בשולי הדברים ... על פרשת ענת קם

גדעון לוי פרסם הבוקר בהארץ מאמר מצויין - לו אתם ענת קם , ובבסיסו הטענה הנכונה: מה הייתי אני, מה היית את, מה היית אתה - עושה - לו היינו בנעליה של ענת קם, או בנעליו של אורי בלאו.

התשובה של גדעון לוי פשוטה, נכונה, ולשם שינוי מהרבה מאוד פעמים אחרות בהן הוא מתבטא - מקובלת עליי לחלוטין: הדבר היחיד שיכול לעשות אדם עם מצפון שמאמין כי צמרת צה"ל מרשה לעצמה לצפצף על החוק, ולהרוג בני-אדם תוך חריגה מפורשת מסמכות והתעלמות מהוראות מדוייקת שבג"ץ התווה, כשקבע שחיסולים ממוקדים מותרים על פי הדין הבינלאומי והישראלי, היא לוודא שהנושא יגיע לידיעת מי שצריך לדעת.

ומי שצריך לדעת, כאשר יש חשד מבוסס כי הצמרת עוברת על החוק, הוא הציבור. רק משפט הציבור יכול לסייע, ואולי אולי אולי להטיל מורא על מי שחטא, ואולי אולי אולי אולי אף להביא לתיקון המעוות, להשבת המערכת אל פעולה תקינה בהתאם למעצוריה ובלמיה, לווידוא שההריגה - תתבצע אך ורק אם היא הכרחית - ותיעשה בצורה האנושית ביותר האפשרית, בלי פגיעה בחפים מפשע ככל האפשר.

ענת קם ואורי בלאו נלחמים על פי אמונתם על צלמה של מדינת ישראל.

גם אם הם טועים באמונה שלהם, כולנו צריכים לתמוך בהם, ולוודא שבפרשיה הזו - רק החוטאים ייענשו, ולא אלו שניסו להביא לידיעתנו את החטא.