Eighty years to the Nazi rise to power

Today, 80 years ago, "Adolf Hitler was appointed chancellor of a coalition government of the NSDAP-DNVP Party. The SA and SS led torchlight parades throughout Berlin. In the coalition government, three members of the cabinet were Nazis: Hitler, Wilhelm Frick (Minister of the Interior) and Hermann Göring (Minister Without Portfolio)."

What would you have done during the ascent to power or in the first years following it ?

Fact is, of those few who tried, most met a horrible end. 

In retrospect, it is easy to adopt extreme views and imagine one's heroism, but in real life, the risks and chances make every act weigh rather differently. 

Remembering the Nazi's rize is a good opportunity to remember two brave men who displayed each a different form of resistance to tyrrany, and paid the ultimate price:

August Landmesser who lived a life of passive resistance, of the type that his stance in the following photo depicts.

This image is quoted from wikipedia; the quotation there and here is done according to the Fair Use doctrine

Johan Georg Elser whose story depicts how close can a single man come to changing history.. 

On 1939, Elser attempted to "kill Hitler with a bomb during his speech at the Bürgerbräukeller. He built a time bomb with which he travelled to Munich in the weeks preceding Hitler's anniversary speech. Elser managed to stay inside the Bürgerbräukeller after closing hours each night for over a month, during which time he hollowed out the pillar behind the speaker's rostrum, and placed the bomb inside it. ...Fog prevented a flight back to Berlin, forcing Hitler to deliver his speech earlier than planned in order to take the train. Hitler left the beer hall at about 13 minutes before Elser's bomb exploded as planned at 21:20...The bomb killed eight people, and injured sixty-three, seriously injuring sixteen of them."

If only luck was on his side, he would have changed history.

This image is quoted from wikipedia; it is in the Public's Domain. 

רוטינות ישראליות

אחרי בחירות בישראל, יש כמה תופעות שאפשר לחזותן, ממש כמו חלזונות היוצאים להם לשוח אחרי הגשם.

• פסטיבל תקשורתי שלם מתנהל סביב היבטים שוליים במשא-ומתן הקואליציוני. הפעם זוהי שאלת מעורבותו האפשרית של נתן אשל, לשעבר מנהל לשכת ראש-הממשלה שפרש ממנה בנסיבות של הענקת תשומת-לב מוגזמת ולא-רצויה אותה העניק לאחת העובדות; פרישה שנעשתה תוך התחייבות שלא לשוב ולהיות מועסק בשירות המדינה; התחייבות שרבים טוענים כי כלל לא הפריעה לו להמשיך ולהיות אחד המוציאים-והמביאים של ראש-הממשלה, בנימין נתניהו. הפסטיבל, ככל הנראה מסתיים, כמקובל, בלא-כלום, אבל זה ייקל מאוד על ההיבטים המהותיים והמשמעותיים של המשא-ומתן הקואליציוני לעבור תחת הרדאר התקשורתי. 
•  מפלגת העבודה מתחילה להשחיז סכינים כלפי העומד/ת בראשה, בגלל שהעבודה לא הצליח לשוב ולזכות בראשות-הממשלה. כרגע זה בקטן, במהלך השנה זה יתחזק, ובאיזשהוא שלב זה יבשיל לכדי פריימריז בהם תצטרך המפלגה לבחור בין המנהיגה הנוכחית, לבין אביר עוטה שריון נוצץ על סוס לבן שישעט להצילה מידי הכשלון הקולוסאלי שהצליחה שלא לזכות בבחירות. אפשר רק לקוות עבור המפלגה הזו שזה לא יהיה אהוד ברק. 

• "באירופה מסתדרים עם 18 שרים" מסבירה העיתונות , וקשה לקורא להחליט האם זו תמימות, היתממות, או אולי כוונת-מכוון. אחרי הכל, כולנו ראינו את הסרטים של "ארץ חדשה"  וכולנו צריכים לחשוש מההיתכנות שמבחינתם של טייקונים מסויימים, ממשלה חלשה יותר היא ממשלה טובה יותר (והדברים אינם מכוונים לטייקון פלוני או אלמוני. איש יבחר בטייקון היקר ללבו). "אבל באירופה באמת יש ממשלות קטנות יותר" יתעקש הקורא שיסתמך על הנתונים שהובאו בכתבה למעלה. במבט ראשון, קורא יקר, זה באמת נראה ככה. אבל כשמשווים, כדאי להבין למה משווים. השאלה הראשונה היא האם מדובר במדינה פדרטיבית או מדינה אוניטארית ? פדרציה היא יישות המורכבת מאיחוד של מדינות או איזורים השולטים בעצמם, המאוחדים על ידי שלטון מרכזי. דוגמאות קלאסיות לפדרציות הן ארה"ב, גרמניה הודו ואוסטרליה (אבל יש הרבה דוגמאות אחרות). ישראל היא מדינה אוניטארית. ברור לכל מתבונן מהצד שכל השוואה בין גודל ממשלה של פדרציה ושל מדינה אוניטארית, בלי להתייחס להבדלים בחלוקת האחריות של הממשלה, היא מגוחכת. אז מספר השרים בקבינט הגרמני לא באמת אמור לשנות למי שמבקש לתכנן את גודל הממשלה הישראלית. דוגמאות כמו צרפת ואיטליה הן הרבה יותר רלוונטיות, לכאורה. כשמביטים על מבנה הקבינט של איטליה, חשוב לזכור את המבנה המינהלי של האיזורים והפרובינציות באיטליה, שהופך אותה לcase-study מעניין של שלטון אוניטארי, ששונה במבנהו וטבעו מהמבנה הדו-ראשי המוזר של השלטון המרכזי הישראלי (שמתקצב, שולט, חובט ומתנער מהשלטון המקומי בצורה שנדמה לי כי אין לה זהה בעולם). ההבדלים בין השלטון המרכזי הישראלי והאיטלקי יכולים להסביר כיצד נשלטת איטליה על ידי קבינט של 12 שרים. הדמיון בין ישראל לאיטליה יכול להסביר מדוע באיטליה הממשלה מורכבת מ-18 שרים. 6 הנוספים הם שרים בלי תיק. כשמביטים במבנה הקבינט של צרפת קל ליפול שולל אחרי הפערים בין תפקידי שרים בכירים לתפקידים של שרים מתמחים ולבקש לתרגם את זה לטרמינולוגיה הישראלית של שרים וסגני-שרים, אבל קל להבין את הפערים כשרואים את הגדרות התפקידים בפועל, למשל בקבינט הנוכחי, בראשות ז'אן-מארק איירו שהוקם בידי הנשיא, פרנסואה הולנד, בו יש בסה"כ 34 שרים. כל האמור לעיל לא בא לומר שדווקא ניהול מדינת ישראל מצדיק ממשלה של 18, 32 או 50 שרים. ברור שבישראל יש רעה חולה של יצירת משרות שר לצרכים קואליציוניים. אבל אם מבקשים שההכרעה בשאלה כמה שרים יהיו בממשלה תתבסס על מינהל תקין ולא על שיקולים פוליטיים גרידא, צריך להבין מהו מינהל תקין, והבנה כזו מחייבת ירידה לפרטי-פרטים, בצורה ואופן שהתקשורת הישראלית לא אוהבת לעשות. 

ולמרות כל הרגיל והשגרתי, בכל זאת יש חדש תחת השמש - ראש אגף התקציבים באוצר הדיח את סגנו האחראי על היבטי המאקרו של תקציב 2013-2014 מהובלת הנושא. אגף התקציבים באוצר, למרות נאו-ליברליותו הבלתי-מתפשרת, היה גם אחד האיים של מקצוענות בלתי-מתפשרת בשירות-המדינה הישראלי. כידוע לכולנו, לאגף יש משימה לא-קלה: לסתום חור בתקציב בדמות גרעון מובנה, בגלל קיצוצי-המסים של השנים הקודמות, לעשות זאת בקיצוצים ולא בהעלאת-מיסים, ולעשות זאת באופן שלא יציג את הפוליטיקאים הממונים ככלי-ריק.  חלק מהפקידים השותפים לאחריות לתקלה בדמות גרעון גדול ולא-מתוכנן כבר לא שם, ואולי יהיו מי שיטענו שזה לא במקרה, אבל חוסר-ההצלחה של אנשי אגף התקציבים לאחד שורות בימים קשים, הרי-סכנה לכלכלת-המדינה, הם אות-קלון לאגף, וסימן אזהרה לכולנו. 

פיצוץ מסתורי בפורדו באיראן ?

החדשות בתקשורת הישראלית והתקשורת הזרה על פיצוץ עז באתר התת-קרקעי לפיתוח הגרעין בפורדו שבאיראן, לא-מאומתות כטבען של חדשות כאלה, מלמדות שיש מי שפועל גם בלי לדבר. האם זו ישראל, ארה"ב, מדינה מהמזרח-התיכון, מדינה אחרת או קבוצת מדינות, או שמא בכלל תקלה מקומית שהתפתחה לאסון ? לכל אחד דעותיו וניחושיו. 

אבל אם אכן מדובר בפעולה מתוכננת על ידי גורם זר, אי-אפשר שלא להוריד את הכובע בפני מי שמסוגל לבצע פעולה בהיקף הזה, ולא לדבר על זה. ממש מתחשק לקוות שזו אכן ישראל, ושבנימין נתניהו יודע גם לשתוק מתי שצריך. אבל השתיקה איננה אחת מתכונותיו התרומיות של האיש. 

כך, או כך, לכל מי שחושב שמדובר בסוף הסיפור, נציע לעיין בערכים הויקיפדיים על תוכנית הגרעין של איראן  ועל המתקנים הגרעיניים באיראן. עיון כזה יכול להזכיר שגם אם יהיו הצלחות רבות לאורך הדרך, במורד הישורת, ייתכנו רק אחד משני מצבים - 

1. איראן תוותר על תוכנית-הגרעין שלה. 
2. העולם, המזרח-התיכון, ואנחנו נצטרך ללמוד כיצד לחיות עם איראן גרעינית. 

על תזה מופרכת ותוצאה טכנית

עם פרסום תוצאות האמת הסופיות של הבחירות (עוד נותרו אפשרויות לערעורים אבל ספק אם הם ישפיעו מהותית על חלוקת המנדטים), אפשר לשמוע תזות כאלה ואחרות. 

שתיים מהן נשמעו לי מופרכות מספיק כדי להצדיק פוסט - 

1. ארי שביט מ"הארץ" סבור כי "שיכרון הכוח של המתנחלים ושל הלאומנים המאיס אותם על הציבור, ואיפשר לכוכב טלוויזיה חסר ניסיון ממשלי להעביר ארבעה-חמישה מנדטים קריטיים מגוש הימין לגוש המרכז."
2. אחרים חשבו שזה כרטיס צהוב לליכוד או  סטירת-לחי שניתנה לנתניהו מאת הציבור. 

 לכאורה, התזה של שביט היא  מתבקשת בהתחשב בעלייתה של "יש עתיד". למעשה, מדובר במסקנה חסרת-בסיס, שמתעלמת מתהליכים שאין הרבה בינם לבין דמיונו העשיר של הכתב, ונותנת קרדיט לדמויות הלא-נכונות. 

זו תוצאה טכנית של צירוף של שתי החלטות אומללות ביותר של נתניהו:

1. האיחוד עם ישראל ביתנו 
2. קבלת המותג של "המנצח הודאי" של הבחירות.

האיחוד, בדומה לאיחודים אחרים בעבר, הוביל לירידה בעוצמת הכוח של הגוש המאוחד. בדרך-כלל, נדרשו 2-3 מערכות בחירות כדי שזה יקרה. הפעם, העובדה שנתניהו שידר הסכמה עם סברת התקשורת כי נצחונו מובטח, אפשרה לבוחרים לפעול ממש כמו בתקופת שני הפתקים - הם הרי ידעו את זהות ראש-הממשלה ממילא, ולכן יכלו להצביע כרצונם.

ומה הם רצו ? להצביע לרשימה שברור להם מה היא אומרת. לא מין ערב-רב מבולבל כזה של ליכוד שהוא אולי מסורתי וניצי ואולי לא יחד עם ישראל-ביתנו החילונית שדרכה המדינית לא-לגמרי-ברורה למי שנאמן לארץ ישראל.

מישהו שדיבר ברורות - כמו נפתלי בנט ולבית היהודי. כמו יאיר לפיד ויש-עתיד. 

מישהו שהשמיע קול ברור בנושאי חברה ופנים, יחד עם עמדה ברורה וישירה בנושאים מדיניים. 

הפיצול שרואים בבחירות האלה, שמזכיר מאוד את הפיצול שהביאה עלינו תקופת שני הפתקים, הוא תוצאה ישירה של שני המהלכים האלה. מבחינה מדינית, אי-אפשר להצביע על שינויים מהותיים בעמדתם של אזרחי ישראל. לא לטובה, ולא לרעה.

את השינוי הזה תצטרך הנהגת ישראל להוביל, ברגע שתחליט באיזו דרך תבחר - זו של "הבית היהודי" או זו של "יש עתיד". 

ומי שתמה מאיפה הגיעו המנדטים של יאיר לפיד, נזכיר שהיתה כאן פעם רשימה שקראו לה "קדימה".
כמה מנדטים היו לה בכנסת הקודמת ובזו שלפניה ? 28 באחרונה. 29 בזו שלפניה.
כמה מנדטים יש למפלגות המרכז "יש עתיד", "התנועה" ו"קדימה" עצמה ? 19, 6 ו-2. סה"כ 27 מנדטים.

נ.ב
רוצים לדעת סטירת-לחי מהי ? תיזכרו כמה מנדטים קיבל הליכוד בראשית נתניהו בבחירות 2006. 

ולנוחות כל המבקשים לשחק בהרכבות והשוואות, תמצית מפת המנדטים בכנסת הקודמת והנוכחית: 
בכנסת הקודמת:

שמאל: בל"ד (3), חד"ש (4), רע"ם-תע"ל (4), מרצ (3), העבודה (13) : סה"כ 27 מנדטים
חרדים: יהדות התורה (5), ש"ס (11) : סה"כ 16 מנדטים
מרכז: קדימה (28) : סה"כ 28 מנדטים
ימין: הבית היהודי (3), האיחוד הלאומי (4), ישראל ביתנו (15), הליכוד (27): סה"כ 49 מנדטים

בכנסת הנוכחית:
שמאל: העבודה (15), מרצ (6), רע"מ-תע"ל (4), חד"ש (4), בל"ד (3) : סה"כ 32 מנדטים
חרדים: ש"ס (11), יהדות התורה (7) : סה"כ 18 מנדטים
מרכז: יש-עתיד (19), התנועה (6), קדימה (2) : סה"כ 27 מנדטים
ימין: הליכוד-ביתנו (31), הבית היהודי (12) : סה"כ 43 מנדטים

הדיווח על ירידתם מוקדם מדי

מפתיע לקרוא הספדים בתקשורת על מעמדן של המפלגות החרדיות דווקא אחרי מערכת בחירות בה הגיעה יהדות התורה לשיא של מנדטים (7), וש"ס הצליחה לשמור על כוחה למרות שתי מפלגות חדשות שקמו וניסו לפצל את קהל בוחריה (כוח להשפיע, עם שלם; שתיהן לא עברו את אחוז החסימה). 

כל הסובר שבנימין נתניהו יאמץ אל לבו את יאיר לפיד תוך נטילת סיכון בנוגע ליחסיו עם ש"ס ועם יהדות התורה, איננו מבין נסיון פוליטי מהו. "יש עתיד" נמצאת כאן כעת אבל לך תדע מה יהיה איתה בעוד שנתיים ובעוד בחירות.

ש"ס ויהדות התורה היו ויהיו.

נתניהו יודע את זה, וכל קואליציה שהוא יקים, תקיים קשר ישיר או עקיף עם ש"ס ויהדות התורה (בדומה לקשר העקיף שקיימה הקואליציה של קדימה בראשות אולמרט). הקשר הזה ימנע כמובן את הגשמת חלומותיהם הרטובים של מצביעי וחברי "יש עתיד", ויביא לכך שכל פתרון בסוגיות של דת ומדינה ושוויון בנטל לא יהיה בכפייה.

חושבים אחרת ? אולי כדאי שתיזכרו בקדנציה של אביו של יאיר לפיד, טומי לפיד ז"ל כמנהיג שינוי. אז הקואליציה היתה בלי ש"ס ויהדות התורה. זוכרים איזשהם הישגים שעמדו במבחן הזמן של שינוי בנושאי דת ומדינה ? זוכרים מה היה גורלה של אותה קואליציה ? מה היה גורלה של אותה שינוי ? 

אל תבינו אותי לא נכון. אני מאמין שאפשר להביא לשינוי בסוגיות של דת, מדינה ושוויון בנטל. אבל מדובר במהלך מורכב ביותר, ואם הוא יתחיל בהערכת-חסר של הגורמים המגנים על הסדר הקיים, הוא בוודאי נדון לכשלון. 

לפיד אומר לא לגוש חוסם, ויורה לעצמו ברגל

מה אפשר לומר על ההכרעה הפוליטית הראשונה של יאיר לפיד כמנצח ? על בחירתו לא לעשות גוש חוסם עם 'זועביז' ? 

מצד אחד - זה ברור. עם מפלגת מרכז כה גדולה, הוא חייב להיכנס לקואליציה. אחרת היא עלולה להתפורר לו בידיים תוך שנה. 

מצד שני - ההשלכה הזו לכל-רוח של מנוף לחץ אפקטיבי כנגד בנימין נתניהו, ההתנכרות לאפשרות שיתוף-פעולה יצירתי בנושאים של קירבה אידיאולוגית עם מפלגות המרכז-שמאל האחרות ועם המפלגות הערביות (גם הם אזרחים, מר לפיד), וההצהרה כי פניו לקואליציה, משמעותה פשוטה: עמדתו במו"מ הקואליציוני, כבר עתה, גרועה יותר משל הצד השני.

את זה יאיר לפיד הצליח לעשות במו ידיו, פחות מ-24 שעות מאז שזכה ל-19 מנדטים מאזרחי ישראל. 

יתרה מכך, האפשרות שבכל זאת, למרות דברים די ברורים שאמר בעבר, הוא מאותת שהוא עשוי להיכנס לממשלת ליכוד-ביתנו, ש"ס ומפד"ל, בלי שותפים אחרים מהמרכז או מהשמאל, מעידה על לחץ מסוים. הייתכן שכובד האחריות שהטילו 19 המנדטים על כתפיו גורם לו, כבר עתה, לפיק ברכיים ? 

מבין התפקידים המוזכרים כאלה שיוצעו ללפיד, היו שניים מעניינים במיוחד -

1. שר החוץ, תפקיד אותו אולי לפיד יוכל למלא היטב, אך שאינו עומד בקנה אחד עם מחוייבותו המוצהרת לשיפור מצבו של המעמד הבינוני בישראל. 
2. שר האוצר, הצעה מעניינת של  אביגדור ליברמן. הצעד השנון והערמומי הזה, שקשה להאמין שלא תואם בין ליברמן לנתניהו מראש, מציב את לפיד לפני פיתוי אדיר וסיכון אדיר - 

• בהסכם קואליציוני נכון, זה עשוי להיות תפקיד חייו של יאיר לפיד.אבל בלי השינויים המתבקשים בבירוקרטיה ובסמכויות המשרדים, שר האוצר לפיד עלול למצוא עצמו כפוף לשר-העל נתניהו, ממלא את הוראותיו, ונושא באחריות לתוצאות העגומות במקום האחראי האמיתי, ממש כמו יובל שטייניץ. לא רק הסמכויות ישפיעו. תקציב, כזכור, מאשרים לא רק בממשלה אלא גם בכנסת. בגלל זה נאלץ נתניהו ללכת לבחירות מוקדמות. כך שגם על תכני-המדיניות צריך יהיה להסכים, עם כל השותפות לקואליציה. העובדה שלפיד הוא נאו-ליברל, בדומה לנתניהו, איננה מספיקה, נוכח מציאות בה ההכנסות אינן מספיקות לכיסוי ההוצאות, והשותפות לקואליציה אינן תמימות-דעים לגבי ההוצאות החשובות יותר והמיותרות יותר.
• אם לא יידע לעגן את מחוייבות הקואליציה לתמוך במדיניות הכלכלית שלדעתו תוביל את המשק לשגשוג ממנו ייהנו אזרחי-ישראל כולם, לפיד עוד עשוי למצוא עצמו מתוייג, מזוהה ונזכר בתור שר-אוצר כושל ושנוא, וזאת בגין מצב כלכלי שירש אך לא הוא יצר. 

התנהלותו הראשונית של לפיד מטילה ספק גדול ביכולת שלו להתמודד עם המורכבות הפוליטית הזו בהצלחה. הייתכן כי הוא הצליח מוקדם מדי ? מהר מדי ? הגיע גבוה מדי ? 

חובת ההוכחה עליו. 

מבט אל מאחורי תוצאות האמת - ואמת מעניינת בצדו

כשמביטים על תוצאות האמת (הזמניות, יש להזכיר - קולות המעטפות הכפולות טרם נספרו), חשוב להבין את מה שקורה מאחורי-הקלעים.

דרך החישוב מפורטת באתר ועדת הבחירות המרכזית. בפוסט הזה אדגים את יישומה בפירוט. ה-Internals (התהליכים הפנימיים) של חישוב התוצאות יכולים ללמד כל מצביע ומצביעה שיעור חשוב, שאם לא יועיל כבר לבחירות 2013, יוכל להועיל לבחירות הבאות (שעשויות להגיע מוקדם מכפי המתוכנן). 

תוצאות ספירת כל הקולות, למעט המעטפות הכפולות, על פי אתר ועדת הבחירות המרכזית הן -

רשימה	סימן	אחוז מכלל הקולות הכשרים	מספר הקולות הכשרים
הליכוד - ישראל ביתנו	מחל	23.25%	832,099
יש עתיד	פה	14.19%	507,879
העבודה	אמת	11.45%	409,685
ש"ס	שס	8.83%	316,151
הבית היהודי	טב	8.76%	313,646
יהדות התורה	ג	5.31%	189,931
התנועה	צפ	5.02%	179,818
מרצ	מרץ	4.59%	164,150
הרשימה הערבית המאוחדת	עם	3.80%	135,830
חד"ש	ו	3.12%	111,685
בל"ד	ד	2.66%	95,312
קדימה	כן	2.09%	74,735
עוצמה לישראל	נץ	1.73%	61,825
עם שלם	ץ	1.20%	43,095
עלה ירוק	קנ	0.98%	35,109
כח להשפיע	פז	0.75%	26,744
ארץ חדשה	ז	0.74%	26,331
הישראלים	יק	0.52%	18,687

הבאתי בטבלה את כל הרשימות שהשיגו יותר מחצי אחוז מקולות הבוחרים. הרשימה הבאה אחרי הישראלים, "הירוקים והצעירים" השיגה רק 0.21% מקולות הבוחרים - 7,510 קולות. הבאות אחריה השיגו אף פחות.

אחוז החסימה עומד היום על 2% מסך הקולות הכשרים שניתנו לכלל המפלגות. כלומר, נכון לידוע כעת, "קדימה" עוברת את אחוז החסימה. הבאות אחריה ברשימה - לא.

חישוב המנדטים נעשה על פי סך הקולות הכשרים שניתנו למפלגות שעברו את אחוז החסימה. נכון לידוע כעת, הסך הזה עומד על: 3,330,921 קולות.

כשמחלקים אותם ל-120 מנדטים, מקבלים את המודד הכללי, העומד נכון לעכשיו על: 27757.675 קולות.
עבור כל מפלגה שעברה את אחוז החסימה נחלק את מספר הקולות הכשרים שקיבלה במודד הכללי, נתעלם מהשארית, והמספר השלם הוא מספר המנדטים בו זכתה המפלגה, בחלוקה הראשונה -

הרשימה	מספר המנדטים בחלוקה הראשונה
הליכוד - ישראל ביתנו	29
יש עתיד	18
העבודה	14
ש"ס	11
הבית היהודי	11
יהדות התורה	6
התנועה	6
מרצ	6
הרשימה הערבית המאוחדת	4
חד"ש	4
בל"ד	3
קדימה	2

בשלב זה, חדי-העין ישימו לב, חסרים קצת מנדטים (בגלל ההתעלמות מהשארית). סך-הכל חולקו 113 מנדטים.

נשארו לנו 7 מנדטים לחלוקה, המכונה החלוקה השניה. יש כל מיני דרכים תאורטיות אפשריות לחלקן.
הדרך המקובלת בישראל קרויה על שם חברי-הכנסת שהובילו את קבלתה (יוחנן בדר מגח"ל ואברהם עופר מהמערך) - חוק בדר-עופר (בלע"ז היא מוכרת כ-Hagenbach-Bischoff system). בוודאי לא תתפלאו לשמוע שהיא מיטיבה עם הסיעות הגדולות. לכל סיעה קובעים "מודד רשימה" שנקבע על פי היחס בין מספר הקולות שקיבלה למספר המנדטים שקיבלה. זוהי משוואה שמדרגת את הרשימות בהתאם לסך הקולות שהן קיבלו ומנסה לקבוע מי זו שתשלם את "מחיר" הקולות הגבוה ביותר עבור המנדט הנוסף.

	מספר הקולות שקיבלה הרשימה
מודד   =	_________________________________
	( מספר המנדטים שקיבלה הרשימה + 1 )

אחרי כל "הענקת" מנדט מחשבים מחדש את המודדים, ומעניקים את המנדט הבא לרשימה בעלת המודד הגבוה ביותר. מאחר והענקת מנדט נוסף מגדילה את המכנה של המשוואה, משתנה זהות הרשימה "הזוכה", בהתאם, כשהסיכוי של מי שכבר קיבלה יורד והסיכוי של הבאות בעקבותיה-  עולה.

כסוג של פיצוי לרשימות הקטנות, שיאפשר להן להיות תחרותיות (למדי) גם בשיטה הזו, נקבעה האפשרות של הסכמי-עודפים: שתי רשימות יכולות לסכם ביניהן שלצורך החלוקה השניה של המנדטים - של השאריות - יחושב להן מודד "בשותף". לאחר מכן יחושב המודד לכל אחת בנפרד, וזו בעלת המודד הגבוה יותר, תזכה במנדט. ואכן רשימות רבות התקשרו בהסכמי עודפים לקראת הבחירות לכנסת ה-19:

• רשימת הליכוד ישראל ביתנו עם רשימת הבית היהודי.
• רשימת קדימה עם רשימת עם שלם.
• רשימת ש"ס עם רשימת יהדות התורה.
• רשימת התנועה עם רשימת מרצ.
• רשימת העבודה עם רשימת יש עתיד.
• רשימת חד"ש עם רשימת בל"ד.
• רשימת דור בוני הארץ עם רשימת צדק חברתי.

קדימה, לצערה נאלצה להשתתף בחלוקה השניה ללא פרטנרית, מאחר ו"עם שלם" לא עברה את אחוז החסימה (זו הזדמנות נוספת להזכיר שכל הדיון בפוסט הזה הוא על הנתונים לפני פרסום הקולות שבמעטפות הכפולות). אבל לפחות היתה לה הזדמנות להשתתף, בניגוד ל"דור בוני הארץ" ול"צדק חברתי" שלא עברו את אחוז החסימה כלל.

ומהתאוריה אל הפרקטיקה:

רשימות עם/בלי הסכמי עודפים	חלוקה 1	חלוקה 2	חלוקה 3	חלוקה 4	חלוקה 5	חלוקה 6	חלוקה 7
הסכם רשימת הליכוד ישראל ביתנו עם רשימת הבית היהודי.	27,945	27,945	27,945	27,280	27,280	26,645	26,645
הסכם רשימת ש"ס עם רשימת יהדות התורה.	28,116	28,116	26,636	26,636	26,636	26,636	26,636
הסכם רשימת התנועה עם רשימת מרצ.	28,664	26,459	26,459	26,459	26,459	26,459	26,459
רשימת העבודה עם רשימת יש עתיד.	27,805	27,805	27,805	27,805	26,987	26,987	26,987
הסכם רשימת חד"ש עם רשימת בל"ד.	25,875	25,875	25,875	25,875	25,875	25,875	25,875
ללא הסכם
קדימה	24911.7	24911.67	24911.67	24911.67	24911.667	24911.67	24911.67
הרשימה הערבית המאוחדת	27166	27166	27166	27166	27166	27166	22638.33

ומכאן, רשימת הזוכות בכל סיבוב חלוקה (מודגשות ב-Bold בטבלה עצמה):

חלוקה 1: התנועה+מרצ

חלוקה 2: ש"ס עם יהדות התורה

חלוקה 3: הליכוד-ישראל-ביתנו עם הבית היהודי 

חלוקה 4: העבודה עם יש עתיד. 

חלוקה 5: הליכוד-ישראל-ביתנו עם הבית היהודי

חלוקה 6: הרשימה הערבית המאוחדת. 

חלוקה 7: העבודה עם יש עתיד.

ובשלב הזה יש לחלק את השלל בין הזוכות על פי ההסכמים:

התנועה+מרצ - מנדט אחד 

התנועה	מרצ
25688.28571	27358.33333

ומרצ זוכה במנדט.

ש"ס עם יהדות התורה - מנדט אחד 

ש"ס	יהדות התורה
26345.91667	27133

ויהדות התורה זוכה במנדט.

הליכוד-ישראל-ביתנו עם הבית היהודי - 2 מנדטים (חלוקות 3,5)

מנדט 1 

הליכוד ביתנו	הבית היהודי
27736.63333	26137.16667

הליכוד זוכה במנדט הראשון.
מנדט 2 

הליכוד ביתנו	הבית היהודי
26841.90323	26137.16667

והליכוד זוכה גם במנדט השני.

הרשימה הערבית המאוחדת - מנדט אחד 

מאחר והמודד שהקנה לה את המנדט הזה הושג ללא כל הסכם עודפים, אין צורך בחישובים נוספים.

העבודה עם יש עתיד - 2 מנדטים (חלוקות 4,7)

מנדט 1

העבודה	יש עתיד
27312.33333	26730.47368

העבודה זוכה במנדט הראשון.

מנדט 2

העבודה	יש עתיד
25605.3125	26730.47368

יש עתיד זוכה במנדט השני.

והתוצאה הסופית, בהשוואה לראשונה; אותה תוצאה סופית של החלוקה השניה, שהיא נכון לעכשיו, תוצאות האמת של הבחירות לכנסת ה-19:

רשימה	מנדטים אחרי חלוקה ראשונה	מנדטים אחרי כל החלוקות
הליכוד - ישראל ביתנו	29	31
יש עתיד	18	19
העבודה	14	15
ש"ס	11	11
הבית היהודי	11	11
יהדות התורה	6	7
התנועה	6	6
מרצ	5	6
הרשימה הערבית המאוחדת	4	5
חד"ש	4	4
בל"ד	3	3
קדימה	2	2

אז זה היה המבט על החישובים הפנימיים שייצרו את תוצאות האמת.

אם לא התחברתם להסבר המפורט שלי, אבל מאוד רוצים לראות דוגמאות לדרך בה מחלקים את המנדטים, אפשר למצוא בהסבר של ועדת הבחירות המרכזית לבחירות האלה הדגמה לגבי הכנסת ה-18 , וועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-18 הותירה אחריה הדגמה לגבי הכנסת ה-16.

והאמת המעניינת המובטחת
אז מה היה לנו כאן ? התוצאה של תיקו 60:60 בין הגושים נוצרה רק בשעות הבוקר המאוחרות.
בשעות מוקדמות יותר, עת נספר חלק קטן יותר של הקולות, התחלקו המודדים כך ש-8 מנדטים חולקו, מהם שניים הגיעו לליכוד, אחד ליש עתיד, אחד לעבודה, אחד לבית היהודי, אחד לש"ס, אחד ליהדות התורה ואחד לתנועה.

כך נראתה חלוקת המנדטים סביבות 5:00 בבוקר יום רביעי:

הרשימה	מנדטים אחרי חלוקה ראשונה	מנדטים אחרי חלוקה סופית
הליכוד - ישראל ביתנו	29	31
יש עתיד	18	19
העבודה	14	15
ש"ס	11	12
הבית היהודי	10	11
יהדות התורה	6	7
התנועה	6	7
מרצ	5	5
הרשימה הערבית המאוחדת	4	4
חד"ש	4	4
בל"ד	3	3
קדימה	2	2

באותו שלב היה המאזן 61 מנדטים לגוש הימין ו-59 מנדטים לגוש השמאל.

הנפגעות העיקריות כתוצאה מהשלמת ספירת הקולות  - ש"ס והבית היהודי. המרוויחות העיקריות - מרצ והרשימה הערבית המאוחדת.

המבט הזה על הדרך שבה החלוקה משתנה בהתאם להצטברות ספירת הקולות, שהוא לכאורה חסר-משמעות (בגלל המבט על "חצי עבודה") מאפשר לנו בעצם מבט "וירטואלי" חריף על השאלה כמה קולות משנים.

דיון מדוייק יחייב מבט רחב על הצטברות ספירת קולות כל הרשימות שיפגע בבהירות ולכן אתמקד במפלגה אחת ויחידה - הרשימה הערבית המאוחדת.

בשלב האחרון של הספירה, בין 5:00 ל-6:37 "עלתה" הרשימה מ-133,504 ל- 135,830.
2,326 הקולות הנוספים לרשימה הערבית המאוחדת הפכו אותה לתחרותית יותר בחלוקת בדר-עופר לעומת רשימות אחרות, ואפשרו את התיקו הבין-גושי.
2,326 מצביעים בסך-הכל, הם שהביאו לתוצאה הזו.
הם כמובן נשענו על רבבות מצביעים אחרים, בלעדיהם לא הייתה משמעות להצבעתם, אבל הם אלה שהיטו את הכף.

כשזוכרים כמה מצביעים מהציבור הערבי בוחרים שלא להגיע לקלפי, ורואים כיצד השפיעו אלה שכן טרחו להגיע, אין אלא להכיר בתובנה על כוחו של היחיד בדמוקרטיה המודרנית, הבירוקרטית, ההמונית.

מצביעים בודדים אחראיים למצב הגושים כפי שהוא נראה כרגע.

לולא הגיעו, המפה היתה נראית אחרת. מספיק אחרת, כדי למנוע כמה חלופות פוליטיות שעשויות להיווצר עתה, אם האנשים בידיהם הפקידו מצביעים אלה כוח לא-מבוטל, יידעו כיצד להשתמש בו.

והערה אחרונה
תוצאות האמת הן כאמור זמניות. מחר יגיעו הקולות שבמעטפות הכפולות. חלק הארי - קולות החיילים -ידוע בשונות מסויימת לעומת כלל האוכלוסיה. אני נוטה לשער שהחיילים, בהיותם צעירים, ידגימו את אותן מגמות שלא התבטאו בסקרים בצורה טובה. אם אני צודק, קולות החיילים ישברו את התיקו הבין-גושי, באופן שיצער מאוד את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שכן הוא יחליש את הליכוד-ביתנו, ויחזק את יש עתיד, הבית היהודי וכנראה גם מפלגות נוספות. צריך לזכור ששינויים אחרים, אפשריים תאורטית, הם שקדימה לא תעבור את אחוז החסימה אחרי קולות החיילים ושמפלגה אחת לפחות שלא עברה את אחוז החסימה, כן תעבור אותו. את האמת נדע רק לאחר הספירה, כשיתברר לכולנו מה היה שיעור השתתפות המצביעים מקרב החיילים, ואת מי הם העדיפו.


עדכון, 24/01/2013:
לאחר ספירת המעטפות הכפולות, איבדה הרשימה הערבית המאוחדת מנדט אחד, והבית היהודי זכתה בו. הליכוד-ביתנו קיבלה 31 מנדטים, יש עתיד 19 מנדטים, העבודה 15 מנדטים, ש"ס 11 מנדטים, יהדות התורה 7 מנדטים,התנועה 6 מנדטים, מרצ 6 מנדטים, חד"ש 4 מנדטים, בל"ד 3 מנדטים וקדימה 2  מנדטים. הערכתי לגבי נטיית קולות החיילים התבררה כצודקת חלקית - מצד אחד הבית היהודי התחזקה, מצד שני גוש השמאל נחלש, והתיקו הבין-גושי נשבר באופן שכנראה משמח את ראש הממשלה (אך אולי פחות את רעיית ראש הממשלה, בהתחשב ברגשותיה המדווחים בתקשורת כלפי ראש הבית היהודי, נפתלי בנט). ועדיין, בעינה עומדת האמת - אזרח/ית שלא הגיע/ה להצבעה, ויתר/ה על הזדמנות לעצב את המפה הפוליטית של המדינה בה הוא/היא חי/ה. אם זמן הוא המצרך היקר ביותר, כיצד אפשר לוותר על 3 - 4 שנים בהן יהיה במדינתך שלטון המתאים לאידיאות ולערכים שלך  ?

אפשר למצוא את תוצאות האמת באתר ועדת הבחירות המרכזית.