כשמביטים על המשבר באוקראינה, קל לראות שההבדל בין הפדרציה הרוסית מחד 

לארה"ב ואירופה המערבית מאידך, הוא אחד: 

הרוסים מוכנים להילחם על שאלת עצמאותה של אוקראינה. ארה"ב והאיחוד האירופאי לא. 

ממש לא. 

איך אנחנו יודעים את זה? 

כי הרוסים כבר פרסו כוחות צבאיים, ובכל רגע הם יכולים, 

כבמיטב המסורת הצבאית של ברה"מ של פעם, לעבור מפריסה להתקפה. 

ואלה שמנגד ? 

מנגד ניצבים חיילי אוקראינה. לגמרי לבד. 

כן, העולם מדבר. ארה"ב ואירופה מבטיחות הבטחות. 

ממש כמו שהבטיחו פעם לצ'כוסלובקיה. 

וממש כמו פעם, חלק מהמדינה כבר נבלע (קרים) והעולם מבטיח שהוא יעשה מעשים ולא עושה,

והתוצאה הצפויה - שגם החלקים האחרים ייבלעו. 

ואחרי שהם ייבלעו? 

אם יש משהו אחד שהתקדים של צ'כוסלובקיה מלמד אותנו, זה שמי שלא נלחם עבור עקרונותיו 

ברגע הראשון שהם עומדים למבחן, עוד יילחם עליהם, אבל בתנאי-פתיחה הרבה הרבה יותר 

גרועים. 

האם זו תהיה מלחמת-העולם השלישית? או שמא רק סדרת מלחמות איזוריות ? 

או שאולי בעצם כבר אין מי שמסוגל, בעת הזו, לעמוד מול מדינה נחושה ליצור לעצמה מרחב-מחיה

ולכבוש את כל מי שמעז להרים את ראשו ולעמוד על רצונו לעצמאות ? 

ימים יגידו. 

ולמה זה בכלל צריך לעניין אותנו ? 

כי אם יש איזור שבו יכולה להתחיל מלחמה איזורית שתאפשר לפדרציה הרוסית להפגין את הדומיננטיות המתחדשת שלה, תוך שהיא מארגנת מחדש את אחד האיזורים הקריטיים עבורה, זה האיזור שלנו. 

האם מסוריה תיפתח הרעה ? מאיראן ? או שמא מהחזית הפלשתינאית ? 

לקריאה נוספת 

• פרו-רוסים הכריזו על דונייצק כרפובליקה עצמאית וקראו לפוטין לשלוח כוחות
• רוסיה שוב העלתה את מחירי-הגז שהיא גובה מאוקראינה
• Russia trying to 'dismember' Ukraine through protests, Kiev says
• רוסיה מאיימת: נשנה את מדיניותינו לגבי איראן