13.2.2013

האסיר X


בשלב הזה, למרות הרושם של עיסוק תקשורתי אינטנסיבי ופרטים נוספים שהולכים ומתגלים, באופן מהותי לא ידועים פרטים חדשים מעבר לטענות המרכזיות שבתחקיר רשת ABC האוסטרלית  על אזרח אוסטרלי שעלה לישראל, התגייס למוסד, פעל מטעמו בעולם, כשבמהלך התקופה הזו הוא נשא את השמות - בן זיגייר, בן אלון, בן אלן (Ben Zygier ,Ben Alon ,  Ben Allen ). בשלב מסויים, בעקבות תקלה מודיעינית רצינית מאוד, נכלא בזהות בדויה בישראל, בבידוד, ובמהלך שהותו בכלא התאבד. 

את פרטי-האמת על הפרשה הזו אולי אף פעם לא נדע. כל העוסקים בספקולציות צריכים לזכור שלא תמיד הדברים הם כפי שהם נראים, שלפעמים מידע שמופץ הוא יותר דיס-אינפורמציה מאינפורמציה קשה, וכי דברים קשים שהם אולי חסרי-בסיס שנכתבים יכולים לפגוע בבני-המשפחה. 

עבור כל מי שבכל זאת רוצה ללמוד את הפרטים,  קישורים להתחיל איתם ונקודות לחשוב עליהן - 






10.2.2013

30 שנה לרצח אמיל גרינצווייג

היום לפני 30 שנה הוטל רימון על הפגנת מחאה של "שלום עכשיו". 
9 מפגינים נפצעו מרסיסי-הרימון. 
עשירי, אמיל גרינצווייג, מת. 
נרצח. 
הרוצח, יונה אברושמי, כבר שוחרר לחופשי. 
כן, הוא בחוץ.

והחברה בישראל... מה איתה ? 
מה היא חושבת על אזרחים שיצאו להפגין בעבור דעותיהם ?
כיצד היא תופשת כיום את הרעיון של רצח אזרח בגין דעותיו ?
מה היא חושבת על האזרח שנרצח ? 
על האזרח שרצח ? 

8.2.2013

שוויון בנטל המציאות


ראשית, ניזכר ש"הנושאים העיקריים שבלב הוויכוח על גיוס החרדים נחשפו כבר לאחר פקיעת תוקפו של חוק טל. השר לעניינים אסטרטגיים, משה יעלון, גיבש אז תוכנית בשם הממשלה. עיקרי התוכנית היו:"
  • קביעת יעדים לגיוס חרדים;
  • הגברת הפיקוח על משתמטים שאינם לומדים בישיבות באמת;
  • מתן תמריצים למתגייסים, ובכלל זה תשלום שכר משמעותי למי שמשרתים בצה“ל; 

מפלגת קדימה, אז עדיין מפלגה גדולה בת 28 מנדטים, התעקשה שייקבעו "מכסות לגיוס חרדים, ולא יעדים, כמו עמדתו של יעלון". כאן הותווה קו-הגבול בין המחנות. "החרדים היו מוכנים לצאת לרחובות כאשר שמעו את המילה מכסות, והממשלה נפלה. אגב, קביעת מכסות נמצאת בלב המצע של תנועת 'יש עתיד' בסוגיית גיוס החרדים, וזאת לאחר תקופה בת חמש שנים שבה יהיה לציבור החרדי, כמו גם למדינה ולצה“ל, זמן להתארגן למצב החדש". 

רפפורט גם מזכיר עובדה שחשוב לזכור - "הדיבורים על האפשרות לחייב את כל מי שאינו מתגייס לצה“ל, יהודי או ערבי, בשירות אזרחי חלופי, הם חסרי אחיזה במציאות. המשק אינו יכול לקלוט עשרות ומאות אלפי משרתים בשירות הלאומי. לא ניתן לשבץ אותם בהמוניהם בבתי חולים או בתחנות כיבוי אש לדוגמה על חשבון אלפי עובדים בשכר. מהלך כזה יהיה כרוך בפגיעה חמורה במקצועיות, בפיטורים המוניים של עובדים בשכר ובאבטלה סמויה קשה על חשבון תפוקה אמיתית למשק. " 
מה שרפפורט אומר הוא נכון חלקית. מאות אלפי משרתים בשירות הלאומי יוכלו לסייע בשיקומם של השירותים החברתיים המתדלדלים ונעלמים של מדינת ישראל. תכנון נכון של הכשרה ועבודה יוכל להביא לכך שבכל מכלול התחומים - חינוך, בריאות, רווחה - ייפתרו בעיות שרק הולכות וגדלות בשנים האחרונות. אבל צודקים המצביעים על כך שהקליטה הזו לא תעשה ברגע אחד. צריך לתכנן, להכין מערכי אימון והכשרה, שילוב של כוח-אדם צעיר וחסר נסיון במערכי מדינת הרווחה הישראלית, והסבת דרך-הפעולה של המערכת כך שתדע לעשות שימוש בכוח-אדם שמתחלף מדי תקופה, כפי שיודע לעשות צה"ל. מאחר וכולנו יודעים שצה"ל יודע לעשות את זה, לא צריך להיות לנו ספק שגם מוסדות הרווחה, הבריאות והחינוך של ישראל יידעו לעשות את זה. ויש מספיק גמלאי-צה"ל שיוכלו להיות משולבים במערך השירות-הלאומי לכשיוקם. 

נקודה חשובה הרבה יותר שמעלה רפפורט שאותה צריך לצטט במלואה (הדגש בצבע ובקו תחתון - שלי)- 
"ביום שלישי השבוע, במסעדה במודיעין, התאספו כעשרה מבוגרי המחזור הראשון של הנח“ל החרדי, ובהם רועי בודל. הם נוהגים להיפגש מפעם לפעם כמו החבר‘ה מגולני. בודל הוא כיום בן 35, אב לשלושה ילדים, גר ביישוב החרדי אלעד ועובד בפלאפון. 
בודל משרת כיום במילואים ביחידת תותחנים, בדרגת סרן. 'מה שאנשים לא מבינים זה שהמציאות בחברה החרדית השתנתה לגמרי לעומת הימים שבהם הקמנו את הפלוגה הראשונה של הנח“ל החרדי', אומר בודל. 'גם כיום אני מעדיף לא לבוא על מדים כדי לאסוף את הילדים מהגן כאשר אני במילואים, אבל ברחבי העיר אני מסתובב במדים באופן חופשי. באוטובוס מאלעד לעבודה בתל אביב יש איתי באופן קבוע שישה-שבעה חיילים לובשי מדים. 70 אחוז מהאנשים באלעד הולכים לעבודה, בניגוד למה שמקובל לחשוב עלינו בציבור. כולם מבינים שלא כל הצעירים נולדו לישיבות, ושמי שלא מתאים צריך לשרת ולהשתלב במעגל העבודה'.
מה שקורה בפועל מאז ביטול חוק טל יכול להפתיע, או שלא. זמן קצר אחרי פקיעת תוקפו של החוק החליט שר הביטחון שצה"ל לא יתחיל במצוד אחרי 54 אלף האברכים שרשומים כ'תורתם אומנותם' והפכו בן לילה לחייבי גיוס. במקום זאת הוחלט לשלוח צווי גיוס לאברכים בני 19-17, כך שיתחילו בהליכי גיוס כמו בני גילם החילונים. בפועל נשלחו צווי התייצבות בלשכות הגיוס ל-15 אלף צעירים חרדים. כמעט כולם התייצבו ועברו את הליכי המיון הראשוניים. " 

מעניין לא פחות לקרוא על הבעיות בהן נתקלה מערכת הגיוס, המלמדות על השינויים התרבותיים שתצטרך המערכת לעבור - 
"בדרך התעוררו בעיות. חלק מהצעירים סירבו לעבור בדיקת אשכים. צה"ל הסכים שבמקום לעבור את הבדיקות בלשכות הגיוס, הם יביאו אישורים על בריאות מקופות החולים. בעיה קשה יותר הייתה להעביר את האברכים את שלב האבחון שכולל ראיון עם מאבחנת פסיכוטכנית, שכן צה"ל לא הספיק להכשיר מאבחנים גברים שיעשו את העבודה.
גם כאן נמצא פתרון יצירתי בתיאום בין משרד הביטחון והרבנים: סוכם שהראיונות ייערכו בחדרים גדולים בנוכחות הרבה מאבחנות והרבה מועמדים לגיוס, כך שלא יהיה חשש ייחוד. תוך כדי הליכי המיון התאימה מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד"ה) את מבחן המיון לבני הישיבות, כך שיהלום את עולם התוכן שלהם, הכולל גם ידע מועט במתמטיקה ואנגלית, דבר שהיה יכול להקנות להם ציונים נמוכים ללא קשר לרמתם האישית. בוטלו גם שאלות במבחנים שהתשובה עליהם הייתה לא פעם 'אני צריך לשאול את הרב'.
אחת ההפתעות שעלו מהבדיקות שנערכו ל-15 אלף המתייצבים החרדים בלשכות הגיוס הייתה שמצבם הבריאותי ירוד יותר מהמקובל במגזר החילוני. רבים מהם סובלים מבעיות עיניים ושיניים מורכבות, תוצאה של הזנחה או עיסוק אינטנסיבי בלימודים תחת אור קלוש. "

וציטוט חשוב אחרון מהמאמר - עורכת הדין רות בר, עוזרת שר הביטחון, מרכזת מטעם משרד הביטחון את הטיפול בסוגיה המורכבת של השוויון בנטל. כדאי להקשיב למה שהיה לה לומר:
"מערכת הביטחון החלה לעסוק בנושא הרבה לפני פקיעת חוק טל... אני בקשר הדוק עם רבנים מהמגזר החרדי, וכל המעורבים בנושא בכלל דעה שאנו נמצאים בנקודת שינוי בחברה הישראלית, חילונים וחרדים גם יחד. כולם מבינים שהגיע הזמן לשלב את החרדים בצה"ל, במערכת הביטחון ובמעגל העבודה - לטובת המדינה והחברה החרדית עצמה". 
בימים האלה מגבשת המערכת חלופות אפשריות שיוצגו לממשלה, בנוגע לבעיית השוויון בנטל. החלופות שונות בכל הנוגע לשאלת המכסות לעומת יעדי-הגיוס, למה שיקרה בתקופת-המעבר, ולתוכנו של השירות האזרחי.
כך או כך, חשוב לזכור - 29% מהילדים בגיל 6 בישראל היום הם ערבים. 30% מהילדים בגיל 6 בישראל היום הם חרדים. כל מי שמביט קדימה אל עתידה של ישראל מבין שאין שום אפשרות ריאלית להמשיך ולבנות את המערכת רק על הציבורים  היהודי-החילוני והיהודי-חובש-הכיפות-הסרוגות. בעוד 12 שנה הם יהיו מיעוט, שכנראה ימשיך לאבד מגודלו היחסי באוכלוסיה. הדרך היחידה לעתידה של ישראל היא תכנון מחדש של המערכות כך שיאפשרו שילוב אמיתי של הציבורים הערבי והחרדי.

אין פתרון בר-קיימא אחר. 

6.2.2013

נתניהו מנסה לבטל את הפריימריז בליכוד

YNET מדווח על תוכניותיו של בנימין נתניהו לבטל את הפריימריז בליכוד. הדיווחים בתקשורת, למשל בNRG, מעידים על כך שהתוכנית היא עדיין בשלב הגישושים. מין בלון-ניסוי שכזה, שמופרח במטרה לברר האם יש אפשרות לגבש קונצנזוס אם לאו. 

הסברה שמאחורי הטיימינג - כי זהו הזמן בו ראש-הממשלה הוא בשיא כוחו, כמי שמרכיב את הממשלה הבאה וקובע מי לשבט ומי לכיסא השר או לתפקיד אחר עם עוצמה ו/או הטבות בצדו - מובנת מאליה. יש בה כדי לומר הרבה על שיטת-הממשל הישראלית, אבל יש בה גם כדי לומר הרבה על האיש היושב בכסא ראש-הממשלה בישראל. 

מאז 1992, ולמעט תקופה בת מספר שנים בה היה בצילו של אריאל שרון, בנימין נתניהו שולט ביד רמה בליכוד. אחרי 20 שנה שכאלה, בהן לא התקשה לשוב ולזכות בהנהגת התנועה בכל פעם בה הביע את רצונו ונכונותו לכך, הוא חושב שהוא צריך להעצים את כוחו עוד יותר באמצעות ועדה מסדרת ? 

יש כאן עוד מישהו שזה קצת מזכיר לו צעדים מהסוג שכאשר מנהיגים במדינות אחרות עושים, אתה מגרד בראש ותמה עד כמה נשמרת רוחה של הדמוקרטיה, אחרי אותם הצעדים ?

(ולפני שיגיבו מי שסבור שהביקורת כאן איננה הוגנת כלפי הליכוד, נזכיר שעם כל הכבוד לבחירות הלא-דמוקרטיות שעשו הנכבדים לפיד, מופז, לבני ושמאפיינות מפלגות דתיות-חרדיות רבות, הליכוד התפאר במשך שנים רבות מספור בכך שהוא - בניגוד לרוב המפה הפוליטית בישראל - בוחר את נציגיו באופן דמוקרטי לעילא ולעילא). 


4.2.2013

עכשיו הם נזכרו לפרסם ?

תוכנית התחקירים של ערוץ 10, המקור, מספרת את "כל האמת" על הקשר בין בנימין נתניהו לישראל-היום

ישראל-היום, בתגובה, מפרסם תחקיר על "כל האמת" בנוגע למעורבותו של נוני מוזס, מבעלי ידיעות אחרונות בערוץ 10, ובפוליטיקה הישראלית  (עמוד 8-9).

לקורא התמים רק נשאר לשאול - רשימה אחת שהתמודדה בבחירות האחרונות - ארץ חדשה - סיפרה על כל מיני דברים חמורים יותר וחמורים פחות על כל הדמויות המעורבות.  

אבל כל התקשורת בארץ שתקה. 
ושתקה. 
ושתקה. 
כל מערכת הבחירות. 

איך זה יכול להיות ? 

3.2.2013

3 דוגמאות לשחיתות אמיתית בישראל

פעמים רבות, רבות מדי, אני מוצא עצמי מסביר לבני-שיחי שהמשטרה והתקשורת בישראל לא עוסקות בשחיתות האמיתית.

מאז אריה דרעי, כיף נורא למשטרה ולתקשורת לבחור יעד פוליטי, רצוי בכיר ככל האפשר, ולעסוק בחשדות כאלה ואחרים סביבו. זה לא משנה אם זה מגיע להרשעה או לו. זה בכלל לא היעד. היעד עבור העיתונאי הוא מכירת עיתונים, ועבור השוטר הוא עיסוק חקירתי מעניין. בשני המקרים, אני משוכנע, למרבה הצער, שהם מאמינים לעצמם כשהם מביטים בראי וחושבים שהם עוסקים בחשדות-חשובים שאסור להתעלם מהם. בשני המקרים, אני משוכנע, למרבה הזוועה, שהם מפרקים את המדינה הדמוקרטית הישראלית לרסיסים. 

אט-אט אנשים מוכשרים יותר נמנעים מלהגיע. אט-אט, רק אלה שאין להם שום בעיה שכל הסובבים אותם חושבים שהם מושחתים נשארים בפוליטיקה. אט-אט, הולך ופוחת הדור. ואת המצב הזה מייצרים אותם אנשים שחושבים שהם מגנים על הדמוקרטיה. 

אז מהי השחיתות האמיתית תשאלו ? 

התקשורת של השבוע האחרון עסקה, באופן מפתיע, ב-3 סיפורים שונים, שמעידים על בעיות האמת של ישראל. הרשימה הבאה איננה רשימה ממצה, אך היא מדגימה היטב לאן צריך להיות מופנה הפנס. היכן צריכה להיות מרוכזת אכיפת-החוק הישראלית: 

1. NRG מספר סיפור קשה ומר על אחת מאושיות ההתיישבות ביהודה ושומרון, אדם שרבים נמנים על מעריציו, אבל רבים לא פחות נמנים כיום עם שונאיו והפוחדים ממנו, בגלל התעלמותו מכל כלל של חוק וסדר והתנהגותו בסגנון 'אני ואפסי עוד'. 
אם נצטט מהכתבה את אחד החלקים הפחות קשים שבה: 
"...הוא אדם עם נוכחות פיזית מרשימה מאוד, מזכיר את א"ד גורדון. הוא איש של עמל ויגע, תמיד לבוש בבגדי עבודה. יש לו ברק בעיניים והוא מדבר בצורה לוהטת ונוקבת על כל דבר. במשך שנים רבות הערכתי אותו, כי הוא עושה דברים מתוך מקום עמוק מאוד ופנימי מאוד. מבחינה כלכלית הקמת החווה שלו הייתה מעשה כמעט התאבדותי אבל הוא הצליח. ההתיישבות על הרכס פה היא במידה רבה בזכותו, החזון היה שלו.... הבעיה היא שהוא לא מסוגל לראות אף אחד אחר חוץ מעצמו. תפיסת המציאות שלו היא שכולם צריכים להקשיב לו, לממש את הרצונות שלו ולסייע לו. הוא אמר לי במפורש: 'אני הריבון של כל האזור הזה'. הוא מוכן להקשיב לך אם תחשוב כמותו ותעזור לו, אך ברגע שתמתח עליו ביקורת אתה לא קיים מבחינתו. הסיפור של הכוח חשוב מאוד אצלו. לא מעט אנשים הזהירו אותי ממנו, אמרו לי שאני עלולה להיפגע. כשהתחלנו את המאבק ממש פחדתי ממנו, אבל אחרי שהחלטתי להמשיך במאבק אמרתי לעצמי שאני מפסיקה לפחד".
הדוגמא הזו - של אובדן שלטון-החוק בנימוקים של מהלכים ערכיים, תוך אי-הבנה שבלעדי התשתית של שלטון החוק לא יהיה כאן שום-דבר, חוזרת ונשנית בתחומים רבים, רבים מדי, של החברה הישראלית. זה אולי לא מקרה שדווקא באחד מאזורי 'המערב הפרוע' (או במילים יפות יותר, הספר הישראלי) שומעים על סיפור כזה, אבל סיפורים כאלה ממש אפשר למצוא גם רחוק מהקו הירוק, עמוק בתוך ארץ ישראל הישנה, והלא-כל-כך יפה. 

2. מוספשבת של מעריב ערך תחקיר מרשים, המצוטט ב-NRG על ידי קלמן ליבסקינד, המלמד על עומק הפרובלמטיקה של תהליך ההצבעה במגזר הערבי.  מדובר ב"זיופים בקנה מידה גדול, המוני אנשים שמצביעים עבור אחרים, עוד ועוד ניסיונות של חברי ועדות הקלפי עצמן לחלק בין המפלגות הערביות את קולותיהם של מי שלא הגיעו לממש את זכותם. "
כשיודעים על אחוזי ההצבעה הנמוכים במגזר הערבי, ומבינים מהתחקיר הזה שבקלפיות בהן יש אחוז הצבעה נמוך מרשה לעצמה ועדת-הקלפי "להשלים" הצבעות בחלוקה בין המפלגות הנוכחות (בהתאם לנציגים החברים בועדת הקלפי), קשה שלא להתחלחל. 

אם התחקיר הזה נכון, הציבור הערבי כבר מזמן איננו משתתף בבחירות, וההצבעות בשמו נעשות על ידי עסקנים המחלקים ביניהם את קולות הציבור שלא הגיע. אפשר אולי להאשים את הציבור בפאסיביות, אבל איפה המדינה ? מדוע היא איננה משנה את הליכי הבחירות כך שהנהגים הפסולים האלה ייפסקו, ואזרחים אמיצים שאולי היו שמחים לבוא ולהצביע יוכלו לעשות כן ? 

יותר מזה, יש למישהו ספק שאותם מנהגים עליהם מלמד התחקיר קיימים גם בקרב ציבורים אחרים ? שדפוסים פרובלמטיים יכולים להתקיים גם בקלפיות רבות אחרות בארץ, ואיננו יודעים עליהם, בגלל תחכום רב יותר של ועדות-הקלפי המעורבות ? 

גם אם ישראל איננה מסוגלת למחשב את הליך ההצבעה באופן שימנע כפל הצבעות -
למשל, מצביע יזדהה באופן ביומטרי שיירשם ויישמר לשארית יום ההצבעה כשיטיל את הפתק, כך שאותו אדם לא יוכל להטיל פתק נוסף. הנתונים יימחקו עם תום מועד הערעורים על הקלפיות, כדי למנוע יצירת מאגר ביומטרי שישמש לצרכים אחרים - אין בכך כדי למנוע אפשרות של מנגנון אחר. דוגמא אפשרית - הקמת מאגר 'שומרי קלפי' מקרב בעלי המקצועות המחוייבים באתיקה, וגיוסם לשירות-לאומי בן יומיים, במסגרתו הם יוקצו, באופן אקראי, לשמירה על הקלפיות השונות ברחבי הארץ. אם אנשים לא יודעים לאיזו קלפי הם יוקצו, וההקצאה היא אקראית, האפשרות שלהם להגיע לברית של רמאות, כשרשיון-העיסוק שלהם עלול להיפגע כתוצאה מבגידה של אחר השומרים האחרים, היא קלושה למדי. 

