רישומים ורשמים מ"זהב לבן עבודה שחורה"

ידידה קרובה ששמעה על המאבק למען עובדי-הקבלן, ראתה את הסרט "זהב לבן עבודה שחורה" על יחסי העובדים במפעלי ים המלח מ-2004 (סרט שכל אדם בישראל צריך לראות).  לא חייבים להסכים עם האמור, אבל חייבים להבין שיש אנשים שכך נראים חייהם במדינת ישראל, גם היום. אלה דבריה -

"באיחור משהו, כשאני קוראת על מאבק עובדי הקבלן הנוכחי, נתקלתי בסרטון מזעזע, של עובדה, משנת 2004,  על עובדי הקבלןשל מפעלי ים המלח בדימונה. הסרט הזה הותיר אותי מזועזעת והמומה, טלטל אותי והוציא אותי באחת מהבועה שבה אני חיה. 

וזה לא שאני לא הייתי מודעת לתופעה המזעזעת של עובדי הקבלן והניצול המחפיר והציני שלהם על  ידי מוסדות שונים מכובדים למדי ולסוגיית יחסי הכוחות הקשה שבה ניצבים עובדים מול מעבידים. 

אבל מה שראיתי בסרט על מפעלי ים המלח כבר היה שייך לממלכת רוע וזוועה אחרת... 

במפעלי ים המלח בדימונה יצרו המעבידים באופן ציני ומחושב, כך נראה, מערכת מעמדית של -

• אנשים "סוג א'" ('עובדי דור א', הקבועים), 
• אנשים סוג ב' (חסרי קביעות ונתונים לשרירות שררתם של סוג א'), 
• והטמאים – "עובדי הקבלן", הנחותים שבנחותים שמחוץ למערכת הקאסטות. 

עובדי הקבלן כלל אינם נספרים כעובדי החברה ומנהל וועד העובדים של הארים, עובדי דור א', אפילו תחילה מתכחש לעצם קיומם. 

עובדי דור א' יכולים לסלק את כל האחרים לפי שרירות ליבם, אם משהו שעשו לא נראה להם. הם נהנים מפריבילגיות מפליגות – בונוסים שונים תכופים של מוצרי טכנולוגיה מפנקים, חופשות ארוכות בחו"ל ובארץ, ערבי בילויי שהפקתם עולה הון עתק ועוד ועוד. 

ואילו עובדי הקבלן הם חסרי זכויות מכל וכל, עבדים לכל דבר ועניין. אינם מקבלים שעות נוספות, עובדים לעתים 20 שעות ביום רק בגלל שמכונה נתקעה, תלויים בעובדי דור א' וברצונם הטוב, אינם זכאים לאכול במסעדה של המפעל, אינם זכאים לחופשות וכו' וכו'. 

עובדי החברה עוברים סלקציה ומנהל וועד העובדים בטוח שהם זכו במעמדם רק בשל רמתם הגבוהה. למול עובדי הקבלן החוששים כל העת לאובדן עבודתם (ובדימונה אין עוד אלטרנטיבות), ניצבת כוחנותם של עובדי דור א' ובראשם מנהל וועד העובדים שלהם. בעוד נציג וועד העובדים דואג לעובדי דור א' לעוד ועוד הטבות ובונוסים, על עובד קבלן שמנסה לנהל מאבק למען עובדי קבלן דרך אתר אינטרנט שהקים מאיימים ומורידים לו את האתר. 

משפחות עובדי  דור א' מרגישות מורמות מעם כי "זכו בפייס" ובן המשפחה הוא בן עובדי דור א', וחייים חיי שפע, ולצידם, ברובעים אחרים כמובן, משפחות עובדי הקבלן שאין להם אוכל לארוחת החג, ילדיהם לא זוכים לא לחופשות ולא לקיטנות אלא מבלים בחופשות ברחובות..  

אני חושבת שמעבר לכל שאלת זכויות העובדים, השכר והתנאים ברמה הפורמאלית שמשותפת לכל עובדי הקבלן באשר הם, כאן היה מדובר ביצירת מעמדות ואולי אפילו גזעים, מערכות יחסים שמבזות אנשים ואינם מכבדות אותם, פגיעה בוטה בכבוד האדם שכמוה אנחנו מכירים מהמשטר הנאצי, או משוקי העבדים מעידנים אחרים. 

המאניפולציה של המעבידים בעובדים שלהם, על ידי החלוקה המעמדית והפערים שהיא יוצרת, שמניעה אנשים מסוג א' להתעמר ולזלזל באנשים מסוג ב' היא שהייתה בלתי נסלחת ומטלטלת. לרגע נדמה לי שאני נמצאת בסיוט של סופר סיינספיקטיון מתוחכם, שהקצין והפליג בדמיונו כדי להתריע בפני החברה על התהומות שהיא יכולה להביא על עצמה. 

לפני הוצגה  חברה מושחתת ומפלצתית בחסות בעלי ההון הגדולים במדינה –  לא רק מבחיל אלא גם מעורר אימה!"

הדברים אולי השתנו מאז הכתבה ההיא, כפי שעדכן NRG מאז:  "מאז אותה כתבה, פוטר נושא דגל המאבק, ז'ק אדרי, מעבודתו - ולא שב לעבוד במפעלי ים המלח - אבל תנאיהם של עובדי הקבלן שופרו, שכרם עלה, הם נוסעים בהסעות של העובדים ומקבלים מתנות בחגים. "
אבל נראה שאווירת הפחד לא השתנתה בהרבה, עובדי הקבלן ממשיכים להיות עובדים אשר שוים פחות גם במפעלי ים-המלח, ובוודאי במקומות אחרים בארץ.

באיזה מדינה אתם רוצים לחיות ? התשובה היא רק אצלכם.