9.3.2015

קוראים לזה אנטישמיות

קוראים לזה אנטישמיות והיא שבה וזוקפת את ראשה - דווקא ב'ארצם של החופשיים', ארצות-הברית. ככה נראה הדיווח ב'הארץ': 
"ישיבת מועצת הסטודנטים של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) נראתה בתחילה שגרתית. על סדר היום היה צירופה של רייצ'ל ביידה — תלמידת השנה השניה בחוג לכלכלה, ששואפת להיות עורכת דין באחד הימים — לוועדה המשפטית של המועצה, שהיא המקבילה בקמפוס לבית המשפט העליון. ואז הגיעה שעת השאלות. "בהתחשב בעובדה שאת יהודיה ואת פעילה מאוד בקהילה היהודית", פתחה פביאן רוֹת', חברה ב'מועצת אגודת הסטודנטים לתואר ראשון', כשהיא מביטה בביידה מצדו השני של החדר, 'איך את חושבת שתוכלי לשמור על אובייקטיביות?' " 
אותה ישיבה הסתיימה בכך שביידה לא התקבלה לוועדה. לאחר מכן, כשמועצת הסטודנטים למדה מהיועץ המשפטי שלה שיהדות איננה שיקול שמותר לה לקחת, נערכה הצבעה נוספת, והיא כן התקבלה. הסיפור נגמר בהתנצלות.
אבל הוא מלמד אמת פשוטה - ומרה. אפילו בארה"ב, אפילו בקליפורניה, אפילו בלוס אנג'לס - נוהגים ביהודי אחרת. 

האם זו תוצאה של האנטישמיות החדשה? 

לקריאה נוספת 



8.3.2015

נתניהו לא דיבר מול הקונגרס בגלל הנשק הגרעיני האיראני. זה בגלל הנשק הגרעיני הישראלי !

הבלוג "שיח אסטרטגי" של שמואל מאיר מציע פרשנות שובת לב לנאום נתניהו מול הקונגרס האמריקאי: נתניהו נסע בגלל כינוסה באפריל 2015 של "ועידת הסקר החמש שנתית" של אמנת NPT (האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני). 

הפרשנות, לטעמי שגויה. אין קשר רציונלי בין המאבק סביב הכללתה של ישראל בNPT לבין הנאום של נתניהו בקונגרס:
  1. אם התכלית היא שכנוע אישי של אובמה הרי ששכנוע כזה אף פעם לא נעשה מעל במה ציבורית, ובוודאי לא כשמדובר באקט שמשדר לציבור תומכיו של אובמה שנתניהו תוקע לו אצבע בעין. 
  2. לנתניהו היתה אפשרות להיפגש ב-4 עיניים עם אובמה לאור התירוץ של נאום מול ועידת איפא"ק (בעידן המודרני במצב דחוף השניים יכולים אפילו להיוועד ב-4 עיניים בvideo conference. הסברה שרק נאום מול הקונגרס אפשר לנתניהו לתקשר עם אובמה היא סברה תמוהה, בלשון המעטה).  
  3. הנחה נוספת בפרשנות הזו - שבזמן ועידת הסקר נתניהו יהיה מנוטרל בשל התהליך הפוליטי של אחרי-הבחירות שגויה לדעתי. אם נתניהו מניח שינצח בבחירות הקרובות - הרי ששום דבר לא ימנע ממנו מלנסוע שוב לחו"ל אחרי הנצחון לנאומים ופגישות נוספות. אם כבר - מעמדו האיתן כמנצח  רק יועיל לו (שהרי בני-שיחו יידעו שהם 'תקועים' איתו לעוד כמה שנים) וגם יכולתו בניהול מו"מ קואליציוני מתוך המקום של מי שמטפל בענייני החוץ רק תגבר. 
  4. המגעים בין ישראל לארה"ב בנושא הNPT והגרעין הישראלי נמצאים כבר שנים ארוכות במעטה עבה של דיסקרטיות. היה זה הנרי קיסינג'ר, בתפקידו כיועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, שסיכם את הדילמה עבור הנשיא ניקסון, באופן שנותר נכון גם היום: ישראל היא אכן אחת המדינות הבודדות שקיומה מאויים. הם, יותר מכל מדינה אחרת, עשויים להשתמש בנשק הגרעיני שלהם. אפשר להפעיל על ישראל לחץ אפקטיבי מספיק כדי שתוותר על הנשק הגרעיני (למשל, לא לספק לה מטוסים) אבל כדי לעשות את זה לא יהיה מנוס מלחשוף את הסיבות להפעלת הלחץ, והתוצאה - ארה"ב תהיה זו שתחשוף את הנשק הגרעיני שבידי ישראל לידיעת העולם עם כל ההשלכות הכרוכות בכך. איזה אינטרס יש לישראל לקחת סיכון לגבי העמימות בנוגע לנשק הגרעיני הישראלי ? איזה אינטרס יש לארה"ב בהקשר הזה? 

גם כאשר מתבוננים במסמכי ההכנה לNPT 2015 דוגמת סיכום ה- Preparatoly Committee for the 2015 ReviewConference of the Parties to the Treaty on the 7 May 2014Non-Proliferation of Nuclear Weapons רואים שמבחינת  הבירוקרטיה בהחלט אפשרי שהשנה לא תהיה שונה מהותית מההתכנסויות הקודמות בפרספקטיבה הישראלית, וכי צפויה חזרה נוספת על הקריאה לישראל, הודו ופקיסטאן להתכנס אל הNPT (וקריאה דומה אך שונה לצפון קוריאה). 

מבחינה ריאל-פוליטית ברור שהאפשרות להכריח את ישראל להיכנס תחת כנפי ה-NPT רק פחתה לאור אירועי אביב העמים הערבי והשלכותיו בעת הזו. אפשר להבין את זה היטב כשמביטים על איראן. האינטרס האיראני בנשק גרעיני, המהווה חלק מהתפישה האסטרטגית האיראנית מאז שנות ה-80' של המאה הקודמת (בעקבות מלחמת איראן-עיראק) רק גבר בעקבות הופעתה של דעא"ש על המפה הפוליטית של המזרח-התיכון. דע"אש אולי תיפול במהרה ואולי לא, אבל בשלב הזה כבר ברור לכולנו שעיקר הסכנה בדעא"ש היא בסמליותה. החופש של אביב העמים הערבי הביא עמו גידולי פרא וסביר להניח שעד שהאיזור יבשיל ויתבגר ויאפשר מסגרות מדיניות דמוקרטיות יציבות, כמו בעולם הנאור, עוד נראה דעא"ש או שתיים. במצב כזה, אל נוכח התארגנויות האיסלאם הסוני הקיצוני, שוטה תהיה איראן אם תחדל לחתור אל נשק גרעיני שיאפשר לה ליצור מאזן אימה גם אל מול המטורפת שבמדינות העלולות לקום כאן.

ומה שנכון לאיראן - נכון גם לישראל. 

האם זה אומר שלא יהיה מנוס מהתגרענות של המזרח-התיכון? כמובן שלא. ארה"ב יכולה לנסות לעשות כל מיני דברים-
  • ארה"ב יכולה להבטיח למדינות האיזור מטריה גרעינית מהסוג שהיא נותנת בעת הזו למדינות הנמצאות תחת טווח-האיום של צפון קוריאה. הן כמובן עלולות שלא להאמין לה ולפעול באופן עצמאי להשגת נשק מגן גרעיני. יש המסבירים את ביקור ראש-ממשלת פקיסטאן בערב הסעודית בהקשר הזה. 
  • ארה"ב יכולה לנסות לקדם מהלך של הצטרפות ישראלית לאמנה בתורת חברה המחזיקה בנשק גרעיני ולהציג זאת למדינות האחרות במזרח-התיכון כצעד הראשון בדרך הארוכה לפירוקה של ישראל מהנשק הזה. האם איראן תקבל מהלך כזה כמספק להפסקת תוכנית הגרעין שלה? אם סבורים שהמניע האיראני הוא האיום הישראלי אפשר לשער כך. אם מבינים את המניע האיראני על הרקע של התפישה האיראנית את העולם שסביבה, ברור שכל ההתעסקות בישראל מהווה עבור איראן אמצעי נוח לא להתחייב. 
  • ארה"ב יכולה לנסות לקדם סדרה של הסכמי-שלום בין ישראל למדינות האיזור שבמסגרתם תקודם גם תוכנית ארוכת-טווח של פירוק ישראל מהנשק הגרעיני שלה (שלום עכשיו וחתימה על הNPT אח"כ היא פחות או יותר העמדה הישראלית ארוכת-השנים).
  • ארה"ב יכולה להמשיך ולהתייחס לישראל כאל מקרה מיוחד, יוצא-דופן, ולתבוע מהמדינות האחרות התנהלות אחרת. זה, פחות או יותר, מה שקרה עד היום. לכאורה, אם הסנקציות הכלכליות אכן מכבידות מספיק על איראן, זה גם יכול להמשיך ולהיות המצב בעתיד הנראה לעין. 
אבל ארה"ב יכולה גם להחליט שהאינטרסים שלה אינם עוד עם ישראל. האם החלטה כזו מצד ארה"ב יכולה לחזק את הפרשנות שהציע שמואל מאיר? הרי במציאות שכזו ארה"ב יכולה להוביל את המו"מ מול איראן כך שהאיראנים יודיעו על פרישתם מהאמנה (תוך תיאום אמריקאי-איראני של התזמונים). נוכח המציאות שתיווצר ביום שאחרי, תוכל ארה"ב לקדם מסגרת מו"מ רב-צדדית, שבה יהיו מעורבות גם מצרים, איראן וישראל, ותכליתה להפוך את המזרח-התיכון לבטוח יותר בהקשרים הגרעיניים, עם כל ההשלכות הכרוכות בכך עבור ישראל. תאורטית, זה אפשרי. ועדיין - מה הקשר בין הנאום שנשא נתניהו בקונגרס ובין התרחיש הזה ?

אני כמובן לא אומר שנתניהו לא עוסק בנושא הועידה הקרבה. הוא יהיה חסר-אחריות שלא לעסוק בו, בדיוק כפי שיהיה חסר-אחריות לא לעסוק במעקב אחרי תוכנית-הגרעין האיראנית ומשמעויותיה הצבאיות האפשריות. אבל יש הבדל בין עיסוק בנושא אחד, בין שלל הנושאים הממלאים את שולחנו העמוס של ראש הממשלה, להפיכת הנושא לתכלית הכל. 

מהבחינה הזו, לטעמי, הפרשנות הרציונלית העיקרית לנאומו של נתניהו היתה ונשארה צרכיו הפוליטיים הפנימיים. 

הפרשנות הזו נהנית מיתרון עצום - היא עקבית מבחינת הפרספקטיבה ההיסטורית של הפוליטיקה הישראלית.נתניהו איננו ראש-הממשלה הראשון בישראל שמקבל הכרעות לגבי מדיניות חוץ על סמך שיקולים שבמדיניות הפנים. היה זה קיסינג'ר שאמר שאין לישראל מדיניות חוץ, אלא רק מדיניות פנים. 

לקריאה נוספת

5.3.2015

מבט מפוכח על הדרך בה טיפל בנימין נתניהו בתוכנית הגרעין של איראן

איך שלא נביט על טיפולו של בנימין נתניהו בתוכנית הגרעין האיראנית - מפרספקטיבה ימנית, מרכז-פוליטית או שמאלית - הוא יוצא רע. אפילו רע מאוד.

ימני מה הוא אומר ? 
פרופסור אלכסנדר בליי מאוניברסיטת אריאל הסביר במאמר בישראל היום שתוכנית הגרעין של איראן היא בעיה של העולם הערבי הסוני לא פחות מכפי שהיא בעיה של ישראל, והתגובות ברוב העולם הסוני לדברי נתניהו מעידות על כך. 

בדיוק בגלל החשיבות אותה מייחסים בעולם הסוני לתוכנית הגרעין של איראן, בנימין נתניהו היה צריך לשבת ולשתוק. לתת לסעודים ולידידיהם הרפובליקאים אוהבי הנפט ללחוץ על אובמה לטפל באיראן. אבל החוכמולוג קפץ בראש ועכשיו קבע סופית בתודעת מנהיגי העולם שהתגרענות איראן היא בעיקרה בעיה ישראלית. 

אז מה אתם חושבים שהם יעשו? קודם, מאהבת-הנפטשל ידידיהם הערבים הסונים, היה סיכוי שהם יהיו נכונים לקחת סיכון בעימות מול איראן. עכשיו? עכשיו מבחינתם יש כאן מצב מאוד מעניין ועתיר פוטנציאל. מדוע שלא ישחקו הנערים לפניהם? אם ישראל תתקוף את איראן ותטפל בתוכנית הגרעין - נפתרה הבעיה. אם ישראל תיכשל בתקיפתה ואיראן בתגובה תטפל בישראל - נפתרה בעיה אחרת. כך או כך זה win-win situation מבחינתם. ומי הסביר להם את זה? בנימין נתניהו. 

כשטיפש זורק אבן לתוך באר, יידרשו מאה חכמים להוציאה, אומר הפתגם העתיק. את הנזק המתמשך שיוצר נתניהו בהתמודדות הפחדנית והדברנית שלו עם מפעל הגרעין האיראני, יצטרכו מחליפיו בתפקיד לתקן במשך שנים ארוכות. הדיוק מחייב להעיר שרק אחת מגירסאות הפתגם הזה נשמעת כך. אחרת מדברת על כך שאפילו אלף חכמים לא יוכלו להוציאה, אבל בואו נהיה אופטימיים: 
  • ראש הממשלה מנחם בגין סגר את תוכנית הגרעין העיראקית במעשים, לא בדיבורים. 
  • ראש הממשלה אהוד אולמרט סגר את תוכנית הגרעין הסורית במעשים, לא בדיבורים. 
  • רק ראש הממשלה נתניהו מדבר ומדבר ומדבר.
עד מתי הוא ימשיך לדבר?
עד שיחליף אותו מישהו שיש לו ביצים לעשות - לא לדבר. 
עוד מישהו כאן מתגעגע לאריאל שרון ז"ל? מי יכול למלא את הנעליים האלה בימין היום? בוודאי לא נתניהו.
אם החיים הם באמת הדבר הכי חשוב, ואם אסור לשכוח את איראן, אז חייבים להחליף את נתניהו. 

דתי מה הוא אומר?
לא צריך חריפות שכל רבה מדי כדי להבין שבעולם המודרני לא משכנעים רשות מבצעת של מדינה בת-ברית לשנות מדיניות אסטרטגית על ידי נאום שניתן בניגוד לרצונה אל מול הקונגרס של אותה המדינה. לכן המבקש להבין את הבחירה של בנימין נתניהו ללכת ולנאום בקונגרס כדרך להתמודד עם תוכנית הגרעין האיראנית מחייבת אימוץ אחת משתי הפרספקטיבות הבאות:
  1. התמימה: האיש באמת האמין שהוא יכול לשכנע את כולם בחלקלקות לשונו. אחרי הכל, הוא מצליח לשכנע את עניי-ישראל לשוב ולתמוך בו שוב ושוב, למרות שאין אדם אחר שאחראי יותר ממנו לדרך שבה העניים בישראל נהיו חלשים יותר בין 1996 ל-2015. אחרי הכל, הוא מצליח לשכנע את המתנחלים שהוא בעדם, למרות שהוא ראש הממשלה שמסר את חברון, עיר האבות, לפלסטינים. הוא ראש הממשלה היחיד שהסכים להקפיא את הבניה תמורת משא-ומתן. אם הוא יכול להקסים ציבורים רחבים לבחור בו אחרי שפעל בניגוד לאינטרס שלהם, מדוע לא יוכל לשכנע גם את האמריקאים?
    תחשבו רגע ברצינות על תמליל שיחת הנזיפה בין שרה נתניהו למוניק בן מלך. אם אדם שומע כל יום את אשתו מאשררת בפניו כמה הוא ענק ומוערך בעולם, האם הוא יכול להימנע מלהאמין בזה בעצמו? אז פלא שהוא נסע? 
  2. הצינית: האיש ידע כמו כל המומחים -  כמו מאיר דגן, כמו פרופ' איתן גלבוע, כמו רון בן ישי - שלנאום הזה לא היה סיכוי אמיתי להשפיע. אבל הוא גם ידע שנאום של מנהיג מדינה זרה מול הקונגרס ועוד בקונטקסט הסקסי של המזרח התיכון, יזכה לכיסוי של פריים-טיים, במהלכו הוא יוצג בפני אזרחי ישראל במלוא תפארתו. הוא יתקבל במחיאות כפיים סוערות, שישובו לקטוע את דבריו בכל פעם בה יגיד משהו שינעם לאוזני חברי-הקונגרס. מי יוכל לעמוד בפני המחזה הזה ולא להתפעל? רק מי שמכיר את דרכו של הקונגרס של ארה"ב לא יתרשם. אבל המצג הזה לא נועד למומחים - אלא לבני-העם. הם יפלו שבי במחזה - וישובו ויצביעו לו, כמנהגם. החלילן מהמלין מכה שנית. 

מה עדיף לנו האזרחים? ראש ממשלה תמים או ראש ממשלה ציני?
הכי טוב היה אם היה אפשר למצוא ראיה לכך שראש הממשלה שלנו מוכן להקריב אינטרסים ישראלים ארוכי-טווח למען הבחירות הקרובות כי הוא משוכנע בכך שהכי טוב לישראל שהוא ימשיך להנהיג אותה. אבל אדם ציני לא יכול להאמין אמונה שכזו מעצם היותו ציני. מהפרספקטיבה הדתית אי אפשר להתעלם מהתזמון שנתניהו בחר לעצמו.

הרי לא מדובר רק בנאום ערב בחירות. אלא בנאום שנקבע - מראש - בכוונה - במועד היסטורי משמעותי ביותר בהיסטוריה היהודית. נתניהו נאם בקונגרס בערב תענית אסתר. האם בנו של ההיסטוריון בנציון נתניהו לא שם לב למועד? בוודאי ששם לב. הוא מבקש ללבוש לו אצטלה שעוד נקרא עליה באוטוביוגרפיה שלו - הוא קם להתמודד עם האיראנים הרשעים המאיימים בג'נוסייד בדיוק כמו מרדכי היהודי לפני אלפי שנים.

אני מודה - אדם צריך להיות פטריוט מאוד כדי להתמודד עם הפיתוי הכפול הזה ולהימנע מלנאום -
  • נאום שיחזק את סיכוייו בבחירות
  • נאום שיחזק את מאמציו לקבע את מקומו בהיסטוריה היהודית.
נתניהו כשל במבחן הזה - במבחן הפטריוטיות. וכל מי שמביט על התנהלותו חסרת-התבונה נוכח איראן ומשווה אותה לדרכו של מרדכי היהודי נוכח האיום של אז אינו יכול שלא לשים לב לאי-התאמתו לאתגר הזה.
לכן צריך להחליף אותו. 

מרכז-פוליטי מה הוא אומר?
תוכנית הגרעין האיראנית היא עניין מפחיד בהחלט. אבל דיבורים מול הקונגרס לא מועילים לאף אחד. כל מי שחושב שמחיאות הכפיים של חברי הקונגרס יועילו לישראל ברגע האמת - טועה. נשיא אוקראינה דיבר שם לפני חצי שנה וזכה לנוכחות מלאה ומחיאות כפיים רבות לפחות כמו נתניהו - אם לא יותר. האוקראינים עדיין מחכים להתערבות מצד ארה"ב וכנראה ימשיכו לחכות גם עוד 100 שנה. 

העמדה של ארה"ב ומדינות אירופה היא לא תוצאה של שליפה מהשרוול. מדובר בעמדה שגובשה אחרי דיונים והערכות מצב מאוד זהירות. הם פועלים על סמך תפישה אסטרטגית מורכבת. לא משנים עמדה כזו בנאומים פומביים אלא בדיונים שקטים, דיסקרטיים, בהם משתפים במידע, מצביעים על החולשות והבעיות, ומגבשים יחד פתרונות.

הבחירה של נתניהו להכניס אצבע לעין לברק אובמה, בדמות נאום בקונגרס שבא לנסות ולקומם על הנשיא את הקונגרס - הלעומתי גם כך - היא שגיאה אסטרטגית. היא מסכנת את אחד הנכסים האסטרטגיים הכי חשובים של ישראל - היחסים הקרובים עם ארה"ב. ישראל נהנית ממטריה דיפלומטית אמריקאית מאוד חיונית בכל מה שקשור לנושא הפלסטיני ומשיתוף פעולה בטחוני מועיל וחשוב. האם באמת נתניהו רוצה שאובמה יבחר דווקא בעת הזו לעשות לישראל את מה שג'רלד פורד עשה ב-1975, לפני הסכם הביניים בין ישראל למצרים? למי ששוכח, נשיא ארה"ב דאז, ג'רלד פורד, הכריז על מדיניות של "הערכה מחדש" של יחסי ארצות הברית וישראל. בפועל הוקפאו עסקאות נשק חדשות (כולל נשק שהובטח בפגישות פנים-אל-פנים), ממשל ארה"ב התחיל פגישות לא-רשמיות עם אש"ף וארה"ב חדלה לתאם עמדות עם ישראל בנוגע לתהליך הדיפלומטי שהתקדם אז באו"ם כדי לפתור את הסכסוך הישראלי ערבי (ועידת ז'נבה  ז"ל, הזכורה לרע). 

צריך להפסיק את הקשקשת הזו. לחזור לדיאלוג דיסקרטי פרודוקטיבי. ובמקביל - להמשיך ולאמן את הכוחות לקראת האפשרות שיום אחד ישראל תצטרך לשוב ולקחת על עצמה את הנטרול של הבריון האזורי, לפני שהוא יהפוך להיות בריון אסטרטגי. 

אם נתניהו לא מסוגל להבחין עוד בין האינטרסים שלו עצמו לבין האינטרסים של מדינת ישראל, חייבים להחליף אותו - ומהר. 

שמאלני מה הוא אומר?
אבל לא הכשלון הזה הוא הסיבה האמיתית להחליף את נתניהו. הסיבה האמיתית היא חוסר-היכולת שלו להתמודד עם הפחד מהתגרענות איראן. נתניהו הוא איש מפוחד ולכן הוא מפחיד את כל האחרים מהדחליל שנקרא הגרעין האיראני. הפחד מונע ממנו מלראות שלאיראן יש הרבה סיבות שלא קשורות לישראל לפתח נשק גרעיני: 
  1. לקחי המשטר האיראני ממלחמת איראן-עיראק. הם היו אז מדינה מבודדת, שהתקשתה להשיג נשק, והיתה תחת התקפה רצחנית של שכנה אלימה. קל להבין, על הרקע הזה, את הרצון בנשק שיבהיר לכל הסביבה שלא כדאי להתעסק איתך. 
  2. וזה מובן עוד יותר כשזוכרים עד כמה איראן הפרסית, השיעית, שונה מהסביבה הערבית, הסונית, שבתוכה היא שוכנת. 
דווקא לנו, הישראליים, זה אמור להיות מובן במיוחד. הרי ישראל, מאותן סיבות, מחזיקה צבא חזק וכלי-נשק רבי עוצמה (שלא על כולם אפשר לדבר).

אני לא אומר שאין לאיראן עניינים עם המדינה שלנו, עם ישראל. גם בגלל הצד שבו תמכה ישראל לפני המהפכה באיראן, גם בגלל דברים שקרו בשנים הראשונות של המהפכה באיראן, וגם בגלל שמדובר בשתי מעצמות איזוריות שמבקשות להשפיע על האיזור בתוכו הן יושבות. יש לאיראן עניינים עם המדינה שלנו. אבל בכל פעם שבכירי משטר שם מתבטאים בנוגע לכך שבישראל צריכים להחליף את המשטר במשטר אחר, שאין עתיד למשטר שלנו, אנחנו שומעים אותם אומרים שצריך להשמיד את ישראל. 

צריך לדעת להקשיב למה שנאמר כדי להבין מהו סוג האיום. האיום שמרחף על מדינת ישראל מצד איראן קטן בהרבה מהאיום שאותה מדינה מציבה בפני מדינות כמו ערב הסעודית או מצרים. 

מצד שני, במקרה או שלא במקרה, בשנים האחרונות קמה יישות חדשה במזרח התיכון - דעא"ש - שמאיימת על איראן ועל ישראל בצורה ובאופן שמייצרת שותפות אינטרסים אפשרית. ברק אובמה רואה את זה. אבל בנימין נתניהו לא מצליח לראות את זה. הוא מפוחד מדי. 

ישראל לא יכולה להרשות לעצמה ראש-ממשלה היסטרי. היא צריכה הנהגת קרת-רוח שיודעת לשקול סיכונים מול סיכויים ולפעול באופן אמיץ להבטחת האינטרסים ארוכי-הטווח.

 בגלל הפחד הזה אנחנו צריכים להחליף אותו.





3.3.2015

ראית איך מחאו כפיים לנתניהו ? (הנאום המלא של בנימין נתניהו מול הקונגרס האמריקאי (מרץ 2015))

(לחסרי-הסבלנות: דברי-הנימוסין מסתיימים והנאום יגיע לנושא בדקה ה-33 ) 

למי שרוצה אפשר לקרוא את תעתיק הנאום -
הנאום נקטע פעמים רבות במחיאות כפיים סוערות ואני כבר מתאר לעצמי את השיחות שאנהל מחר עם מכרים, חברים, עמיתים ובני-משפחה שיסבירו לי בהתלהבות כיצד דבריו של נתניהו זכו לתמיכה גורפת. כמה חבל שלא מלמדים אצלנו קצת יותר על העולם. כל מי שמכיר קצת דיונים ונאומים בקונגרס האמריקאי מבין עד כמה דיונים כאלה עלולים להטעות צופים תמימים. 

רוצים דוגמא למה אי אפשר לבנות על מחיאות הכפיים בקונגרס? ראו למשל את נאום ראש ממשלת הודו (דאז), אטאל ביהארי ואג'פאי (מלפני שנים לא מעטות), מול הקונגרס של ארה"ב:
אז ראית איך מחאו כפיים לואג'פאי ?

אבל עזבו את ראש ממשלת הודו. קיבל מחיאות כפיים לא מעטות, אבל אפילו לא הצליח למלא את אולם הקונגרס. בואו נביט על דיון מזמן קרוב יותר שזכה לנוכחות רבה יותר. ראו למשל את נאומו של פטרו פורושנקו, לפני הקונגרס מה-18/09/2014:
די מרשים הבחור, לא ? גם מילא אולם כמו נתניהו וגם הצליח לקבל לא פחות מחיאות-כפיים. 

פטרו פורושנקו, למקרה שלא ידעתם, הוא נשיא אוקראינה החמישי. הוא כמובן בא לקונגרס לדבר על ההשתלטות הרוסית על חצי האי-קרים ולבקש את עזרתה של ארה"ב. 

זוכרים את הדרך המרשימה שבה ארה"ב התערבה במשבר הזה? אה... לא ? 
זה לא במקרה... בפראפרזה על נאומו של פורושנקו, כנראה שהם prefer to sit it out... 

אוהבים למחוא כפיים, הסנאטורים וחברי-הקונגרס האלה, אה? 

לקריאה נוספת

האם נתניהו טיפס על עץ גבוה מדי או שמא הוא הולך לגלות לכולם את האמת?

בנימין נתניהו עתיד לנאום הערב מול הקונגרס של ארה"ב. אם נאומו מול ועידת איפא"ק בארה"ב מלמד משהו הרי זה שאנחנו צפויים לשמוע עוד מאותו הדבר. 

כמו שכתבתי כאן, האפשרות הריאלית של נתניהו לשנות את העולם בנאום אחד היא זניחה. אבל באופן מודע ומחושב הוא בנה בציבור הישראלי הר ציפיות לקראת הנאום הזה, וכעת, כדי להצליח, הוא יצטרך לשלוף ערימה של שפנים מהכובע. 

מהמסרים שמעביר הבית הלבן בימים האחרונים נוצר הרושם שנתניהו עתיד לשתף את העולם בפרטים סודיים מהמשא-ומתן עם איראן. נתניהו כבר עשה דברים כאלה בעבר  ולכן החשש האמריקאי מובן. הוא מובן אף יותר כשזוכרים שבעצם בלי חשיפת מידע סודי, נתניהו לא הולך להגיד שום דבר חדש. 

סביר להניח שאם היה מידע סודי שהוא בבחינת 'אקדח מעשן' שיסבך את ממשל אובמה בצרות צרורות, הנשיא האמריקאי היה פועל לנטרול המצב על ידי חשיפה מקדימה מצדו, בראיון שנתן לרויטרס. הרושם שאובמה הותיר היה שהוא מעוניין בעיקר שהקונגרס (הנשלט על ידי רוב רפובליקני) ימשיך לשמור על ראש פתוח לגבי המו"מ שארה"ב מנהלת עם איראן גם אחרי הנאום של נתניהו. 

במה מבקש נתניהו לשכנע את רוב חברי הקונגרס בארה"ב ? הרי לא הם מכריעים על המשך המשא-ומתן. יש להם יכולת להשפיע על סוגיות שנכללות במשא-ומתן, אבל מערכת האיזונים והבלמים של משטר ארה"ב מאפשרת לנשיא למשול גם נוכח קונגרס לעומתי. אובמה הצליח לקדם נושאים רבים במהלך כהונתו למרות עמדות הקונגרס. דוגמא טובה לכך היא הקלת הסנקציות על איראן במסגרת המו"מ למרות התנגדות רפובליקנים רבים ובראשם הסנטור ממדינת ישראל (כפי שמכונה נתניהו). למה כבר יכול נתניהו לצפות ? 

זו תהיה הקלה גדולה אם נתניהו יראה לכולנו - לכל מי שחשב שהנסיעה הזו מיותרת ומטופשת או מיועדת רק לתעמולת-בחירות - עד כמה טעינו. האם זה מוגזם מדי לקוות שבכל זאת נזכה לראות את ראש הממשלה בפעולה, משכנע את הקונגרס האמריקאי, הנשיא האמריקאי והעולם כולו בכך שעליהם לפעול בהתאם לדעתו ? 

אינני יכול להשתחרר מהתחושה שנתניהו טיפס על עץ גבוה מדי. שהנאום לא ישכנע ולא יועיל מבחינה מדינית. שאם אכן מדובר במהלך שתכליתו העיקרית תעמולתית הרי שהוא עתיד להזיק לנתניהו יותר משיועיל לו. 

מי צודק? את התשובה נדע אחרי הנאום. 

לקריאה נוספת