24.8.2012

מרירות כלשהיא ?

לפני כך וכך חודשים כתבתי כאן פוסט שניסה להבהיר למה לא נכון לגרש מבקשי-מקלט שהגיעו לכאן מדרומה של סודאן, אל מדינת דרום-סודאן הצעירה. מאז, לצערי, התקדמה ממשלת ישראל בנחישות מרשימה בגירושם של אותם אומללים אל דרום-סודאן. והתוצאות לא מאחרות להגיע:
"מאז החל המבצע להטסתם לפני כחודשיים מתו ארבעה פליטים שגורשו מהארץ - בגלל מחסור בתרופות ובכסף.ביום רביעי השבוע מת ניאן דה-בול, תינוק בן שבעה חודשים, שגורש לאחרונה עם משפחתו מהעיר ערד. שלשום מתה פליטה בת ‭,25‬ בשבוע שעבר מת צעיר בן ‭,31‬ ובחודש האחרון נפטרה אישה שחלתה במלריה ובטיפוס."
 העצוב הוא, שבעוד שכל אדם עם טיפה של אנושיות בנפשו מזדעזע מהתובנה עד כמה קל היה למנהיגיה של ישראל למנוע את מותם של אותם מגורשים, אותם אנשים שהנהגת מדינת ישראל הופקדה בידיהם כנראה לא מרגישים אפילו שמץ של אשמה.

האומללים שמתו בסך-הכל שילמו בחייהם את מחיר נסיונה של ממשלת-ישראל להראות כאילו היא עושה דבר-מה בנוגע לבעיית מבקשי-המקלט מאפריקה. אבל את המשמעות המוסרית נשלם כולנו. יכולים היינו למנוע את מותם. ולא רק שלא עשינו זאת, אלא שכאזרחי המדינה כולנו נושאים באשמת שליחתם אל מותם, בארצם ההרוסה.

יום אחד, כשהיסטוריונים ינסו להבין את כישלונה של ישראל לשמר יחסים עם מדינות שהיו יכולות להיות חלק מ'ברית הפריפריה' - מדינות לא ערביות/מוסלמיות שיש להן אינטרסים משותפים משמעותיים עם ישראל - הם יחזרו אל האיוולת הזו, ולא יידעו להבינה.

את מחיר הפופוליזם של אלי ישי ובנימין נתניהו לא ישלמו רק המתים מדרום-סודאן. כולנו נידרש לשלם את החשבון הזה.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה