japanese tragedy helps gadafi. can the world cope with two fronts ?

Rebels in Libya are having a rough time. They are forced to fight again on areas they have already captured, and their lack of air power gives Gadafi the upper edge and actually promises him superiority in every front where he concentrates his army forces.

The world, stricken with the aftermath of the huge Earthquake that rocked Japan and the disastrous tzunami that followed, seems to be paralyzed at the ongoing war in Libya, which began before the Japanese tragedy, and is still folding.

Anyone who sees the reports about the Libyan Tyrant slaughtering people who fight for

freedom, cannot but wonder why isn't any state in the world brave enough to do something ?

In a world that has lost one superpower in the 90s, and apparantly has lost the other superpower to the last economic crisis (as the USA's clear paralysis indicates), smaller countries can regain a leading role.

Why isn't France taking the lead on this issue ? or the United Kingdom ? these are two countries with a strong-enough army, a known past as empires, who can now use their military power to free people instead of colonizing them. Naive, I know, and yet... 

And if we are talking about countries with strong armies, maybe another idea should be considered. As the Arab Leauge's request from the United Nations to enforce a no-fly zone over lybia has not been fulfilled yet (and might not be fulfilled till its too late for the rebels), maybe the country with the strongest airforce in the middle east should offer its aid to the Arab League. Yes, I know that it is more a fantasy than a real possibility, considering the leaders of the states and the ancient enmities.

And yet, the vision of an Israeli squadron or two, based in an Egyptian airport, taking orders from the Arab Leauge, and using Israel's known superior Air-fighting capabilities to force a no-fly zone in lybia, and give the Libyans who fight under the flag of freedom a fairer chance in their battle against their tyrant, is getting more and more appealing as each day passes.

The folly of naive dreams ...

pay attention: a milestone being missed

Japan's strongest-ever earthquake and its horrible results, has taken the world's attention away from the middle east.

Gadafi continues his retaliation against rebels still undisturbed by the world who watches peopel fight under the flag of freedom without assisting them, even by praise alone.

And some anonymous Palestinians have found a gap in an israeli settlement's security, and slaughtered 5 members of a jewish family - the two parents, and 3 of their kids - aged 11, 4 and 3 months old.

This last event - the slaughter of the Fogel family, of Udi Fogel, 37, Ruth Fogel, 36, Yoav Fogel, 10, four-year-old Elad Fogel, and three-months old Hadas, is not a small, unimportant event, as international news sources appear to play it down. Al-Jazeera has made a special effort in its censoreship. It's entire report is hiding the fact that one of the brutally murdered is a 3 months old baby.

But everyone interested in the middle east should understand:

The israeli society was standing before another important milestone. Benjamin Netanyahu's current government has reached a point of no-return several days ago. It was either going to start a new initiative, or change its composition of parties (and following it, its policies).

You don't need to listen to Netanyahu's statements (especially considering his past problematic reliability, or his current conflict of interests). Every Israeli government since 1995 has reached this point, sooner or later. It is that point where the Prime Minister has to choose his route, lest the accumulating impact of his past actions would make his coalition un-governable.

It is hard to point the finger on the facts making this analysis. You have to live in Israel and follow its political news, to understand that kind of semi-intuitive/semi-analysis which stands behind this statement. It has to do with the dynamics of the coalition, of the naturally rising tensions between the larger parties of the coalition, as times passes and feelings/hopes/fears of new elections weaken the ties forming the coalition. And Netanyahu was heading for that point, which - in his previous government - was the point of deciding to break to the left (a decision that was made, back then, too late, and with too little an impact, due to Netanyahu's internal restraints). This time was probably going to be similar, but the nature of recent events in the region would have opened a gap for historical-scale results, of relatively small beginnings.

The Fogel family's murder, the horrific descriptions of this slaughter of a young boy, a toddler and a small baby being published in Israeli press, in such a sensitive point-in-time, may prove a great success for Palestinian anti-peace terror. Standing at a crossroads, now Netanyahu's choice, considering his background, education, self-preferences, and current winds in the Israeli public, is clear: he will break right.

The only way out of this route, is if the Palestinian will locate the murderer(s), and pass him/them to the hands of Israeli security forces. Otherwise, the murder of the Fogel family shall be the beginning of another tenseful period, in which peace shall draw a little farther into the future, remaining yet again, seemingly impossible to achieve at the current time.

France recognizes Libya opposition as legitimate representatives of the people

A news item that doesn't get the attention it deserves:France recognizes Libya's opposition as legitimate representatives of the people !

At last, developed countries are starting to move. The courage that the French needed can only be understood when taking to mind United States' persistence of clearly seen as "Not intervening". It can be admired when taking into acount the U.S assesments that Gadhafi will survive this evolving civil war.

One can only regret that developed countries forget their obligation to help people fighting for their freedom. The United States hesitations are understood and are not baseless. But there is a huge difference between no intervening on a military base, and standing aside doing nothing.

Even if the United States is horribly scared to discover Al-Qaeda or other extremists behind every effort to change the regime in each and every country of the middle east, it does not justify watching people die under the flag of freedom, without at least appearing to support their cause.

an easy way to update oneself in what is happening in the middle east

It is not easy nowadays to get the latest updates on what is happening in the middle east.

Too much is happening around....

CNN suggests a nice interface enabling to point-and-click the map of the middle east, and get updates on the latest events in each country at the region.

איך יודעים שמשא-ומתן מתקדם ?

כמו טרגדיה יוונית טובה, גם המשא-ומתן של ממשלת ישראל עם העובדים הסוציאליים השובתים הגיע לשיא ולמשבר.

ואלה! מדווחת ש-

"פגישתם של נציגי העובדים הסוציאליים ונציגי האוצר הסתיימה הערב (רביעי) בבית ההסתדרות בתל אביב ללא הסכמה. לדברי נציגי העובדים, השובתים זה ארבעה ימים, 'האוצר דבק בעמדתו לפיה לא ניתן להחיל הסכם קיבוצי על העובדים הסוציאליים המועסקים בעמותות'."

זו לא סתם עוד פגישה שהסתיימה ללא הסכמה. היתה גם עזיבה בכעס של הדיון(?), הבהרה מצד הממשלה שלא תהיה הצעה טובה יותר(??), והאיום הקלאסי בזעם האלים, סליחה, בצו מניעה:

"סגן שר האוצר, יצחק כהן, עזב בזעם את הדיון, ואמר כי "ראשי ההסתדרות ממציאים עובדים חדשים בעמותות. לא תוגש הצעה טובה יותר מזו שהגיש אתמול האוצר בדבר תוספות השכר למגזר הציבורי". גורמים באוצר ציינו הערב כי אם השביתה תימשך, ייתכן שתופנה בקשה לבית הדין לעבודה להוציא צו מניעה נגד העו"סים ולכפות עליהם לשוב לעבודה."

הממשלה, כהרגלה במצבים האלה, גם מחזיקה בעמדות סותרות. מצד אחד, כאמור לעיל, אי אפשר להחיל הסכם קיבוצי על עובדים סוציאליים במיגזר השלישי. מצד שני -

"סגן השר כהן, הוסיף כי הצעת האוצר מאתמול בנושא העמותות עומדת בעינה. 'הצענו לעובדים הסוציאליים בעמותות שכר שלא יפחת מ-6,000 שקלים, אך נציגיהם דחו זאת, למרות שיש ביניהם כאלה שמרווחים רק 1,500 שקלים בחודש'."

מהצד השני, מבטיחים לנו מנהיגי השובתים שהשביתה תימשך עד לכניעה מוחלטת של המדינה, סליחה, לקבלת כל דרישות השובתים, ומאשימים את המדינה בהאשמות שבהתבסס על הצהרות הצדדים עד כה, איך נאמר ? לא מחזיקות מים...

"יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, איציק פרי, הבטיח כי השביתה תימשך עד שייענו כל תביעות האיגוד, ואבי ניסנקורן, יו"ר האיגוד המקצועי בהסתדרות, תקף את נציגי האוצר בחריפות. לדבריו, 'המשרד מוכן לתקצב את העמותות, אך לא לפקח כי מנהליהן יעבירו את הכספים לעובדים. המדינה רוצה לשמר את המצב הקיים'."

לפעמים אתה שואל את עצמך, 'לא נמאס להם לשחק את המשחק הזה ' ? ואתה תמה האם באמת כל צד נאמן עד הסוף לתפקידו, גם שם בפנים, בחדר, כשאף אחד לא רואה אותם. או שמא בפנים הם מפסיקים לשחק, צוחקים ומתבדחים, ורק כשהם יוצאים הם שבים ללבוש את המסכות.

מצד שני, זה ברור שהמדינה לא יכולה להעלות את השכר כך סתם אל מול הדרישה הראשונה. כי הרי אם היא תעשה את זה, מייד יבואו כל האחרים ו-"ירצו גם". בישראל אף אחד לא רוצה להישאר פראייר. ולכן, גם כששר האוצר אומר שהשביתה מוצדקת , המשרד שעליו הוא מופקד לא ייענה לדרישות באופן מיידי, אלא רק לאחר שיובהר לכל ה-"רוצים גם" הפוטנציאליים, שהעלאת שכר מהסוג שהעובדים הסוציאליים מקבלים מחייבת ייחודיות. אתה גם צריך להימנות על מיגזר חיוני במיוחד, וגם צריך להיות מוכן להאבק במשך זמן ממושך מספיק, עד שהשביתה תצא מהאף של כל בני-ישראל.

על האפשרות התאורטית המוזרה, שממשלת ישראל תארגן מחדש את רף השכר בצורה יעילה והוגנת, ותעדכן את השכר ביוזמתה, באופן סדור מדי כמה שנים, אין מה לדבר. זה לא יכול לקרות בפרטצ'יה. כאן מקבל רק מי שהוא מאורגן מספיק וחזק מספיק כדי להפגין יכולת לשיבוש החיים הציבוריים.

ולהשומע ינעם. או שלא.

לקראת גירוש ילדי העובדים הזרים

קראתי הסבר לא רע על התהליך שקדם לגירוש הקרב ובא של ילדי העובדים הזרים שנפלו בין החורים שבהחלטת הממשלה האחרונה.

בסופו של ההסבר שקראתי, הביע הכותב תסכול מהתופעה התמוהה, כשכל כמה שנים שבה מדינת ישראל ועוסקת בסוגיית ילדי העובדים הזרים הלא-חוקיים, כאילו מדובר בסוגיה שאין לה פתרון. והפנה לשני מסמכים שאולי יציעו הסבר אחר, למי שיהרהר בכך.

קראתי והרהרתי.

1. המסמך הראשון - סטטיסטיקה של רשות ההגירה והאוכלוסין, לימד על כך שסוגיית ילדי העובדים הזרים הלא-חוקיים עומדת על 0.5 אחוז מסך בעיית העובדים הזרים הלא חוקיים, ושהרשות לא באמת מצליחה להתמודד עם הבעיה הזו.
2. המסמך השני - מסמך של מרכז המחקר של הכנסת, לימד על כך שככל הנראה עובדים זרים מגיעים לישראל מסיבה עיקרית אחת: כדי לגבות מהם את דמי התיווך. כל אדם עם שכל ישר המהרהר במסמך הזה מסיק שכל זמן שלא יימצא פתרון לבעיית דמי התיווך, לא ניתן יהיה לדעת כמה עובדים זרים באמת צריך בישראל. אל תתבלבלו - דמי התיווך האלה עומדים על מאות מיליוני דולרים. גם כשהם מתחלקים בין הצד הישראל לצד הזר, מדובר בסכומים שיכולים להסיט מדרך הישר גם אנשים בכירים מאוד. בהיקף הזה של הסכומים, תמיד יהיה "כדאי" להביא לכאן עובדים זרים, ללא כל קשר לתועלת שיש או אין למשק הישראל מכניסתם לכאן.

ההרהורים הביאו אותי להציע תאוריית קונספירציה.

אחרי שמבינים את היקף התופעה, וכשמבינים שהתופעה לא תיפסק כל זמן שיהיו מי שירוויחו מכניסת עובדים זרים חדשים לישראל (בגלל דמי התיווך) , קל הרבה יותר לראות שילדי העובדים הזרים הם הסחת דעת צינית ומחושבת.

יש מי שמבקש להסיח את דעת הציבור ועושה שימוש ציני בסבלם של אחרים.

סבלם של '400 הילדים' נועד למנוע דיון ציבורי נוקב בסבלם של -

• עשרות אלפי עובדים זרים שממשכנים את עצמם לדעת כדי להגיע לכאן;
• בני העשירונים הנמוכים בישראל הנאלצים להתחרות על משרות דחק מול אנשים עניים אפילו מהם;

כתוצאה, נמנעת האפשרות - הריאלית לגמרי - לתקן את הנושא הזה, באופן ובדרך שיביאו רווחה גם לילדים, גם לעובדים הזרים וגם לעשירונים הנמוכים בישראל (אל תטעו: הפתרון מאוד פשוט. יש כאן דוגמא קלאסית לכשל שוק שהדרך היחידה לפתרונו היא על ידי הקמת רשות ציבורית מתאימה, וכללי הבאה של עובדים זרים שיאפשרו הגירת עבודה רק ממדינות שיעמדו בכללים שתתווה ישראל. לישראל, בתור "הקונה" יש הרבה יותר כוח מכפי שמספרים לנו, ויש הרבה יותר "מוכרים" מקונים בשוק העבודה הזה. די להביט במסמך רשות ההגירה כדי להבין מכמה מדינות בעולם מוכנים אנשים להגר כדי להגיע לישראל ולעבוד בה).

מיהו המבקש למנוע תיקון של הנושא הזה ? מיהו המבקש לפתור את הבעיה הזו ?

זוהי השאלה החשובה שצריכה לעלות מהדיון בגירוש ילדי העובדים הזרים. מי עומד מאחורי הסחת-הדעה הזו ?

האמת העצובה על אמיר מח'ול

אני מוצא עצמי מתבונן בחוסר-תיאבון בכובעי הוירטואלי, נוכח גזר-הדין בפרשת אמיר מח'ול. בזמנו, אחרי מעצרו, העברתי את שבט ביקורתי הן על איסור הפרסום בנוגע למעצרו, והן את תמיהותיי על החשדות כנגדו. דעתי בנוגע לקלות הבלתי נסבלת של הוצאת צוי איסור פרסום גורפים וסכנותיה לא השתנתה. אך לצערי, העובדות המובאות בגזר-הדין מחייבות את חזרתי מהביקורת שמתחתי על החשדות כנגד מח'ול.

הפוסט הזה נכתב גם על רקע האשמות שהעלו אמנסטי ואחרים, על כך שגזר-הדין הוא נסיון להפסיק את פעילותו של אמיר מח'ול בתחום זכויות האדם והשוויון למיעוט הערבי ועל רקע טענותיו של מח'ול עצמו, כי גזר-הדין נובע מגזענות. בעבר היו לי חששות דומים לאלה, אבל אחרי קריאת גזר-הדין, אינני יכול להימלט ממבט נוקב בראי.

את גזר הדין אפשר לקרוא כאן. אני מייחס לאמור בו אמינות גבוהה, הן לאור העובדה שאמיר מח'ול בחר להגיע לעסקת טיעון עם התביעה, אך במיוחד לאור העובדה שגם לאחר גזר-הדין, בא-כוחו של אמיר מח'ול התנגד - יחד עם באי כוח המדינה - לבקשת התקשורת לפרסם את הודאתו המצולמת של אמיר מח'ול.

מגזר-הדין עולה שאמיר מח'ול היה בקשר עם חסן ג'אג'א, סוכן חיזבאללה, במשך תקופה ממושכת. יחסיהם החלו בשל קשריו של מח'ול עם עמותה בה פעלה אשתו של חסן, והמשיך גם לאחר שמח'ול למד, במהלך שנת 2008, כי חסן הוא סוכן חיזבאללה, המבקש להשיג את שירותיו של מח'ול כמרגל, בקשה שהתקבלה בהסכמה מצדו של מח'ול.
לצורך כך, במהלך נסיעה של מח'ול לדנמרק הותקנה במחשבו תוכנת הצפנה על ידי אנשי חיזבאללה, והוא התבקש למסור מידע אודות בסיסים צבאיים, מתקני שב"כ, סידורי אבטחה, מועמדים אפשריים בישראל לגיוס למען הארגון ומידע נוסף ומגוון.

מגזר הדין עולה שמח'ול מסר (לכל הפחות) את המידע בנושאים הבאים -

1. מיקום מתקן השב"כ בג'למה
2. מיקום מתקני שב"כ בחיפה, הכולל כתובת מדויקת, דרכי ההגנה וסידורי אבטחה כלליים.
3. מקומו של מפעל רפא"ל הסמוך לכביש עכו חיפה.
4. מיקומו של מתקן המוסד במרכז הארץ.
5. ידיעה הנוגעת לבסיס נחשונים, שמקורה בהתבוננות שקיים הנאשם לעבר המקום במהלך נסיעותיו בכביש 6, ולפיה, מדובר בבסיס השייך ככל הנראה לאמריקאים שמוקף בגדר ולא ניתן לראות דרכו תנועת אנשים או כלי רכב. עוד מסר הנאשם במענה לשאלה בנושא זה את מספר הביתנים אותם ראה בתוך הבסיס הנ"ל.
6. מקום מגוריו של ראש השב"כ לאחר ברור שניסה לערוך בעניין זה, בדרך של חיפוש במנוע החיפוש "גוגל".
7. שמות ופרטים של 6 ישראלים, תושבי חיפה, סכנין ואום-אל-פאחם, שלהערכת מח'ול ניתן יהיה ליצור עמם קשר במטרה לגייסם לפעילות למען חיזבאללה.

על פי גזר-הדין, אמיר מח'ול מחק התוכנה וניסה להיפטר מהדיסק הקשיח לאחר מעצרו והאשמתו של אחר בריגול לטובת חיזבאללה (מה שאולי בכל זאת מציג את צו איסור הפרסום בעניינו באור רציונלי יותר). עם זאת הוא נותר בקשר עם ג'אג'א ואף ניסה לצאת מן הארץ לפגישה דחופה עם ג'אג'א, לבקשתו של הלה. הפגישה לא התקיימה מאחר ויציאתו של מח'ול מישראל נמנעה בצו מנהלי.
לא צריך היכרות מעמיקה בעבירות על פי חוק העונשין כדי להבין מה משמעותה הנורמטיבית של ההתנהגות של אמיר מח'ול.
דברי השופטים בפסק-הדין מתמצתים העניין היטב: "נדמה כי אין תקדים לכך שאדם במעמדו הציבורי של הנאשם הורשע בעבירות בטחון כה חמורות לטובת ארגון מחבלים" (העובדה שעזמי בשארה נמנע מלחזור לישראל היא כנראה, לפחות על סמך פרסומים, סיבה עיקרית להעדר תקדים).
עם זאת, עדיין נותרת החידה, מה היה יכול להביא את מי שהיה מנכ"ל אתיג'אה (עמותת הגג המאגדת את כל העמותות של החברה האזרחית הערבית בישראל) ועמד בראש ועדת החירויות של ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, להחליט לרגל למען ארגון טירור שיעי פונדמנטליסטי הרואה בישראל אויב. מה הביא את מי שהיה יכול להיות סמל למאבק להשתלבות ולשוויון אזרחי ישראל ממוצא פלסטיני במדינת-ישראל, לוותר על ערכים אלה, לטובת התפישה של מאבק אלים.
יהיו שינסו להסביר התנהגותו בדברים שצוטטו בשמו, על פיהם, הסביר בשב"כ שנקודת השבר שלו "היתה במלחמת לבנון השנייה, ראיתי איך מפנים את האוכלוסיה היהודית מחיפה איך מתייחסים אליהם ואת היחס הגרוע לערביי חיפה". אבל כל מי שזוכר את קריאתו של אחיו של אמיר מח'ול, הח"כ לשעבר עיסאם מח'ול, לתושבי חיפה הערבים שלא לעזוב את העיר, לא יוכל לראות בכך הסבר הגיוני או מספק.
דומה שעדותו של ד"ר ראיף זריק, חבר של אמיר מח'ול מזה שנים רבות, שהעיד עדות אופי במשפטו מסכמת את התעלומה הזו היטב: הוא הסביר לביהמ"ש שזה לא אמיר מח'ול שהוא הכיר וכי "האפיזודה הזו... היא משהו מאוד יוצא דופן שאני עוד יקח לי זמן להבין איך ולמה".
כשמכירים את הנרטיבים המקובלים בחברה הישראלית, קל לחזות את ההתפלגות בעניינו של אמיר מח'ול לשני נרטיבים מרכזיים -

1. משמאל - הצגתו של אמיר מח'ול כקדוש מעונה, הנרדף על ידי מדינת ישראל בשל פעילותו להגנת זכויות-האדם של הפלסטינים אזרחי ישראל ותושבי יהודה, שומרון ועזה.
2. מימין - הצגתו של אמיר מח'ול כדוגמא ומופת לכוונותיהם האמיתיות של ערביי ישראל, המשתמשים בשיח הזכויות כמגן וחרב, כשכל כוונתם להביא לנפילתה של מדינת ישראל.

לטעמי, העובדות הידועות הופכות את שני הנרטיבים הללו לשגויים.
אך העובדה ששני אזרחים בולטים בקרב המיעוט הערבי במדינת ישראל הואשמו בריגול לטובת חיזבאללה, ואחד מהם הורשע בכך, בעינה עומדת. ואיתה עומדת העובדה שלמרות שמדובר בדמויות שקל להן לנוע בישראל, אין אלה המועמדים המיטביים לגיוס לאיסוף מודיעין. מה גם שכפי שעולה מגזר-הדין, חלק מהמידע שאמיר מח'ול סיפק נאסף על ידו בדרך שלא חייבה כלל את השימוש בשירותיו. גוגל, אתם יודעים....
הייתכן שחיזבאללה יצר במכוון קשר עם בכירי אזרחי ישראל הערבים מתוך מניעים נסתרים ? הייתכן שמטרת הקשר עם אמיר מח'ול (ועם עזמי בשארה) לא נועדה בעיקרה השגת מידע? הייתכן שמטרתו האמיתית של חיזבאללה היא הרחבת הטריז שבין אזרחי ישראל הערבים לבין מדינת ישראל ?
קונספירציות קל להציע, וקשה להפריך. אבל בדומה לד"ר זריק, גם אני סבור שרב הנסתר על הנגלה בפרשיה הזו, ויידרש עוד זמן להבנתה, ולהבנת המעורבים בה.