הפיכתו של אח לאויב

אתה קורא את הדעות - 

• "אני בעד זריקת אבנים, גם אם האבן תביא למותו של חייל". 
• "אין שום בעיה הלכתית להרוג חייל בפינוי לילי"

(מצוטטות בכתבה בNRG    )

ואתה תמה, האם אכן הכותבים מבינים את משמעות המילים שיצאו תחת מקלדתם או צג המגע של סמארטפונם. 

איך שלא מביטים על זה, אי אפשר להבין את הדעות הללו,אלא באותה צורה של אותן הדעות שהובעו לפני כמעט 20 שנה, לפני רצח ראש-הממשלה, יצחק רבין. 

הבסיס של הדעות האלה הוא אחד: הפיכתו של האחר לאויב. זה לא משנה אם האחר הזה הוא הרמטכ"ל שהוביל את צה"ל לנצחונותיו הצבאיים הגדולים ביותר במלחמת ששת הימים. זה לא משנה אם מדובר בחייל הממלא פקודה במסגרת פעולות הבט"ש של צה"ל באיזור יהודה ושומרון. זה לא משנה שהוא נושא את מדי צבא המדינה, צבא העם.

שום דבר לא משנה. כי הוא האוייב. 

היה פעם בישראל איש שקראו לו מנחם בגין. יש לו הרבה מאוד זכויות, אבל למרות שמדובר באחד המובילים של מחתרות ישראל במאבקן לשחרור הלאום מעול הבריטים, למרות שמדובר בראש הממשלה שהוביל את ישראל להסכם השלום הראשון שלה עם גדולת אויבותיה, מצרים, אני סבור שיש לו זכות גדולה מכל אלה: 

מנחם בגין זכאי, יותר מכל אחד אחר, לקרדיט על כך שבאותם ימים נוראיים שאחרי אלטלנה, ידע לעשות את כל מה שצריך כדי שלא תהיה כאן מלחמת אחים. 

לכאורה, כולנו חונכנו על הידיעה שעל שנאת חינם חרבה ירושלים. ובכל זאת, הנה קמים אנשים ומרשים לעצמם לדבר על אחיהם, בני אותו העם, כאילו הם האויב. 

היה זה הנביא עמוס שהבטיח (עמוס ט', פסוק י"ג-ט"ו): 

"הנה ימים באים, נאום-יהוה...ושבתי, את-שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו...ונטעתים, על-אדמתם; ולא יינתשו עוד, מעל אדמתם אשר נתתי להם--אמר, יהוה אלוהיך."

האומנם יכולים להתגשם הדברים בדור בו נוהגים בני-ישראל באחיהם כאילו היו הם אויבים?