6.12.2011

ההתמודדות עם האפליה מחייבת שינוי תפישה

לא צריך להיות האגודה לזכויות האזרח או ראש-ממשלה כדי לדעת שערביי ישראל מופלים לרעה. זו מציאות ידועה.

אבל האפליה של המיעוט מחוזקת על ידי גישת המיעוט. כך למשל תוקפים חברי כנסת ערביים את מסקנות ועדת טרכטנברג שנועדו לסייע לתעסוקת נשים במגזר הערבי למרות שברור שנשים ערביות רק ייהנו ממצב שבו יעמדו לרשותם מעונות יום ותהיה להם נגישות למקומות עבודה קרובים יותר.  כך למשל קריאתו של ארגון זכויות אדם לממשלה לסייע יותר לאנשים עם מוגבלות בחברה הערבית אינה מתמודדת עם העובדה שהצעד האפקטיבי ביותר לשיפור מעמדם של אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית יהיה שינוי הגישה המפלה כלפיהם בתוך החברה הערבית, והתפישה של המוגבל כזר-אחר (alien) היא-היא העומדת בבסיס מצוקתם של אנשים עם מוגבלות, יהודים כערבים.

אסור להתעלם מאחריות הממשלה לנהל מדיניות מקדמת שוויון ואכיפה כנגד אפליה, אסור להתעלם מאחריות המעסיקים והחזקים בחברה לסייע לחלשים, אבל אסור גם להתעלם מאחריותם של המופלים לרעה ליזום ולפעול, וזו לא רק דעתי שלי.  
קמפיינים מהסוג של המאבק כנגד נישואי קטינות במגזר הערבי הם דוגמא לסוג הצעדים הנדרשים, כדי שכל בני-האדם הסובלים מאפליה בחברה הערבית יוכלו לזכות לשוויון המגיע להם. ביקורת עצמית, איתור המהלכים המסייעים לאפליה החיצונית להנצחת המציאות, התנערות מהאדישות, יוזמה והתנסות, ובכל מקרה - לא לקבל את המצב הקיים ככורח-המציאות.

בפראפרזה על דבריו של ג'ון פיצג'רלד קנדי, אל למופלה לרעה להסתפק בדרישה שהמדינה תעשה בשבילו; עליו לדרוש מעצמו לעשות עבור עצמו.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה