31.3.2014

לנצח ולהפסיד

אחד התחביבים שלי הוא שח-בליץ-של-דקה-אחת. אני נוהג לשחק את המשחק הזה, מין וריאציה משונה על שחמט שאיננה ממש שחמט, באתר chess.com, שהוא לטעמי האתר הנוח ביותר באינטרנט כיום לצורת המשחק הזו, וזה לא רק בגלל שהוא מעניק את האפשרות הזו בחינם.

היבט מעניין של המשחק באתרי שחמט בינלאומיים הוא ההזדמנות לפגוש אנשים מכל העולם. באותו ערב שיחקתי עם אנשים מדרום-אפריקה, סין, אירלנד, גרמניה וירדן.

השיחה שלי עם  השותף למשחק מירדן היא הנושא של הפוסט הזה. משחקים, כמו שיודעים כולנו הם סוג של אינטראקציה חברתית שמאפשרת גם פיתוח קשרים מעבר לתוכן המשחק עצמו. אחרי משחק אחד, פנה אליי בן-שיחי ושאל אותי אם שמעתי על השופט מירדן שמת במעבר לישראל. מהדרך שבה הוא שאל את השאלה, אפשר היה להתרשם שמדובר בנושא שמטריד אותו, ושהוא צופה תשובה לא-נעימה מצדי.

התשובה שלי, שמייצגת את הדעה בה אני מחזיק מאז שמעתי על האירוע המצער הזה, היתה פשוטה: מותו של ראאד זעיתר  (Raed Zeiter ) הוא אירוע קשה ועצוב עם תוצאות טראגיות. יש לי חשש כבד שהיה שם מעשה לא כשר (foul play) או טעות חמורה בשיקול דעת. המשטרה הצבאית היתה צריכה לחקור את האירוע הזה מייד לאחר שאירע. מה שלא-יהיה שקרה שם, לא ראוי שהתוצאה של עימות בין אדם לא-חמוש לבין כמה וכמה חיילים חמושים, היא שהאיש יירה למוות.

בן-שיחי הופתע. מאוד. הוא לא חשב שישראלים חושבים כך. הוא ציפה להאשמה שהאיש ניסה לתקוף, שאגיד שהוא בוודאי היה טרוריסט, להיכנס לכהנה וכהנה אפולוגטיקות ישראליות ידועות. הוא נותר ללא מילים.

המשכנו לשחק. אחרי 3 משחקים נפרדנו בתקווה לשוב ולשחק יחד.

השיחה איתו מלווה אותי מאז.

הגירסאות המשתנות של הצבא סביב האירוע, העובדה שיש עדים שהיו באירוע ומסרו גירסאות לתקשורת המקומית והזרה שאינן עולות בקנה אחד עם אף גירסא של הצבא, המצלמות שמשום-מה לא פעלו, ובואו נודה בזה - כל הידוע על האדם שמת באירוע הזה - כולם מצטרפים יחד לאותת שמדובר באירוע שצריך לחקור אותו. לעומק. לכן שמחתי לקרוא על כך שנפתחה חקירה פלילית כנגד החיילים שהיו מעורבים בהרג השופט.

על פי הפרסומים בתקשורת המקומית והזרה, בנו של ראאד זעיתר היה מאאושפז בבית-חולים בירדן במצב קשה עקב התקפת אסטמה חמורה. ככל הנראה, השופט המנוח ביקש להיכנס לישראל מאחר ורצה לגייס כסף או לגבות חובות של המשפחה מנכסים בשכם, כדי שיוכל להעביר את בנו לאשפוז בבית חולים טוב יותר. הוא נהרג בנסיבות חשודות במעבר הגבול בין ירדן לישראל. בנו נפטר אתמול. אפשר בהחלט להבין את הרוחות הסוערות בירדן.

אבל כל מי שמעלעל בטוקבקים לפרסומים בישראל על האירוע יחשוב שקרה משהו אחר לגמרי. יש תגובה אוטומטית של ישראלים רבים, רבים מדי, לאירועים האלה. הנחה אוטומטית שהערבי המנוח היה טרוריסטי ושהחיילים היו בסדר. הנחה שמתעלמת מעובדות שכולנו יודעים, וממציאות שכולנו מושפעים ממנה: הכוח משחית, וההשחתה הזו מביאה לעתים, אולי לעתים קרובות מדי, לאצבע קלה על ההדק.

אני אולי ניצחתי באותם משחקי-שחמט, אבל ברור לי שאני הולך ומפסיד. אני חלק מחברה ישראלית שהולכת ומאבדת את זה. את היכולת לקחת אחריות על פעולותיה. את הקשר עם המציאות העובדתית, את היכולת לאמפתיה כלפי האחר. 

לקריאה נוספת
הפגנות בירדן על רקע מותו של השופט ראאד זעיתר
הפרקליטות הצבאית הורתה למשטרה הצבאית לחקור את נסיבות מותו של השופט ראאד זעיתר

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה