21.11.2010

גזר דינם של החיילים שהשתמשו בילד כאילו היה רובוט מפרק פצצות

קוראים לזה "נוהל ילד". שני חיילי גבעתי הורו לילד בן 9 לפתוח תיקים שנחשדו בעיניהם כממולכדים.
הדרך אליו הובילה בבירור דרך המדרון החלקלק של "נוהל שכן" ודרך הפעמו"נים והסכו"ם (החיסולים הממוקדים שנטען כי היו בניגוד להוראות בג"ץ, שהיחידה העומדת לדין בגינם היא ענת קם).

את הסיפור, מעיניהם שלהם, אפשר לקרוא כאן. לקרוא ולבכות. חיילי פלוגת הנדסה, בעלי מיומנות בפירוק פצצות, באמצעה של מלחמה, בסריקה של בניין, שומרים על נשים וילדים, ומבקשים לוודא שכמה תיקים אינם ממולכדים, והדרך בה הם בוחרים היא לא לפרק בעצמם. לא לירות לתוך התיקים. חלילה. לקחת ילד בן 9 ולהורות לו לפתוח התיקים ולפזר תוכנם על הרצפה, כשהם מסתתרים מאחורי מחסה.

היום ייגזר דינם של השניים. ואני שב ומופתע מההתייחסות שלהם, של חבריהם למדים, של משפחותיהם, של מפקדיהם, של המכבסה התקשורתית ההופכת התנהגות קלגסית-מפלצתית ל"נוהל".
השניים חשים פגועים, מספרים לנו. ואני חש פגוע על שהשניים האלה לבשו מדי-צה"ל, ופעלו בשמי, בשם המדינה שלי, באופן ובדרך שבה הם פעלו. קוראים לזה פשע-מלחמה. והוא מהגרועים שאפשר לדמיין.

במקום לחשוב שאולי אני נגזים, בואו נניח, רק לרגע, שהשניים צדקו בחשדותיהם, והתיקים האלה היו אכן ממולכדים. והילד - לפקודתם - היה פותח אותם. והדבר נעשה על ידי חיילים המשרתים מדינה המעמידה לדין הורים על שאינם משגיחים על ילדיהם, בני אותו הגיל. קוראים לזה דיסוננס קוגניטיבי, לתחושה הזו. אצל החיילים האלה היתה כנראה דרך פשוטה לפתור אותו.

הילד בן ה-9 לא נתפש בעיניהם כבן-אנוש. סתם ילד פלסטיני, בדרכו להיות שאהיד.

כשאני נתקל בדוגמא אקראית לדיון של תומכי החיילים, אני מצטמרר. לא שאין צדיקים בסדום, אבל עצם העובדה שהארץ איננה רועשת מכך שחיילים של צה"ל שולחים ילדים קטנים לפרק פצצות, מעידה יותר מכל על התהליכים הנוראיים שהארץ שלנו עוברת.

על פי התקשורת (לך תמצא פסק דין של בית משפט צבאי) החיילים הורשעו בחריגה מסמכות ובהתנהגות שאיננה הולמת , כך שממילא הם אינם צפויים לגזר-דין חמור מאוד. העונש המקסימלי הוא 3 שנות מאסר. והכרוכיות המזועזעות על הענישה החמורה שתוטל יתחילו לצווח בוודאי על חוסר הנאמנות של צה"ל לחייל.

חברים - תתעוררו. מי שהפגין כאן חוסר נאמנות הוא שני החיילים, שהתנערו מחובותיהם כבני-אדם, כיהודים, כישראליים, כחיילים. אפילו אם היה מדובר במקרה ההיפותטי בו התיקים היו של קרוב-משפחה של הילד, של אביו, או אפילו אם התיקים היו שלו - מרגע שעלה בהם החשד שמדובר בתיקים ממולכדים, היתה רק דרך אחת נכונה לפעול. גם באמצעה של מלחמה.
(ואני חוזר: הם עצמם, אחרי שהילד נשבר ולא הסכים לפתוח התיק השני, הראו שהם יודעים את הדרך הזאת - פשוט לירות בתיקים. זה לא שהם לא ידעו מה אפשר לעשות. אבל עיניהם, וחשוב יותר - לבם - טחו מראות את משמעות מעשיהם)

אנחנו הישראלים, הרי לא כמוהם. אנחנו לא הורגים ילדים. אנחנו בני-אדם. זוכרים את המונח "טוהר הנשק" ? ממתי חיילי צה"ל מסתתרים מאחורי האוכלוסיה האזרחית ? מאחורי ילדים בני תשע ?
גם הם נלחמים כך, אתם אומרים ? אז הם יכתיבו לנו את המוסר שלנו ? הם יעצבו את החברה הישראלית ואת הצבא הישראלי ?

מקרים מהסוג הזה מעידים על אופיה של חברה. על אופיה של מדינה. ואנחנו הולכים ומתכערים עם השנים. אם חפצי חיים אנחנו, צריך להתעורר. להפסיק את מכבסות המילים. להביט בראי ולהגיד - בני-אדם שמסוגלים להציב ילד קטן בינם לבין פחדיהם, במקום לפעול כפי שאומנו ולהימנע מקיצור פינות, הם אנשים שכשלו כשל מוסרי גדול. וצריך להתחיל לתקן את
שקולקל. אצל חיילינו - ואצלנו.

ומאחר וחיילינו ממשיכים להיכשל ולא להבין את חומרת מעשיהם, צריך ביהמ"ש לתת להם זמן למחשבה. הרבה זמן. כנראה שרק ככה הם מבינים.

והערה לסדר: בניגוד לאחרים, אני לא חושב שא' ו-ח', חיילי גבעתי שחטאו בפשע מלחמה, אינם בני-אדם בעצמם. הנסיבות אכן היו חריגות. מלחמה בשטח עירוני צפוף. חשש מתמיד לחיים. אוכלוסיה אזרחית עויינת ברובה. קושי עצום להבחין בין אזרחים לבין לוחמי חמאס המתחזים כאזרחים או מסתתרים ביניהם. ובתוך הנסיבות האלה צריך החייל לבצע את תפקידו, על הצד הטוב ביותר, כשהוא שומר על חייו וחיי-חבריו. וכל מה שהוא רוצה, זה לחזור הביתה בשלום.
אבל א' ו-ח' שכחו שהילד, שאל ביתו נכנסו במסגרת תפקידם, גם הוא רוצה לחיות. והוא אפילו לא היה חייל. בסך הכל ילד.
ולמרות זאת, בעומדם מולו, כשהם לובשים מדים ונושאים נשק, הם בחרו לאיים עליו בנשק, ולהורות לו לקחת על עצמו סיכון לחייו, כדי להגן על עצמם ועל חבריהם.
יש מעשים שאסור לעשות כשאתה חייל. בוודאי אם אתה בן-אדם.
ואם אתה לא מבין את זה עכשיו - אנחנו - בני האדם שמסביבך - צריכים לעזור לך להבין. לא לעזוב אותך. לא להשליך אותך כחיה בסוגר. לתת לך את הזמן הנדרש לשבת ולחשוב למה מה שעשית לא היה בסדר.
ואסור לחשוב על א' ועל ח' כחריגים. הם בניה של החברה הישראלית. בהחלט דוגמא מייצגת למיטב בנינו המגינים עלינו בגופם.
את מה שאירע לנפשם של א' ושל ח', שאיפשר להם לעשות את מה שעשו, ולהמשיך ולטעון עד הלום שהמעשה היה כשר וראוי - את העיוות הזה - כולנו צריכים להבין. כולנו צריכים לשבת ולחשוב עליו.
כדי שנעצור את ההתדרדרות הזו.


[עדכון, 21/11/200, לקראת צהריים: ביהמ"ש הטיל עונש מאסר על תנאי. 3 חודשים. והורדה מדרגת סמ"ר לסמל. יישאר להם רישום פלילי ככל הנראה. וזהו.
שיקולי ביהמ"ש, על פי דיווחי התקשורת, חרף היות האירוע חריג המהווה כישלון ערכי של הלוחמים הרי ש -
  • המעשים בוצעו במצב לחימה, במסגרתו היו החיילים נתונים למצבי לחץ ומתח קשים ביותר.
  • שורה של נסיבות מקלות, בהן עברם הצבאי הנקי של שני הלוחמים והדגישו את איכות שירותם והנסיבות האישיות של כל אחד מהם - ובין היתר הדגישו כי אביו של אחד מהם סייע להעלות את יהודי אתיופיה והיה אסיר ציון וכי בנו מסייע בימים אלה לפרנסת המשפחה.
  • פגמים שנפלו בחקירה של אחד מהם, שנערכה לדבריהם בצורה שגויה.
יש ימים שבהם אני תמה על שיקול-דעתם של שופטים. וזה בהחלט אחד מאותם הימים. נדמה ששיקול-דעתו של בית-המשפט אימץ במידה רבה מדי את הפרספקטיבה של החיילים הנמצאים תחת אש, ובמידה פחותה מדי את הפרספקטיבה של האנושיות.
לצערי פסק-הדין וגזר-הדין אינם מול עיני, ואם אשיגם אעדכן הפוסט בהתאם, אבל בהתאם לדיווחי התקשורת, ביהמ"ש לא פסק באופן מיטבי. בלשון המעטה:
  1. המצב של לחץ ומתח בוודאי קשור לביצוע הפשע. אבל על פשעים אחרים בתי-המשפט בישראל לא מקלים כל-כך. לחץ ומתח לא הביאו להקלה בעונשם של רוצחים. ובמקרה שלפנינו, רק המזל הביא לכך שהחיילים לא הואשמו ברציחתו של ילד במסגרת פירוק הפצצות, שהם היו צריכים לפרק. רק המזל הביא לכך שהתיקים לא היו ממולכדים.
  2. הנסיבות המקלות בוודאי היו צריכות להילקח בחשבון לעונש. אבל ממתי נסיבות מקלות מביאות לאיונו של העונש ? מתוך טווח ענישה של 0 ימים - 3 שנים, ביהמ"ש הלך על טווח מינימלי ביותר. אין פושע אחר שנהנה מיחס שכזה, למעט פוליטיקאים.
לא סתם הזכרתי את הפוליטיקאים. נדמה שביהמ"ש כאן - גם אם לא בכוונה - התקפל תחת הלחץ של מפקדי צה"ל בעבר ובהווה, ולצערנו הדגים שוב את המכתם הידוע בדבר הקשר בין משפט ומשפט צבאי (שהוא זהה לקשר שבין מוזיקה למוזיקה צבאית). ישראל צעדה בפסק-הדין הזה צעד גדול קדימה לדה-לגיטימציה של מערכת-המשפט שלה. יידעו החיילים הבאים שימצאו עצמם יושבים על כסא הנאשמים בהאג או בפורום בינלאומי אחר - גזר הדין של החיילים א' ו-ח' הוא שהביאכם עד הלום.
אם ישראל חפצה שמערכת המשפט שלה לא תיתפש כמערכת מוטה שנמנעת מלשפוט משפט-צדק, יש לערער על גזר הדין. ומהר. ]

17.11.2010

אירוע נדיר: מתנחל יהודי הורשע בתקיפת פלסטיני

הארץ מדווח על אירוע נדיר שבנדירים: מתנחל במאחז ביהודה-ושומרון הורשע בתקיפת פלסטיני מהכפר הסמוך למאחז. לצערי לא הצלחתי למצוא את פסק-הדין שכנראה טרם פורסם, ורוב התקשורת בארץ נמנעת בינתיים מהפרסום, מסיבותיה היא. החשיבות של פסק-הדין היא רבה. הן לאור הדיווחים ההולכים וגוברים מהשטחים על התנהגות פרועה ולא אנושית של חלק מהמתנחלים ביהודה ושומרון כלפי שכניהם הפלסטינים, והן בתחושה הכללית שמדובר בארץ-ללא-חוק.
אין כל חשיבות לעמדות הפוליטיות כאן - ימנים ושמאלנים כאחד צריכים להתאחד מאחורי החשיבות שבהשלטת חוק ובקיום שלטון החוק בשטחים המוחזקים על ידי ישראל. דווקא באיזורים המצויים בויכוח פוליטי ושעתידם עדיין אינו ברור, חשוב שיהיה סדר, חשוב שיידע כל מי שמתגורר בהם - יהודי כפלסטיני - שיש אל מי לפנות במקרה שנפגע מעבירה, וחשוב שלא יהיו שווים ושווים יותר.

יש שופטים בירושלים.

[עדכון, 29/3/2011: YNET מדווח שצבי סטרוק נשלח למאסר של שנה וחצי

16.11.2010

האגודה לזכויות האזרח לא אוהבת שמחרימים שמאלנים

המכתב נכתב על ידי היועץ המשפטי לאגודה, ובו מובע חששו הכבד מתופעה של רשימות שחורות של אמנים בגין דעותיהם....

אודה - אינני מבין. מדוע רשימות שחורות של ערים שגרים בהן אזרחי ישראל מותרות, אך רשימות שחורות של אמנים אסורות. לכאורה - זה וגם זה חוסה בצל חופש הביטוי וחירויות אחרות.

גרוע מזה, בסוף המכתב טועה האגודה ומטעה, כשהיא מנסה להשוות בין פרשיות ההחרמה של האמן אביב גפן בשל דעות שהביע, לבין הפרשיה הנוכחית.

אז אכן היה מדובר באפליה לרעה של אמן בגין דעותיו. לא בגלל מעשיו.

כאן לעומת זאת, מדובר בהחלטה של רשות, שלא להזמין אליה אנשים שמחרימים רשויות אחרות. אולי בגלל שהיא דווקא זוכרת את האימרה המפורסמת ביותר של מרטין נימולר - שאם לא תרים את קולך כשאחרים נפגעים שלא בצדק - בסוף לא יהיה מי שירים את קולו עבורך. מה שקוראים - מידה כנגד מידה. לא רוצה שיחרימו אותך ? אל תחרים אחרים.

מי שהתחיל בהחרמה היו האמנים. הם אלה שבחרו להכניס רשימות שחורות של מקומות בהם "אסור להופיע". עכשיו כשהם מגלים שהחרמה היא נשק ששני הצדדים יכולים להפעיל, הם נבהלים ? והאגודה עוד עומדת לצידם ?

זה לא ראוי להחרים קבוצה שלמה של אנשים בגלל דעותיהם, כשאתה לא יודע מה הדעות של חברי הקבוצה.
לזכותה של עיריית רמת-השרון, היא לפחות נוקטת מידה תחת מידה, ולפחות בהצהרתה מתכוונת להחרים רק אנשים שידועים כמחרימים. האמנים לעומת זאת, נקטו בענישה קולקטיבית - אחת העוולות שכנגדן הם מוחים.

ואיזה צד האגודה לוקחת ?

יש רק הסבר הגיוני אחד לפעולה הזו - והוא עצוב. האגודה נותנת לדעות הפוליטיות של הפעילים בה, להפוך אותה למגן לאזרחים שדעותיהם שמאלניות, ולחרב כלפי אזרחים שדעותיהם ימניות.

שום דבר טוב לא יוצא מפוליטיזציה חד-קוטבית של גוף שנלחם עבור זכויות אדם. הדבר הרע שהיא יוצרת הוא שחלק מהאזרחים עוברים הזרה ומפתחים הזרה כלפי גוף פוליטי שכזה, והמאבק למען זכויות האדם - של כל בני-האדם שבין הירדן לים התיכון - נפגע, וחבל.

15.11.2010

בקרוב הספר : הייתי השותף של

הארץ מדווח שהמדינה מוכנה לצרף לתאו של יגאל עמיר שותף, בגלל החששות לבריאותו הנפשית של אסיר העולם עמיר, עקב בידודו הנמשך. אין לי ספק שהבידוד הנמשך של רוצח ראש הממשלה היתה טעות מטופשת של השב"כ, או עונש מוזר ואכזרי שהמציאה המדינה עבורו, וטוב שהפארסה הזו קרבה לסיומה. עם זאת, הפתרון הנבחר - של הכנסת שותף לתאו, במקום העברתו לאגף אסירים-לפלפים באחד מבתי הכלא (שם יוכל למצוא שותפים ללימוד התורה) - הוא פתרון עוועים. דבר אחד טוב ייצא
מזה - עם שחרורו של האסיר השותף, ואולי עוד קודם לכן, נזכה לספר האוטוביוגרפי שיהיה מייד לרב-מכר: הייתי השותף לתא של יגאל עמיר.

6.11.2010

the truth behind Obama's government mid-term elections lameness

People say Obama failed to lead, but truth is he performed quite reasonably, in extremely difficult circumstances.The nobel prize didn't help much,as it was quite the declaration - being a black president is quite enough, you did your thing.
while u.s citizens do not feel like that. For them, "yes we can" was an open cheque,and they wanted the promise delivered. I doubt if there is a human being who could deliver such a huge, intangible cloud of a promise.
Obama, facing the greatest economic crisis in modern history, in the incredibly difficult multi-power, globalistic world, with a horrible heritage of fighting-terror,couldn't.
Not quite yet, anyhow.
In a sense, winning by "yes we can", was the primary reason for his failure. I don't know if he could have won using a different campaign. but now, Obama has to deliver something, or "yes we can" will bring his presidency to an end, in two years, and one has to fear about the heritage of the first black president. it might be that president Obama has been able to make this position color-blind, and in that aspect, the nobel prize, although horribly premature, was justified. but only time will tell.
In the mean time, If I was any country in the world where a rather powerful and simplistic foreign affairs/internation security move by the united states could make a change, even a short term one, and by the way, could mark Obama again in the "yes we can" colors of hope, I'd be very very careful in my actions and in my choices.
The Israeli-Palestinian conflict seems like a very likely place to make such a "yes we can" move.
It is surely much less scary than a similar move in the iranian or korean fronts....

2.11.2010

מזרח ירושלים: השלומיאליות של ממשלת ישראל ממשיכה לשפר את מצב הרשות

דוגמא מצויינת למדיניות המטומטמת של מדינת ישראל בכל הנוגע ליחסיה עם הפלסטינים:
מדינת ישראל מזניחה את מזרח ירושלים. אלו עובדות שאינן שנויות במחלוקת, ושהודות לאגודה לזכויות האזרח אנו שבים ונזכרים בהן משנה לשנה. ההזנחה משמעותית במיוחד בחינוך, בהיות התחום הזה המשפיע ביותר על האפשרות של הדור הבא לשנות את המצב. ובמזרח העיר יש מחסור גדול בכיתות ובגנים. מדינת ישראל לא שוקדת על פתרון המצב, ודווקא הרשות הפלסטינית פועלת בעניין, ומדגימה - שוב - עד כמה הרשות תחת הנהגתו של ראש הממשלה סלאם פיאד מסוגלת לבנות מדינה.
מה הפתרון הישראלי ? למנוע מראש ממשלת הראשות, האיש האחראי להקמתם של מוסדות חינוך במזרח העיר, מלהגיע לטקסי החניכה שלהם. במעשים האלה, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, וחבריו מישראל ביתנו, דוגמת הגזען-מטעם-עצמו, השר יצחק אהרונוביץ', מייסדים את המדינה הפלסטינית, מוודאים שיחסיה עם ישראל לא יהיו טובים, ומבהירים לכל מאן דבעי שלא מגיע לישראל לשלוט במזרח ירושלים.