אביתר בורובסקי ז"ל, שנרצח השבוע, צפוי להיזכר בתודעה הישראלית כהרוג היהודי הראשון של האינתיפאדה השלישית.
תיאור הרצח - "פלסטיני חמוש בסכין הגיע אליו ודקר אותו שלוש דקירות בחזה, חטף את האקדח שהיה ברשותו של בורובסקי, וירה בו כדור אחד" - מזכיר אירועים טראגיים וקשים מהאינתיפאדה הראשונה ומהאינתיפאדה השניה.
הקפדתה של ממשלת ישראל לטמון את ראשה בחול, למרות אירועים קשים שרק בדרך-נס לא הסתיימו במוות, דוגמת האירוע הקשה במהלך מרץ, במסגרתו נפגעה קשה תינוקת בעקבות תאונת-דרכים שנגרמה בשל יידוי-אבנים. איך זה קורה שהממשלה לא מפנימה את ההתנהלות עוד בשלב יידוי האבנים, למרות שכולנו יודעים שגם אבנים הורגות ? לך תבין.
אל תתנו לתקשורת ולהצהרות הרשמיות לבלבל אתכם. המציאות של אינתיפאדה שלישית בתהליכי הסלמה ברורה מדי.
אבל ההתנהלות הממשלתית בנוגע למאחז שהוקם לאחר הרצח, מלמדת שבכל הנוגע להתנהלות בשטח, המערכת ממשיכה להתכונן למלחמה הקודמת.
מחד, האינתיפאדה השלישית תהיה שונה מקודמותיה בכך שהיא תהיה שלובה בקמפיין מדיני פלסטיני מתוחכם, והיא תעשה כל שימוש אפשרי בשאריות אווירת אביב העמים הערבי.
מאידך, ציבור המתנחלים בשטחי יהודה ושומרון/השטחים הכבושים (איש והטרמינולוגיה העדיפה עליו) הוא גדול משמעותית מכפי שהיה בעבר, וחלק ממנו הקצין מאוד בדעותיו בעשור האחרון, והוא נכון לפעולות קיצוניות במסגרת תפישותיו האידיאולוגיות.
חומר-הנפץ הזה מחייב טיפול זהיר ומדוייק מצדה של ממשלת ישראל, גם כדי להגן על שלומם היהודים היושבים בארץ-ישראל, גם כדי לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בחייהם של הפלסטינים המקפידים שלא לנהוג באלימות, ובעיקר כדי לקדם את האינטרסים ארוכי-הטווח של מדינת-ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
האם הממשלה מסוגלת לעשות זאת בלי שר-חוץ במשרה מלאה, ועם ראש-ממשלה הידוע בחוסר נכונותו לקחת סיכונים ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה