משיחי או נגרר או גם וגם ?

קראתי ב"הארץ" את דבריו של יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, על אמונו הדל בראש-הממשלה נתניהו ושר הבטחון ברק. הדברים שבו והוכיחו פעם נוספת עד כמה השתנתה מדינת-ישראל מאז שקמה. לא זאת בלבד שאנשי שירותי-הביטחון, אותן דמויות שבעבר לא רק שלא ידענו על מעשיהן, אלא שגם אחרי פרישתן הרשו לעצמן לדבר, אם בכלל, רק בספריהן הפכו לדמויות קשקשניות המביעות דעתן תחת כל עץ רענן, בבוטות, אלא שמשיחיות, אותו תואר שהיו שקשרו לדוד בן-גוריון בסוף שנות ה-40' כחלק מההתפעלות מחזון תקומתה של מדינת-היהודים, הפכה כעת כתואר לגנאי.

אין בדבריי אלה כדי לתמוך בגישת הממשל הנוכחי של מדינת ישראל בנוגע לגרעין האיראני, כמובן. את דעתי השלילית על פעולותיה של ממשלת ישראל כבר הבעתי מעל דפי הבלוג הזה.  קשה להישאר אדיש כאשר מי שהיה עד לאחרונה מבכירי-הבכירים של שירותי הביטחון של מדינתנו, בוחר להתבטא באופן הבא:

"אני לא מאמין במנהיגות שמקבלת החלטות מתחושות משיחיות.... תאמינו לי ראיתי אותם מקרוב. הם לא משיחים והם לא אנשים שאני, ברמה האישית, סומך עליהם שיובילו את ישראל לאירוע בסדר גודל כזה וגם להוציא אותה. אלה לא האנשים שאני הייתי רוצה שיחזיקו את ההגה במהלך כזה." 

לאור העובדה שבשל שיקולי צינון דיסקין מנוע מלהתמודד בבחירות הבאות, נראה שמן הראוי לייחס לדבריו משקל לא-מבוטל. בהתחשב בכך שהדברים שאמר מתיישבים יפה עם מחשבותיי (שחלקן באו לידי ביטוי בבלוג הזה), קל לי כמובן לאמצם כדברים שיש בהם אמת. סימן השאלה היחיד הוא כמובן מדוע עכשיו ?

 בהתחשב בכך שנתניהו מתעקש לזגזג בנוגע לשאלת המועד המדוייק של הבחירות (שאת הקמפיין להן כבר התחיל עוד לפני הפסח), נראה שלאיש המודיעין דיסקין יש הערכה משלו בנוגע למועד הבחירות.