוח בריאות והשכלה. מכל המועמדים שבחנתי עד כה הוא היחיד שמביא אידיאולוגיה וכשהוא מדבר על זה זה נשמע אמין".
ומה לגבי קלינטון ?
על פי ראיון בכתבה, תומכי סנדרס יעברו אל  קלינטון אם היא תהיה לבסוף המועמדת. "אבל היא לא נותנת לי את ההרגשה שהיא מבינה מה צריכים אנשים כמוני, צעירים שרוצים להתקדם בחיים ולהגיע למשהו".
ומה לגבי הטענה שמשמיעים נגד סנדרס כי הוא סוציאליסט?
על פי  תומכי סנדרס כולם רוצים ביטוח לאומי ורוצים ביטוח בריאות. 

ומה אתכם ? 
אתם מרגישים שהפוליטיקאים בהם אתם תומכים מבינים מה צריכים אנשים כמוכם ? 
אתם רוצים ביטוח לאומי ?  ביטוח בריאות ?  חינוך גבוה נגיש ? 
איזה עתיד אתם רוצים ? 

האם יש קשר בין הרצונות האלה לבין מי שמקבל את הקול שלכם בבחירות ? 



30.1.2016

ממשיכים לסקר לנו שקרים

אחת הכתבות המפתיעות ביותר שקראתי השבוע היתה במעריב, שם עסקו בסקרים שונים שנערכו השבוע ובמשמעויותיהם. סקר אחד טען שכוחה של מפלגת השלטון ירד. סקר שני טען שהיא שמרה על כוחה. אני מתאר לעצמי שאם היו עורכים מספיק סקרים, אז היה גם את זה שבו היה נקבע שכוחה של המפלגה עלתה.

אני זוכר קטע קלאסי מהסדרה הנהדרת כן אדוני השר, בו מדגים סיר האמפרי לברנרד כיצד אפשר להגיע לכל תוצאה שרוצים בסקר. הדוגמא בתמצית היא כזו:
האם אתם בעד או נגד גיוס חובה לצבא ?

הטענה: רוב בני-האדם רוצים להיראות עקביים בעיני אחרים ובעיני עצמם. לכן, כדי להשיג את התשובה הרצויה לשאלה האמורה, אתה מכין סדרת שאלות.

אם אתה רוצה להשיג סקר שמלמד שאנשים מתנגדים לגיוס חובה, אתה תשאל, למשל:
האם את/ה מאמי/נה שאימון של בחורים  צעירים בנשק מגביר את הנטיה של צעירים לאלימות ?
האם את/ה מאמי/נה שעדיף לאפשר לכל מי שרוצה ללמוד באוניברסיטה מייד אחרי התיכון ?
האם את/ה בעד או נגד גיוס חובה לצבא ?

לעומת זאת, אם אתה רוצה להשיג סקר שמלמד שאנשים תומכים בגיוס חובה, אתה תשאל, למשל:
האם את/ה מאמי/נה שאימון למשמעת ומסגרת מועיל לאנשים צעירים ?
האם את/ה מאמי/נה שיש לחנך אנשים צעירים לתרום למדינה ולחברה ?
האם את/ה בעד או נגד גיוס חובה לצבא ?

זו רק דוגמא כמובן. אפשר לנסח שאלות טובות יותר או פחות ואפשר להדגים את זה על כל נושא שנרצה.

מה שמחזיר אותנו לכמה שאלות:
אילו שאלות מקדימות נשאלו הנסקרים בסקרים שהזכרתי בראשית הפוסט?
למה  לא מפרסמים  את השאלות האלה  ?
אם היו מפרסמים את הסקר המלא, על כל שאלותיו, האם מישהו מאיתנו היה מופתע מתוצאותיו?



29.1.2016

רגע של שפיות ואחריו רגע של צער

אחד משיאי השבוע הפוליטיים היה הדיון הציבורי שהתפתח סביב הקמפיין החדש של אם תרצו. הקמפיין יצא  נגד אמנים ישראליים שעשו את הלא יאומן בעיני 'אם תרצו' - הרשו לעצמם להזדהות פוליטית ולפעול במסגרת ארגוני שמאל. קשה לדמיין סימן דרך מדאיג מזה בדמוקרטיה: סתימת פיות באמצעות סימון.

תענוג לראות את הימין הפוליטי המתון כשהוא סופסוף קם ועושה מעשה, מנהל את המדינה, ומתווה את הגבולות. 

הבעיה הגדולה עם 'אם תרצו' היא פשוטה: האנשים האלה פשוט איבדו את הגבול בין הראוי לבין הלא-ראוי, מרוב שנאה לאנשים שלא חושבים כמוהם. כולנו יודעים לאן עלולה להוביל שנאת חינם מהסוג הזה. איבדנו מדינה לפני כמעט 2,000 שנה בדרך הזו. 

נוכח הרושם שהשוליים של הימין הקיצוני  הולכים ומתרחבים נדרשת פעולה ברורה. בגין, בנט ורגב והאחרים הראו שאפשר גם לעמוד בשלב מוקדם, ולסמן את הקו הראוי.

וכשהמנהיגים פועלים, האזרחים מגיבים. ראו למשל תגובתו של אברי גלעד שביטל הרצאה עבור אם תרצו והודיע: "זה זמן להתחבר ולא להתנתק, זמן לרפא ולא לפצוע. זה זמן למצוא מכנים משותפים בין הרוב השפוי, תוך הוקעת מתי המעט הקיצונים בשני הצדדים, ימין ושמאל. מה שאתם עושים ב'אם תרצו' זאת זריעה של שנאה מיותרת, וחלקי לא יהיה איתכם."

אבל אחרי רגע השפיות הזה, והשמחה שבצדו, בא הצער. כמה חבל שזה לא היה ראש הממשלה שלנו שקם כנחשון לפני המחנה. רק דמיינו כמה טוב היה במדינה שלנו, אם ראש הממשלה שלנו היה בנימין זאב בגין. 

28.1.2016

קשה לישון בלילה כשאתה יודע שמי שמגן עליך הוא השוטר אזולאי

לפעמים המקצוענים נכשלים בדבר הכי פשוט שיש: להבין את המוח של בני-אדם שאינם מקצוענים.

מתברר שנשאד מלחם, המחבל מהפיגוע בפאב "סימטא" ברחוב דיזנגוף:

כל-כך פשוט.

כל-כך מתסכל.

היו מי שראו אותו ודיווחו למשטרה. אבל בין אלפי שיחות-השווא של אנשים שחשבו שהם ראו אותו
אבד דיווח אמת עצוב אחד. דיווח של שתי נערות למוקד 100 של המשטרה, על כך שנסעו איתו באוטובוס, הלך לאיבוד.

אותן נוסעות זיהו אותו לאחר הנסיעה, לפי סרטון מצלמת האבטחה שפורסם לאחר הפיגוע ולפי כתמי הדם שהיו על חולצתו. המשטרה טוענת שנעשו פעולות של בדיקת הדיווח כמו תשאול הנהג ועדים אחרים.

ובכל זאת, היא לא מסבירה את הפער בין דיווח ביום הפיגוע עצמו על כך שהרוצח נמלט לאיזור ואדי ערה, לבין התנהלותה באיזור גוש דן.

תחשבו על זה: מחבל נוסע לת"א, רוצח ומסלול ההימלטות שלו הוא הכי פשוט שאפשר לדמיין: נוסע הביתה בתחבורה הציבורית. היו לו אינספור הזדמנויות לשוב ולבצע עוד פיגועים במסלול הזה. ולמשטרה שלנו לא היה מושג ירוק לגבי מה שקורה.

מה בלבל אותם ? דגל שהוא תלה בצפון תל אביב. המשטרה טוענת שהוא עשה זאת  אחרי הפיגוע, למרות שהתיאור של מסלול ההימלטות וגם השכל הישר מציעים שהפעולה נעשתה דווקא קודם לכן.
אבל כשיש לך קונצפציה, אתה תפרש את המציאות רק לפיה, גם כשהעובדות לא יתארגנו היטב.

העיקר שאנחנו מוגנים על ידי אנשי-המקצוע הכי טובים בעולם, אה?

27.1.2016

אולי במקום להגיב לבאן קי מון, נהרהר בדילמה אותה הוא שב ומעלה על השולחן ?

מזכ"ל האו"ם בדיון במצב הסכסוך הישראלי פלסטיני הסביר את הסיבה לגל הטרור האחרון. כיבוש כמובן.
ראש הממשלה הגיב לדברי מזכ"ל האו"ם:
"דבריו של מזכ"ל האו"ם נותנים רוח גבית לטרור. אין הצדקה לטרור. הרוצחים הפלסטינים לא רוצים לבנות מדינה - הם רוצים להשמיד מדינה והם אומרים זאת בריש גלי. הם רוצים לרצוח יהודים באשר הם והם אומרים זאת בריש גלי. הם לא רוצחים למען השלום והם לא רוצחים למען זכויות אדם.
האו"ם מזמן איבד את הניטרליות שלו ואת הכוח המוסרי שלו והדברים הללו של המזכ"ל לא משפרים את מצבו."
למרות שאולי אפשר היה לצפות להסברה יותר אפקטיבית מצד ראש הממשלה שלנו, אי אפשר להגיד שאין משהו בדברים של בנימין נתניהו.

אבל גם אי אפשר להגיד
שאין משהו בדברים של מזכ"ל האו"ם.

השאלה הגדולה
היא בעצם מאוד קטנה:
אם היתה מדינה פלסטינית עצמאית
לצדה של מדינת ישראל
והיו גבולות ברורים
האם גם אז היינו חווים כזה גל של טרור מצד שכנינו הפלסטיניים ?

התשובה המיידית של ימנים היא שלא. היינו חווים גל טרור הרבה יותר גרוע.
התשובה המיידית של שמאלנים היא שלא. כי לא היתה להם שום סיבה לעשות את זה.
התשובה המיידית של ימניים היא שגם לכל מי שגר בעזה עכשיו אין בעצם סיבה לעשות את זה.
ובכל זאת, הם עושים את זה.
התשובה המיידית של שמאלנים היא שאין להם מדינה.
התשובה המיידית של ימניים היא שאי אפשר לתת להם מדינה אם הדבר העיקרי שהם עושים עם כל חלק של המדינה בדרך שהם מקבלים זה להשתמש בו כבסיס לטרור נגד יהודים.
התשובה המיידית של שמאלנים היא שלא כולם עושים את זה כך, ושיש מצבים שמחזקים קיצוניים.
התשובה המיידית של ימניים היא שזה נראה כאילו אצל הפלסטינים מה שהכי מחזק קיצוניים זה השלום.

אפשר להמשיך את זה שעות.
אני מניח שכולנו היינו בשיחות מהסוג הזה.

אבל השאלה הגדולה בעינה עומדת.
באירופה היה פעם יותר גרוע, ואחר כך נהיה יותר טוב.
(ועכשיו אומרים שעוד פעם יהיה שם יותר גרוע)

האם כאן יהיה פעם יותר טוב ?

נדמה לי שהקונצנזוס העיקרי הוא שהדרך לקדם את העתיד הטוב יותר היא להיפרד מהפלסטינים.
האם יש דרך להיפרד מהם שלא באמצעות מדינה משלהם ?

כנגד הבנאליות של הצדקת הרוע

באן קי מון, מזכ"ל האו"ם, בהתייחסות למצב בישראל ובשטחים, ציין, בין היתר, כי רק טבעי שבני אדם יתנגדו לכיבוש ובמצב הזה יש הבוחרים בקיצוניות ובאלימות.

