שורשיו האמיתיים של המשבר הכלכלי העולמי האחרון

מעריב-NRG מפרסם את תפישתו של המשפטן והכלכלן רוברט רייך על הסיבות האמיתיות למשבר הכלכלי העולמי:
תנאי העבודה קפאו. המשכורות הפסיקו לעלות. כתוצאה העובדים היום פשוט לא מרוויחים היטב כמו העובדים פעם.

במקביל, עלה הנאו-ליברליזם, ועמו "התפיסה שלפיה כוחות השוק יפתרו את בעיות הכלכלה בצורה היעילה ביותר, וסדר היום עבר מחינוך, הכשרה ויצירת רשת ביטחון חברתית - להפרטה, דה־רגולציה ויצירת רווחי עתק. מעמד הביניים התחיל לצאת מאיזון".  התהליך היה איטי, בגלל שמעמד הביניים ניסה להתמודד עם הפער הגדל בין השכר להוצאות:

1. "יותר עובדים. 'משנות השבעים והשמונים עוד ועוד נשים יצאו לעבודה כדי לפצות על כך שהמשכורות של הגברים, עד אז המפרנסים היחידים, קפאו ואפילו החלו לרדת', מסביר רייך. כך, בשנות השישים רק 12% מהאמהות לילדים צעירים עבדו בשכר. בסוף שנות התשעים 55% מהן עבדו."
2. " יותר עבודה. 'כשהמנגנון הראשון מיצה את עצמו', ממשיך רייך, 'גם הגברים וגם הנשים החלו לעבוד יותר'. בעשור הקודם זוג אמריקאי ממוצע עבד 500 שעות בשנה יותר מבסוף שנות השבעים - עוד 12 שבועות בשנה. גברים ונשים החלו לחלק ביניהם משמרות לעבודה ולטיפול בילדים. "Double income no sex" קורא רייך למציאות הזאת".
3. "כשאנשי מעמד הביניים הבינו שיש גבול למספר המפרנסים במשפחה, ויש גם גבול למספר השעות שאפשר לעבוד ביממה, הם גילו שאין גבול לאשראי...בשנות השבעים החוב הממוצע למשפחה אמריקאית (כולל משכנתאות, הלוואות ואשראי) עמד על מחצית ההכנסה השנתית. בתחילת העשור הקודם החוב עלה ל־100% מההכנסה, וערב המשבר הוא עמד על 138%."

בתמצית, רייך מסביר  שהטענה המייחסת לאשראי המוגזם (המנגנון השלישי) את האשם שגויה. 

איך שלא מביטים על זה, הטיעון שלו נראית הגיוני ומסביר היטב את המכלול של המשבר ואי-שביעות הרצון של מעמד הביניים הנשחק בעולם. אני לא בטוח שהפתרונות שהוא מציע אכן מתמודדים עם שורשי המשבר, אבל כדי לחשוב על פתרונות מלאים, חייבים לזהות את הבעיה. בהחלט כדאי לקרוא.