בבוקר בהר הרצל בירושלים תואר על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כ"טעות מצערת" עליה התנצל.
התזמון צרם במיוחד בבואו פחות משבוע אחרי המאמץ הבוטה של רבים מדי מהממשלה הזו להרוויח הון פוליטי סביב החלטת נציג בית המשפט העליון להעדר מהטקס לציון 50 שנה לכיבושי/שחרורי מלחמת ששת-הימים. הם ידעו היטב והבינו היטב את מרחב שיקול הדעת שחייב את אותה ההעדרות כדי שיתאפשר לביהמ"ש העליון שלנו לשמש לנו, גם בעתיד, שכפ"צ סביב המעמד הבינלאומי הסבוך של השטחים הכבושים/המשוחררים האלה. ובכל זאת לא היססו לרגע להטיח האשמות-שווא ולמצות רווח פוליטי זול כשהם מבינים לגמרי את התוצאה המיידית - העמקת הקיטוב בין פלגים בעם שלנו לבין תפיסה ממלכתית של משפט ומדינה.
והם? למה הם לא באו אל טקס זיכרון ממלכתי לחללי אחת המלחמות הקשות בתולדותינו?
כי באותו זמן דנה הממשלה בחוק העוסק בהרחבת האפשרות למינויים פוליטיים.
הם רוצים משילות בסגנון ארה"ב אבל מתעלמים מכך שהאיזונים הפוליטיים בארה"ב נותנים כוח רב יותר לרשות המחוקקת ולרשות השופטת מכפי שיש להם כיום בישראל.
כל אחת משלוש הנקודות האלה -
- התעלמות בוטה מהעדר קונצנזוס ציבורי סביב עתיד יהודה ושומרון
- אדישות לזכרם של חללינו שנפלו במערכה הקשה
- נכונות לפרק את יסודות הדמוקרטיה הישראלית לשם מינויים פוליטיים
מצטרפות יחד לתיאור ברור של מה קורה לנו כאן תחת השלטון הזה.
לא. זו איננה טעות.
אלה הם סדרי-העדיפויות האמיתיים של נבחרי-הציבור האלה.
ואם הם שבים ונבחרים שוב ושוב - מה זה אומר על סדרי-העדיפויות של הציבור היושב בציון?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה