פוליטיקה ישראלית Israeli Politics 101: הספד לראובן פוירשטיין

פרופסור ראובן פוירשטיין (Reuven Feuerstein) נפטר אתמול, בשיבה טובה, בגיל 93.

האיש נולד ברומניה ב-1921. מספרים עליו שלמד לקרוא בגיל 3. כשהתבגר, רכש הכשרה בהוראה. בין 1940 ל-1944 עמד בראש בית ספר לילדים בעלי ליקויי למידה בבוקרשט ולמד פסיכולוגיה. ב-1944 נמלט מרומניה בעקבות הכיבוש הנאצי, ועלה לארץ ישראל המנדטורית. במהלך 1944-1945 למד בסמינר למורים בירושלים, ועבד עד קום המדינה כמורה לחינוך מיוחד בכפרי-נוער בישראל, עם ילדים ניצולי שואה.

ב-1948, לאחר שחלה בשחפת, נשלח להחלים בשווייץ. שם למד פסיכולוגיה באוניברסיטת ז'נבה ובמקביל ניהל את השירותים הפסיכולוגיים של עליית-הנוער עד 1955. היה ממייסדי הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.

ב-1965 ייסד בירושלים , יחד עם ארגוני ויצ"ו והדסה, מכון מחקר לקידום כושר הלמידה. ב-1970 כתב דוקטורט בפסיכולוגיה התפתחותית בסורבון בפאריס.

פוירשטיין הבחין במסגרת עבודתו עם ילדים ניצולי השואה וילדים שיש פער בין מבחני-הכישורים והאינטליגנציה שהיו מקובלים בזמנו, לבין כישוריהם של הילדים. הוא ראה שכאשר הוא נותן תשומת-לב חינוכית ופסיכולוגית יש לכך השלכות על רמת הביצועים של הילדים.

בהסתמך על אבחנותיו, פיתח שיטה חדשה, הטוענת שבמקום לבחון תבונה וידע קיימים, יש להעריך קודם-כל את היכולת ללמוד. על פי גישתו אין לראות בתבונה מאפיין קבוע שאינו ניתן לשינוי, אלא כמשהו שניתן לפתח ולהעצים על ידי הוראה נכונה. על פי גישתו, בעצם התבונה היא יכולת הלמידה עצמה. שיטת פוירשטיין היא תהליך איטרטיבי מובנה. בשלב הראשון מאבחנים את היכולת הקיימת לפתרון בעיות. בשלב הבא, מעודדים את המטופל ומדריכים אותו כיצד ללמוד. בשלב השלישי, לאחר התפתחות, חוזרים ומפתחים את היכולת עם בעיות שבשלב הראשון לא יכל להתמודד איתן. בשלב הרביעי, נבדקת יכולתו של להשליך את ידיעותיו החדשות על בעיות פחות ופחות דומות לאלו שלמד לפתור זה עתה. השיטה מושתתת על מתן עידוד, תשומת-לב והדרכה אישית אינטנסיביים והרבה עבודה קשה של האדם, הנעזר בתיווך מורה. השיטה יושמה בהצלחה על אנשים עם מוגבלויות קוגנטיביות מלידה או כתוצאה מתאונה.

גישתו היתה פורצת דרך בתחום החינוך והפסיכולוגיה שבאותה עת פעלה בתוך פרדיגמה שתפשה את המוח כאיבר שאיננו מתאושש מפגיעות או תאונות, והופך סטטי אחרי גיל מסויים.

בראיון לדה-מארקר (2010)סיפר: "פיתחתי תפישת עולם כה שונה ביחס לפסיכולוגיה הקונבנציונלית, שבמשך עשרות שנים נזרקו עלי לא מעט אבנים. קראו לי חולם חלומות, טענו שאני אופטימי באופן לא מוצדק, הניחו שהמוח אינו ניתן לשינוי...פעם חשבו שמה שמת במוח - אין לו תקומה. כיום כבר יודעים אחרת. המדע הוכיח שאיבוד חלקי מוח אינו סופי. החלק שחסר במוח עשוי להפעיל נוירונים מהצד הקיים ולהחזיר פונקציות שהלכו לאיבוד. כמו כן, נוצרים נוירונים חדשים. אפשר לשנות את המוח בכל גיל, אפילו בזקנה. הוכח שככל שאתה מעמיס יותר תפקודים על המוח, כך אתה מסייע לשנות ולעצב אותו"."

בשנת 1992 קיבל את פרס ישראל בתחום חקר מדעי החברה ואת אות יקיר העיר ירושלים. באותה שנה גם נקרא מכון המחקר על שמו.

שיטת פוירשטיין מיושמת בעשרות מדינות בעולם, ובאמצעותה טופלו עשרות אלפי ילדים ומבוגרים בעלי אוטיזם, תסמונות דאון, בעלי פגיעות מוחיות קשות או שבץ וכן ילדים ומבוגרים בעלי לקויות-למידה שונות.

תשאלו מה ההגיון בהספד על חוקר פסיכולוגיה חינוכית, אפילו זוכה פרס ישראל הוא, בבלוג על פוליטיקה ישראלית? התשובה פשוטה - דמויות כמו ראובן פוירשטיין ז"ל, הן המפתח לישראל עליה חלמנו ועליה אנו חולמים, זו המהווה אור לגויים.

לקריאה נוספת