במקום לשבח התנהלות הוגנת הם תוקפים

ח"כ אמיר אוחנה הצליח למצוא פתרון מרשים לקונפליקט אליו נקלע בין המשמעת הקואליציונית שחייבה אותו להצביע נגד חוקים בהם הוא מאמין לבין צו מצפונו. הפתרון: נמצא לו קיזוז. 

הנה יש כאן איש ציבור שלבו ופיו שווים - מחד הוא מקבל את האחריות הציבורית שבתפקיד ולא מועל במשמעת הקואליציונית, ומאידך הוא לא מאבד את מוסריותו ולא מצביע נגד מה שאינו מאמין בו.

במקום לזכות בשבחים על כך מבקרים אותו אנשים שיודעים או צריכים לדעת שבהעדר תמיכה קואליציונית הצעות החוק האלה לעולם לא יעברו, שבקואליציה הזו יש בעיה קשה לחלק מההצעות בגלל הסיעות הדתיות/חרדיות, ושהדרך היחידה להגיע להישגים במציאות הפוליטית הנוכחית היא בהידברות. 

במקום להידבר ולנסות לשפר את האינטרסים שהם וח"כ אוחנה רואים עין בעין, הם תוקפים אותו.

על מה ?

על כך שהוא מבין שבלי משמעת קואליציונית לא תתכן מערכת פוליטית מתפקדת ?

על כך שהוא התעקש שלא להצביע נגד הצעות החוק בהן כולם תומכים?

האם היה עליו להכשיל את הקואליציה עליה הוא נמנע בהצבעה טרומית רק כדי לראות את ההצעות נכשלות לאחר מכן בתהליך החקיקה בגלל העדר התמיכה הקואליציונית ? 

ובאותה הזדמנות לשלם מחיר השווה להתאבדות פוליטית בקרב הדון-קישוטי הזה ? 

חוסר ההגינות של המבקרים הוא רב יותר מכך: הם יודעים או צריכים לדעת שגם בממשלות עבר בהם היו אנשים שיכלו לקדם את האינטרסים של הקהילה, האיזונים הקואליציוניים מנעו הישגים משמעותיים רבים.

המצב הזה לא השתנה ולא ישתנה כל עוד קואליציות בישראל לא יבטאו עמדה ברורה של ימין או שמאל.

(ולא, הקואליציה הנוכחית היא לא קואליציית ימין כפי שמתארים אותה. היא עוד וריאציה על ימין-מרכז, לא מאוד שונה מוריאציות שמאל-מרכז שראינו כאן עוד בשנות ה-50). 

אז למה הם עושים את זה? מהסיבות הפוליטיות הכי זולות שיש: ניצול הזדמנות להביך יריב פוליטי הגון בשעת מצוקה, כדי לנסות להיראות טובים על חשבונו. 

תרשו לי להבטיח לכם: אם יגיע יום בו הם יהיו בנעליו ובמקומו, במקרה הטוב ביותר הם יעשו בדיוק, אבל בדיוק, כמוהו. במקרים גרועים יותר, הם פשוט יישארו במליאה ויצביעו נגד הצעות החוק, 'בגלל המשמעת הקואליציונית'. 

בדרך על שביל הזהב אל הברירה הכוזבת

במדינה דמוקרטית
אנחנו לומדים
להגיע לפשרות
כדרך הנכונה להתנהל

אבל יש מצבים
בהם השביל הזה של הפשרה
איננו מוביל אל תוצאה ראויה

חשבו על הדיאלוג בין
המשעבד לבין המשועבד
הרוצח וקורבנו
הרוחש רע והתמים.

הבעיה שלנו היא 'שקרים גדולים'
מהם? שקרים כה גדולים
עד שרוב שומעיהם
מניחים שאיש לא יעיז לעוות את האמת
בצורה שכזו
ולכן הוא חייב להיות אמת.

ישראל מתמודדת עם 'שקרים גדולים'
עד שאפילו בתוכה יש רבים מדי
המאמינים בהם

ומה אתכם?
באיזה שקר גדול
אתם מאמינים ?

הנצחה והעדרה

לפני 3 (שלושה) חודשים, חשבתי לעצמי שיהיה מעניין לנסות ולכתוב פוסטים פוליטיים ברצף. הנסיון היה מאלף עבורי ואני מקווה שגם הועיל במשהו עבור קוראיו.

עכשיו, כשהגיע הזמן לחזור לשגרה, בפוסט הלפני-אחרון בסדרה הזו, חשבתי שכדאי להתייחס לתמונת הרקע של הבלוג ששימש לריצת-הכתיבה הזו, לפני שמוזגה עם בלוג-האב.
זוהי כמובן פראפרזה על הר רשמור האמריקאי, בו מונצחים 4 מגדולי האומה של ארה"ב.

בהר רשמור שלי מונצחים כמה וכמה מראשי הממשלה שלנו.

תסכימו איתי שבישראל אי אפשר להסתפק רק ב-4
והאמריקאים האלה, מה הם בכלל מבינים?

אבל כמו שכבר שאלו אותי, עוד כשהתמונה נראתה לראשונה,
יש כמה וכמה ראשי-ממשלה שלא זכו להגיע ל'הר רשמור' שלי.
למה זה קרה להם ?

• שמעון פרס - הוא דווקא היה ראש ממשלה מצויין. אבל הוא גם קיבל פרס נובל שלא הגיע לו. וחוץ מזה, האם יש דרך טובה יותר להנציח את הלוזר הנצחי בעוד אנדרטה אחת אליה לא זכה להגיע?
• גולדה מאיר - הרבה יותר מראש ממשלה טוב, היא היתה שרת חוץ מצויינת. אם יש דוגמא לכלל שמנהיגות צריכה להינתן למי שלא רוצה בה, זה מי שהיה צריך להיות ראש ממשלה במקומה, פנחס ספיר.
• אהוד ברק - אני באמת צריך להסביר ? נדמה לי שאין קונצנזוס גדול מההסכמה שלא היתה בהיסטוריה הפוליטית של עם ישראל בדורות האחרונים אכזבה גדולה יותר מהאיש הזה. הבטחה גדולה שאת שברה אפשר רק להבין אם זוכרים את המצב בו הוא קיבל את המדינה לידיו ואת המצב בו הוא העביר אותה לידי אריאל שרון ז"ל. 
• משה שרת - עוד שר חוץ מעולה שטיפס גבוה מדי. מזכיר קצת את ביבי, לא? אלא שביבי היה שר חוץ תקופה קצרה מאוד בקריירה שלו, וזו אולי הטרגדיה הגדולה ביותר שלו. או שאולי זו בכללה הטרגדיה הגדולה ביותר שלנו? אבל אני סוטה מהעיקר. משה שרת שילם במקומו על הר רשמור המקומי כשבחר לסגור חשבון עם דוד בן גוריון בועידה ההיא, אז כשבן גוריון נלחם על מנהל תקין והפסיד, ואת ההפסד ההוא כולנו משלמים, עד היום.
• אהוד אולמרט - הדבר הכי עצוב בטרגדיה של אהוד אולמרט, זה הדמיון הפוטנציאלי שלו ללוי אשכול. הוא היה יכול להיות טוב כמו לוי אשכול. אבל ההסתבכויות שלו בפלילים לקחו אותו מהפוליטיקה, ועד היום קשה לי להחליט מי נפגע מזה יותר - הוא או אנחנו. וחוץ מזה, אנחנו לא ש"ס. כאן לא סוגדים לעבריינים מורשעים. את השיקום שלו שאולמרט יעשה במקום אחר.
• לוי אשכול - הוא היה ראש הממשלה הטוב בהיסטוריה של מדינת ישראל ואף אחד לא זוכר לו את זה. זה יהיה עלבון לו ולזכרו לשים אותו במחיצה אחת עם כל האגואים הנפוחים של האבות המייסדים האחרים. המציאות שלנו היתה נראית אחרת לגמרי, אם רק היה לו קצת יותר אגו, והוא היה מתעקש להישאר שר הביטחון במלחמת ששת הימים. רק דמיינו את הפתרון שלוי אשכול היה מעצב על הר הבית אחרי הנצחון, ללא מעורבותו של משה דיין, ואולי תבינו על מה אני מדבר. ואם קשה לכם להבין מה כל הרעש שאני עושה סביב לוי אשכול, תחשבו על ישראל של 1968-1969, לקראת מותו של אשכול, ותשוו אותה לישראל של היום. 

נתניהו ממשיך להפריח גז

נתניהו התייצב מול שופטי בג"ץ ולא התבייש לדבר איתם על כך שאם ישראל לא תייצא את הגז " מדינות אחרות ילכו לאויבנו וייקחו מהם". כאילו שיש איזושהיא פרופורציה בין היקף מאגרי הגז של ישראל ושל איראן.

האומנם שופטי בג"ץ לא יודעים מתמטיקה פשוטה ?

ואם הם יודעים, האומנם ראוי שהם יקבלו טיעונים שחוסר-ההגיון והעדר הקשר ביניהם לבין המציאות זועקים לשמיים ?

אפשר רק לקוות שאכן, כפי שאמר בגין פעם, יש שופטים בירושלים, והם יידעו לסמן לאיש שהוא ראש הממשלה, שפעל כמחליף שר האוצר הנבצר, החליף את שר הכלכלה, ועשה את כל מה שיכל כדי לאבד את משאבי-הגז של ישראל, שהוא חצה את הקוים:

• שיקול דעתו בנושא הזה איננו במתחם הראוי והסביר. 
• התנהלותו בנושא הזה איננה מקובלת במשטר דמוקרטי. 
• הגיע הזמן לחשוב מחדש על הנושא - מההתחלה. 

אסור לחלום ? 

אינך יכול לתת את מה שאין לך

אינך יכול לתת את מה שאין לך טוען המזרחן מרדכי קידר
כשהוא מסביר מדוע לא יהיה שלום במזרח התיכון בין ישראל לשכנותיה
כל עוד לא יהיה שלום בין הערבים לבין עצמם:


יש משהו מושך מאוד בטיעון זה של קידר.
אבל יש בו גם בעיה בולטת.

עובדה, לישראל יש הסכמי שלום יציבים עם שתי מדינות:

1. מצרים 
2. ירדן 

יתרה מכך, לישראל יש יחסים לא רשמיים יציבים עם כמה וכמה מדינות במזרח התיכון
(ששמן לא יוזכר מטעמים ברורים, אבל שלפחות לגבי חלקן, הסוד כבר מזמן גלוי לגמרי).

איך נבדיל בין הערבים שיודעים לעשות שלום לבין אלה שאינם יודעים לעשות שלום ?

יתרה מכך, במקרים מסויימים, ייתכן שעצם הסכם השלום ישנה את התהליכים הפנימיים באותה מדינה. אחרי הכל, מצרים של ערב הסכם השלום עם ישראל היא איננה אותה מדינה שלאחריו. התודעה היא קצת אחרת, אחרי מהלך שכזה.

אם כבר אפשר לטעון את ההיפך: בזכות עשיית השלום עם ישראל, ילמדו הערבים לעשות שלום בינם לבין עצמם.

ואם הטענה הזו נכונה, מה האחריות המוטלת עלינו ? 

Donald J. Trump is no joke

I keep hearing reporters and analysts over here in Israel and around the world, in and  outside the U.S, stating that Donald John Trump, Sr. has no real chance to become the next president of the United States of America.

I beg to differ. We should let personal preferences and prejudices aside, and look at the U.S presidential race realistically.

First half of the race: the race for the Republican nomination

The race for the Republican nomination is obviously widely opened. Trump has as good a chance as any other candidate and following his landslide victory in New Hampshire, it is obvious that he enjoys wide support in all sections of Republican party voters.

Unlike most or all of the other candidates, he enjoys two strong advantages:
1) He is an outsider, and as such, he enjoys near automatic sympathy by all who oppose the establishment. Tea party support, symbolized by Sarah Palin's endorsement of Trump, goes a long way in the Republican party. Not only does it provide a strong base of zealous supporters, it also means that Trump has more freedom. He is allowed for more liberal views than other nominees. This lets the man attract both the extreme and the moderate parts of the Republican party.
2) More than any other nominee, he is the anti-thesis to Barack Obama. Any republican who thought Obama was a bad president, would find Trump appealing. More than most other nominees.

Trump enjoys a great momentum, following his recent victory. Unless strong alliances are formed against him by two or more of the other Republican candidates, this momentum should become an important parameter of its own. It may very well bring Trump to a point where he gets the support of one of the candidates that are expected to withdraw in the coming weeks and months. This will put him far ahead and very near to victory.

Second half of the race: the general elections
Come the general elections, The republicans have a better chance than many believe, regardless of the identity of the Democratic opponent. Everyone would agree that Trump has Reagan-like qualities. The Republicans can be expected to make a lot of Carter/Obama comparisons in the buildup of their candidate's competency for presidency. Trump is expected to pick a moderate vice president (John Kasich or Chris Christie would be great choices) that would make his appeal significantly greater. If Trump and Carly Fiorina can solve their differences, they may prove to be an invincible team.

During general elections, the greater parts of the Republican machine are expected to work for Trump. This is true regardless who the opponent is. Few Republicans I know would prefer Clinton or Sanders over Trump.

And then again, Trump would have a huge advantage over his Democratic rival. Sanders would make him appear as the moderate capitalistic alternative to the left-wing Democrat. Clinton would make him appear as the out-of-town Sheriff that has come to bring peace and justice. And in a third-runner scenario like Michael Bloomberg, Trump can only profit from the expected Democratic voice split.

It all sums up to one possible conclusion: Donald Trump is a serious runner in this race. He should be treated as a real contender and very possibly the next president of the United States of America. He most certainly should not be considered a joke.

עתיד מפחיד עם יאיר לפיד

התקשורת מדווחת כי תקנון מפלגת "יש עתיד" שונה 
כך שיו"ר המפלגה, יאיר לפיד, 
ימשיך בכהונתו עד לבחירות לכנסת ה-23.
כן, הוא ימשיך כשליט יחיד,
ללא התמודדות והוא יבחר לבדו את רשימת יש עתיד לכנסת ה-21 ולכנסת ה-22.

השינוי נעשה בלי הודעה לתקשורת.
כולנו מבינים מדוע יאיר לפיד עשה את זה.

אבל מדוע חברי מפלגתו משתפים פעולה עם
שינוי המוודא כי מפלגתם תמשיך להתנהל
תחת שלטון יחיד הרבה אחרי
שתקופת הקמתה הסתיימה ?

האומנם הם מאמינים שמפלגתם מתמצה
ביאיר לפיד ? הוא המנהיג היחיד שיכול להוביל אותם ?
אמונה מהסוג הזה אפיינה הרבה משטרים בהיסטוריה. אבל לא דמוקרטיה.

אולי הם סבורים שרק יאיר לפיד מסוגל לנצח את נתניהו ?
מבט מפוכח על שתי ההתמודדויות שהוביל יאיר לפיד מאלף. אפילו כשהוא גנב
את רוב הישגי המחאה החברתית, לפיד לא הצליח להגיע לשלטון. 
ולא במקרה. אין לו את הכישורים הפוליטיים של נתניהו.

האנשים היושבים ב"יש עתיד" יודעים את כל זה בדיוק כמוני וכמוכם.
אז למה הם נותנים ללפיד להמשיך ולשלוט כדיקטטור במפלגה שלהם ?
ממה הם מפחדים ?

משום מה נזכרתי במשל יותם (שופטים,ט). זוכרים ?

"ח הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ.
ט וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.
י וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַתְּאֵנָה:  לְכִי-אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ.
יא וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי, וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.
יב וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַגָּפֶן:  לְכִי-אַתְּ, מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ.
יג וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.
יד וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד:  לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ-עָלֵינוּ.
טו וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי;
וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן."