15.11.2012

ג'עברי והרוביקון של נתניהו

רק לפני 4 ימים כתבתי בפוסט "גם אם מדובר בשרשרת שמתחילה בגלל רצונם של ארגוני הטרור לשים את הסוגיה הפלסטינית במרכז הבחירות בישראל, וגם אם מדובר בשרשרת שמתחילה בגלל רצונם של מנהיגי ישראל לשים את הסוגיה הפלסטינית במרכז הבחירות בישראל, כך או כך, אין אזרחים שיוצאים מורווחים מהמהלכים האלה...אז למישהו יש עוד ספק שישראל הולכת למבצע רחב-היקף בעזה במהלך החודשיים הקרובים ?"

והנה זה בא.

אתמול בשעות אחר-הצהריים, בעוד חלק מהתקשורת הישראלית עסוק ברגיעה ההולכת ומתרקמת, פתחה ישראל במבצע צבאי ברצועת עזה שהיקפו ויעדיו, יש להודות, אינם לגמרי ברורים. ראשית המבצע באחת ההתנקשויות הבולטות של העשור האחרון - באחמד אל-ג'עברי, מי שכיהן בפועל כראש הזרוע הצבאית של חמאס בעזה, ובהתקפות על אתרי שיגור טילים ברחבי הרצועה, במסגרתן נפגעו אזרחים ובהם ילדים.
דיווחים טיפוסיים על פתיחת המבצע ועל ההתנקשות אפשר לראות, למשל בYNET, כמשקף את התקשורת הישראלית ובאל-ג'זירה, כמשקפת את התקשורת הזרה

למרות ריבוי ההתקפות על אתרי הנשק ארוך הטווח שבידי חמאס ברחבי הרצועה והפגיעה בחפים מפשע, את עיקר תשומת-הלב מושך החיסול של ג'עברי. אחמד אל-ג'עברי (احمد الجعبري) היה פורמלית בזמן מותו סגן מפקד גדודי עז-אל-דין-אל-קאסם בעזה. עם זאת, אם עזה היא כיום בפועל מדינת החמאס, ג'עברי היה בפועל, ככל הידוע, המפקד בפועל של צבא החמאס.  להערכת רבים, ג'עברי לא היה ראש זרוע צבאית רגיל שכן בניגוד לקודמיו הוא לא ראה עצמו כפוף להנהגה המדינית של חמאס בעזה, הוביל קו עצמאי מאוד, לעתים פעל בהתאם להנחיות שקיבל מהנהגת חמאס בחו"ל, ולעתים פעל רק על פי השקפותיו והכרעתו הוא.
האיש נחשב לנץ מדיני, אחד מיוזמי השתלטות חמאס על רצועת-עזה בכוח. הוא האיש שהוביל את מכלול המהלכים שהובילו לחטיפת גלעד שליט, החזקתו במסתרים במשך שנים ארוכות וניהול מו"מ עיקש, שהוביל לשחרורם של יותר מ-1,000 אסירים פלסטיניים. הוא האיש שהורה על פעולות טרור רבות כנגד ישראל ובהן שיגור טיל נ"ט כנגד אוטובוס הסעות תלמידים (פעולה לגביה היו שציטטו ביקורת שמתח איסמאיל הנייה שאמר שג'עברי סובל משגעון גדלות). כנראה  חשוב מכל אלה, הוא האיש שהוביל את הפיכת הזרוע הצבאית של חמאס לצבא של ממש. תהליכי ההתארגנות הצבאיים בעזה מזכירים לכל מי שמכיר את ההיסטוריה של ארץ ישראל המנדטורית את התהליכים שעברה ההגנה בשנים 1946 - 1948. יש כמובן הבדלים רבים, בתפישות של דרכי-הלוחמה הראויות, זהות היריב וטיב המאבק, אבל ג'עברי, מבחינות רבות, היה שילוב מעניין ומורכב של דמות צבאית ההולכת ולובשת נופך של מנהיג מדיני.

לכן, ככל הנראה, הלך והתגבש הרושם בקרב הציבור היושב ברצועת-עזה שהוא כבר איננו עוד מטרה להתנקשות. הם כנראה שכחו את גורלם של אחמד יאסין ושל עבד אל-עזיז א-רנתיסי בשנת 2004.  מה שהיה ניתן לגמרי לחיזוי, הוא שהחיסול הזה גרר  התגובה הצפויה מצד שלל הארגונים הפועלים מעזה.

מאז חיסול ג'עברי אתמול, בין אתמול להיום נורו רקטות בהיקף נרחב ביותר מעזה אל עבר ערים מרכזיות בדרומה של ישראל, וכבר יש אזרחים הרוגים ופצועים קשה גם בצד הישראלי, וגלגלי ההסלמה מסתובבים להם בקצב מואץ. קצב הירי של הרקטות מעזה מעיד על הרגשות המניעים את הפועלים, וגם, יש להודות, מעידים על מידת התבונה הצבאית המוגבלת של מי שמפקד כעת על הפועלים שם (אם יש כזה).

אבל לא רק תבונתם של בני-האדם המנהלים את מאבקם מעזה מוטלת בספק. גם תבונתם של מובילי ישראל צריכה להיבחן. 
קודם כל, כי זוהי כמובן רק ההתחלה של הסיבוב הזה. רמת המוטיבציה לביצוע פיגועים של פעילי הטרור/הפעילים הצבאיים בעזה (בחרו המושג הנוח לכם) ובמקומות אחרים בעולם הערבי תהיה בחודשים הקרובים בשיא. כתוצאה, כמובן שייתכנו  השלכות רוחב לפעולה הזו. כך למשל, בלי לחשוב הרבה, עולה שמו של חיזבאללה. 
 חיזבאללה אומנם עסוק מאוד בסוריה  ורמות הלחץ בסיר הבישול המוכר כלבנון הולכות ועולות בחודשים האחרונים, כפי שמלמדות החדשות משם  וסביר להניח שבכיריו מודעים לכך שאזהרתו האחרונה של צה"ל כלפי חיזבאללה לא נאמרה מהפה ולחוץ,  ובכל זאת קשה להאמין שלא יימצאו בלבנון מוסלמים מסורים שלא ירצו לבטא את דעתם האישית על גורלו של ג'עברי, בדרך שהם סבורים שהיא היחידה שהציונים מסוגלים להבין. עוד יותר קשה שלא להאמין שמבחינת חיזבאללה לא תעלה התובנה שפעולה אנטי-ציונית עשויה להוציאו מהמבוי הסתום אליו מצא עצמו נדחק בציבוריות הפאן-ערבית, לאור הברית שכרת עם המשטר הרעוע של אסד בדמשק. חיזבאללה כמובן אינו לבד. אביב העמים הערבי הוא תהליך שבמסגרתו רבים הם בני-האדם בעולם הערבי הרואים עצמם מחוייבים להקדיש עצמם למימוש האידיאה של מלחמה במשטרים המדכאים, וספק אם יש תבונה רבה במיצוב-מרצון של ישראל כמשטר בולט ברשימה הזו. 
תאמרו, הרי כך אפשר להימנע מכל פעולה, ואיומים דומים שמענו אחרי ההתנקשות בעימאד מוע'נייה. אשיב, שבניגוד לבולטות התקשורתית המקובלת אצל נתניהו (למשל בכל הנוגע לגרעין האיראני) הרי שגם אם ישראל אכן אחראית למותו של מוע'נייה, כדרכו של ממשל אולמרט הדבר נעשה בלי לקיחת אחריות ישירה ובאופן שמאפשר מין עמימות שכזו.
בעוד שעצם ההתנקשות באיש שאחראי לכך וכך ירי טילים ונסיונות אחרים לפגוע באזרחי ישראל (כשהמתועב שבהם בעיניי היה אותו ירי אל עבר אוטובוס הסעות תלמידים ישראלי, שהסתיים במותו של דניאל ויפליך), איננה דבר שאדם מוסרי יכול לפסול, דרך ההתנקשות בהחלט צריכה להיבחן.
ישראל בחרה לעשות זאת באופן הבולט ביותר האפשרי, ואינני בטוח שהבולטות הזו, כשמדובר בדמות לאומית מהסוג לה הפך ג'עברי, היא אכן המהלך הנבון ביותר שהיה בארסנל המהלכים הפוטנציאליים של המדינה.

יותר מכך, ישראל התנקשה כאן במי שהיה בעל-הבית האחרון של עזה. בהארץ טועים כשהם מתארים אותו כמי שהיה קבלן ביצוע עבור ישראל, שהרי קשה לתאר את ייזום החטיפה שהובילה לעסקת שליט או ירי טילים על ישראל כאילו הן פעולות רצויות עבורה. עם זאת,  עובדתית, בכל גבולותיה, ישראל נוהגת לזהות את הגורם האחראי מהעבר השני של הגבול ולדרוש ממנו להשליט סדר באותו הצד. מותו של ג'עברי עלול להותיר את רצועת עזה בלי מישהו שמסוגל להיות גורם אחראי שכזה, ולדרדר את הרצועה לתוהו-ובוהו מוחלט. 

גרוע מזה, ישראל נכשלה בפתיחת המבצע בהתנקשות באחרים שעשויים להיות המחליפים של ג'עברי, כמו ראאד אל-עטר (שעל פי הדיווחים נמלט מהנסיון לפגוע בו אתמול).  מחליפים עלולים להיות גרועים מהאיש שהיה מטרת ההתנקשות. לא בטוחים ?
בואו נזכיר את יחיא עייאש שיורשו עלה עליו כטרוריסט המייצר פיגועים המוניים, כדוגמא אחת בהקשר של פעילי חמאס בולטים. בואו ניזכר גם בהיקף המערכת הצבאית של חמאס עליה פיקד עימאד חסן אברהים עקל, המפקד הראשון של הזרוע הצבאית של חמאס בעזה, שנהרג לפני 19 שנה בנובמבר 2003 בידי כוחות צה"ל,  ונהרהר בעצב על הפערים בין אז והיום.
השאלה הזו - של מי יעלה במקום המנוח - היא שאלת מפתח במשחק השחמט של ההתנקשויות, ובהקשר העזתי היא בוודאי היוותה שיקול אצל כל מי שמודע להשלכות של מהלכיה של ישראל במאבקה מול החיזבאללה. ייתכן שהבחירה להוציא את ג'עברי מהמשחק היא חלק ממהלך מתוחכם מאוד שתכליתו למוטט את שלטון חמאס ברצועה, במטרה לאפשר את עלייתה של הרשות בחזרה לשלטון, כשתושבי הרצועה יעדיפו את הרשות על פני הכאוס הצפוי בתקופת הביניים. זה בהחלט דפוס מחשבה מורכב שאפשר לייחס לאהוד ברק. אבל תוכנית מהסוג הזה, שלכאורה פתרה את הבוץ הלבנוני בשנת 2000, גררה אחריה את האינתיפאדה השניה, שתי חטיפות חיילים אל לבנון (2000 , 2006), ואת מלחמת לבנון השניה. כי תוכנית מורכבת שלא חוזה את כל השלכותיה ואיננה פותרת את כל הבעיות שבה, יכולה להיות מסוכנת הרבה יותר מהסטטוס-קוו.

חשובה אפילו יותר מהשאלה מה קורה בראשו של אהוד ברק, היא השאלה מה עובר בראשו של בנימין נתניהו ?
הנץ חד-הלשון מעולם לא הורה עד היום כראש-ממשלה  על פעולה צבאית בעלת משמעות בינלאומית כה רבה.
אל תטעו -  הנסיון (הכושל) לחסל בסתר את חאלד משעל, או פעולות קומנדו חשאיות שמיוחסות לישראל כמו תקיפת מפעל הנשק בסודן, אינן באותה ליגה כמו ההתנקשות הזו.
מה עובר על נתניהו ?
מה אירע שהוא מרשה לעצמו להתנער לפתע מכל חששנותו ההיסטורית ולהוביל את ישראל אל שדה הקרב, לראשונה אי-פעם כראש-ממשלה ?
שמא נתניהו חצה איזשהו רוביקון אחר ?
האם הפעולה בעזה היא המהלך הראשון במסגרת המלחמה שבחר נתניהו לנהל כנגד איראן ?
או שהצירוף המקולל הזה של בחירות קרבות ופעולה צבאית רחבת-היקף בעזה מעיד על כך שבמלחמה על שרידותו האישית נתניהו מאבד את חרדותיו מפעולות צבאיות גדולות ?

ימים יגידו.

אין לי ספק שישראל צודקת בשאיפתה להפסיק את ירי הטילים כלפי דרומה, אבל יש לי ספק רב מאוד אם מבצעים כמו עופרת יצוקה ועמוד ענן הם הדרך.

כבר כתבתי כאן בעבר, בשלהי מבצע עופרת יצוקה - בדילמה המוסרית הקשה בה נדרשת ישראל לפעול בו-זמנית להגן על אזרחיה ולהימנע מלפגוע באזרחי רצועת-עזה,  יותר מוסרי בעיני לשוב ולשלוט בשטח שליטה מלאה, מאשר לתקוף אותו מבחוץ שוב ושוב באופן שמותיר את בני האדם החיים  בדרומה של הארץ - שם וכאן - כאילו הם חיים בארץ אין איש (no man's land), כבחירה מודעת של קברניטי המדינה היהודית.

עכשיו גלגל-ההסלמה שוב מתגלגל לו, ובלי קשר לשאלה מי ירוויח מה, ברור שהאזרחים משני הצדדים - כבר הפסידו.

11.11.2012

U.S elections wrap-up

Told you so, didn't I? 
But it is not a post to gloat. 

This is also not one to deal with statistical models that triumphed (because as investment strategies have repeatedly shown - what works at one time, does not work in another and widely spread predictions have this strange impact, of changing the future in an unpredictable manner). 

This is a post to look at the satiric highlights of the last elections. 

But before going on for my winners, one cannot avoid mentioning Barack Obama's post-victory tweet: "Four more years", and the image that escorted that tweet - 

It does tell you something about the man who will rule the United States
and take a leading role in the International management of our planet for the next four(+) years.

And without further words, the best satiric art expressions:

1) Talking of and to Mitt Romney was "Mitt Romney style" (parodizing the Korean super-hit, Psy's "Gangnam Style"):


2) The best satiric art expression talking of and to Barack Obama was "Obama that I used to know" ( parodizing The Australian hit, Gotye's "somebody that i used to know"):

שוב התלקחות בעזה. שוב ? למה ?

ושוב רצועת עזה מתלקחת. ושוב ממשלת ישראל מטילה את האחריות על הישות המדינית המנהלת את עזה ועל הארגונים הפועלים מתוכה, ושוב דוברי הארגונים מאשימים את מדינת-ישראל באחריות להסלמה.

יותר מ-50 רקטות נורו אמש מתוך עזה על ישראל.  היקף הפעילות הזה מעיד על כך שמדובר בפעילות של חמאס ושל כל הארגונים, ולא במציאות הקודמת, בה חמאס ישב על הגדר ואולי אף התנגד לביצוע של חלק מהפעולות.

השינוי במציאות הזו, לאחר הפוגה קצרה בזמן ביקורו של האמיר של קטאר ברצועה, איננו מקרי.

במהלך אוקטובר ישראל בחרה לבצע פעולת חיסול בולטת במיוחד: הישאם סעידני, מנהיג הארגון הסלפי-עזתי "א-תווחיד ואל-ג'יהאד", שנחשב לבעל התפקיד הבכיר ביותר בתשתית הטרור של הג'יהאד העולמי בעזה. החיסול הזה התחיל שרשרת  אירועים מסלימים שהביאה אותנו עד הלום, ובמסגרתה אף נפל דבר: נורה מעזה, לראשונה, טיל סטרלה נגד-מטוסים, שהחמיץ את מטרתו.


בהתחשב בהיקף המהלכים של הארגונים השונים (דוגמא, ועוד דוגמא, ועוד דוגמא), ובהתחשב בהיקפי המהלכים של צה"ל (דוגמא, ועוד דוגמא ועוד דוגמא), קל להעריך שההסלמה עתידה להתגלגל לפעולה נרחבת של צה"ל ברצועה. הסמיכות של מבצע עופרת יצוקה לבחירות לכנסת ה-18 הרי לא היתה מקרית לגמרי. גם אם מדובר בשרשרת שמתחילה בגלל רצונם של ארגוני הטרור לשים את הסוגיה הפלסטינית במרכז הבחירות בישראל, וגם אם מדובר בשרשרת שמתחילה בגלל רצונם של מנהיגי ישראל לשים את הסוגיה הפלסטינית במרכז הבחירות בישראל, כך או כך, אין אזרחים שיוצאים מורווחים מהמהלכים האלה. אזרחי עזה ייפגעו ויסבלו כנראה יותר מכולם, מאחר והקרבות יתנהלו ליד בתיהם,  אבל גם אזרחי ישראל יפסידו: כי בחירות שיכלו להתנהל סביב סוגיות חשובות ומכריעות בנוגע לאופייה של המדינה, יוסטו שוב לשאלה הישנה-נושנה של נצים מדיניים לעומת יונות מדיניות. 

בשאלה הישנה-נושנה הזו, כל זמן שהדיון יתנהל תחת הרושם של תהליך אוסלו ופירותיו, הנצים צפויים לזכות ליתרון 
בולט. אז למישהו יש עוד ספק שישראל הולכת למבצע רחב-היקף בעזה במהלך החודשיים הקרובים ? 

6.11.2012

United States elects a president

The U.S presidential elections take place today. Most polls indicate a very close race. Neither devastating Hurricane Sandy, nor Friday's jobs report  helped to break the tie. Even Astrologers limit their predictive language to a minimum.

If you here analysts predicting, the Webcomic XKCD has a strip which reminds us all of the limited value of predictive rules based on past knowledge:



Which leaves us with the only lesson past truly teaches us: we have to wait and see. 

However, one cannot avoid from guessing the results of such races. And my personal guess is that the incumbent is going to win, and do it in a manner which shall be more significant than the polls predict. 

My reasons, other than political intuition ? none, really. Haven't you read the comic strip ? 

1.11.2012

אני לא רוצה להגיד, כי לפני בחירות אף אחד לא מפרט תוכניות. כשנגיע לגשר, נחצה אותו

דה-מארקר בראיון בחירות עם שר הבריאות בפועל (בתואר סגן שר הבריאות) בו עלו כמה וכמה פנינים, שלא ראוי להתעלם מהן -
חלק מהתשובות מחדדות סוגיות שמהן מצטייר ברורות הפער בהשקפת-העולם בין חרדים לחילונים. למרות שלא תמיד ברור מי צודק, יש תחושה חזקה שבתשובות מסויימות, בעיקר בנוגע ללימודי ליבה וליחסי חילונים-חרדים, ליצמן עושה כל שביכולתו כדי להימנע מהתמודדות של ממש עם הסוגיה על כל השלכותיה ומורכבותה, ולעתים אף יותר משהוא משיב הוא מיתמם.
  • "אחד מההורים צריך לעבוד והשני צריך להיות עם הילדים... מישהו מוכרח להתמסר לילדים, שלא ייזרקו ברחוב"
  • "אני לא למדתי ליבה. אז מה? זה רע? גפני למד ליבה? רביץ למד ליבה?"
  • "מי שרוצה ללמוד, חייב ללמוד. על זה אנחנו חיים ודבר לא יעזור, אי אפשר לשנות השקפת עולם. מי שרוצה לעבוד שילך לצבא או לאן שהוא רוצה"
  • על השאלה האם הויכוח על גיוס לצבא איננו יוצר פילוג: "...אין שום פילוג. עובדה, אני סגן שר, ואני חושב שאני די פופולרי, תשאלי את האנשים אם הם מרוצים." 
  • "לי יש את אורח החיים שלי, לכם יש את אורח החיים שלכם. אני לא מתערב לכם, שאף אחד שלא יתערב לי"
התשובות כמובן מעידות על המצב המורכב בו נמצאת המפלגה של ליצמן, מציאות קשה ומורכבת שתוארה בכתבה לא-רעה בהארץ, במסגרתה מאויימת יהדות התורה על ידי -
  • מפלגת עם שלם של הרב חיים אמסלם, מי שיצא חוצץ כנגד ש"ס והפך אלטרנטיבה חסרת-תקדים לממסד הפוליטי-חרדי. 
  • האיזונים הפנימיים הישנים בין הציבורים המרכיבים את יהדות התורה ההולכים ומאבדים מכוחם, ועשויים להביא לכך שבבחירות האלה, בסופו של דבר, יהדות התורה תשוב ותתפרק למפלגות המרכיבות אותה
  • ש"ס בהובלת אריה דרעי העתידה לנסות ולנגוס בין היתר, גם מהציבור החרדי שגידולו הדמוגרפי המתמשך כבר 30 שנה איננו משפיע על כוחו האלקטורלי של המערך הפוליטי המוכר בימים אלה כיהדות התורה. 
  • ועיקר העיקרים - המעמד הבינוני החרדי ההולך וגדל ועמו גדלה השאלה: האומנם טובתו של ציבור החרדים היא עדיין במפלגה סקטוריאלית ? 
פלא שעסקן ותיק ומיומן כמו יעקב ליצמן מקפיד להלך בין הטיפות ? 

אבל הכתבה בדה-מארקר הקלה מאוד עם סגן השר ליצמן באשר לתחום אחריותו. הכתבה פותחת משום מה ב"שבחים שנשמעו על הקדנציה רבת ההישגים של ח"כ יעקב ליצמן כסגן שר הבריאות - ובפועל כשר הבריאות, בהיעדר שר במשרה מלאה במשרד הבריאות", וכאמור, גם ליצמן עצמו חושב שהוא די פופולרי במילוי תפקידו. כשחושבים על זה, זה די מפתיע בהתחשב בתפקיד השולי יחסית שמילא האיש המופקד על מערכת הבריאות בשביתת הרופאים הגדולה שהתנהלה בזמן כהונתו, ובמשבר המתמחים שפרץ בעקבותיה. כמובן שיש בדינמיקה של אותו משבר כדי להצביע עד כמה רוב המשרדים בישראל מנוהלים בעצם על ידי משרד האוצר, ולמופקדים על המערכות השונות נותרת סמכות מוגבלת ביותר בהעדר שליטה של ממש על משאבי המערכות והקצאתם מחדש (כפי שכבר הוזכר לא אחת בעבר בבלוג הזה, למשל בהתייחס לדברים שאמר בעניין באומץ רב שלמה יצחקי, הסטטיסטיקאי הראשי), וייתכן שהציבור המכיר בעובדה הזו שמח על כך שיש לו שר שיכול להגיד -
"התחלתי לעשות ביקורי פתע. אף אחד לא עשה את זה לפני. אף אחד לא חשב לבוא ב-1:00 או ב-2:00 בלילה לראות איך עובדת המערכת שלו. זה מראה על אכפתיות."
אבל אותו השר הצהיר בכתבה הזו גם -
  • "אי אפשר לבנות מחלקות שיעמדו ריקות במשך השנה"
  • "בלי שר"פ, לא תמצאו רופאים ביום שישי בבתי החולים"
והאמירות האלה, המעידות על אימוץ מלא של האידיאולוגיה האוצרית בתחום כלכלת-הבריאות, הן ראיה ברורה לכך שבתחום תפקידו, כשל השר בפועל ליצמן כשלון גדול ונורא. במקום להציב אלטרנטיבה ערכית-אידיאית למערכת הבריאות, כפי שהיא צריכה להיות הוא אימץ את עולמם הערכי של נערי האוצר. קשה לדמיין שבר ערכי גדול יותר ליהודי מאמין, מקבלת התפישה הסבורה שהזקנה צריכה לשכב במסדרון, והרופאים צריכים להעדיף את העשירים. 

אבל ליצמן גם אמר אמת גדולה ועצובה בכתבה ההיא, זו המצוטטת בכותרת: "לפני בחירות אף אחד לא מפרט תוכניות". האמת העצובה היא שבישראל אין תפיסה ציבורית החושבת שפוליטיקאי צריך לעמוד במילתו. כתוצאה, ראש ממשלה שהעלה מיסים למרות שהבטיח להורידם; הקפיא את הבניה בהתנחלויות והתחייב לעקרון שתי מדינות לשני עמים למרות האידיאולוגיה המוצהרת שלו; שחרר טרוריסטים בניגוד לכל עקרונותיו; ויצר בור תקציבי ענקי חרף תפישתו הכלכלית לא נשפט כמי ששיקר לציבור. 

ליצמן היה הפרטנר של ראש הממשלה הזה, ולכן אפשר להבין מדוע הוא סבור ש"מספר הדברים שקרו בקדנציה הזאת מדהים. היו הרבה מהפכות, הרבה רפורמות. אני חושב שבסך הכל המצב טוב". לזכותו של ליצמן הוא הקדים להערכה הזו את המשפט "מאחר שאני חלק מהממשלה, לא בטוח שאני באמת יכול להיות אובייקטיבי", אבל ציבור הבוחרים איננו חלק מהממשלה הזו, ולכאורה הוא דווקא יכול להיות אובייקטיבי.

אבל התשובה לשאלה האם מסוגל הבוחר הישראלי לשנות את המציאות שבה פוליטיקאים מסרבים לפרט תוכניות, מתנכרים לאידיאולוגיה עליה הצהירו, עושים ככל העולה על רוחם, ושבים לבקש את אמונו, נמצאת רק אצל אדם אחד.

אצלך. 

10.10.2012

נתניהו: ובכן, אחרי ארבע שנים, נלך לבחירות

הודעתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על הליכה לבחירות לא הפתיעה אף אחד. בהתחשב בזגזוג מאי שהעניק לממשלה אפשרות לעבור את כנס הקיץ של הכנסת ללא בעיות, עד לפרישת קדימה, טבעי שנביט על ההודעה בחשד-מה, ועד שלא יעבור החוק לפיזור הכנסת נמתין בסבלנות, אבל שווה לצטט את החלק הרלוונטי מהודעת ראש-הממשלה:
"סיימתי היום את סבב השיחות וההתייעצויות עם ראשי מפלגות הקואליציה והגעתי למסקנה שבעת הזאת לא ניתן להעביר תקציב אחראי. אנחנו עומדים בפתח שנת בחירות, ולצערי בשנת בחירות קשה למפלגות לשים את האינטרס הלאומי מעל האינטרס המפלגתי. התוצאה של דבר זה עלולה להיות פריצה תקציבית והגדלה מאסיבית של הגירעון, מה שידרדר אותנו מהר מאוד למצב של הכלכלות הקורסות באירופה. אני לא אתן שהדבר הזה יקרה כאן.
בעת הזאת, מול שתי הטלטלות הגדולות סביבנו, הביטחונית והכלכלית, חובתי כראש הממשלה לשים את האינטרס הלאומי מעל הכל, ועל כן החלטתי שטובתה של מדינת ישראל מחייבת הליכה לבחירות עכשיו, ומהר ככל האפשר.
למדינת ישראל עדיפה מערכת בחירות קצרה של שלושה חודשים על מה שבפועל תהיה מערכת בחירות ארוכה שתימשך שנה שלמה ותפגע קשה בכלכלת ישראל. ובכן, אחרי ארבע שנים, נלך לבחירות."
אז מה קורה עכשיו ? אותו הקרקס התקשורתי שהתנהל בחודשים שלפני מאי שב לו כאילו לא קרה דבר:

  • הרשימה של לפיד והשאלה האם זו מפלגת המרכז החדשה של הפוליטיקה הישראלית ?
  • עתידה של ציפי לבני והשלכותיו של זה על עתידו של שאול מופז.
  • ומענין לענין באותו ענין - מה יקרה לנמלטי קדימה המתרסקת? ואולי לא תתרסק כלל, כעת כשנוסף למרק התקשורתי גם אהוד אולמרט נטול הקלון המעלה אפשרות תאורטית של מהלך שיקומי נסיוני של קדימה, על חשבון גבו של שאול מופז האומלל? 
  • במה יבחר אריה דרעי ? האם בחירתו תרסק את ש"ס ? 

אותי אישית מטרידות שאלות אחרות, שנראות מעניינות לא פחות:

  • האם הושפעה תודעתו של הבוחר הישראלי מהמחאה החברתית ? או שמא עולם כמנהגו נוהג, והבחירות בישראל יוכרעו, שוב, סביב הדיון המדיני-בטחוני, תוך הצבת השאלה החוזרת לעולם: האם הסטטוס-קוו טוב ליהודים או רע ליהודים ? וכיצד תשפיע המחאה החברתית על ש"ס ? 
  • האומנם תופש הבוחר הישראלי את מערכת הבחירות הקרבה כבחירות בין נתניהו למועמדים לא בולטים ? בשיחות פוליטיות שניהלתי בחודשים האחרונים התקשיתי למצוא אנשים שהתייצבו בנפש חפצה לנמק מדוע נתניהו הוא ראש-ממשלה מצויין. על פי נסיון העבר, ועם כל אי-מייצגותו של המדגם הזה, זה סימן לא טוב לראש-הממשלה המכהן. אבל מיהם אותם אנשים שהציבור יבחר כמועמד האלטרנטיבי ? 
  • האם שלי יחימוביץ תעמוד בלחצים להתכנס מאחורי אדם 'ראוי להנהיג את המדינה' ותעמוד על כך שהקריירה שלה כעיתונאית וכחברת-כנסת מצטיינת מאפשרת לה להחשב כמי שבהחלט מסוגלת להנהיג את המדינה ? ומה יחשוב הציבור על כך? (כותב דברים אלה סבור שיחימוביץ' היום מוכנה בהרבה לתפקיד ראש-הממשלה מכפי שהיה בנימין נתניהו לפני שהיה לראש-ממשלה בכהונתו הראשונה, אבל איכשהוא, נדמה לי שאני עדיין במיעוט) 
  • או שמא אביגדור ליברמן הוא האיש שייתפש כחלופה האמיתית ? האם התנפצותה הידועה מראש של קדימה תביא את ישראל ביתנו לנסות וללכת על כל הקופה בנסיונה להפוך למפלגה הגדולה ביותר בישראל ? ומה יקרה לישראל ביתנו אם יעז היועץ המשפטי לפעול בעניינו של אביגדור ליברמן לפני הבחירות ? ואם לא יעז, האם תוכל המערכת המשפטית לנסות ולהמשיך ולהגביל את תפקידיו הפוליטיים של האיש ? (נזכור שמדובר בחקירות שנמשכות בדרך זו או אחרת מאז שלהי שנות ה-90', ושכבר מנעו מאביגדור ליברמן כהונה כשר לבטחון פנים) 
  • מה יישאר מהמפד"ל בתום הפריימריז שם ? אנה מועדות פניו של הימין הדתי הישראלי ? ומה יעשה הימין החילוני הישראלי שמימין לישראל ביתנו ? האומנם יש לו קיום עוד ? 
  • ואחרי כמה מערכות בחירות בהן מרצ התקרבה יותר מדי למרכז, כמה רחוק שמאלה תשבור מרצ בנסיון שלה לבדל את עצמה ממפלגת העבודה ולעבור את אחוז החסימה?
  • האם יידעו המפלגות הערביות להתאחד, סוף סוף, ולהפסיק לבזבז את קולו של הבוחר הערבי-הישראלי ? 
  • ושאלת-השאלות, לטעמי: מהו אותו קלף בלתי-ידוע הגורם לאהוד ברק, אדם רציונלי לכאורה, לחשוב שיש לו ולסיעתו סיכוי של ממש לעבור את אחוז החסימה ? מהו אותו קלף בלתי-ידוע שגרם לבנימין נתניהו, אדם הדבק בכסאו בנחישות שמירית לא לקחת שום סיכון מיותר, ללכת לבחירות בטרם עת, במקום להיות ראש-הממשלה הראשון המשלים קדנציה מלאה זה שנות דור ? איכשהוא, קשה לכותב דברים אלה להאמין שקשיי הקניה והממכר של התקציב הם שהביאו את נתניהו וברק להכרעה הזו. האם יש קשר בין קלחת הבחירות ששוב התחילה לרתוח (ואולי תגיע לבחירות ואולי לא) לבין התרגיל הצבאי המשותף לישראל וארה"ב, שהוא הגדול בהיסטוריית התרגילים המשותיפם לשתי המדינות ? או שמא אין קלף, וכל הסיפור הוא רק דחיית-הקץ שלבסוף בוא יבוא ? 

4.10.2012

הדברים שנשא ראש הממשלה נתניהו מעל עצרת האו"ם: האם אנו יכולים להמר על ביטחון העולם בהתבסס על ההנחה שנמצא סדנה בתוך מדינה שגודלה כחצי מיבשת אירופה?

הדיון סביב התרשים הפשוט שהציג ראש-הממשלה נתניהו לפני עצרת האו"ם בנסותו להסביר את השלב בו נמצאת תכנית ההתחמשות הגרעינית האיראנית, מעניין ככל שהיה, הקשה על רבים להבין את עיקרי דבריו של ראש-הממשלה.
(התמונה מצוטטת מאתר חדשות האו"ם UN News center; היא צולמה בידי J. Carrier)

זהו תרגום דבריו לעברית כפי שהוא מובא באתר משרד ראש-הממשלה (למעוניינים, זהו קישור לתעתיק באנגלית). לו הייתי במשרד ראש-הממשלה, הייתי מבקש שכל מי שמדבר על התרשים, יזכיר גם את הנקודות הבאות, בלעדיהן התרשים אכן קל להצגה כמגוחך:
  • "כל פצצה מורכבת מחומר נפץ ומנגנון שמפעיל אותו....אבק השריפה היא אורניום מועשר והמרעום הוא ראש נפץ גרעיני."
  • "במקרה של התוכנית הגרעינית של איראן לבנות פצצה, יש למלא את הפצצה בכמות מספיקה של אורניום מועשר. על איראן לעבור שלושה שלבים.... להפיק כמות מספיקה של אורניום מועשר בדרגה נמוכה... להפיק כמות מספיקה של אורניום מועשר בדרגה בינונית.... להפיק כמות מספיקה של אורניום מועשר בדרגה גבוהה בשביל הפצצה הראשונה."
  • "היכן נמצאת איראן? איראן סיימה את השלב הראשון. זה ארך שנים רבות, אך הם הצליחו והם נמצאים 70% מהדרך ליעד.עכשיו, הם נמצאים בעיצומו של השלב השני. עד האביב הבא, או לכל המאוחר בקיץ, לפי קצב ההעשרה הנוכחי, הם יסיימו את השלב של ההעשרה בדרגה בינונית ויתקדמו לשלב האחרון. מאותו רגע, התהליך יארך רק חודשים ספורים, ואולי אפילו שבועות בודדים עד שיעשירו אורניום בכמות מספיקה לפצצה הראשונה."
  • "במשך שנתיים, סוכנויות הביון שלנו לא ידעו שאיראן בונה מתקן ענקי להעשרת אורניום מתחת להר... "
  • "את ראש הנפץ ניתן להכין בסדנה בגודל של כיתה בבית-ספר. יתכן שיהיה קשה מאוד לאתר ולפגוע בסדנה כזאת, במיוחד במדינה כמו איראן, שגודלה כגודל צרפת, גרמניה, איטליה ובריטניה יחד. הדבר נכון גם למתקן שבו ירכיבו את ראש הנפץ או הרכיב הגרעיני, שאפשר יהיה להקים על ספינת משא. הסיכויים למצוא את המתקן קלושים ביותר."
  • "האם אנו יכולים להמר על ביטחון העולם בהתבסס על ההנחה שנמצא סדנה בתוך מדינה שגודלה כחצי מיבשת אירופה?"
  • "למעשה, הדרך האמיתית היחידה שבה ניתן יהיה למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני, היא למנוע ממנה לאסוף אורניום מועשר שיספיק לפצצה."
אז למי שהתבלבל - זה מה שנתניהו ביקש להגיד. תרשימים שנועדו להבהיר, לפעמים יותר משהם מבהירים, הם מבלבלים. 

זה כמובן לא אומר שנתניהו אומר את האמת. 

אל תבינו אותי לא נכון. אחמדינג'אד אכן התבטא באופן עקבי כמי שמבקש לראות בהעלמותה של מדינת-ישראל מעל מפת המזרח-התיכון, ויש בדבריו עקבות ברורים של שיח-שנאה אנטישמי. זה האיש שאיראן בחרה לשים בראשה, ולא צריך להתעלם מכך שהוא מאפיין של המשטר האיראני, שכבר מזמן אי-אפשר לתאר כמשטר דמוקרטי של ממש. יתרה מכך, גם בין 'האיראנים הטובים', כלומר אלה המכונים מתונים (שהם אלה שהתחילו את המפעל הגרעיני האיראני, אגב), הושמעה כבר האמירה כי הסיבה לכך שהמערב כה מודאג מהתחמשות איראנית או מוסלמית בנשק גרעיני, היא ששימוש בנשק גרעיני, ולו פצצה אחת, נגד ישראל אולי יזיק לעולם האיסלאמי אבל יביא להרס של ישראל.
הצירוף הזה של מחשבה רציונלית-לכאורה כי נשק גרעיני בידי איראן יאפשר לה לאיים על ישראל בהשמדתה, יחד עם דברים עקביים של נשיאה הנוכחי של איראן בדבר הצורך להעלים את מדינת-ישראל מעל המפה, בהחלט אמור לגרום לכל ראש-ממשלה של ישראל להתייחס לאיום ההתגרענות האיראני ברצינות. 

מהצד השני, לא-נכון להתעלם מכך שרוב הדברים הנאמרים על ידי בכירים במשטר האיראני הם בהתייחס לתגובה אפשרית של איראן למהלומה שתנחית ישראל עליה, כלומר - גם אם יש עיסוק איראני בשאלת אפשרות הפגיעה בישראל, לא צריך לפסול את האפשרות שהעיסוק הזה, הוא במסגרת שיח שהוא דפנסיבי בעיקרו, העוסק בשאלה שאמורה להטריד את איראן מאז מלחמת איראן-איראק, לפחות: עד כמה מאויימת איראן בידי ישראל ? עד כמה תופשת איראן את עצמה כמדינה הנמצאת תחת איום ? עד כמה מתנהל השיח האיראני-ישראל במסגרת מאבק להגמוניה על המזרח-התיכון בין שתי 
המדינות?



אז מדוע נתניהו בכל זאת בוחר את הדרך הזו ?

התשובה ברורה לקורא המודע לפירות הנקצרים על ידי נתניהו וממשלו, בטווח הקצר.

ובטווח הארוך, יתמה הקורא ?
האין כאן ניגוד אינטרסים בין טובתו של ממשל נתניהו לבין טובתה של מדינת-ישראל ?
את התשובה לשאלה הזו יצטרכו לתת אזרחי ישראל, בבוא יום הבחירות