התקשורת מדווחת כי אמין אל חאפז נפטר. הקריירה של האיש, לשעבר מנהיג סוריה בשנים 1963-1966, משקפת במידה רבה את המורכבות המזרח-תיכונית, זו שבתוכה צריכה ישראל לדעת להתמודד ולשגשג. היה לו חלק חשוב בנסיון הכושל להקים קהיליה ערבית מאוחדת, מצרית-סורית. הדחתו היתה חלק מסדרת הטלטלות המשטריות שאפיינה את סוריה בשנות ה-60' עד למהפכת התיקונים שהעלתה את חאפז אל אסאד לשלטון. לאחר הדחתו מצא אמין אל חאפז מקלט בעיראק, ואחרי נפילתו של סדאם חוסיין, על פי פרסומים זרים, הותר לו לשוב לסוריה בחשאיות. שם, בחאלב, עיר מולדתו, חי את שנותיו האחרונות. מהפרספקטיבה שלנו, הישראלים, חאפז זכור לרע מאחר וחשיפתו, משפטו והוצאתו להורג של אחד מגדולי המרגלים שלנו, סא"ל אלי כהן ז"ל, התרחשו בתקופת שלטונו.
גורלו של הפוליטיקאי הסורי הזה הוא גם הזדמנות להרהר בגורלם של אישים באיזור שלנו ובקשר בין האיש השליט לבין המשטר. הרהורים כאלה אינם יכולים להתעלם מחלקנו שלנו הישראלים בתהליכים כאלה, בדמות ההתנקשות הפוליטית ביצחק רבין ז"ל ובשינויים הפוליטיים שבאו לאחריה. היציבות המאפיינת את סוריה, את ירדן ואת מצרים אינן מובנות מאליהן. מצרים צלחה היטב, אולי אפילו טוב יותר מישראל, את ההתנקשות הפוליטית באנואר אל סאדאת ז"ל. האם היציבות המצרית, הירדנית והסורית הן רק תוצר של ידי-ברזל של השליטים המסויימים? או שמא יש סיבתיות נוספת שעומדת מאחורי היציבות הפוליטית (היחסית) שאפיינה גם מדינות אחרות באיזור, דוגמת עיראק ?
בהתחשב בכך שיציבות פוליטית היא משהו שאיננו נהנים ממנו עוד, כאן בישראל, יש המתקנאים בשכנים שלנו, וטוענים שעלינו לאמץ שיטות משטר דומות יותר לשלהם; מבוססות יותר על שלטון יחיד. לאלה, כדאי לזכור את חוסר-היציבות שאפיין את אותן מדינות בעברן. אירועים כמו פטירתו של גנרל חאפז הם הזדמנות לכך.
הערת הבהרה:
אין להתבלבל עם אמין אל חאפז מלבנון, חבר הכנסת מטריפולי, מי שכיהן כראש ממשלת לבנון במשך חודשיים במהלך שנת 1973 ונפטר לפני חודשיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה