לפני 50 שנה: 20 הימים שקדמו למלחמת ששת הימים

כאן, תאגיד השידור החדש, תורם את תרומתו לתפישה ההיסטורית הישראלית עם הסרט "האיש שניסה למנוע מלחמה", ועוזר לתקן הרבה מן המעוות בהיסטוריוסופיה הישראלית. יש כאלה שעושים את העבודה השחורה ויש כאלה שמקבלים את הקרדיט. לשם שינוי, לוי אשכול, ראש הממשלה הטוב בהיסטוריה של מדינת-ישראל, מקבל סוף סוף קרדיט שנמנע ממנו שנים רבות, רבות מדי....

שורשיה של מלחמת ששת-הימים סבוכים והפרספקטיבה ההיסטורית הכרוכה בתיאורם היא כמובן עניין של מיקום הסוקר. סביר להניח שבעוד 200-300 שנה, היא תיסקר יחד עם מלחמת העצמאות שלנו. אבל בדור שלנו, המבט ממוקד הרבה יותר, "האיש שניסה למנוע מלחמה" הוא גישה נכונה ומעניינת להציג לפני הציבור הישראלי את 20 הימים שקדמו למלחמה, החל מה-15 במאי 1967, היום שבו החלה תקופת ההמתנה שקדמה למלחמה.

לקריאה נוספת

• החשיבות הסמלית והמעשית של דרישת מצרים לפינוי כוחות האו"ם וקבלתה (בניגוד ל-1960)
• הנאום המגומגם
• מבצע מוקד - הזירה האווירית במלחמת ששת הימים
• החזית הסורית במלחמת ששת הימים
• החזית המצרית במלחמת ששת הימים
• החזית הירדנית במלחמת ששת הימים
• הזירה הימית במלחמת ששת הימים
• תקרית ליברטי
• תצלום הצנחנים בכותל המערבי
• ישראל במלחמת ששת הימים
• דובר צה"ל: מלחמת ששת הימים בטוויטר
• שיקום הצבא המצרי לאחר מלחמת ששת-הימים (כבר בדצמבר 1967, חצי שנה לאחר המלחמה, שב חיל האוויר המצרי לגודלו ערב המלחמה). 
• מי רצה במלחמת ששת הימים ? 
• ללמוד על מלחמה שעדיין לא הסתיימה

ולקצרי הרוח, 2 תקצירים: 

על מלחמת ששת הימים ב-30 שניות:

סיבת-הסיבות לתקופת ההמתנה, בפיסקה אחת מדבריו של ראש הממשלה לוי אשכול לאלופי צה"ל: 

"נניח ששברנו היום את כוחו של האויב, הרי מחר צריך להתחיל מחדש לבנות את כוחנו... גם אם נתחיל לבנות בעצמנו מטוסים - מנועים הרי לא נוכל לבנות מהר כל כך בכוחנו אנו. ואז, אם בכל עשר שנים נצטרך להילחם, יהיה עלינו לחשוב אם יש לנו בן ברית שיעזור לנו, או שהיום מדברים עם בן הברית ומחר אומרים לו: מצפצפים אנו עליך. לכן שאלתי את הרמטכ"ל אם יש הבדל בין (דחייה של) שבועיים או שלושה-ארבעה שבועות"

העולם מתחיל להגיב לואקום

קשה לי להאמין, אבל אני עדיין מוצא עצמי משוחח עם אנשים כאן בישראל הסבורים שדונאלד טראמפ יהיה נשיא אקטיבי ומעורב בעולם. הטענה העקבית שלי - שמדובר בנשיא בדלן הצפוי להפעיל כוח בינלאומי רק במקומות בהם הפער בין העוצמה האמריקאית לבין מדינת-היעד הוא גדול מספיק עבורו - לא נופלת על אוזניים קשובות במיוחד. 

אבל במקומות אחרים אנשים סבורים כמוני ומעידים - בהתנהגותם או בשאלותיהם - על כך: 

כך למשל, אל הואקום הפיננסי שהותיר טראמפ בנוגע להסכם פאריס, נכנס יריב פוליטי מארה"ב, מיליונר אחר, בדמות הדמוקרט מייקל בלומברג. 

כך למשל, בנות הברית של ארה"ב באיזור אסיה מתחילות להביט סביב ולהתכונן למציאות החדשה, בה הכוח הצבאי הגדול ביותר הוא סין, ולא ארה"ב. 

כך למשל, נשיא צרפת, עמנואל מקרון, נטל לעצמו תפקיד גדול הרבה יותר מכפי שמישהו צפה בעקבות פרישת ארה"ב מהסכם פאריס, ופנה ישירות אל הציבור האמריקאי, מעל ראשו של טראמפ:

כל אלה מזהים את הואקום שנוצר בגלל הבדלנות האמריקאית החדשה, ומתחילים להגיב אליו. 

convfefe - not as funny as it seems

It all started with a bizzarre twit by the Real Donald Trump, a.k.a the president of the United States of America:

A surge of funny internet memes followed. Among the best were:
The Toy story reference -

The Nuclear Weapons launch code joke:

The Obama related hack -

Even the queen of England got involved -

And the expected Star Wars reference -

As well as some true forms of art, which are worth clicking and checking at source -

• One that related intentional confusion to Trump
• One that stresses the serious side of the meaningless twit
• and One that deals with the psycological reasons for this convfefe surge of interpretations 

But fun aside, How long will covfefe stay with us ?
the hashtag surely will be relevant for a few more days.
But what about the incident ? and its meanings?  and its historical significance ?

Trump has already deleted it from his twitter. Then, instead, added a following twit:

Afterwards, his spokesperson, Sean Spicer claimed that Convfefe is an inside joke that "a small group of people" understand. 

So, we are left with a cryptic message and the repeating notion that the president of the United States of America does not think he owes it to the American public to be completely straightforward. Even if his conduct is less than comprehensible.

It is safe to assume it shall linger as another of those moments of the trump administration
that in any other time would have been seriously treated, but in this day and age,
are just joined to the pile of accumulating information that is moving the general description of this regime from peculiar to bothersome

But these bothersome moments are not as bothering as the real things, that happen behind the smoke cloud of convfefe-like vents. Such is the attempt to break the senate majority rule.

This democratic balance machinery is crucial for the ongoing maintenance of a majority consensus. Trump's inability to reach such a consensus, despite his alleged abilities as a negotiator, is a real warning bell for this administration.

Don't know about the 51 majority initiaitive ?

"Current Senate rules mandate that 60 senators -- three-fifths of the 100-member Senate -- must agree in order to end debate and move forward to a vote on a measure or piece of legislation -- a process known as invoking cloture. The Senate, however, has invoked the so-called "nuclear option" in the past to get certain nominations -- most recently of note Supreme Court nominee Neil Gorsuch -- through the Senate by a simple majority vote, but there is currently no method for doing so with legislation."

Trump wants to change that.
And that is bad news for America.

But when America deals with confefe, instead of the 51 majority initiative, that is very bad news for the democracy of this country, and for any other democracy in the world, seeing how an ancient bearer of the least worst of all forms of government, is slowly bringing down her banner.

מדיניות החוץ של טראמפ

רבים רבים מתלהבים מביקורו של דונאלד טראמפ בישראל. בכלל, יש הטוענים שמדיניות החוץ של טראמפ עובדת הרבה יותר טוב ממדיניות הפנים - דוגמת המקרה של צפון קוריאה.

הזמן עוד ילמד אותנו אם זה אכן המצב. מי יידע להתנבא האם צפון קוריאה תתמיד בהצלחתה להלך בין הטיפות ולהינות מתמיכה מסוייגת אך עזה מספיק מצד סין  כדי לשמר את יציבות המשטר? 

הזמן כבר לימד אותנו שדונאלד טראמפ מפגין חוסר סבלנות וקוצר רוח מטריד למדי בכל הנוגע להתנהלותו - ביחסי הפנים וביחסי החוץ שלו.

יש הסבורים שהתגובות המיידיות המאפיינות את האיש מאותתות שמצב הדברים השתנה. 

אותן סברות מתעלמות מעובדה אחת קטנה - 

הצד השני לתגובות האלה מבין ומזהה את האמת העצובה המסתתרת מאחורי העוצמה הלכאורית....

החולשה האמיתית של טראמפ היתה ונשארה בשאלה האם הוא מסוגל להתגייס בצורה מלאה מאחורי ענין כלשהוא ולהתחייב להשקיע בו את כל מה שיידרש עד גמר.

בשאר אסאד, קים יונג איל, ולדימיר פוטין ורבים רבים אחרים על פני הגלובוס הזה מתכוונים להיות בסביבה גם בעוד 8 שנים. עם פרספקטיבה ארוכת שנים הם יודעים שצריך לבחון לא רק את הרמת הקול ולא רק את הפגנת השרירים - אלא גם את המאמץ בפועל.

בפועל, נכון לעכשיו, המדינה היחידה שצריכה להיות מוטרדת מההתנהלות הפזיזה והלא מחושבת של דונאלד טראמפ היא מדינת ישראל.

למה?

מאחר וההנהגה שלנו - בניגוד להנהגות מאריכות הראות שהוזכרו לעיל - נוטה להילחץ ממשברים לטווח קצר ולעתים נדמה שאין לה את אורך הרוח המתבקש להתמודדות עם צד הנוטה למחוות כוחניות מסוגו של טראמפ.

זה דבר אחד לעמוד מנגד נוכח יריב ג'נטלמני כמו ברק אובמה. נתניהו הצליח בגדול, במקום שבו כל מנהיג ישראלי אחר היה מצליח לא פחות. אבל האם בנימין נתניהו ישכיל להתמודד עם כיווץ שפתיו של דונאלד טראמפ כשזה ידרוש ממנו לספק לו הסכם שלום עם הפלסטינים על פי תנאיו של נשיא ארה"ב ?

האם נתניהו יידע שלא להיבהל מהאיומים שטראמפ צפוי להטיח ? דוגמת החלפת צדדים בסכסוך הזה ? ניתוק מוחלט מהאיזור? 

כבר היום קל לחזות שככל שהישגיו של ממשל ארה"ב במדיניות החוץ יילכו ויתגלו כמוגבלים עד כאב, יילך ויתקרב המוקד של המדיניות הזו אל ירושלים.

יומנו אנו, הישראלים, כמוקד העניין של טראמפ הולך וקרב. אולי יידרשו כמה חודשים. אולי אפילו שנה. 

אבל ככל שחוסר יכולתו להציג הישגים בנושאי-פנים תלך ותתברר, ככל שיילך ויסתבך סביב התנהלותו בנוגע לחקירות המקורבים אליו, כך הוא צפוי לנסות ולהסיח את הדעת בשלל דרכים, ובהן עם התהליך הזה. 

לכן צריכים כל אזרחי ישראל לחשוש - לחשוש מאוד - משאלת הצד שלנו. 

עד כמה חזק כוח העמידה של ההנהגה שלנו? 

לקראת יום העצמאות: השאלה הבסיסית היא אם עדיין יש על פני האדמה מטורף שטוף שנאה כלפי העם היהודי, שרוצה להשמיד אותנו

שר הביטחון של ישראל, אביגדור ליברמן, בראיון לוואלה!, ערב יום העצמאות, דיבר כשהוא מנסה ליצור רושם שהוא עדיין קשוח ונחוש כבעבר. ובין היתר הוא בחר לומר: 

 "השאלה הבסיסית היא אם עדיין יש על פני האדמה מטורף שטוף שנאה כלפי העם היהודי, שרוצה להשמיד אותנו. התשובה היא כן. ראינו את המצעד במרכז טהרן עם אותו טיל עם כיתוב בעברית 'למחוק את ישראל מעל פני האדמה', לא ראיתי שום מחאה מצד הקהילה הבינלאומית, ולכן הערובה היחידה לזה שהמחזות האלו לא יחזרו על עצמם היא צה"ל חזק, עוצמתי ונחוש, כור ההיתוך של החברה הישראלית והקונצנזוס הרחב ביותר בחברה הישראלית".

יש משהו מוזר בבחירה של השר לדבר על טהרן. 

מי שמחפש מטורפים שטופי שנאה כלפי יהודים ו/או ישראלים לא צריך ללכת לאיראן בשביל למצוא אותם. מספיק להיזכר באירועי השבוע האחרון בארץ הקודש: 

• בפיגוע האחרון בתל-אביב 
• או זה, הקטלני, שלפניו, בו נהרגה חנה בלדון ז"ל 
• או בנסיון פיגוע שנכשל לפני 3 ימים 
• או בכל נסיונות הפיגועים שבכלל לא מגיעים לכותרות העיתונים או מהדורות החדשות. 

אז למה שר הביטחון מדבר דווקא על איראן ? 

חשוב לדון באמירה הזו של שר הביטחון שלנו לא רק בגלל שברור שיש כאן עוד נסיון להסיט את הדיון מהאינתיפאדה השלישית הממשיכה לרחוש כאן. הסטת הדיון מהאיום הקונקרטי הברור, המוגדר והמיידי לאיום המופשט והמרוחק היא המסורת שייסד בנימין נתניהו, האיש שבמסגרת כהונתו פרצה האינתיפאדה הזו עוד ב2013. אחרי הכל, כולנו יודעים שממשלת ישראל לא הצליחה לדכא את האינתיפאדה הזו. למה אנחנו לא מדברים על זה? בזכות התקשורת הישראלית האימפוטנטית במיוחד ושליחי הציבור שלנו, שגם הם, איך נאמר בעדינות, לא משהו בייצוג האינטרסים האמיתיים שלנו. 

חשוב לדון באמירה הזו, כי היא משקפת בעיה ישראלית הרבה יותר גדולה. כל מי שמנסה לרכוש בקיאות בשיח ציטוטי ההשמדה של בכירים איראניים מגלה במהירות שיש להם, לאיראנים האלה, נטייה מוזרה להתנסח במורכבות הרבה יותר גדולה מהתקשורת הישראלית. כל מי שלא מכיר את העניין מוזמן לעיין בקישורים הבאים - 

• הערך בויקיפדיה על ציטוטי אחמדינג'אד בנוגע לישראל
• מאמר בוושינגטון פוסט שמתחקה אחרי השאלה היסודית: האם אחמדינג'אד אמר שישראל צריכה להימחק מעל המפה ? (רמז: לא, הוא אמר משהו מעט מורכב יותר) 
• מסמך של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה (שימו לב: PDF)  אשר בא לשכנע בנוגע לכוונותיה האלימינציסטיות של הנהגת איראן וקורה לו, איך נאמר, משהו שמזכיר לא במעט את מה שקרה לבלעם בהקשר אחר 
• סרטון יוטיוב שבו מתועד אחמדינג'אד מדבר . התרגום לאנגלית, כרגיל, לא מנסה לדייק. 
• אפילו מתנגד עיקש לפרשנויות הרואות מורכבות בדברי אחמדינג'אד ואחרים מודה: אחמדינג'אד מעולם לא איים מפורשות במלחמה נגד ישראל ("Still, it is true that he has never specifically threatened war against Israel.")

למקרה שזה לא היה ברור מספיק, ככה זה נראה בתקשורת הישראלית: נשיא איראן: "למחוק את ישראל מהמפה". 

לעומת זאת, ככה זה נראה בעיניים של מי שמבקש לייצג את העמדה האיראנית:

Israel: “Wiped off The Map”: The Rumor of the Century, Fabricated by the US Media
'למחוק את ישראל מהמפה' : שמועת המאה, זיוף של התקשורת האמריקאית 

האם זה אומר שיש לאיראנים כוונות טובות כלפי ישראל ? בוודאי שלא.
העמדות האיראניות בנוגע לעתידה של ישראל ברורות:
בניסוחים העדינים ביותר, הנהגת איראן הביעה עמדה עקבית שיש לאפשר חזרה של כל פליטי  פלסטין לדורותיהם, ואז לקיים משאל עם בקרב כל האוכלוסיה בין הנהר לים איזו מדינה צריכה להתקיים כאן.
האם יש למישהו ספק שבעקבות משאל-עם כזה יבוא הקץ למדינת ישראל כמדינת העם היהודי? 

יתרה מכך, ברור לגמרי שיש בקרב הקיצוניים בהנהגה האיראנית (אלה המכונים hardliners בלע"ז) דעות אנטישמיות ברורות, וחלקם מאמצים בשמחה את הפרשנות הקיצונית של מחיקת ישראל מהמפה, אותה פרשנות אותה מאמצים בישראל כאילו היא מייצגת את כל מנהיגי איראן, מתונים כקיצוניים יחד.

אבל הכריכה הזו יחד, של מתונים וקיצוניים, מטשטשת את מורכבות התמונה האיראנית. דווקא רפסנג'אני, לכאורה מתון איראני ידוע, מאבות תוכנית הגרעין האיראנית, ביטא את הדברים בצורה המדוייקת ביותר (מצוטט בעמ' 13 למסמך המרכז הירושלמי שהוזכר קודם):

"If one day, a very important day of course, the Islamic world will also be equipped with the weapons available to Israel now, the imperialist strategy will reach an impasse, because the employment of even one atomic bomb inside israel will wipe it off the face of the earth, but would only do damage to the Islamic world"

ובעברית:

"אם יום אחד, יום חשוב מאוד כמובן, גם העולם האיסלאמי יצוייד עם הנשקים הזמינים לישראל כיום, האסטרטגיה האימפריאליסטית תגיע למבוי סתום, מאחר והפעלת אפילו פצצה אטומית אחת בתוך ישראל תמחק אותה מעל פני כדור הארץ, אבל תביא רק נזק לעולם האיסלאמי". 

במסמך המרכז הירושלמי בחרו לשים דגש על הפסוקית: "הפעלת אפילו פצצה אטומית אחת בתוך ישראל תמחק אותה מעל פני כדור הארץ". 

המצודדים בפרשנות איראן המתונה בוודאי יבחרו לשים דגש על הפסוקית "אבל תביא רק נזק לעולם האיסלאמי". 

אבל כל אדם בר-דעת החותר להבין את המורכבות האיראנית המשתקפת כאן, יבין שחייבים לקרוא אותן יחד.
המבוי הסתום עליו מדבר רפסנג'אני הוא הדדי. 

impasse במובן של תיקו.
חתירת העולם האיסלאמי לנשק גרעיני נועדה להביא אותו לשוויון.

כלומר - זה לא מאוד שונה מהדרך של ישראל. זוכרים? אנחנו מחזיקים בדוקטרינה האומרת כי "ישראל לא תהיה המדינה הראשונה שתכניס נשק גרעיני למזרח התיכון, אולם גם לא תהיה השנייה לעשות זאת". דוקטרינה שעיקרה הרתעה ושימור סטטוס-קוו. לא הכרעה. 

האומנם שר הביטחון של ישראל איננו מודע כלל למורכבות הזו של איראן? האם אין לו כל מודעות לאפשרות שהאינטרס הבטחוני הישראלי לגבי איראן והגרעין הוא אחר מכפי זה שמוכרים לנו כאן בישראל ? האומנם דווקא הוא, מבקר ידוע של נתניהו בשלל נושאים, איננו מסוגל לנסות להתחבר לאחת הפרספקטיבות המעניקות מבט מפוכח יותר על הדרך הכושלת בה טיפל בנימין נתניהו - וטיפלה ישראל בהנהגתו - בתוכנית הגרעין של איראן ? 

סביר להניח שליברמן, בדומה לנתניהו, יודע את כל זה.
ובכל זאת - בדומה לנתניהו, הוא ממשיך לטפח תודעה של איום קיומי בקרב העם היושב בציון. 

למה הם עושים את זה? 

לקריאה נוספת

• גרעינים של שואה
• האתגר הגדול ביותר לחיינו כעת הוא לא לשכוח את החיים עצמם ולזכור (ולא לשכוח) את התחמשות איראן בנשק גרעיני

אני בסופו של דבר לוחם, לא באתי להיות שוטר

על שלושה לוחמי גדוד 50 בנח"ל שהואשמו בתחילה בהתעללות חמורה בעציר גזר לבסוף ביה"ד הצבאי עונש מאסר קל בגין "חריגה מסמכות". על פי העובדות - התעללות היתה? היתה. 

הודאה בהתעללות - לא היתה. 

והבעיה האמיתית? כלל לא היתה הבנה שזה מה שקרה שם. 

חייל שנחקר הסביר " לפי דעתי בשטח עדיף לסגת מהערכים שלך מאשר שחבר יקבל סכין בגב, אבן בראש וכל מה שיכול לפגוע בו...כל עוד אתה דבק במטרה, שהפלסטיני לא יפגע במישהו בזמן שהוא מתפרע, אז המטרה מקדשת כל אמצעי."

אבל אותו חייל גם אמר משהו מאוד בסיסי: " אני בסופו של דבר לוחם, לא באתי להיות שוטר". 

וזאת היתה ונשארה הבעיה האמיתית של החברה הישראלית בהתמודדותה עם בעיות הביטחון ביהודה ושומרון. במקום להכריע סוף סוף (אחרי 40 שנה!) בשאלת יחסיה של מדינת ישראל עם השטחים אותם כבשה/שחררה ב-1967, היא ממשיכה לשבת על הגדר. 

את המחיר משלמים טובי בנינו - שעוברים שינוי אותו יעבור כל אדם שבא להיות לוחם ומצא עצמו עוסק בשיטור של חברה אזרחית המתנגדת למצבה. 

ועם השינוי הזה הם חוזרים אל בינינו, וכך כולנו - כל הישראלים - הולכים ומשתנים. 

כולנו - ימנים כשמאלנים - מוכנים להילחם על קיומנו כאן. 

אבל האומנם הקמנו את מדינת ישראל כדי שכולנו נחיה כאן כשוטרים בעל כורחנו ? 

ואם כולנו נסוגים מערכינו - מה יישאר מהמדינה שהקמנו כאן ? 

מתכנסים לקראת נפילה?

המערכת הפוליטית הישראלית כמרקחה. הולכים ומצטברים סימנים לכך שאנחנו בתקופה של שינוי ממשמש ובא. 

מהבולטים שבין הסימנים:

• חזרתו של סער
• העצמאות המחשבתית-מדינית שפיתח לאחרונה ישראל כץ 
• ההיסטריה שהפגין ביבי סביב התאגיד 

כולם מצטרפים יחד לכדי אמירה אחת פשוטה וחדה: כולם, כולל ביבי עצמו, חושבים שביבי בדרכו החוצה מהפוליטיקה. 

למה הם חושבים כך ? קשה שלא להתרשם מהצטברות הפרסומים בפרשת נתניהו-מוזס. כמויות העשן אומרות דרשני. 

ובכל זאת, אין להסיק מכאן שהנפילה הממשמשת ובאה של ביבי תתרחש כבר מחר בבוקר. 

לו"ז פוליטי של נפילה כזו הוא תהליך מורכב שמצריך זמן לא-מבוטל. נפתלי בנט כנראה סבור כך. לכן החלטת הממשלה להגביל בניה ביו"ש  לא הביאה אותו לעלות עלי בריקדות (ייתכן שהוא גם מקפיד שלא להפוך לעילה של נתניהו ללכת לבחירות). 

למי שלא זוכר, נזכיר את הלו"ז של אהוד אולמרט בזמנו. הפרשיה העיקרית שהובילה את תהליך נפילתו הפוליטית של אהוד אולמרט היא פרשיית מעטפות הכסף: 

• באפריל 2008 התיר היועמ"ש דאז, מני מזוז, לפתוח בחקירה על קבלת כספים שלא כדין מאיש העסקים טלנסקי. 
• במאי 2008 אולמרט נחקר באזהרה בגין אותה פרשה. 
• לאחר שטלנסקי נתן עדות מוקדמת התחוללה הסערה הציבורית שהובילה להתחלת תהליך נפילתו בפועל של אולמרט. 
• אולמרט עצמו הגיש התפטרות (בעקבות מו"מ פוליטי עם שותפות לקואליציה) רק בספטמבר 2008. 
• הוא שימש כראש ממשלת מעבר עד לסוף מרץ 2009. 
• רק באותו חודש הודיע היועמ"ש על כוונה להעמיד את אולמרט לדין, בכפוף לשימוע. 
• באותה פרשיה, אגב, זוכה אולמרט בערכאה הראשונה, בשנת 2012, והורשע רק בעקבות ראיות חדשות, ב-2015. 

אם הלו"ז של אולמרט מנבא לגבי הלו"ז של נתניהו, הרי שעד דצמבר 2017, נתניהו כבר לא יהיה ראש-ממשלה. האומנם אפשר להסיק מסקנה כזו בצורה נחרצת? בוודאי שלא. אם נראה לכם שתיק 2000 הוא פרשיה סבוכה יותר מענייניו של אולמרט, אתם צודקים. בעיקר מאחר והחשוד הנוסף, ארנון מוזס, הוא אדם רב-עוצמה לא פחות מראש-הממשלה עצמו. 

ובכל זאת, הבחירה של סער וכץ וההיסטריה של נתניהו כולן מעידות על כך שהחודשים הקרובים צפויים להיות תקופת מפתח. 

מבחינת הלו"ז של בנימין נתניהו,  בפרשיית נתניהו-מוזס, שכרגע נראית כסיבוך העיקרי של ראש הממשלי (בניגוד לסיבוך המשני לכאורה בתיק המתנות), הדברים נראים כך: 

• בדצמבר 2016 התיר היועמ"ש מנדלבליט לפתוח בחקירה 
• במהלך ינואר 2017 נחקר נתניהו לראשונה באזהרה בגין אותה פרשה. מדובר בסדרת-חקירות שכנראה טרם הושלמה. החקירה הרביעית באזהרה נערכה במרץ 2017. 

כך שאם בכל זאת ננסה ללמוד מענייני אולמרט, 4 החודשים הקרובים צפויים להיות תקופת-מפתח בכל הנוגע לשאלת המשך-כהונתו של נתניהו בצל האפשרות שיועמד לדין. 

האם, כמקובל בפוליטיקה הישראלית, נראה נסיון של נתניהו להסיט את הדיון לעבר נושאים בטחוניים מדיניים? 

האם הוא יבחר לעשות זאת בדרך של מלחמה או של שלום ? 

ימים יגידו. אבל דבר אחד ודאי - יהיה מעניין.