זו התגובה הרשמית של ראש ממשלת ישראל:
"דבריו של מזכ"ל האו"ם נותנים רוח גבית לטרור. אין הצדקה לטרור. הרוצחים הפלסטינים לא רוצים לבנות מדינה - הם רוצים להשמיד מדינה והם אומרים זאת בריש גלי. הם רוצים לרצוח יהודים באשר הם והם אומרים זאת בריש גלי. הם לא רוצחים למען השלום והם לא רוצחים למען זכויות אדם. האו"ם מזמן איבד את הניטרליות שלו ואת הכוח המוסרי שלו והדברים הללו של המזכ"ל לא משפרים את מצבו."
אני לא יכול להגיד שאני אוהב במיוחד את הדברים של קי מון. בוודאי שאינני מסכים לדגשים בהם בחר ובעיקר להשמטות שהשמיט.

אבל התגובה של נתניהו היא החמצה נוראה של הזדמנות הסברתית.

לו הייתי בנעלי נתניהו (ושות'), הייתי בוחר בתגובה אחרת:
  1. נכון עשה מזכ"ל האו"ם כאשר גינה את התקפות הטרור הרצחניות אשר מבצעים פלסטינים מדי יום.
  2. טוב עשה כאשר אמר שאין מקום להסתה וכי אין לסבול את הטלת הספק בזכותה של ישראל להתקיים. 
  3. צר כי בנאום הנושא את הכותרת "הערות המזכיר הכללי למועצת הביטחון על המצב במזרח התיכון" לא התייחס המזכ"ל לאומללות ולכאב הרבים בסוריה, עיראק ותימן. הצער מחריף נוכח הבחירה להתעמק בחיי הפלסטינים בעזה, ביהודה ושומרון ולגייס כספים עבורם תוך התעלמות מחיי הפלסטינים השוכנים בסוריה .
  4. לו היה המזכ"ל מביט על המזרח התיכון במבט רחב יותר, בוודאי היה מזהה את הדומה בכל אותם מקומות אומללים. בחירתם של צעירים מוסלמים בדרך האלימות היא המשותף לכל המוקדים של האומללות והכאב כאן באיזור המזרח התיכון. היא האתגר האמיתי איתו יש להתמודד. 
  5. לכולנו יש בעיות ואתגרים. אבל אלימות איננה פתרון. מדוע המזכ"ל איננו קורא לפלסטינים להתמודד עם קשייהם בדרכים אחרות, אנושיות יותר? מדוע איננו מנצל את ההזדמנות כדי לשוב ולהנחיל את דרכי המחאה הפוליטית הלא-אלימה אותם לימדו המהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג? 
  6. אנחנו בישראל היינו יכולים  לנהוג בדרך אחרת לגמרי במסגרת הסכסוך הזה, אם העם שמנגד היה שומר מכל משמר על הבטחתו לחדול מאלימות, אם בניו היו מנהלים איתנו שיח לא-אלים, המושתת על רצון כנה בפיוס לדורות ועל הכרה הדדית בקדושת החיים.
  7. אין זה ראוי להצדיק את האלימות, כבוד המזכ"ל. חבל שדווקא אתה, העומד בראש הארגון הבינלאומי שהיה ונשאר סמל לתקוותם של בני-האדם לשלום עלי אדמות, בחרת לפעול בדרך הזו. האומנם הצדקת מעשי הזוועה אשר עושים האנשים היא הדרך לקדם את עתידה של האנושות ? 

26.1.2016

מבט נאיבי על תחילתו של פסטיבל פוליטי

בין שלל אירועי השבוע, זכינו גם להתחלתו של פסטיבל פוליטי בתוך מפלגת העבודה.

יו"ר העבודה, ח"כ יצחק הרצוג, תקף את ח"כ שלי יחימוביץ': "הכל דיבורים" בגלל ביקורת שמתחה עליו.
האמת ? הוא צודק.
אבל על מה הוא דיבר  ?
יחימוביץ' ביקרה את הרצוג בנוגע לדברים שאמר לנשיא צרפת, פרנסואה הולנד, על כך שפתרון שתי המדינות אינו רלוונטי כעת. היא תיארה את דבריו בתור "פזילה לימין".

אם להיות הוגנים כלפי הרצוג, ראוי לשאול: לאן שלי רוצה שהרצוג יפזול ?
הוא הרי לא יקבל קולות נוספים מהשמאל.
ובמרכז עם כחלון ולפיד כבר עכשחן כל-כך צפוף שקשה לנשום.
אז מה נשאר לפוליטיקאי החפץ חיים ?

ולמה זה פסטיבל ולא מחלוקת פוליטית אמיתית? תביטו על שתי הנקודות שהעלתה שלי. היא אישה חכמה ובכל זאת טוענת:
  • "ייתכן שזו הזדמנות אחרונה לדבר עם מנהיג פלסטיני חילוני ופרגמטי ואסור להחמיץ הזדמנות כזאת"
  • "על האופוזיציה להציג חלופה ברורה ולא מגמגמת".
אבל הרי המנהיג 'הפרגמטי' הזה הרי לא החמיץ הזדמנויות לוותר על חתירה להסכם קבע (זוכרים את אולמרט ?) והאם תיתכן חלופה ברורה ופחות מגומגמת מהאמירה של הרצוג: "היפרדות וביטחון הן צעד ראשון הכרחי בדרך לחזון שתי המדינות" למי שבכל זאת רוצה לקבל קולות גם מהשמאל ?

אל תבינו אותי לא נכון.
גם אני לא אוהב במיוחד את האמירות האחרונות של הרצוג וכבר כתבתי על מיעוט התבונה הפוליטית שבעמדותיו המדיניות המוצהרות. הרי מרוב זגזוג, הוא נראה דומה יותר ויותר לנתניהו, ואם כבר, אז למה שאנחנו הישראלים נאמץ חיקוי דהוי ולא נישאר עם המקור ?

אבל אני מבקש לדון מעט בשאלה מדוע ולמה שלי ויצחק רוצים לריב. למה שלי ששה להתנגח עם יצחק ? מדוע יצחק שמח כל-כך להיענות לה ? יש סיבה אמיתית. היא איננה קשורה להרצוג וליחימוביץ'. בדיוק כפי שנתניהו מפחד מהצל של גבי אשכנזי  גם הרצוג וגם יחימוביץ' מבינים היטב שאם הם לא יפעלו מהר מספיק, הם ימצאו את עצמם כמספרי 2 ו-3 של אשכנזי (במקרה הטוב ביותר).

אז מה אני רוצה  מכם?
אל תבינו אותי לא נכון. תבונה פוליטית יש כמובן בהתנהלות הזו מצד השניים. הם לא נולדו אתמול.

אבל -
  • בהתחשב בזה שאשכנזי הוא אולי האדם היחיד שמסוגל להוביל את העבודה להתמודדות ראש בראש עם נתניהו
  • ובהתחשב בכך שיותר מכל המדינה שלנו צריכה את הקמתו לתחייה של הויכוח הפוליטי הרציני, המאוזן, בין שני מחנות אידיאולוגיים גדולים, 
  • ובהתחשב בכך שהמדינה שלנו חשובה הרבה יותר מכל מפלגה או פוליטיקאי 
ההדגמה הזו, שגם בימין וגם בשמאל, האינטרסים הפוליטיים הפרטיים באים לפני האינטרסים של מדינת ישראל היא מעציבה.

כן, על זה רציתי לדבר.
תקראו לי תמים,
אבל אני חולם על מציאות שבה כל אנשי הציבור
מהימין, המרכז והשמאל
מברכים על ניקוי הרמטכ"ל ה-19 מכל החשדות לגביו
וקוראים לו לקום ולהצטרף לפוליטיקה
למפלגה התואמת את עקרונותיו וערכיו
כדי לעזור לפוליטיקה הישראלית
נוכח האתגרים העומדים בפני המדינה שלנו בעת הזו.

נאיבי, אה?