הדומה והשונה בין איראן לישראל

הרשויות באיראן התכוננו היטב לבחירות הקרבות, מדווחת התקשורת העולמית. כמה עיתונאים, סופרים ובלוגרים נאסרו, והפיקוח על האינטרנט הוגבר מאוד. על פי הדיווחים נראה שהמשטר באיראן הפיק לקחים מהבחירות הקודמות ומ"אביב העמים" הערבי, והוא עושה כל שביכולתו כדי להקדים רפואה למכה. עצוב.

בינתים, בישראל, מחר בבוקר, יובאו למשפט כמה פעילים של המחאה החברתית הישראלית מהקיץ האחרון. על פי התמונות שהועלו לפייסבוק, קשה שלא להתרשם שהאנשים הלא-נכונים יעמדו מחר בבית-המשפט. הסיפור שמספרות התמונות דורש שבמקום הפעילים, יעמדו  שם שוטרים ממשטרת ישראל שעשו שימוש באלימות רבה, והוסיפו חטא על פשע בהאשימם את הפעילים באלימות דומה.

לא זהה, בוודאי, אבל מתחיל להיות דומה. דומה מדי.

בין עבאס לנתניהו

הדיאלוג המפעים שהתפתח לאחרונה בין אבו-מאזן לבנימין נתניהו, מחייב את המאזין הביקורתי להניח ששני הצדדים אינם דוברים אמת. בוודאי לא אמת מלאה.

האמת העצובה היא שלא ברור לגמרי מה אבו-מאזן אמר בדיוק בכנס בקטאר. דליה שינדלין מ-"972" הדגימה זאת היטב, ומדבריה (בהצלבה עם הארץ ועם YNET) אפשר ללמוד שאבו-מאזן האשים את ישראל בתוכניות למחיקת האופי הערבי-מוסלמי והנוצרי של ירושלים המזרחית, בהקפת העיר בחומה של אפרטהייד ובשרשרת התנחלויות כדי לבודד את העיר מהגדה המערבית. 

בתקשורת הישראלית דיווחו בנוסף שאבו-מאזן האשים את ישראל בפגיעה בחופש הפולחן של ערבים-מוסלמים בירושלים על ידי מניעת גישה לעיר ולהר-הבית; שאבו-מאזן עמד על כך שליהודים אין זיקה היסטורית לירושלים; שאבו-מאזן הזכיר שישראל מכינה תוכניות להקמת בית-מקדש על חורבות מסגד אל-אקצה ושהיא מבצעת חפירות ארכאולוגיות המסכנות את המסגדים שמטרתן להוכיח את הנרטיב הישראלי. כפי שציינה שינדלין, לא ברור כמה מדיווחי התקשורת הישראלית אכן מתייחסים לדבריו של אבו-מאזן עצמו בכנס. 

נתניהו לא איחר להגיב, והתייחס הן לדברים שבוודאות נאמרו, והן לדברים שדווחו בתקשורת הישראלית: "מדובר בנאום הסתה קשה שנשמע מפיו של מי שטוען שפניו לכאורה לשלום...הגיע הזמן שההנהגה הפלסטינית תפסיק להכחיש את העבר ולעוות את המציאות. מזה אלפי שנים ירושלים היא בירתו הנצחית של העם היהודי. ירושלים בריבונות ישראלית, תמשיך להיות פתוחה בפני בני כל הדתות. יש בה חופש פולחן מלא לכולם וישראל תמשיך לשמור באדיקות על המקומות הקדושים לכל הדתות." 

ההגינות מחייבת לציין שבמקור, כשניסיתי להבין מי אמר מה ולמה, הכוונה שלי הייתה לכתוב פוסט שיתייחס לסוגיית חופש-הפולחן. זה שנמנע מהיהודים בין 1948 ל-1967, כשירושלים היתה תחת כיבוש ירדן. זה שניתן לערביי הגדה והרצועה - מוסלמים ונוצרים -  מאז ועד ראשית שנות ה-90 תחת שלטון ישראל (עד כמה שהמתיחות איפשרה). ובעיקר להזכיר את העובדה החשובה מכל - מאז 1967, מאז שהר הבית "בידינו", הוא בעצם נותר בניהולו של הואקף. המלצותיו של הרב גורן להקמת בית כנסת קטן על הר-הבית נדחו על ידי ממשלת אשכול, ועלייתם של יהודים להר מוגבלת מאוד. אפילו אחרי אינתיפאדת אל-אקצה, שתירוצה הפורמלי הזכור לרע הוא כזכור התפישה הערבית הגורסת שאסור לשרים יהודיים מסויימים לבקר במסגדים, מותר לערביי ישראל לעלות להר הבית ולהתפלל שם כרצונם, וההגבלות הבטחוניות מוגבלות מאוד. לעומת זאת, ליהודים מותר לעלות רק כתיירים, ואסור להם להתפלל על הר הבית. יהודים שמתפללים - נאסרים על ידי המשטרה, ונאסר עליהם לשוב ולעלות אל ההר. זו, כאמור, היתה כוונתי במקור. אל תטעו - הדברים בעינם עומדים, ומי שבאמת סובל מפגיעה בחופש הפולחן שלו בהר הבית איננו בן הדת המוסלמית, אלא בן הדת היהודית. 

אבל דבריו של נתניהו קוממו אותי מספיק לחפש מעט, ופוסט מצויין באיכותו של עידן לנדאו הספיק כדי לשכנע אותי שבתחרות בין שני הפוליטיקאים נתניהו ואבו-מאזן, כשמדברים על המעשים של הימים האלה, דווקא אבו-מאזן הוא זה שדבריו מבוססים יותר ושישראל אכן שוקדת על הפיכת מזרח ירושלים לנוף עם פחות ערבים. שווה קריאה. 

חבל על החלב וחבל על כולנו

צוות המשנה לבחינת משק החלב בישראל הגיש את המלצותיו. כן, כן, אותו יש המלצות לעניין יוקר המזון בישראל, לפחות בכל הנוגע לחלב.

עם זאת, לא כדאי להתלהב יותר מדי.

באורח פלאי ומפתיע (לא באמת), ההמלצות נוגעות רק למיגזר היצרני - הרפתנים.

איכשהוא, הצוות עדיין שוקד על מלאכתו בנוגע למחלבות ולקמעונאים.

וההמלצות, כמה מוזר, דומות ברוחן להחריד להמלצות שהוצעו לדיון באוגוסט לממשלת ישראל, אך נמשכו על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ללא הצבעה, כשהבין שאין רוב בממשלה לתמיכה בהן (אפשר לקרוא כאן סקירה של הבעייתיות שבהמלצות דאז).

אלה עיקרי הנושאים שבהמלצות הנוכחיות (שעניינו אותי):
1) הורדת המחיר שישולם ליצרני החלב.
2) הגדלת הרפתות.
3) ייעול הניהול של הרפתות.
4) עידוד הייבוא של חלב ומוצריו לישראל.
5) עידוד התחרות בין המחלבות.
6) ועדת המזון ממשיכה לדון במקטע המחלבות והקמעונאים.

וזו דעתי על ההמלצות (גירסה מעט בוטה ופחות מהוקצאת מצאתי לנכון לכתוב באתר השיתוף של ממשלת ישראל, אבל כאן, בבלוג שלי, בכל זאת יש לי אשליה שדבריי ייקראו, אז השקעתי מעט יותר):

1. השוואות של השתנות מחיר המטרה לעומת מחירי מוצרי חלב נפוצים, הראו ברורות שמחיר המטרה תרם רק בשולי ההתייקרויות של השנים האחרונות. אז איך ייתכן שכבר יש המלצות לעניין היצרנים, ועדיין אין המלצות לגבי המחלבות והקמעונאים ? האומנם ייתכן שהממשלה נמנעת מעימותים עם בעלי-הכוח ? הייתכן שיש כאן התנהלות כל-כך לא תקינה מבחינת המשפט המינהלי, עד כדי חוסר סבירות בהפעלת שיקול הדעת ?
2. כל הכלכלנים כיום מדברים על חשיבותם של העסקים הקטנים בכלכלה המודרנית ותרומתם לכלכלה. אפילו משרד התמ"ת הישראלי מדבר על זה. איך ייתכן שאחרי עידן ה"גדול מכדי ליפול", כאשר הממשלה נאבקת בריכוזיות יתר בשוק בכל עוזה, יד אחרת עדיין מעודדת גודל, במקום לעודד דווקא את היצרנים קטנים ? 
3. התמיהה הזו בוטה במיוחד, כשברור שרפתות ענק מעסיקות עובדים זרים, בעוד שדווקא רפתות קטנות מעסיקות ישראלים. את מי ממשלת ישראל מבקשת לעודד בצעדים האלה ? את עובדי ישראל או את עובדי תאילנד ? 
4.  חוסר התבונה והתוחלת בעידוד הייבוא א: בכל העולם ניכרת מגמה של התייקרות מחירי המזון. המגמה הזו ברורה במיוחד בנוגע לחלב ומוצריו, ואחד הגורמים הדוחפים את המגמה הוא הגידול בצריכת החלב בסין, גידול שעתיד רק לגבור. ככל שהממשלה תגביר את תלותה של ישראל ביבוא חלב ומוצריו, כך יגדל המצב שבו צרכני ישראל מתמודדים עם צרכני העולם על מוצר שהביקוש לו רק עולה. ויום אחד זה יתפוצץ לכולנו בפרצוף.
5. חוסר התבונה והתוחלת בעידוד הייבוא ב: אי אפשר לייבא מוצרי חלב טרי ביעילות. כך שבנוגע אליהם, רק עידוד הייצור המקומי יכול להועיל. 
6. חוסר התבונה והתוחלת בעידוד הייבוא ג:  ואף מילה על התבונה המפוקפקת של הגברת התלות בתוצרת מזון מיובאת בתקופה של עליית האיומים הבטחוניים בשכונה שלנו, עלייה שמיוחצנת על ידי ממשלתנו ומשרד הביטחון שלה בכל עת. 
7. כל מי שלמד את נושא ייצור החלב בעולם יודע שבכל העולם המיגזר החקלאי היצרני נתמך על ידי ממשלתו באופן ישיר ובאופן עקיף. אם יש מקום להתערב בכלל במיגזר שרק לא מזמן נחקק חוק שמסדיר את פעולתו (במהלך 2011 חוקקה הממשלה חוק, על בסיס הסכמות בין הממשלה לנציגי משק החלב שנועדו לעמוד שנים קדימה, ואפשר לקרוא על זה יותר בקישור הראשון המובא בפוסט הזה) ההתערבות צריכה להעשות בהסתמך על נסיון העולם, ולא במטרה להמציא את הגלגל. כלומר: מתעקשים לשנות את המדיניות שלכם כדי להוריד את מחירי החלב ? בבקשה: סבסדו השקעות מגבירות תנובה. לא ממבו-ג'מבו ניאו-ליברלי כמו "קורסים בניהול, מיחשוב וכיו"ב" שאין בינו ובין תבונת הרפתן המנהל את רפתו דבר וחצי דבר, אלא טכנולוגיה. ואם כבר - כזו שתחליף תאילנדים, ותמשוך כוח-אדם מוכשר בחזרה למיגזר היצרני החקלאי: רובוטי-חליבה, מיכון חקלאי מתקדם, והמשך מינוף עמדת ההובלה הישראלית (הקיימת במשק החלב העולמי, למרות התמיכה הממשלתית ההולכת ופוחתת) בכל הנוגע לטכנולוגיות הפריון ואיכות העדר בנוגע לתחלובה. 
8. ומאחר ואחרי הכל, לאור מה שקרה באוגוסט בישיבת הממשלה בה המלצות דומות הובאו ונמשכו בהעדר רוב, ומאחר וברור לכולנו שבמוקדם או במאוחר ההמלצות האלה, פחות או יותר כלשונן, צפויות להופיע בחוק הסדרים, כדאי להזכיר לפקידינו ונבחרינו היקרים: אף אחד לא חשב שבג"ץ יעצור את הפרטת בתי-הסוהר. אבל זה קרה והקווים של המותר והאסור התחילו להיות מותווים, וזה קרה עוד לפני המחאה החברתית של קיץ 2011. חברים כלכלנים נאו-ליברלים - הגיע הזמן להחליף דיסק. זה הזמן ללמוד מה קרה בעולם מאז עלייתה של האידיאולוגיה הכלכלית הנאו-ליברלית ועד היום, לפתוח את העיניים ולהבין שרוב מה שלימדו אתכם לא מועיל ברמת המדינה. אם רצונכם להועיל לחברה הישראלית ולא לעשירי-הארץ, אם אתם נכונים להתמודד באומץ על מה שנכון וטוב למדינה הזו, השאירו את ההסדרים שנקבעו במיגזר היצרני כמות שהם (בכל זאת, לא קרה שום שינוי מהותי שמצדיק את הפרת ההבטחות השלטוניות שניתנו), והמשיכו למגזרים הבאים: המחלבות והקמעונאים מחכים לכם. ועל פי הדיווחים מהתקשורת יש שולי-רווח של יותר מ-30% בכל אחד מהמגזרים. 

משהו לא טוב קורה בעזה

עלייה בהיקף האירועים סביב רצועת עזה מצביעה על כך שמשהו לא טוב קורה שם (רקטות נורו כבר בראשית החודש, אבל בימים האחרונים נראית האצה באירועים - צה"ל תוקף מטרות ב-12/2; ירי רקטות ב-15/2;  ירי רקטות, נ"ט ומטען חבלה ב-17/2; והיום - ירי רקטות לכיוון נתיבות).

האם ההסלמה קשורה במשבר הדלק של עזה ? (שהחל לפני כשבוע בשל החלטת מצרים לסגור את העברת הדלק במינהרות, ושיש הגורסים כי הוא משבר מבויים)

אולי היא קשורה בכלל לקרע בחמאס על רקע דחייתו של החמאס בעזה את הסכם דוחא להקמת ממשלת אחדות פלסטינית ?

אולי זה נסיון להסיט את דעת הקהל המקומית, כדי שהדינמיקה המתפתחת בסוריה לא תגיע ותלחך באישה גם את הממשל השליט בעזה ?

אולי זו בכלל תוצאת תסכול הארגונים השונים המבינים שעסקת שליט לא היתה הישג אסטרטגי עבור הפלסטינים, אחרי הכל, ולאור נסיונות חטיפת-חיילים שאינם עולים יפה והמשך מעצרים של משוחררים מהעסקה (לאור מעורבותם הנטענת בפעילויות), מחפשים דרכים אחרות להזכיר שהם עדיין כאן ?

איך שלא נביט על האירועים האלה, דבר אחד ברור - ככל שההסלמה תמשיך, כך יגברו הסיכויים לפגיעה בחיי-אדם, שם וכאן. בהתחשב בכך שייתכן שגם לממשלת ישראל אינטרס מסויים בהגברת גובה-הלהבות (למטרת הקטנת היקף התהודה של דו"ח המבקר על אסון הכרמל הממשמש ובא לו), אפשר רק לקוות שאם אכן גלגל- ההסלמה נכנס לשלב שקשה יהיה לעצרו, שמתוך העז הזה, אולי בכל זאת ייצא בהמשך קצת טוב - גם בנוגע להורדת גובה הלהבות, גם בנוגע לאפשרות הפלסטינים להגיע לאחדות, ובעיקר בנוגע לאפשרות הישראלים והפלסטינים לנהל דיאלוג פרודוקטיבי. 

על שביתת עובדי הרכבת

שר התחבורה, ישראל כץ, התייחס היום לטענות העובדים של הרכבת הנאבקים בהעברת תחזוקת הקרונות לחברה מחו"ל (זו שמייצרת את הקרונות) תביא לפיטורים באומרו:

"אנחנו לא מפריטים כלום והטענות של העובדים פשוט לא נכונים חד וחלק...להפך, אנחנו נקלוט עוד עובדים כי אנחנו נמצאים בתקופת פיתוח אדירה, ואנחנו לא נפטר אותם אפילו עוד 20 שנה".

קשה להחליט איפה הבעייתיות של הדברים שלו מתחילה ואיפה היא מסתיימת: 

1. יכול להיות שהרכבת תזדקק לעובדים נוספים במערכים אחרים של החברה, אבל לכמה עובדי תחזוקה נוספים היא תזדקק מרגע שמערך התחזוקה יהפוך מיותר בגלל העברת התחזוקה לקבלן חיצוני בדמות בומברדייה ? ומה יהיו תפקידיהם של עובדי התחזוקה הנוכחיים ? ותנאי עבודתם ? 
2. המהלך של העברת מלאכה כלשהיא שארגון בבעלות ציבורית עושה בתוכו החוצה, היא הפרטה. מה אפשר לעשות. אולי זו הפרטה חשובה וחיונית ומועילה. אבל זו עדיין הפרטה. מלאכת התחזוקה שנעשית כיום על ידי עובדי רכבת ישראל תעשה בעתיד על ידי עובדי חברה פרטית. לא יפה לשקר. 
3. אבל זה לא הדבר הכי גרוע כאן. נקודה אחת שכל מומחי הכלכלה מסכימים עליה היא שהתועלת העיקרית בהשקעות של תאגידים זרים במדינה לא מגיעה מהכסף שהם מביאים איתם, אלא מהידע. התהליך שבו עובדים מקומיים רוכשים שליטה בטכנולוגיות, מומחיות ויכולת ביצוע שלא היו להם קודם, והדרך שבה הידע הזה עובר אט-אט לעובדים אחרים שבאים איתם במגע, במקום בעבודה הספציפי ואלה שסביבו, הם הסיבה העיקרית לכך שמאוד כדאי למדינה לפתות תאגידי-ענק להביא את עסקיהם אליה. כשיודעים את זה, אין דרך אחרת אלא להתבונן במהלך של העברת מלאכת התחזוקה מידי עובדי הרכבת לידי קבלן חיצוני מחו"ל ולראות אותו כאיוולת ניהולית מהמדרגה הראשונה. בטווח הקצר זה כנראה יאפשר לרכבת להציג התייעלות כלכלית. בטווח הארוך, זה פוגע בכלכלה של מדינת ישראל. 

מירוץ תלת ראשי בקדימה

אבי דיכטר הודיע אמש שגם הוא מתמודד על ראשות תנועת קדימה, אל מול ציפי לבני ושאול מופז.
כמקובל בהתמודדויות מהסוג הזה, דיכטר תקף חזיתית את ציפי לבני: "בשלוש השנים האחרונות קדימה הידרדרה לשפל שאיני מצליח להבין איך הרשינו לעצמנו להידרדר כל כך נמוך אחרי תקופה כל כך פורחת בזמן כל כך קצר. היינו הסיעה הגדולה בכנסת והרכבנו את הממשלה, והיום אנחנו עדיין הסיעה הגדולה והצלחנו להתדרדר. כשבוחנים את הסיבות, ראש המפלגה נושאת באחריות של תשעה קבין של הצלחה וכישלון".

דיכטר אף אותת לראש-הממשלה ולחבריו לסיעה בהבטיחו כי אם ייבחר "יפתח במשא ומתן קואליציוני מואץ עם ראש הממשלה כדי לבחון באיזו דרך קדימה מסוגלת להשפיע", ובכך בידל עצמו הן מלבני והן ממופז.

היה ודיכטר יפתיע וינצח, הרי שאם הערכותיי נכונות ונתניהו מתכוון ללכת לבחירות במהלך 2012, קשה להאמין שהוא יתפתה לצרף את קדימה לממשלתו על חשבון אחת השותפות האחרות לקואליציה. מצד שני, האפשרות להעביר תקציב לא פופולרי בעזרת רוב הכנסת, ולנצל את מלוא תקופת הכהונה האפשרית עם קואליציה יציבה, בוודאי תקרוץ לראש-הממשלה.

ההבטחה של ישיבה בקואליציה בוודאי תפתה חברות וחברים בקדימה, שהסקרים הנוכחיים אינם מבטיחים לרובם סיכוי להמשך כהונה בכנסת הבאה.

מה שמותיר רק שאלה אחת: את מי יעדיפו מצביעי קדימה -

• את ציפי לבני שהעדיפה את יושרתה האישית על פני ישיבה בקואליציה אבל בכך הפגינה מיומנות פוליטית מוגבלת ביותר (בתור מנהיגת המפלגה הגדולה בכנסת), ושזכייתה כנראה תבטיח את פיצול התנועה עם עזיבתו בטריקת-דלת של שאול מופז (ואולי של אחרים שינסו לשוב אל הליכוד או למצוא בית חם אחר); 
• את שאול מופז, שהתקשה לקבל את בחירתם בפריימריז הקודמים, שזכייתו כנראה תבטיח את הפרישה מהחיים הפוליטיים של ציפי לבני (ואולי את עזיבתם של אחרים לבתים פוליטיים אחרים), אבל שככל הנראה לא יוביל את קדימה להישגים משמעותיים, בהתחשב בעברו הליכודי. 
• את אבי דיכטר, היחיד שיכול להציג עצמו כפנים חדשות, אבל שפעולתו הפוליטית הראשונה כמי שמגדיר עצמו כמנהיג, היתה להפחית את ההבדלים בין קדימה לליכוד במידה כזו שכל מצביע יצטרך לשקול האם יש טעם לתמוך בתנועה בבחירות. 

עם זאת, צריך לזכור סיבה חשובה שיש לחברי קדימה להצביע לדיכטר - זכייתו היא אולי התרחיש היחיד שיאפשר לקדימה להישאר מאוחדת ביום שאחרי הפריימריז. 

Are they really talking now ?

Anyone following my blog knows that I've advocated international involvement in Syria for quite some time now. I've even been a little over optimistic regarding the Arab League's views, as the league began setting sanctions.

Now, at last, it appears that the Arab League has finally crossed the Rubicon and has seriously called for:

• the establishment of a joint peacekeeping mission with the United Nations;
• the provision of political and financial support to the Syrian opposition
• the breaking off of ties with Damascus.

Although the Stance of the holders-of-the-UN-Veto-power, China and Russia, is still sitting-on-the-fence-like,
there are first indications that Russia is reconsidering its position (most probably due to the realization that protecting the ongoing relations with the current regime is proving too costly in regards to the public opinion of the greater Sunni world). As the Turkish position is becoming more and more aggressive and as the world hears more about the everyday perils Syrian citizens are exposed to, I tend to be more optimistic (unlike other commentators) and think that it might just be that the wheels have actually started to turn.

May it be so, and may the freedom fighting citizens of Syria receive, at last, the support they deserve from humanity, all around this globe.