הדרך היחידה לנצח את הטרור

טקס האזכרה שנערך היום בברצלונה, לזכרם של נפגעי פיגוע הדריסה,  אמש,  הוא דוגמא לדרך היחידה בה אפשר לנצח את הטרור. 

על פי הדיווח: 

"אלפי בני אדם, בהם מלך ספרד פליפה השישי וראש העיר ברצלונה אדה קולאו, השתתפו בצעדה לעבר כיכר קטלוניה, שם נערכה דקת דומיה בשעה 13:00. עם סיומה, נשמעו מחיאות כפיים אדירות לזכר ההרוגים במשך דקות ארוכות. כמה מהנוכחים אף הניפו שלטים שעליהם נכתב 'מאוחדים נגד הטרור'."

 אבל מה שחשוב יותר מהצעדה, מדקת-הדומיה, ממחיאות הכפיים, מהשלטים, הוא המסר הפשוט, העובר דרך העוצמה שבנוכחות השקטה הזו של אלפים במקום שבו היה פיגוע טרור זה לא מכבר: אנחנו לא מפחדים. 

התשובה היחידה לטרור שתכליתו היא השלטת אימה היא הפגנת שלווה בוטחת המשדרת מסר ברור: לא הצלחתם להפחיד אף אחד. אנחנו נמשיך בדרך שלנו. 

התשובה הזו אפקטיבית הרבה יותר מכל הצהרה מדינית כזו או אחרת - והיא כולה בידיהם של האזרחים עצמם שאינם נזקקים לפוליטיקאי כזה או אחר שיגיד להם מה לעשות או איך לעשות זאת. נכון, השתתפות שקטה של פוליטיקאים רק תחזק את המסר - ורצוי שכך יהיה. אך איתם או בלעדיהם, החשוב באמת הוא המסר שמעבירים האזרחים אל הטרוריסטים. 

לא הצלחתם להפחיד. נכשלתם. 

לנו כאן בישראל יש נטיה להגיב צבאית אחרי פיגועים. נטיה הנסמכת על ההנחה שאסור להיתפש כפאסיביים, כחוששים מלהגיב, כמתגוננים. מין תגובה שהrציונל שלה הוא שמוטב נסיון לפגוע בשולחים או בחברים לארגון הטרור על פני שקט. כי שקט הוא רפש.

 אבל התגובות האלה מפקששות לעתים תכופות בגלל האפשרות של ארגוני טרור וגרילה להיטמע בקרב האוכלוסיה האזרחית. וכל פקשוש כזה לא רק שאיננו מרתיע את האויב - הוא מעצים אותו:

• הוא מעצים את האויב כי הוא מוכיח למנהיגי וחברי הארגון שהם בטוחים מהישג ידה של ישראל
• הוא מעצים את האויב כי הוא מראה לאזרחים שסביב לארגון שישראל איננה מסוגלת לפגוע בו אפקטיבית
• הוא מעצים את האויב כי קרוביהם וחבריהם של החפים מפשע שנפגעים מדי פקשוש, מגיבים בצורה טבעית לפעולה הזו בעוינות הולכת וגדלה כלפי ישראל, ואף מתגייסים לאחר מכן לארגון הפועל נגדנו. 

לכן יש לנו מה ללמוד ממה שנעשה בספרד בנושא הזה.

חשוב לי להבהיר: אין כוונתי לומר שיש להימנע מפעולות נגד הטרוריסטים. טרוריסט שאיננו יכול להיות שאנן הוא טרוריסט שיכולתו לפגוע מוגבלת ולכן יש הגיון בפעולות צבאיות גם אם אין 100% בהצלחתן. אבל חשוב מאוד להגביל את היקף הפעולה הצבאית ולהקפיד על דיוקה כדי למנוע מעשים מצדנו שתוצאתם הסופית היא העצמתם של הצד השני, ומהבחינה הזו אני חושב שעדיף שהצד השני יראה את ישראל כמי שמחזיקה בתפישה של 'נקמה היא מעדן שמוטב להגישו קר' מאשר שתיתפש כברוטלית ופקששנית.

החשוב באמת, הוא ההבנה שהמאבק נגד הטרור הוא מאבק על תודעות, והמסר העיקרי תכליתו אחת - העברת רושם ברור וחד משמעי: אנחנו לא מפחדים.
התנהגות שלווה ובוטחת מעבירה את המסר הזה בצורה ברורה יותר מתלי-תילים של מילים. 

ביום שבו נצליח להטמיע את המסר הזה בקרב הטרוריסטים, הטרור יוכחד. 

כי כן, בהתנהלות שלווה ואיתנה - נוכל כולנו לסייע בפירוק הטרור מנשקו העיקרי - תודעת הפחד - גם כאן בישראל ובכל מקום על גבי כדור הארץ.