האפשרות קיימת - עכשיו רק צריך שהציבור בישראל יבין עד כמה הדפוסים המושחתים הקיימים פוגעים בו. 

הדוגמא הזו - של שחיתות רחבת-היקף בתהליכי הבחירות, מאפיינת את מכלול הדפוסים המרכיבים את הדמוקרטיה הישראלית. בתחומים רבים מדי, המנגנון הוא חור הקורא לגנב. תביטו על הדרך שבה יכולות מפלגות לפעול תוך שהן מתנכרות לערכי-יסוד במשטר הדמוקרטי כמו שוויון-נשים, אבל מצביעות על בעיות של מפלגות אחרות. תביטו על המערכת המחייבת פוליטיקאים להוציא כספים רבים כדי להגיע לציבור הישראלי, אבל לא מעניקה להם מימון בהיקף הזה, וכך שולחת אותם אל זרועותיהם (הפתוחות לרווחה) של עשירי הארץ והעולם. תביטו על ההתעקשות להימנע מבחירות אזוריות, באופן שמונע יצירת זיקה ישירה בין נבחרי העם לבוחריהם, ומותירה את הנבחרים בחיבוק (הדוב) של המפלגות.  

3. YNET מספר על וידויו של שר הביטחון הישראלי, אהוד ברק, שלקח על עצמו להוציא באופן ודאי מהארון את אחריותה של ישראל על התקיפה בשבוע שעבר של שיירת נשק ו/או בניין בסוריה. ברק הסביר שמה שקרה בסוריה לפני כמה ימים זו  "הוכחה שכשאנחנו אומרים משהו, אנחנו מתכוונים לו. אנחנו אומרים שאיננו חושבים שצריך להרשות להעביר מערכות נשק מתקדמות ללבנון".

עצם קיומה של דוקטרינה מסויימת ביחסי החוץ-והביטחון של ישראל איננה דבר רע כמובן. אבל כשהדוקטרינה הזו קובעת שעמימות היא אינטרס בטחוני ישראלי, ושר-הביטחון של ישראל פוגע באינטרס של המדינה של בטחונה הוא מופקד, מתוך אינטרסים אישיים משלו, קשה שלא להתרשם שמרוב אינטרסים, אין על מי לסמוך. 

וכל זה, בלי שאפשר לתמוה בכל הנוגע לתזמון של המבצע הזה, בלי שאפשר לחשוש שאולי אולי שר-הביטחון מנסה לארגן לעצמו קדנציה נוספת כשר-ביטחון, כתוצאת-לוואי 'מצערת' של מבצע שיתגלגל לו לכדי מערכה של ממש. גם בלי חששות-קונספירטיביים שכאלה, ברור לנו שדבריו של שר-הביטחון לא נועד לאוזני החיזבאללה והמשטר השליט בסוריה. הם הרי יודעים מי תקף, מה הותקף, ולמה. הדברים האלה נועדו לאוזני ציבורים אחרים, ומאחר ואין בהם לשרת את טובת-המדינה, אין לנו אלא להסיק שהם משרתים את טובתם של אחרים. 

זו כמובן לא הפעם הראשונה שבכיר ישראל פועל באופן שפוגע במדינה שלו. בהיותו ראש-האופוזיציה, היה זה בנימין נתניהו שרץ לספר לתקשורת שישראל היא שתקפה את הכור בסוריה ב-2007. רע לא אונה לו, והציבור אף בחר מאז באופן שהעלה אותו לשלטון המדינה - פעמיים. 

תאמרו - הציבור מטומטם. 

אומר: אולי. אבל איך נדע את זה אם התקשורת הישראלית לא עוסקת בבעיות האלה? אם המשטרה הישראלית לא חוקרת את הפרות-החוק האלה ? 

השחיתות האמיתית בישראל היא זו שמפרקת את שלטון-החוק מכל הכיוונים, בשמם של ערכים אחרים. גם אם יש מי שפוצה פה ומצפצף, המערכות - התקשורת ואכיפת-החוק - אינן מרימות את הכפפה. וכך ממשיכה לה שיירת השחיתות לעבור, ויסודותיה של מדינת-היהודים הולכים ומתכרסמים להם. 

עד מתי ?