23.5.2013

הממשלה צפויה לדון ביום ראשון בטיוטת הרפורמה לגיוס צעירים לשירות בצה"ל

התקשורת מדווחת כי ועדת פרי (ועדת השרים לעניין השוויון בנטל בשירות הצבאי, האזרחי ובשוק העבודה) עבדה במהירות מפתיעה והגישה היום טיוטת רפורמה לגיוס צעירים לשירות בצה"ל, למזכירות הממשלה. הטיוטה צפויה לעלות לדיון בממשלה ביום ראשון הקרוב. אתר מאקו פרסם את עיקרי ההמלצות (קובץ וורד).

העוקבים האחרי הנושא יכולים להתרשם בקלות כי ההמלצות אינן שונות בעיקרן מהצעות ועדת פלסנר, וכי בעצם כבר קיים קונצנזוס לגבי הסוגיה של שוויון בנטל גיוס צעירים לשירות בצה"ל, בקרב האוכלוסיה היהודית החילונית ולובשת הכיפות הסרוגות (זו שכיום מקובל לתארה כמי שנושאת בעיקר הנטל הזה). הקונצנזוס הוא: 
  • העמדת מסגרת שירות אזרחי כחלופה לחלק מבחורי הישיבות. 
  • חתירה למצב בעתיד הלא רחוק-מדי של גיוס לשירות צבאי או אזרחי של 80% מבחורי הישיבות המגיעים לגיל 18. 
  • נכונות להכיר בחשיבות לימודיהם התורניים של 1,500 - 2,000 בחורי-ישיבה. 
  • נכונות לוותר על גיוס בחורי הישיבות שקיבלו פטור עד היום והם כבר מעל גיל 18, בתקווה שרובם המכריע יסיים את לימודיו התורניים כשיוסר איום הגיוס וישתלב בכלכלת המשק באופן יצרני. 
  • מיקוד האכיפה בסנקציות כלכליות-תקצוביות שיופנו בעיקרן כלפי הישיבות ככלי לעידוד גיוס בחורי הישיבות בהגיעם לגיל 18. 
  • העמדת מסגרת שירות אזרחי בהיקפים דומים לאוכלוסיה הערבית. 

כל מי שמתפלא על הקונצנזוס הזה, והנכונות הרבה של מי שנושאים בנטל הבטחוני לנהוג בנדיבות שכזו כלפי האחרים, שכלאורה השתמטו מההשתתפות בנטל מטעמיהם הם, צריך לזכור שהמניע העיקרי של הקונצנזוס הזה כלל איננו שוויון בנטל השירות הצבאי. המניע הוא כלכלי. כלכלי טהור. 

אם נצטט את דו"ח ועדת פלסנר (קישור למטה):
"ברמה המקרו-כלכלית הפגיעה הכלכלית הקשה ביותר קשורה באובדן התוצר. מספר אברכי-הכולל מעל גיל 25 עמד בשנת 2011 על 57,435 מתוך 123,500 גברים חרדים מעל גיל זה. חישוב שנערך לאחרונה מעלה שאילו שיעור הגברים החרדים בגילאי 25 - 64 היה עומד על 80% בדומה לכלל האוכלוסיה בישראל ולמדינות ה-OECD היה התוצר למשק הישראלי גדל ב-8.25 מיליארד ₪ לשנה". 
ואחרי כל זה אומרים שישראל איננה תחת הגמוניה כלכלית נאו-ליברלית

לקריאה נוספת

21.5.2013

"לקחנו משק בצרות, ובזמן קצר להפליא שמנו אותו על המסלול " ... מה? מתי הספקתם ?

אחרי הפוסט של אתמול, קיוויתי לעסוק היום בנושאים קצת יותר רחבים מהטירונות הפוליטית של יאיר לפיד, אבל דיווחים על אמירות פייסבוק נוספות שלו מחייבים תגובה. 

מתברר שזה היה הסטטוס האחרון של שר האוצר, יאיר לפיד, בפייסבוק: 
"אחרי שכולם געשו וכעסו, בואו נדבר על העובדות האמיתיות: 
מה קרה בחינוך?
תקציב החינוך לא ירד- הוא עלה ב-6.5 מיליארד.
לא נגענו בחינוך המיוחד.
לא בוטל פרוייקט השאלת ספרים.
לא הועלו תשלומי ההורים.
הוספנו 100 מיליון שקל מלגות לילדים מוחלשים.
הוספנו 35 מיליון שקל למנהל הסטודנטים כתמיכה לסטודנטים אתיופים. 
האם פגענו בחלשים?
הוספנו 1.2 מיליארד שקל לתקציב הבריאות.
0.5 מיליארד לתקציב הרווחה.
מתוכם 200 מיליון שקל קרן לילדים.
הוספנו 500 מיליון שקל לניצולי השואה.
הוספנו 300 מיליון שקל לשנה לסל התרופות.
75 מיליון שקל למחלקות פסיכיאטריות.
לא נגענו בקצבאות הזיקנה.
לא נגענו בקצבאות הנכות.
העברנו כסף לפרוייקט הנגישות לנכים בכל רחבי הארץ.
לא נגענו במענקי האיזון לרשויות החלשות. 2.8 מיליארד שקל יועברו להם.
האם זה נכון שלא נגענו בחזקים?
להיפך.
הקמנו את ועדת אנדורן כדי להלחם בתספורות של הטייקונים.
הקמנו את ועדת ששינסקי 2 לבחון מחדש את התגמולים על משאבי הטבע.
העלינו את מס החברות ל-26.5%.
העלינו את המס במסגרת החוק לעידוד השקעות הון.
העלינו את המס על מוצרי היוקרה - ממכוניות ועד לסיגרים.
קיצצנו 10% מהשכר של עצמנו- השרים והח"כים.
מה עם הוועדים הגדולים?
ההסתדרות נתנה לנו 1.5 מיליארד שקל, אבל שום דבר לא ירד מהשולחן: לא נמלי הים, לא הרפורמה בחברת החשמל.
והחרדים? לא ויתרתם להם בסוף?
בתי ספר שלא ילמדו לימודי ליב"ה יתוקצבו ב-35% בלבד.
חוק נהרי בוטל. חסכון של 400 מיליון שקל לרשויות המקומיות.
תקציב הישיבות קוצץ ב-450 מיליון שקל.
200 מיליון שקל יופנו להשמה לתעסוקה של חרדים שייצאו לעבודה.
ומה עם מעמד הביניים? לא הבטחתם לשמור על מעמד הביניים?
אני לא כופר בזה שגם מעמד הביניים נפגע. הגזירות יעלו לריקי כהן 385 שקל לחודש, זה הרבה כסף, אבלו זו גם תעודת ביטוח מפני התרסקות. בתמורה לכסף הזה ריקי כהן יודעת שגם היא וגם בעלה לא יאבדו את מקום העבודה שלהם, שלא נקלע למצב של ספרד עם 32% אבטלה, שבמקום זה היא חלק מכלכלה חזקה עם חזון ברור שאומר: האדם העובד במרכז.
מה זה אומר חוץ ממילים גדולות?
שלא נגענו בקרנות ההשתלמות, כי זו הקופה הקטנה של מעמד הביניים.
תוספת של סייעות לגיל הרך- כי זה מעמד הביניים.
העברנו את רפורמת שמים פתוחים- כי זה מעמד הביניים.
נאחד את תאגידי המים ונוריד ב-5% את המחירים – כי זה מעמד הביניים.
אנחנו מיישמים את המלצות ועדת המזון - גבינה צהובה תעלה פחות ונקניק יעלה פחות.
הרכבת לכרמיאל וגם לבית שאן יגיעו - כי מעמד הביניים גר גם בפריפריה.
ומה עוד?
ועדת השוויון בנטל- ישורת אחרונה. אנחנו מביאים מהפכה שממשלות נפלו בגללה ומרפאים פצע שדימם במרכז החברה הישראלית.
ועוד המלצה: לכו תקראו את הפרק על המלחמה בהון השחור. שנה מעכשיו אנשים ירעדו לפני שהם יעלימו מס.
מה עולה מכל מה שאמרתי עכשיו? 
שלקחנו משק שנקלע לצרות, ובזמן קצר להפליא שמנו אותו על המסלול. זה שיש טענות זה בסדר, אבל האנשים שמוחים נגדנו בחרו לעמוד ולצעוק. אנחנו בחרנו להיות בפנים ולעשות את העבודה."

אז נורא התפלאתי, וישר ניגשתי לאתרי החדשות, ולאתר הכנסת, לבדוק ולראות - האם כבר הועבר תקציב המדינה לשנה הזו ? האם כבר עבר חוק ההסדרים ? 

לא. החדשה האחרונה היא שהכנסת אישרה את התשתית החוקית לתקציב הדו-שנתי. חוק התקציב וחוק ההסדרים טרם הונחו על שולחנה של הכנסת. 

אבל יאיר לפיד מדבר על זה שהוא כבר שם את המשק על המסלול. 
לא חבל על הכברת כל המילים האלה, לפני שמשהו נעשה ? 
טירון פוליטי כבר אמרנו ?

ואי-אפשר בלי להתייחס לשאלות שיאיר לפיד שאל.
מה קרה בחינוך?
האם השר מתכחש לעובדה שתוכניות ארוכות טווח הבטיחו למשרד החינוך תוספת תקציב של 8.5 מיליארד ש"ח, אבל המשרד יקבל רק 6.5 מיליארד מתוכה ?
האם פגענו בחלשים?
כל העלאה של המע"מ היא פגיעה בחלשים.
האם זה נכון שלא נגענו בחזקים?

מחצית מהכנסות המדינה מגיעות ממיסוי עקיף (מיסוי רגרסיבי מאין כמותו). הגדלת אחוזי המע"מ ומס ההכנסה, היא הגדלת הנטל על האדם העובד. אבל החזקים הרי לא משלמים את המס הפורמלי, אלא מס אפקטיבי נמוך בהרבה (ככה זה כשאתה חזק מספיק להחזיק יועצים). אז מה נשאר ? מס על סיגרים ? ומה עוד ? הוקמו ועדות. מעניין למה לחזקים מקימים ועדות, אבל לחלשים מעלים את המיסים.
והחרדים? לא ויתרתם להם בסוף?
מה אתה רוצה מאיתנו כבוד שר האוצר. פנה לחברך כבוד שר החינוך. אלה הדברים שהוא אמר.
מה זה אומר חוץ ממילים גדולות?
אה כן, קרנות ההשתלמות. אבל תמיד מאיימים לגעת בהן. ובסוף אף פעם לא עושים את זה. 
תאגידי המים ? זה לא משרד האוצר שהקים אותם וייצר את כל הדינמיקה שהביאה לייקור המים ? הפרטה במיטבה, לא ? 
ועדת המזון ? זו שנמנעה מלהיכנס לעקומות הרווח של יצרניות המזון ורשתות-השיווק ? 
 ומה עוד?

ועדת השוויון בנטל ? עוד ועדה ? ועוד מין כזו ועדה, שאם תגשים את הבטחות שר האוצר, תגבש פשרה שתביא את ראשיתו של השוויון, אם זה יבוא בכלל, רק בעוד חמש שנים ? הרבה אחרי שהממשלה הנוכחית תכלה את ימיה ?
ועוד המלצה
דווקא קראנו את החלק העוסק במלחמה בהון השחור בתוכנית המדיניות הכלכלית לשנים 2013-2014 (זהירות - PDF). קראנו. לא הבנו. לא הבנו איך תיקוני חקיקה, רבים ככל שיהיו, יוכלו להועיל נוכח מציאות שבה אנשים מנהלים חלק גדול מהתנהלותם הפיננסית במזומן ? איך אפשר לקצץ ביד אחת כוח-אדם מהשירות הציבורי ולצפות שהשירות הזה יוכל להפיק תוצאות אכיפה טובות יותר ? איך יכול אדם לחיות במדינת ישראל, להכיר את הפער בין החוקים היפים לבין האכיפה הדלה, ולדמיין ששנה מהיום, מלאכת חקיקה, נאה ככל שתהיה, תשנה את המציאות בהבל-פה, בלי להוסיף אנשים רבים וטובים לכוחות האכיפה ?
מה עולה מכל מה שאמרתי עכשיו? 

לא רק שהשר כרגע בשלב הטירונות בו מתהללים ומשוויצים בשלב חגירת החגורה, אלא שהוא גם מעלה טיעונים מהסוג שמקשים מאוד על המתבונן מהצד. קשה שלא ללעוג לשר הזה. אבל אם זה שר האוצר שלנו, מה זה אומר עלינו ? 

20.5.2013

הטירונות הפוליטית של יאיר לפיד והאם יש עתיד תהיה ד"ש החדשה ?

הציטוטים של יאיר לפיד מהשבועות האחרונים הולכים ויוצרים חשש בקרב המתבוננים בפעולותיו, כי לא רק שהאיש לא היה צריך לקחת על עצמו את תיק האוצר, אלא שבמסגרת מאמציו להתמודד עם הנטל שבחר לקחת על עצמו, חוסר ההבנה שלו את ההבדל בין תכנון לביצוע מביא אותו לעבור על כמה אמיתות היסוד הפוליטיות. 

הציטוט האחרון - "אם אני אכשל, גם ראש הממשלה ייכשל" (נאמר על ידו בוועידת ישראל לעסקים), הוא עוד ביטוי אחד לחוסר-הבנה פוליטית. כדאי לו, ליאיר לפיד, שיעיין מעט בתולדות מדינת ישראל בשנים 1977-1985, יראה כמה שרי-אוצר התחלפו להם, ויעיין בסיבות שהביאו להחלפתם (רמז: לא היה שום קשר בין חילופי הגברי במשרד ראש-הממשלה, לאלה שהתבצעו במשרד האוצר). ארבעה שרי אוצר כיהנו בממשלות הליכוד של 1977-1984. בעוד שראש-הממשלה מנחם בגין התפטר על רקע מלחמת לבנון, שרי-האוצר התחלפו על רקע הכלכלה המתדרדרת. אלה היו השרים באותן השנים - 

במקום שר האוצר לפיד, הייתי גם מקדיש מזמני לעיון במהלכי הקריירה של יצחק מודעי בממשלת האחדות הראשונה של שנות השמונים. ואם אין לו רצון בכך, אולי כדאי שיועציו הפוליטיים ישוחחו עמו על אותם שרים ועל שקרה להם. התובנה שאותם דפוסים היסטוריים חוזרים איננה רק רעיון שאינטלקטואלים משתעשעים בו. ההתעקשות שלא ללמוד משגיאות קודמיו עתידה להביא את יאיר לפיד לחוות את שהם חוו. 

יאיר לפיד לא שגה רק באמירה הזו. הוא מנמק את מדיניותו הכלכלית הקשה בכך שהוא מעניק ביטוח כנגד פיטורים לאוכלוסיה. "בספרד יש מעל 30% אבטלה, ואת זה צריך למנוע פה...ריקי כהן, חברתי, קנתה ב-385 שקלים תעודת ביטוח שהיא לא תהפוך ליוון ולספרד. אם תשאל אותה 'האם בסכום הזה תהיה לה תעודת ביטוח נגד פיטורים שלה או של בעלה והצמיחה תמשיך' – היא תגיד 'כן'."

אבל כדאי היה שמישהו יגיד לכבוד השר, שעם כל הכבוד לחשיבות שבהתמודדות עם הגרעון הממשלתי, העלאות מיסים אינן מעודדות צמיחה. יש הרבה שיח כלכלי סביב השאלה איך מעודדים צמיחה, הרבה ויכוחים סביב לקחי המשברים הכלכלים הקודמים, אבל מעט מאוד הסכמות. אחת מהן היא שהורדת תקציבי השקעה ממשלתיים או העלאת מיסים הם צעדים שמדכאים את הכלכלה המקומית. לא מעודדים אותה.  

כך שלא כל-כך ברור עד כמה הביטוח של השר באמת מבטיח משהו למישהו, במבחן הפשוט של הקשר בין אמצעי ומטרה. 

הסכמה אחרת, לגביה כל הכלכלנים עלי אדמות יסכימו, היא שיש פער גדול במציאות מורכבת בין תכנון לביצוע, והפער הזה גדול במיוחד כאשר אתה משפיע בצעדיך רק על הכלכלה שלך, אבל הכלכלה הזו, מעשה שטן, מושפעת הרבה יותר ממה שקורה במקומות אחרים. שר האוצר איננו יכול להעניק ביטוח לאף אחד שישראל לא תהפוך ליוון או ספרד, מסיבה פשוטה אחת - מאחורי המשבר הכלכלי העולמי עומדות הרבה יותר סיבות משאלת החוב הממשלתי של כל אחת מהמדינות. העובדה שהשאלה איך מתמודדים עם משבר כלכלי וחובות נענית במידה רבה על ידי האידיאולוגיה של המשיב אומרת יותר על טיבו ואופיה של מדע הכלכלה, מאשר על הדרך הטובה ביותר להתמודד עם משבר כלכלי נתון. 

אז יש לנו שר אוצר שטועה לחשוב שהוא וראש-הממשלה באמת באותה הסירה, והוא גם טועה לחשוב שתחזיות של כלכלנים הן מדוייקות ואפקטיביות.  
(התמונה מצוטטת מויקיפדיה שם היא מפורסמת ברשיון CC-By-SA 3.0)

הצירוף של שתי השגיאות הפוליטיות האלה יחד מרמז על כך ששר האוצר לפיד עדיין בשלב הטירונות הפוליטית שלו. 

למרבה צערו של שר האוצר, הנחת-המוצא הבסיסית שלו - כי הוא יזכה לקצור את פירות התקופה הזו מתעלמת מנקודה בסיסית אחת: יריבו הפוליטי הגדול ביותר הוא בנימין נתניהו . אם יש דבר אחד שאפשר להגיד על בנימין נתניהו מאז ששב וזכה בהנהגת הליכוד באמצע העשור האחרון, זה שהוא למד איך למנוע מיריביו מלהפוך למתחרים של ממש.

רק כך אפשר להסביר כיצד האיש שבתקופות כהונתו כראש-ממשלה או שר-אוצר נעשה שימוש רחב ואפקטיבי בכלי הקרוי חוק-ההסדרים, לא הציע לשר-האוצר שלו לעשות שימוש דומה באותו כלי, כדי לקדם את התוכנית של התניית תקצוב בלימודי ליבה.  יש הסבורים ששר האוצר בחר שלא להשתמש בחוק ההסדרים. אבל איזו סיבה יכולה להיות לשר לבחור שלא לעשות שימוש בכלי האפקטיבי הזה, בנושא שסיעתו שמה בראש סדרי-עדיפויותיה, שההסדר החוקתי הנדרש לו אמור להיות כבר מוכן באמתחתה, כשהוא יודע שמה שלא עושים ב-100 הימים הראשונים, אולי לא עושים בכלל ? 

אני סבור ששר האוצר לא בחר, אלא נאלץ לוותר על שעת-הכושר הזו. אני גם סבור שלא במקרה, הדחייה/ביטול של התניית תקצוב בלימודי-ליבה אירעה באותה התקופה בה נערך פיוס בין ראש-הממשלה, בנימין נתניהו, ליו"ר ש"ס, אריה דרעי.

לאן זה מוביל אותנו ? שאלה טובה. לו אני בנעליו של יאיר לפיד, הייתי נזהר מאוד בשנה-שנה וחצי הקרובות. כל שראש הממשלה נדרש לו הוא -
  • למצוא את המנופים הנדרש לפירוק הברית האסטרטגית שבין ה"בית היהודי" לבין "יש עתיד" (מו"מ מדיני, אמר מישהו?).  
  • לחכות לתקופה של דיווחים לא-טובים על כלכלת-ישראל (וכאלה יהיו - כי אינדיקטורים כלכליים הם תמיד מעורבים, אפילו בתוך  שיפור כלכלי; כי בתקופה שבה ארה"ב מצמצמת בהוצאותיה ואירופה לא מצליחה להחלץ מהמשבר יש אינדיקטורים כלכליים שאינם יכולים שלא להיות מושפעים; כי ישראל מקדמת צעדים של העלאת מיסים והקטנת הוצאות הממשלה, בתקופה שבה הקטנת הגרעון עלולה לגרור את הכלכלה המקומית להאטה או למיתון)
  • ולפטר את שר האוצר שלו, כשהוא מאשים אותו באחריות להתנהלות הזו.
תוצאה אפשרית אחת של המצב הזה, היא שנפתלי בנט עשוי להיות האיש שיחליף את יאיר לפיד במשרד האוצר.
תוצאה אפשרית אחרת, היא שאריה דרעי עשוי להיות שר האוצר הבא.

כך או כך, נראה שאט-אט הולך ונלמד שוב הלקח הפוליטי אותו למדו בד"ש לפני כמעט 50 שנה.

לא שאלת הנסיון הביצועי היא החשובה, אלא שאלת הכישורים הפוליטיים. ואם אתה טירון פוליטי, כדאי שתפתח את הכישורים האלה במהירות, לפני שחיות הג'ונגל יטרפו לך את הצורה. 

13.5.2013

תכנון התקציב החדש כל-כך קשה בגלל...

יובל שטייניץ, השר לנושאים אסטרטגיים, לענייני מודיעין וליחסים בינלאומיים, ולשעבר שר האוצר, הסביר בראיון לגלובס כי "התקציב הוא קשה בגלל שהוחלט על תוספת מאד משמעותית בעקבות המחאה החברתית על צהרונים חינם בכל המדינה, וכשמחליטים לתת יותר שירותים, צריך גם לממן את זה. אין ארוחות חינם".

לרגע התבלבלתי. 


גם אם התגלה לאורך זמן שהרפורמה היתה יקרה יותר מהמוערך, אף אחד לא הפריע לו כשר האוצר לעשות את כל הדרוש כדי לדאוג לתקציב מאוזן. לא היה שום צורך להיכנס לגרעון בגלל הרפורמה הזו. 

כל קו הטיעון הזה, שיש גם עיתונאים שמצטרפים אליו, הוא מגוחך לגמרי.

תקציב המדינה, כמו כל תקציב, מבוסס על הוצאה ועל הכנסה. וממשלת ישראל, לא רק הגדילה הוצאות,  אלא גם הקטינה הכנסות.

חשוב מאוד להבין את זה: עיקר הבעיה שיצרה את הגרעון היא לא הוצאות מופרזות, אלא ירידה בהכנסות. 

כך למשל, כבר בראשית 2013 ידע משרד האוצר לסכם ולדווח לתקשורת כי "הסטייה של הגירעון ביחס לתכנון בתקציב המקורי משקפת בעיקר הכנסות נמוכות מהתחזיות ב-18.5 מיליארד שקל ביחס לתחזית שהוכנה בתחילת 2012 של כ-221 מיליארד שקל (גביית המסים נמוכה ב-10% מהתחזיות) והוצאות הגבוהות מהתכנון בתקציב המקורי ב-2.2 מיליארד שקל."

איך זה קרה ? הביטו על מתווה מס-החברות בישראל. 

תרשים 5 – שיעורי מס חברות
המתווה אומנם נעצר ב-2012 (לא מעט הודות למחאה החברתית, אבל לא רק בגלל, אלא בגלל שהממשלה התבוננה בעצב בארנקה המתרוקן) אבל המצב שנוצר הוא כזה שבו עסקים קטנים ויחידים שכן משלמים מס-הכנסה בישראל משלמים שיעור גבוה הרבה יותר מהכנסתם מאשר החברות הגדולות. אפילו שר האוצר החדש, יאיר לפיד, הודה בכך שחנות נעליים משלמת יותר מסים כשיעור מהכנסתה מהקונצרנים הרב-לאומיים היושבים בישראל.

האבסורד הזה בולט במיוחד כשמביטים על החברות הגדולות במשק אשר שילמו בסביבות ה-3.3% מס. נכון, זה גבוה יותר מאחוז המס שמשלמים מחצית השכירים והעצמאים במשק (שכלל לא מגיעים לסף המס), אבל בהתחשב בגובה ההכנסות מהן נהנות החברות האלה, זה מגוחך. כשמביטים בגרף ההוא למעלה, שמשווה למיסוי במדינות ה-OECD, וזוכרים את סך המס הריאלי המגוחך אותו משלמות הגדולות, מבינים שמה שקרה בקיץ בנוגע לרווחים הכלואים (תוצאה סופית של שיעור מס אפקטיבי שינוע בסביבות 6%, עד כמה שניתן להעריך) הוא פשוט שערוריה. 

וזה לא עוצר רק שם. הכנסות המדינה עברו שינויים דרמטיים בעשור האחרון, כשנתח ההכנסה ממיסוי ישיר הולך וקטן ונתח ההכנסה ממיסוי עקיף הולך וגדל. זה הגיע לזה שב-2011 כבר יכול היה כלכליסט לפרסם את הקביעה החד-משמעית הבאה-  "בשנים 2009-2010 הסכום שגבתה הממשלה מהציבור במסים העקיפים, בעיקר במע"מ, גדול מהסכום שגבתה במס הכנסה". כלומר, בשנים האלה הלך וגדל נטל המס המוטל על השכבות החלשות. מודל המס הישראל הלך והפך לפחות פרוגרסיבי, והשיא קרה בשנים 2010-2012. 

את כל זה הוביל יובל שטייניץ.

והוא האיש שמצביע היום על המחאה החברתית בתור האחראית לגרעון - אותו הגרעון שהוא עצמו יצר בשנותיו כשר האוצר. 

ובל נשכח - כשממשלת נתניהו קיבלה לידיה את כלכלת-ישראל מידי ממשלת אולמרט, אי-אז ב-2009, העולם אומנם היה במשבר כלכלי, אבל ישראל נהנתה מכלכלה במצב מצויין, ותקציב המדינה היה בגרעון כמעט אפס ב-2007 וגרעון של 2.2% ב-2008. את השליטה על התקציב המדינה שטייניץ ונתניהו איבדו. 

אבל הכי קל להאשים מישהו אחר. 

3.5.2013

ההרוג היהודי הראשון של האינתיפאדה השלישית

אביתר בורובסקי ז"ל, שנרצח השבוע, צפוי להיזכר בתודעה הישראלית כהרוג היהודי הראשון של האינתיפאדה השלישית.
תיאור הרצח -  "פלסטיני חמוש בסכין הגיע אליו ודקר אותו שלוש דקירות בחזה, חטף את האקדח שהיה ברשותו של בורובסקי, וירה בו כדור אחד" - מזכיר אירועים טראגיים וקשים מהאינתיפאדה הראשונה ומהאינתיפאדה השניה

הקפדתה של ממשלת ישראל לטמון את ראשה בחול, למרות אירועים קשים שרק בדרך-נס לא הסתיימו במוות, דוגמת האירוע הקשה במהלך מרץ, במסגרתו נפגעה קשה תינוקת בעקבות תאונת-דרכים שנגרמה בשל יידוי-אבנים. איך זה קורה שהממשלה לא מפנימה את ההתנהלות עוד בשלב יידוי האבנים, למרות שכולנו יודעים שגם אבנים הורגות ? לך תבין. 

אל תתנו לתקשורת ולהצהרות הרשמיות לבלבל אתכם. המציאות של אינתיפאדה שלישית בתהליכי הסלמה ברורה מדי

אבל ההתנהלות הממשלתית בנוגע למאחז שהוקם לאחר הרצח, מלמדת שבכל הנוגע להתנהלות בשטח, המערכת ממשיכה להתכונן למלחמה הקודמת.
מחד, האינתיפאדה השלישית תהיה שונה מקודמותיה בכך שהיא תהיה שלובה בקמפיין מדיני פלסטיני מתוחכם, והיא תעשה כל שימוש אפשרי בשאריות אווירת אביב העמים הערבי.
מאידך, ציבור המתנחלים בשטחי יהודה ושומרון/השטחים הכבושים (איש והטרמינולוגיה העדיפה עליו) הוא גדול משמעותית מכפי שהיה בעבר, וחלק ממנו הקצין מאוד בדעותיו בעשור האחרון, והוא נכון לפעולות קיצוניות במסגרת תפישותיו האידיאולוגיות. 
חומר-הנפץ  הזה מחייב טיפול זהיר ומדוייק מצדה של ממשלת ישראל, גם כדי להגן על שלומם היהודים היושבים בארץ-ישראל, גם כדי לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בחייהם של הפלסטינים המקפידים שלא לנהוג באלימות, ובעיקר כדי לקדם את האינטרסים ארוכי-הטווח של מדינת-ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. 

האם הממשלה מסוגלת לעשות זאת בלי שר-חוץ במשרה מלאה, ועם ראש-ממשלה הידוע בחוסר נכונותו לקחת סיכונים ?