28.5.2014

ירושלים לעולם לא תחולק עוד?

ראש ממשלת ישראל דיבר היום בכנסת, לכבוד יום ירושלים, והצהיר "לפני 47 שנים אוחדה ירושלים והיא לעולם לא תחולק עוד". 

אז הוא הצהיר. 

האמת היא, שמאז מלחמת ששת הימים, ירושלים לא אוחדה. הר הבית הופקר בהשגחת הואקף, בכפיפות שבעבר היתה ירדנית והיום היא ירדנית-פלסטינית מסובכת-משהו, והמציאות, משנה לשנה, ברורה ועצובה. 


אז מי שולט בהר הבית ? האומנם העיר מאוחדת בשליטת ישראל ? או שמישהו אחר שולט בחלקים מירושלים ?

לא צריך להיות ימני או שמאלני כדי לכאוב את כאב האימפוטנציה של ממשלות-ישראל לדורותיהן. מספיק לקרוא את נבואות הנחמה התנכ"יות על בניינה העתידי של ירושלים ולתמוה האומנם אפשר לשוש על כך שלא נשוב לנטוש מקומות אשר טרם שבנו אליהם ? 

לקריאה נוספת

12.5.2014

חידה: למה בנימין נתניהו צריך את כאב הראש של בניית מעון ומשרד חדש?


בכל זאת, הרי ביבי, ב-2009, כשהתמודד על ראשות הממשלה מול אהוד אולמרט, הבטיח שהדבר הראשון שממשלתו תעשה הוא לבטל את הפרוייקט הזה

לא עזר שהדוברים של אולמרט ביקשו להזכיר לו שפרוייקט "אלמוג" שנועד להקמה של מתחם מאוחד של מעון ראש-הממשלה ומשרד ראש-הממשלה, ניזם בעצם בכהונתו הראשונה של נתניהו. ואולי כן עזר. כי נתניהו לא ביטל אלא הקפיא. כנראה שהוא ידע למה. 

אז למה ביבי צריך בעצם את כל כאב הראש הזה? יש המשיבים (בציניות מה), שהתשובה הרי ברורה. אין בבית הישן מקום למטוס הפרטי. הרי הממשלה החליטה לאשר גם מטוס, זוכרים? 

אבל בואו נהיה רציניים. איך אפשר להתלונן על מהלך שאישרה ועדה ציבורית שבה היו חברים 3 אנשים ללא רבב - השופט בדימוס אליעזר גולדברג, מפקד חיל האוויר לשעבר עידו נחושתן, ורו"ח איריס שטרק (מי שהוכתרה על ידי גלובס בתואר  הגברת הראשונה של עולם ראיית החשבון בישראל). 
הרי הם בעצם שקיבלו את ההחלטה, לא ? 
לא. קודם כל, כי מי שהפקיד אותם על המדוכה ידע שלא חייבים למנות מלכחי-פנכה. דרך פשוטה בהרבה לוודא תוצאה שתשמח אותך היא לוודא שאתה ממנה אנשים שחושבים כמוך. 

אבל הרבה יותר חשוב מזה, זה לא נכון לומר שהועדה הציבורית קיבלה את ההחלטה. 
זו ממשלת ישראל שקיבלה את ההחלטה. 
היא היתה יכולה לקבל גם החלטה אחרת.
לדחות את המלצות הועדה הציבורית.
לשנות אותן. 
לקבל התנגדויות של שרים כאלה ואחרים. 
להכניס סייגים. 
להתנות. 
לעשות משהו אחרת. 

מה למשל?
לדחות את זה בכמה שנים. לפחות עד שהתוכניות המבריקות של יאיר לפיד ישנו את המצב של שוק הדיור בישראל, ולא רק ראש הממשלה יוכל להינות מציפיה ריאלית למעון חדש. האם זה באמת כל-כך דחוף?

איך שלא מביטים על זה, קצת קשה להתבונן בפרוייקט שעלה 650 מיליון ש"ח בתקופת אולמרט, זכה לביקורת קשה מצד המועמד לראשות-הממשלה בנימין נתניהו, ולשוב ולראות את הפרוייקט הזה מקודם ומאושר על ידי ראש-הממשלה נתניהו, עם תג מחיר שאינו מעיד על שינויים דרמטיים בתוכן הפרוייקט. כלומר, שוב 650 מיליון ש"ח. 

אבל זה בכלל לא אישי, יגידו האומרים. הרי כך או כך, מדובר בפרוייקט שיושלם בעוד 20 שנה. האומנם ביבי סבור שהוא יהיה ראש-ממשלה גם בגיל 85?
יהיו שישיבו  לאומרים מובן שכן. הוא הרי מביט על פרס שיהיה בן 91 ביוני הקרוב. 
אבל אנחנו הרי רציניים, לא ? 

אז בואו נפסיק להיות ציניים ונהיה ריאליים: 
על פי הפרסומים, מדובר בפרוייקט בנייה של 20 שנה. 
בואו נביט על פרוייקט מגלומני אחר שרץ כאן בישראל. 
ב-2006 אפילו זכינו להצצה אל הפרוייקט במהלך בנייתו.
על פי כתבה מ-2012, המקלט הזה עדיין לא הושלם. אותה כתבה ידעה להסביר בצורה מאוד יפה למי יש מקלט אטומי בישראל ולמי אין. אבל בואו לא נהיה קטנוניים עם מנהיגי הציבור שלנו ונתמקד בעיקר: פרוייקטים בישראל לא עומדים בלוחות זמנים. בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה מנוסה. הוא בוודאי מביט על המקלט האטומי ועל הרכבת לירושלים ויכול להבין שיהיו כאן איחורים בסדר הגודל המקובל כשגוף ציבורי בונה משהו. ביבי הרי לא מאמין בבנייה ציבורית, זוכרים? 

אומנם היה נחמד לדמיין שבעוד 40 שנה, כשהפרוייקט באמת יושלם, הקשישים נתניהו ופרס יתמודדו על הזכות לגור במעון ראש-הממשלה החדש, במסגרת מערכת הבחירות של 2054, אבל אנחנו ריאליים, זוכרים?

יש משהו  אחר לגמרי שמניע את ראש-הממשלה נתניהו הבנאי: הוא רוצה שיזכרו אותו לנצח. 
כמו כל שליט, נתניהו רוצה לבנות כדי להיזכר. 

אולי כדאי שמישהו יקריא לו את 'אוזימנדיאס' של פרסי שלי? (תרגום לעברית

ואולי, חשוב מזה, כדאי שאזרחי ישראל יקראו את הפואמה הזו, יחשבו עליה היטב, יתעוררו, וינסו לברר לעצמם איזו ממשלה הם רוצים? 

לא היתה ולא תהיה דוגמא טובה למשנתו הכלכלית-חברתית של בנימין נתניהו, מהכרעתו לטובת השקעה של 650 מיליון ש"ח במעון ומשרד ולטובת השקעה של עשרות מיליוני דולרים במטוס פרטי (בין 50 ל-70 מיליון $), בזמן שבו רוב הישראלים אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות בית. 

אז איזו ממשלה אתם רוצים ? 

לקריאה נוספת

9.5.2014

הפיכתו של אח לאויב

אתה קורא את הדעות - 
  • "אני בעד זריקת אבנים, גם אם האבן תביא למותו של חייל". 
  • "אין שום בעיה הלכתית להרוג חייל בפינוי לילי"
(מצוטטות בכתבה בNRG    )

ואתה תמה, האם אכן הכותבים מבינים את משמעות המילים שיצאו תחת מקלדתם או צג המגע של סמארטפונם. 

איך שלא מביטים על זה, אי אפשר להבין את הדעות הללו,אלא באותה צורה של אותן הדעות שהובעו לפני כמעט 20 שנה, לפני רצח ראש-הממשלה, יצחק רבין. 

הבסיס של הדעות האלה הוא אחד: הפיכתו של האחר לאויב. זה לא משנה אם האחר הזה הוא הרמטכ"ל שהוביל את צה"ל לנצחונותיו הצבאיים הגדולים ביותר במלחמת ששת הימים. זה לא משנה אם מדובר בחייל הממלא פקודה במסגרת פעולות הבט"ש של צה"ל באיזור יהודה ושומרון. זה לא משנה שהוא נושא את מדי צבא המדינה, צבא העם.

שום דבר לא משנה. כי הוא האוייב. 

היה פעם בישראל איש שקראו לו מנחם בגין. יש לו הרבה מאוד זכויות, אבל למרות שמדובר באחד המובילים של מחתרות ישראל במאבקן לשחרור הלאום מעול הבריטים, למרות שמדובר בראש הממשלה שהוביל את ישראל להסכם השלום הראשון שלה עם גדולת אויבותיה, מצרים, אני סבור שיש לו זכות גדולה מכל אלה: 
מנחם בגין זכאי, יותר מכל אחד אחר, לקרדיט על כך שבאותם ימים נוראיים שאחרי אלטלנה, ידע לעשות את כל מה שצריך כדי שלא תהיה כאן מלחמת אחים. 

לכאורה, כולנו חונכנו על הידיעה שעל שנאת חינם חרבה ירושלים. ובכל זאת, הנה קמים אנשים ומרשים לעצמם לדבר על אחיהם, בני אותו העם, כאילו הם האויב. 

היה זה הנביא עמוס שהבטיח (עמוס ט', פסוק י"ג-ט"ו): 
"הנה ימים באים, נאום-יהוה...ושבתי, את-שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו...ונטעתים, על-אדמתם; ולא יינתשו עוד, מעל אדמתם אשר נתתי להם--אמר, יהוה אלוהיך."

האומנם יכולים להתגשם הדברים בדור בו נוהגים בני-ישראל באחיהם כאילו היו הם אויבים?