איך שלא נביט על טיפולו של בנימין נתניהו בתוכנית הגרעין האיראנית - מפרספקטיבה ימנית, מרכז-פוליטית או שמאלית - הוא יוצא רע. אפילו רע מאוד.
ימני מה הוא אומר ?
בדיוק בגלל החשיבות אותה מייחסים בעולם הסוני לתוכנית הגרעין של איראן, בנימין נתניהו היה צריך לשבת ולשתוק. לתת לסעודים ולידידיהם הרפובליקאים אוהבי הנפט ללחוץ על אובמה לטפל באיראן. אבל החוכמולוג קפץ בראש ועכשיו קבע סופית בתודעת מנהיגי העולם שהתגרענות איראן היא בעיקרה בעיה ישראלית.
אז מה אתם חושבים שהם יעשו? קודם, מאהבת-הנפטשל ידידיהם הערבים הסונים, היה סיכוי שהם יהיו נכונים לקחת סיכון בעימות מול איראן. עכשיו? עכשיו מבחינתם יש כאן מצב מאוד מעניין ועתיר פוטנציאל. מדוע שלא ישחקו הנערים לפניהם? אם ישראל תתקוף את איראן ותטפל בתוכנית הגרעין - נפתרה הבעיה. אם ישראל תיכשל בתקיפתה ואיראן בתגובה תטפל בישראל - נפתרה בעיה אחרת. כך או כך זה win-win situation מבחינתם. ומי הסביר להם את זה? בנימין נתניהו.
כשטיפש זורק אבן לתוך באר, יידרשו מאה חכמים להוציאה, אומר הפתגם העתיק. את הנזק המתמשך שיוצר נתניהו בהתמודדות הפחדנית והדברנית שלו עם מפעל הגרעין האיראני, יצטרכו מחליפיו בתפקיד לתקן במשך שנים ארוכות. הדיוק מחייב להעיר שרק אחת מגירסאות הפתגם הזה נשמעת כך. אחרת מדברת על כך שאפילו אלף חכמים לא יוכלו להוציאה, אבל בואו נהיה אופטימיים:
- ראש הממשלה מנחם בגין סגר את תוכנית הגרעין העיראקית במעשים, לא בדיבורים.
- ראש הממשלה אהוד אולמרט סגר את תוכנית הגרעין הסורית במעשים, לא בדיבורים.
- רק ראש הממשלה נתניהו מדבר ומדבר ומדבר.
עד מתי הוא ימשיך לדבר?
עד שיחליף אותו מישהו שיש לו ביצים לעשות - לא לדבר.
עוד מישהו כאן מתגעגע לאריאל שרון ז"ל? מי יכול למלא את הנעליים האלה בימין היום? בוודאי לא נתניהו.
אם החיים הם באמת הדבר הכי חשוב, ואם אסור לשכוח את איראן, אז חייבים להחליף את נתניהו.
דתי מה הוא אומר?
לא צריך חריפות שכל רבה מדי כדי להבין שבעולם המודרני לא משכנעים רשות מבצעת של מדינה בת-ברית לשנות מדיניות אסטרטגית על ידי נאום שניתן בניגוד לרצונה אל מול הקונגרס של אותה המדינה. לכן המבקש להבין את הבחירה של בנימין נתניהו ללכת ולנאום בקונגרס כדרך להתמודד עם תוכנית הגרעין האיראנית מחייבת אימוץ אחת משתי הפרספקטיבות הבאות:
- התמימה: האיש באמת האמין שהוא יכול לשכנע את כולם בחלקלקות לשונו. אחרי הכל, הוא מצליח לשכנע את עניי-ישראל לשוב ולתמוך בו שוב ושוב, למרות שאין אדם אחר שאחראי יותר ממנו לדרך שבה העניים בישראל נהיו חלשים יותר בין 1996 ל-2015. אחרי הכל, הוא מצליח לשכנע את המתנחלים שהוא בעדם, למרות שהוא ראש הממשלה שמסר את חברון, עיר האבות, לפלסטינים. הוא ראש הממשלה היחיד שהסכים להקפיא את הבניה תמורת משא-ומתן. אם הוא יכול להקסים ציבורים רחבים לבחור בו אחרי שפעל בניגוד לאינטרס שלהם, מדוע לא יוכל לשכנע גם את האמריקאים?
תחשבו רגע ברצינות על תמליל שיחת הנזיפה בין שרה נתניהו למוניק בן מלך. אם אדם שומע כל יום את אשתו מאשררת בפניו כמה הוא ענק ומוערך בעולם, האם הוא יכול להימנע מלהאמין בזה בעצמו? אז פלא שהוא נסע?
- הצינית: האיש ידע כמו כל המומחים - כמו מאיר דגן, כמו פרופ' איתן גלבוע, כמו רון בן ישי - שלנאום הזה לא היה סיכוי אמיתי להשפיע. אבל הוא גם ידע שנאום של מנהיג מדינה זרה מול הקונגרס ועוד בקונטקסט הסקסי של המזרח התיכון, יזכה לכיסוי של פריים-טיים, במהלכו הוא יוצג בפני אזרחי ישראל במלוא תפארתו. הוא יתקבל במחיאות כפיים סוערות, שישובו לקטוע את דבריו בכל פעם בה יגיד משהו שינעם לאוזני חברי-הקונגרס. מי יוכל לעמוד בפני המחזה הזה ולא להתפעל? רק מי שמכיר את דרכו של הקונגרס של ארה"ב לא יתרשם. אבל המצג הזה לא נועד למומחים - אלא לבני-העם. הם יפלו שבי במחזה - וישובו ויצביעו לו, כמנהגם. החלילן מהמלין מכה שנית.
מה עדיף לנו האזרחים? ראש ממשלה תמים או ראש ממשלה ציני?
הכי טוב היה אם היה אפשר למצוא ראיה לכך שראש הממשלה שלנו מוכן להקריב אינטרסים ישראלים ארוכי-טווח למען הבחירות הקרובות כי הוא משוכנע בכך שהכי טוב לישראל שהוא ימשיך להנהיג אותה. אבל אדם ציני לא יכול להאמין אמונה שכזו מעצם היותו ציני. מהפרספקטיבה הדתית אי אפשר להתעלם מהתזמון שנתניהו בחר לעצמו.
הרי לא מדובר רק בנאום ערב בחירות. אלא בנאום שנקבע - מראש - בכוונה - במועד היסטורי משמעותי ביותר בהיסטוריה היהודית. נתניהו נאם בקונגרס בערב תענית אסתר. האם בנו של ההיסטוריון
בנציון נתניהו לא שם לב למועד? בוודאי ששם לב. הוא מבקש ללבוש לו אצטלה שעוד נקרא עליה באוטוביוגרפיה שלו - הוא קם להתמודד עם האיראנים הרשעים המאיימים בג'נוסייד בדיוק כמו מרדכי היהודי לפני אלפי שנים.
אני מודה - אדם צריך להיות פטריוט מאוד כדי להתמודד עם הפיתוי הכפול הזה ולהימנע מלנאום -
- נאום שיחזק את סיכוייו בבחירות
- נאום שיחזק את מאמציו לקבע את מקומו בהיסטוריה היהודית.
נתניהו כשל במבחן הזה - במבחן הפטריוטיות. וכל מי שמביט על התנהלותו חסרת-התבונה נוכח איראן ומשווה אותה לדרכו של מרדכי היהודי נוכח האיום של אז אינו יכול שלא לשים לב לאי-התאמתו לאתגר הזה.
לכן צריך להחליף אותו.
מרכז-פוליטי מה הוא אומר?
העמדה של ארה"ב ומדינות אירופה היא לא תוצאה של שליפה מהשרוול. מדובר בעמדה שגובשה אחרי דיונים והערכות מצב מאוד זהירות. הם פועלים על סמך תפישה אסטרטגית מורכבת. לא משנים עמדה כזו בנאומים פומביים אלא בדיונים שקטים, דיסקרטיים, בהם משתפים במידע, מצביעים על החולשות והבעיות, ומגבשים יחד פתרונות.
הבחירה של נתניהו להכניס אצבע לעין לברק אובמה, בדמות נאום בקונגרס שבא לנסות ולקומם על הנשיא את הקונגרס - הלעומתי גם כך - היא שגיאה אסטרטגית. היא מסכנת את אחד הנכסים האסטרטגיים הכי חשובים של ישראל - היחסים הקרובים עם ארה"ב. ישראל נהנית ממטריה דיפלומטית אמריקאית מאוד חיונית בכל מה שקשור לנושא הפלסטיני ומשיתוף פעולה בטחוני מועיל וחשוב. האם באמת נתניהו רוצה שאובמה יבחר דווקא בעת הזו לעשות לישראל את מה שג'רלד פורד עשה ב-1975, לפני הסכם הביניים בין ישראל למצרים? למי ששוכח, נשיא ארה"ב דאז,
ג'רלד פורד, הכריז על מדיניות של "הערכה מחדש" של
יחסי ארצות הברית וישראל. בפועל הוקפאו עסקאות נשק חדשות (כולל נשק שהובטח בפגישות פנים-אל-פנים), ממשל ארה"ב התחיל פגישות לא-רשמיות עם אש"ף וארה"ב חדלה לתאם עמדות עם ישראל בנוגע לתהליך הדיפלומטי שהתקדם אז באו"ם כדי לפתור את הסכסוך הישראלי ערבי (
ועידת ז'נבה ז"ל, הזכורה לרע).
צריך להפסיק את הקשקשת הזו. לחזור לדיאלוג דיסקרטי פרודוקטיבי. ובמקביל - להמשיך ולאמן את הכוחות לקראת האפשרות שיום אחד ישראל תצטרך לשוב ולקחת על עצמה את הנטרול של הבריון האזורי, לפני שהוא יהפוך להיות בריון אסטרטגי.
אם נתניהו לא מסוגל להבחין עוד בין האינטרסים שלו עצמו לבין האינטרסים של מדינת ישראל, חייבים להחליף אותו - ומהר.
שמאלני מה הוא אומר?
אבל לא הכשלון הזה הוא הסיבה האמיתית להחליף את נתניהו. הסיבה האמיתית היא חוסר-היכולת שלו להתמודד עם הפחד מהתגרענות איראן.
נתניהו הוא איש מפוחד ולכן הוא מפחיד את כל האחרים מהדחליל שנקרא הגרעין האיראני. הפחד מונע ממנו מלראות שלאיראן יש הרבה סיבות שלא קשורות לישראל לפתח נשק גרעיני:
- לקחי המשטר האיראני ממלחמת איראן-עיראק. הם היו אז מדינה מבודדת, שהתקשתה להשיג נשק, והיתה תחת התקפה רצחנית של שכנה אלימה. קל להבין, על הרקע הזה, את הרצון בנשק שיבהיר לכל הסביבה שלא כדאי להתעסק איתך.
- וזה מובן עוד יותר כשזוכרים עד כמה איראן הפרסית, השיעית, שונה מהסביבה הערבית, הסונית, שבתוכה היא שוכנת.
דווקא לנו, הישראליים, זה אמור להיות מובן במיוחד. הרי ישראל, מאותן סיבות, מחזיקה צבא חזק וכלי-נשק רבי עוצמה (
שלא על כולם אפשר לדבר).
אני לא אומר שאין לאיראן עניינים עם המדינה שלנו, עם ישראל. גם בגלל הצד שבו תמכה ישראל לפני המהפכה באיראן, גם בגלל דברים שקרו בשנים הראשונות של המהפכה באיראן, וגם בגלל שמדובר בשתי מעצמות איזוריות שמבקשות להשפיע על האיזור בתוכו הן יושבות. יש לאיראן עניינים עם המדינה שלנו. אבל בכל פעם שבכירי משטר שם מתבטאים בנוגע לכך שבישראל צריכים להחליף את המשטר במשטר אחר, שאין עתיד למשטר שלנו, אנחנו שומעים אותם אומרים שצריך להשמיד את ישראל.
צריך לדעת להקשיב למה שנאמר כדי להבין מהו סוג האיום. האיום שמרחף על מדינת ישראל מצד איראן קטן בהרבה מהאיום שאותה מדינה מציבה בפני מדינות כמו ערב הסעודית או מצרים.
מצד שני, במקרה או שלא במקרה, בשנים האחרונות קמה יישות חדשה במזרח התיכון - דעא"ש - שמאיימת על איראן ועל ישראל בצורה ובאופן שמייצרת שותפות אינטרסים אפשרית. ברק אובמה רואה את זה. אבל בנימין נתניהו לא מצליח לראות את זה. הוא מפוחד מדי.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה ראש-ממשלה היסטרי. היא צריכה הנהגת קרת-רוח שיודעת לשקול סיכונים מול סיכויים ולפעול באופן אמיץ להבטחת האינטרסים ארוכי-הטווח.
בגלל הפחד הזה אנחנו צריכים להחליף אותו.
