משהו לא טוב קורה בעזה

עלייה בהיקף האירועים סביב רצועת עזה מצביעה על כך שמשהו לא טוב קורה שם (רקטות נורו כבר בראשית החודש, אבל בימים האחרונים נראית האצה באירועים - צה"ל תוקף מטרות ב-12/2; ירי רקטות ב-15/2;  ירי רקטות, נ"ט ומטען חבלה ב-17/2; והיום - ירי רקטות לכיוון נתיבות).

האם ההסלמה קשורה במשבר הדלק של עזה ? (שהחל לפני כשבוע בשל החלטת מצרים לסגור את העברת הדלק במינהרות, ושיש הגורסים כי הוא משבר מבויים)

אולי היא קשורה בכלל לקרע בחמאס על רקע דחייתו של החמאס בעזה את הסכם דוחא להקמת ממשלת אחדות פלסטינית ?

אולי זה נסיון להסיט את דעת הקהל המקומית, כדי שהדינמיקה המתפתחת בסוריה לא תגיע ותלחך באישה גם את הממשל השליט בעזה ?

אולי זו בכלל תוצאת תסכול הארגונים השונים המבינים שעסקת שליט לא היתה הישג אסטרטגי עבור הפלסטינים, אחרי הכל, ולאור נסיונות חטיפת-חיילים שאינם עולים יפה והמשך מעצרים של משוחררים מהעסקה (לאור מעורבותם הנטענת בפעילויות), מחפשים דרכים אחרות להזכיר שהם עדיין כאן ?

איך שלא נביט על האירועים האלה, דבר אחד ברור - ככל שההסלמה תמשיך, כך יגברו הסיכויים לפגיעה בחיי-אדם, שם וכאן. בהתחשב בכך שייתכן שגם לממשלת ישראל אינטרס מסויים בהגברת גובה-הלהבות (למטרת הקטנת היקף התהודה של דו"ח המבקר על אסון הכרמל הממשמש ובא לו), אפשר רק לקוות שאם אכן גלגל- ההסלמה נכנס לשלב שקשה יהיה לעצרו, שמתוך העז הזה, אולי בכל זאת ייצא בהמשך קצת טוב - גם בנוגע להורדת גובה הלהבות, גם בנוגע לאפשרות הפלסטינים להגיע לאחדות, ובעיקר בנוגע לאפשרות הישראלים והפלסטינים לנהל דיאלוג פרודוקטיבי. 

על שביתת עובדי הרכבת

שר התחבורה, ישראל כץ, התייחס היום לטענות העובדים של הרכבת הנאבקים בהעברת תחזוקת הקרונות לחברה מחו"ל (זו שמייצרת את הקרונות) תביא לפיטורים באומרו:

"אנחנו לא מפריטים כלום והטענות של העובדים פשוט לא נכונים חד וחלק...להפך, אנחנו נקלוט עוד עובדים כי אנחנו נמצאים בתקופת פיתוח אדירה, ואנחנו לא נפטר אותם אפילו עוד 20 שנה".

קשה להחליט איפה הבעייתיות של הדברים שלו מתחילה ואיפה היא מסתיימת: 

1. יכול להיות שהרכבת תזדקק לעובדים נוספים במערכים אחרים של החברה, אבל לכמה עובדי תחזוקה נוספים היא תזדקק מרגע שמערך התחזוקה יהפוך מיותר בגלל העברת התחזוקה לקבלן חיצוני בדמות בומברדייה ? ומה יהיו תפקידיהם של עובדי התחזוקה הנוכחיים ? ותנאי עבודתם ? 
2. המהלך של העברת מלאכה כלשהיא שארגון בבעלות ציבורית עושה בתוכו החוצה, היא הפרטה. מה אפשר לעשות. אולי זו הפרטה חשובה וחיונית ומועילה. אבל זו עדיין הפרטה. מלאכת התחזוקה שנעשית כיום על ידי עובדי רכבת ישראל תעשה בעתיד על ידי עובדי חברה פרטית. לא יפה לשקר. 
3. אבל זה לא הדבר הכי גרוע כאן. נקודה אחת שכל מומחי הכלכלה מסכימים עליה היא שהתועלת העיקרית בהשקעות של תאגידים זרים במדינה לא מגיעה מהכסף שהם מביאים איתם, אלא מהידע. התהליך שבו עובדים מקומיים רוכשים שליטה בטכנולוגיות, מומחיות ויכולת ביצוע שלא היו להם קודם, והדרך שבה הידע הזה עובר אט-אט לעובדים אחרים שבאים איתם במגע, במקום בעבודה הספציפי ואלה שסביבו, הם הסיבה העיקרית לכך שמאוד כדאי למדינה לפתות תאגידי-ענק להביא את עסקיהם אליה. כשיודעים את זה, אין דרך אחרת אלא להתבונן במהלך של העברת מלאכת התחזוקה מידי עובדי הרכבת לידי קבלן חיצוני מחו"ל ולראות אותו כאיוולת ניהולית מהמדרגה הראשונה. בטווח הקצר זה כנראה יאפשר לרכבת להציג התייעלות כלכלית. בטווח הארוך, זה פוגע בכלכלה של מדינת ישראל. 

מירוץ תלת ראשי בקדימה

אבי דיכטר הודיע אמש שגם הוא מתמודד על ראשות תנועת קדימה, אל מול ציפי לבני ושאול מופז.
כמקובל בהתמודדויות מהסוג הזה, דיכטר תקף חזיתית את ציפי לבני: "בשלוש השנים האחרונות קדימה הידרדרה לשפל שאיני מצליח להבין איך הרשינו לעצמנו להידרדר כל כך נמוך אחרי תקופה כל כך פורחת בזמן כל כך קצר. היינו הסיעה הגדולה בכנסת והרכבנו את הממשלה, והיום אנחנו עדיין הסיעה הגדולה והצלחנו להתדרדר. כשבוחנים את הסיבות, ראש המפלגה נושאת באחריות של תשעה קבין של הצלחה וכישלון".

דיכטר אף אותת לראש-הממשלה ולחבריו לסיעה בהבטיחו כי אם ייבחר "יפתח במשא ומתן קואליציוני מואץ עם ראש הממשלה כדי לבחון באיזו דרך קדימה מסוגלת להשפיע", ובכך בידל עצמו הן מלבני והן ממופז.

היה ודיכטר יפתיע וינצח, הרי שאם הערכותיי נכונות ונתניהו מתכוון ללכת לבחירות במהלך 2012, קשה להאמין שהוא יתפתה לצרף את קדימה לממשלתו על חשבון אחת השותפות האחרות לקואליציה. מצד שני, האפשרות להעביר תקציב לא פופולרי בעזרת רוב הכנסת, ולנצל את מלוא תקופת הכהונה האפשרית עם קואליציה יציבה, בוודאי תקרוץ לראש-הממשלה.

ההבטחה של ישיבה בקואליציה בוודאי תפתה חברות וחברים בקדימה, שהסקרים הנוכחיים אינם מבטיחים לרובם סיכוי להמשך כהונה בכנסת הבאה.

מה שמותיר רק שאלה אחת: את מי יעדיפו מצביעי קדימה -

• את ציפי לבני שהעדיפה את יושרתה האישית על פני ישיבה בקואליציה אבל בכך הפגינה מיומנות פוליטית מוגבלת ביותר (בתור מנהיגת המפלגה הגדולה בכנסת), ושזכייתה כנראה תבטיח את פיצול התנועה עם עזיבתו בטריקת-דלת של שאול מופז (ואולי של אחרים שינסו לשוב אל הליכוד או למצוא בית חם אחר); 
• את שאול מופז, שהתקשה לקבל את בחירתם בפריימריז הקודמים, שזכייתו כנראה תבטיח את הפרישה מהחיים הפוליטיים של ציפי לבני (ואולי את עזיבתם של אחרים לבתים פוליטיים אחרים), אבל שככל הנראה לא יוביל את קדימה להישגים משמעותיים, בהתחשב בעברו הליכודי. 
• את אבי דיכטר, היחיד שיכול להציג עצמו כפנים חדשות, אבל שפעולתו הפוליטית הראשונה כמי שמגדיר עצמו כמנהיג, היתה להפחית את ההבדלים בין קדימה לליכוד במידה כזו שכל מצביע יצטרך לשקול האם יש טעם לתמוך בתנועה בבחירות. 

עם זאת, צריך לזכור סיבה חשובה שיש לחברי קדימה להצביע לדיכטר - זכייתו היא אולי התרחיש היחיד שיאפשר לקדימה להישאר מאוחדת ביום שאחרי הפריימריז. 

Are they really talking now ?

Anyone following my blog knows that I've advocated international involvement in Syria for quite some time now. I've even been a little over optimistic regarding the Arab League's views, as the league began setting sanctions.

Now, at last, it appears that the Arab League has finally crossed the Rubicon and has seriously called for:

• the establishment of a joint peacekeeping mission with the United Nations;
• the provision of political and financial support to the Syrian opposition
• the breaking off of ties with Damascus.

Although the Stance of the holders-of-the-UN-Veto-power, China and Russia, is still sitting-on-the-fence-like,
there are first indications that Russia is reconsidering its position (most probably due to the realization that protecting the ongoing relations with the current regime is proving too costly in regards to the public opinion of the greater Sunni world). As the Turkish position is becoming more and more aggressive and as the world hears more about the everyday perils Syrian citizens are exposed to, I tend to be more optimistic (unlike other commentators) and think that it might just be that the wheels have actually started to turn.

May it be so, and may the freedom fighting citizens of Syria receive, at last, the support they deserve from humanity, all around this globe.

לא ידעתי עד כמה הסבל במגזר נורא

"לא ידעתי עד כמה הסבל במגזר נורא", אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בדיון בוועדת החקירה הפרלמנטרית בכנסת בנוגע לקליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי, שהתכנסה לדיון בנושא "טרור אזרחי בחברה הערבית".

על פי הדיון, החיים של בני המגזר הם "חיים בלתי נסבלים מבחינת פשיעה, רצח, רצח נשים, ביזה, הטרדות, שוד. למעלה מ-40 אחוז חוששים שיפגעו בהם". ראש הממשלה תיאר זאת במילים "זה מערב פרוע, צפון פרוע, דרום פרוע. אנחנו מחויבים לפעול".

השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ' הוסיף והסביר כי "אי נהיגה נכונה גורמת לכך שכ-45 אחוז מההרוגים הם מהמגזר הערבי. לכן אני אומר - יש ארגוני פשיעה, תאונות דרכים, יש פה בעיה שצריך להתמודד איתה".
ומאחר והוא מודע לגמרי לכך שהציבור רואה במשרדו האחראי העיקרי בשתי הסוגיות - פשע ובטיחות בדרכים - הוא מיהר להוסיף  כי הבעיה אינה "רק לפתחה של משטרת ישראל. היא בעיה בינמשרדית, גם של חינוך, תרבות, תשתיות. צריך פעולה רב משרדית כי בני נוער שאין להם מה לעשות הולכים לפשע, לסמים או לכל מקום אחר".

יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין הזכיר את העובדה הקשה והמרה המעידה על אפליה באכיפה: "בעוד היקף האלימות ומקרי הרצח במגזר היהודי יורד, במגזר הערבי היקף הפשיעה רק עולה. רוב הנשים שמאבדות את חייהם, ילדים שמאבדים את אמם - רובם לדאבוננו מהמגזר הערבי. ילדים מגיעים לבית הספר ובמקום סנדוויץ' בתיק יש להם נשק".

המפכ"ל דנינו הודה והאשים בו-זמנית:"אנחנו בבעיה גדולה מאוד, וזו לא בהכרח בעיה של אכיפה. אם לא יהיה שיטור מבוסס קהילה, אם הקהילה לא תירתם, זה לא יספיק".

אמנם כבר כתבתי כאן בבלוג הזה בעצמי "אל למופלה לרעה להסתפק בדרישה שהמדינה תעשה בשבילו; עליו לדרוש מעצמו לעשות עבור עצמו", אבל העובדה שהקהילה צריכה להרתם אין בה כדי לנקות את המדינה מאחריותה.

בטנגו של המדינה עם המיעוט הערבי, המדינה צריכה לפעול ללא קשר לשאלת פעולת האזרחים (שצריכה לבוא) והצעד הראשון צריך להיות שוויון בשירותים הניתנים על ידי המדינה. והשירות הראשון בו צריך להיות שוויון הוא באכיפת חוקי המדינה, שהיא על פי המחשבה התאורטית-פוליטית-כלכלית המודרנית תנאי ראשוני לשגשוג כלכלי.

ויפה שעה אחת קודם.

על שביתות, עובדי-קבלן ועובדי-שירותים

השביתה הכללית הבוקר, יהיו המניעים לתזמונה אשר יהיו, היא מהלך חשוב מאוד לדמותה של החברה הישראלית. כבר עסקתי בסוגיית עובדי-הקבלן בבלוג הזה בכמה הזדמנויות, ואחזור על הנקודות העיקריות:

• עצם צורת ההעסקה של עובדי קבלן לא מועילה לחברה: הנימוקים להעסקת עובדים כעובדי קבלן/עובדי שירותים הם הורדת תקורה ניהולית (לא צריך להתעסק בניהול ופיקוח); עלות נמוכה (אפשר לשלם פחות) וגמישות ניהולית (אפשר לפטר בקלות). אותם נימוקים אפשר להעלות לטובת העסקת ילדים בני 10. ושתי הסוגיות: עבודת ילדים והעסקת עובדי-קבלן לטווח ארוך, הן סוגיות של תועלת לפירמות לעומת תועלת לחברה. לתאגידים זה אולי כדאי (וגם זה לא ברור תמיד - קחו לדוגמא את דיזנגוף סנטר. שם עשו את זה והתפוקות עלו (חסכו שעות עבודה בנקיון ושיפרו תהליכי-עבודה)). מה שברור לגמרי: לנו כחברה זה רק מזיק. 
• עובדי קבלן הם אנשים מוחלשים. דוגמא לאן זה יכול להגיע ראינו בסרט זהב לבן ועבודה שחורה על פערי המעמדות במפעלי ים המלח. ההחלשה הזו לא ראויה מוסרית בחברה שאמורה להתייחס לכל הפרטים בה כבני-אדם שווים. אף אחד לא מבטיח לנו שיום אחד לא נמצא עצמנו בתפקיד הלא-נעים הזה, של עובד הקבלן. אם כבר, להיפך - תנו לממשלה ולתאגידים לעשות בנו כרצונם, ובעוד כמה שנים כולנו נהיה עובדי-קבלן. 
• עובדי קבלן הם היתומים של המאבקים. ברוב המאבקים החברתיים, עובדי הקבלן נשארים בצד. הם רק נפגעים מהם. במהלך השביתה הם לא מקבלים שכר., ואחריה הם לא נהנים מהישגי המאבק. לכן המאבק הזה שמתמקד בהם ורק בהם - הוא כל-כך חשוב. 

קל להבין על מה המאבק כשרואים את עמדת הממשלה, נוכח הסכם ההסתדרות עם המעסיקים במגזר הפרטי שאולי הושג אמש: הממשלה מוכנה לאמץ סעיפים העוסקים בהשוואת תנאי-התעסוקה, אבל לא את הסעיפים העוסקים בקליטת העובדים אצל המעסיק.כלומר, אם מה שמספרים לנו נכון, המעסיקים הפרטיים מוכנים לקלוט עובדי-קבלן/שירותים כעובדים מן המניין, אבל הממשלה - המעסיק הציבורי הגדול במשק, וזו שיש לה אחריות מיוחדת כלפי העובדים האלה בהיותם אזרחיה, אינה מוכנה לעשות זאת. היא טוענת שבכל העולם עושים ככה, ומתעלמת מכך שישראל עושה את זה יותר מכולם. 

הגיע הזמן לשים לזה סוף. גם עובדי-קבלן הם בני-אדם. כמוני וכמוך. 

רוצה לדבר אבל חושש להקשיב ?

יאיר לפיד העלה וידאו ליו-טיוב. מין דו"ח מצב ראשון למתנדביו. קשה לי להחליט אם העובדה ששמעתי על הוידאו הזה במקרה הודות לפלוג (בלוג פוליטי ראוי ביותר) מעידה יותר על מצבו התקשורתי הנוכחי של לפיד או על מצבי שלי.

מה שברור לגבי הוידאו הזה הם שני דברים פשוטים: :

1. יאיר לפיד בחר להשתמש באינטרנט כפלטפורמת הבחירות שלו הראשונית שלו. אולי כלקח מגיוס המשאבים המוצלח להפליא של אובמה. אולי כלקח מהדרך שבה האינטרנט סייעה לרוח המהפכנית שבאה למזרח התיכון. אולי בגלל שזו דרכו שלו. זה מהלך מעניין ומרתק ויהיה כיף לעקוב אחרי הנסיון החדשני הזה. 
2. יאיר לפיד עוד לא הפנים לגמרי את המשמעות של התהליך/שינוי/מצב-קיומי המכונה ווב 2. הוא בחר לא לאפשר לגולשים לתת פידבק לוידאו. לא בlike/dislike ולא בתגובות. אפשר להבין שהוא (ויועציו) חושש(ים) מפידבקים שליליים מהסוג הנלווה לסרטון האגרוף המסתובב לו ביוטיוב, אבל מי שרוצה להשתמש באינטרנט כפלטפורמה חייב לתת למרכיבים העיקריים שלה - הגולשים - את הכבוד המגיע להם. הדיאלוג של תגובות וlike/dislike הוא הכרחי כדי לייצר מאסה של קהל. כל זמן שאלה ינוטרלו, הרושם העיקרי שיווצר הוא של חשש שמביא לסתימת-פיות, וחבל.