28.2.2015

בואו ננסה רגע לחשוב ברצינות על העתיד, מתוך הנחה שנתניהו צודק

כולנו אוהבים לצחוק קצת על הפוליטיקאים שלנו, אבל בואו ננסה רגע לחשוב ברצינות על העתיד, מתוך הנחה שנתניהו צודק בתשומת-הלב הרבה שהוא נותן לתוכנית-הגרעין האיראנית אך כמובן טועה בהנחה שלו שאפשר לסכל אותה לנצח. 

האומנם רכישת מטוסי 'חמקן' המאפשרים הנחתת מכה ראשונה על מדינת אויב היא מעשה שמגביר את הביטחון ? פרופ' אורי בר יוסף מביה"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה טוען אחרת:
"חיל האוויר רוכש את המטוס כדי להתמודד עם האיום האיראני. ומכיוון שהמדובר במערכת נשק שעתידה לשרת בחיל האוויר עוד שנים רבות, ניתן להניח שעיקר תפקידה יהיה להרתיע איראן גרעינית מיצירת איום גרעיני על ישראל. הבעיה היא שבמאזן אימה כזה יציבות אסטרטגית היא המפתח לביטחון, ויכולתו החמקנית של האף–35 עלולה לערער אותה. יכולת כזאת תייצר חשש איראני קבוע, שישראל תעשה שימוש בעליונותה הטכנולוגית כדי להשמיד את יכולותיה הגרעיניות במכת פתע, שלא יהיה אפשר לקבל עליה התרעה מוקדמת באמצעות מערכות המכ"ם של איראן או בעלות בריתה באזור. 
החשש הזה יהפוך לחריף במיוחד בתנאי מתיחות או משבר עם ישראל, והוא עלול לגרום לצמרת האיראנית להורות על הפעלת היכולת הגרעינית לפני שזו תאבד במתקפת פתע ישראלית, בבחינת use it before you lose it. מצבים כאלה מוכרים מתקופת "המלחמה הקרה", והם היו היחידים שבהם התקרבו ארה"ב ובריה"מ לסף שימוש בנשק גרעיני. 
יציבות בין מדינות גרעיניות יריבות מושגת על ידי צמצום הפיתוי של כל אחד מהצדדים להפעיל ראשון את יכולותיו הגרעיניות. הדרך היעילה ביותר להשגתה היא באמצעות בניית יכולת מכה שנייה, קרי היכולת להשמיד את היריב גם לאחר שהיכה ראשון. צוללות הדולפין של חיל הים מקנות לישראל יכולת כזאת, ולכן סביר להניח שיתרמו ליציבות גרעינית בעתיד. מטוסי האף–35 הם, מעצם אופיים, מערכת נשק של מכה ראשונה, ולכן עלולים לערער יציבות כזאת."
אפשר כמובן להתווכח עם בר-יוסף. צפון קוריאה היא הדוגמא למציאות שבה צד שלכאורה בכל רגע נתון עלול לאבד את היכולות שלו במתקפת פתע מצד ארה"ב איננו עושה שימוש בנשק הגרעיני למרות האיום הזה. צפון קוריאה היא דוגמא מעניינת מאחר והיא מדגימה שאפילו משטר רודני שמנהיגיו אקסצנטריים למדי מסוגל לנהוג באחריות גם כאשר כבר יש ברשותו נשק גרעיני. הגרעין כנראה לא עולה לראש מהר כל-כך. 

מצד שני, כשמביטים על רשימת תקריות הגבול בין צפון ודרום קוריאה  קשה שלא להתרשם מכך שהתעוזה הצפון-קוריאנית הולכת עולה. האם יש בכך ללמד על תחילתו של תהליך אסקלטיבי ? 

ארה"ב וברה"מ לימדו את העולם שאפשר לקיים מאזן-אימה גרעיני ואף לשגשג בעולם שבו איום ההשמדה-ההדדית הוא חלק שגרתי מהיום-יום. בר יוסף מציע שיקולים אסטרטגיים נוספים שעל מקבלי-ההחלטות לכלול בהכרעות שפעם היו פשוטות יותר. 

אייזיק אסימוב, המדען וסופר המדע-הבדיוני המפורסם, טען פעם (בסיפור קצר) שהאנושות עתידה לעבור לספירת זמן אחרת, המבוססת על כניסתה אל העידן האטומי. תאריך היום הראשון יהיה ה16/7/1945, היום בו בוצע הניסוי הגרעיני הראשון אי-פעם

נרצה או לא נרצה, חשוב להכיר באפשרות שאנחנו בדרך לשם ולהתחיל להתאמן על צורת-המחשבה המתאימה לעולם שבו לכולם יש נשק גרעיני. 

לקריאה נוספת 

26.2.2015

האתגר הגדול ביותר לחיינו כעת הוא לא לשכוח את החיים עצמם ולזכור (ולא לשכוח) את התחמשות איראן בנשק גרעיני


והוא אפילו הולך לדבר על זה בקונגרס האמריקאי, מסיבות שתכליתן הרציונלית בכל הנוגע לגרעין האיראני לא לגמרי ברורה,  נראה שאין מנוס מלהקדיש תשומת-לב מיוחדת בזמן הקרוב לעניין הזה של התחמשות איראן בנשק גרעיני והתמודדותו של בנימין נתניהו עם העניין, כי זה הרי האתגר הגדול ביותר לחיים עצמם כאן בישראל.

אז חוץ מתוספת העמוד "איראן-האתגר" למעלה, ולמען הפרספקטיבה, חשבתי שיהיה נכון להתחיל בציטוט מעמוד הפייסבוק, "כן, אבל איראן" (העושה מלאכת-קודש בהקשר הזה), ולהביא תמונה שלעניות דעתי אומרת הכל:

כדאי שראש-הממשלה שלנו יתלה את התמונה הזו אצלו בבית. אולי היא תעזור לו לקבל קצת פרספקטיבה. 


17.2.2015

איפה הקלפי שלי? (בחירות 2015)

בעוד חודש יתקיימו הבחירות. שוב. ובכל זאת, עבור רבים, השאלה איפה אני מצביע חוזרת ועולה. ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 מציעה שירות אינטרנטי נוח לאיתור הקלפי בה תצביעו ביום הבחירות.

אז איך מבררים איפה אני מצביע?פשוט מאוד, הולכים אל kalpi.elections.gov.il. שם: 
  1. יש להזין מספר זהות;
  2. לאשר שאינכם תוכנה-אוטומטית על ידי הזנת התווים המוצגים במסך
 ואז תקבלו את המיקום של הקלפי.

השירות מאוד נוח ויש בו גם אפשרות צפיה במפה של איזור הקלפי. 

ולפני סיום, כמה שאלות שתמיד נשאלות:
1. האם אפשר להצביע עם תעודת סטודנט או כל תעודה אחרת?
לא. הזדהות הבוחר בפני ועדת הקלפי תעשה אך ורק באמצעות אחד מ-3 המסמכים הבאים: 
  1. תעודת זהות, 
  2. רישיון נהיגה 
  3. דרכון ישראלי תקף.
2. האם יש צורך להביא לקלפי את ההודעה לבוחר?
אין חובה להציג את ההודעה לבוחר בקלפי. 
אבל זה יכול להקל על החיים שלכם ועל החיים של ועדת הקלפי. למה?
כי בההודעה לבוחר רשום מקום הקלפי בה רשום הבוחר וכן את מספרו הסידורי של הבוחר בקלפי.
(לכן, באתר ועדת הבחירות נאמר רצוי מאוד להביאה יחד עם תעודת הזהות." 
 רצוי - אך לא הכרחי. )

3. איפה רשימת הקלפיות הנגישות? 
חוק הבחירות לכנסת קובע כי בכל יישוב יהיה לפחות מקום קלפי נגיש אחד לבוחרים המוגבלים בניידותם. באתר ועדת הבחירות נאמר כי בבחירות לכנסת ה-20 "יהיו כ-2,500 קלפיות שיש בהן ואליהן סידורי גישה והצבעה מתאימים לאנשים המוגבלים בניידות (גידול של למעלה מ-60% ביחס לבחירות לכנתס ה-19)" ומובטח שם כי  "אדם הרשום להצבעה באחת מקלפיות אלה והוא מוגבל בניידות יוכל להצביע בהן בנוחות ככל יתר הבוחרים".
באתר ועדת הבחירות אפשר למצוא את הרשימה המלאה של הקלפיות הנגישות (זהירות, קובץ CSV - אקסל). 

אדם המוגבל בניידות שהקלפי בה הוא רשום אינה מוגדרת כנגישה, רשאי להצביע בכל מקום קלפי אשר נקבע על ידי ועדת הבחירות המרכזית כ"קלפי נגישה מיוחדת". על פי ועדת הבחירות, בבחירות לכנסת ה-20 יהיו כ- 1,500 קלפיות נגישות מיוחדות בכל רחבי הארץ. אפשר לאתר קלפי נגישה מיוחדת הקרובה למקום מגוריכם באמצעות מפת הקלפיות הנגישות המיוחדות באתר ועדת הבחירות המרכזית. מדובר ביישום נוח המאפשר, אחרי הקלדת כתובת המגורים, חיפוש במפה של הקלפיות . 
זו למשל דוגמא לקלפיות הנגישות בחדרה: 
(אפשר להקליק באמצעות העכבר על ציור הקלפי הנגישה ולקבל את פרטיה)


לשאלות נוספות
מי שעדיין יש לו שאלה - יכול לעבור אל שאלות ותשובות אחרות באתר ועדת הבחירות המרכזית

לסיום
אז נכון שזה די מתסכל להצביע שוב רק אחרי שנתיים, ועוד במודעות מלאה שיכול להיות שיהיו עוד בחירות, בעוד שנתיים, אבל חשוב לזכור - אם מספיק אנשים יצביעו על פי צו-מצפונם, הדברים יכולים להראות אחרת. אם אתה ימני, אל תשכח שאם מספיק אנשים יצביעו לליכוד ולמפלגות הימין, אפשר יהיה לראות כאן יציבות שלטונית אמיתית ומשילות אפקטיבית. אם אתה שמאלני, אל תשכח שאם מספיק אנשים יצביעו לגוש חוסם, נראה כאן חילופי שלטון. ואם אין לך דעה בנושאים שמבדילים בישראל בין ימין ושמאל, שאל את עצמך מי אתה רוצה שיכריע בנושאים שבאמת חשובים עבורך.
כי הסיסמא באמת נכונה - ב-17/3 את/ה הכוכב/ת האמיתי/ת. וכולנו יודעים שזה לא המצב בישראל, בשאר ימות השנה...



[עודכן: 03/03/2015]

15.2.2015

הם מטיפים לשנאת-יהודים




הסרט מושתת על תפישה מעוותת של המציאות. הן בגלל הדרך שבה מתוארים "כל האירופאים", הן בגלל הדרך שבה מתוארים "כל השמאלנים" ובמיוחד בגלל חוסר-ההבחנה בין הביקורת המוצדקת על ישראל לבין הביקורת הלא-מוצדקת על ישראל. כמה עצוב לראות סרט שמנסה לפעול כנגד שנאת-ישראל ועושה זאת באמצעות הסתה לשנאת יהודים. 

אל תבינו אותי לא נכון. אני נמנה על אלה הסבורים שחלק מהמניעים של הביקורת הלא-מוצדקת על ישראל נטועים באנטישמיות החדשה. כבר כתבתי על זה בבלוג הזה. אבל העובדה שיש אירופאים הנגועים באנטישמיות החדשה או שיש אנשי שמאל בישראל שסבורים שהדרך היחידה להציל את ישראל מעצמה היא להפעיל עליה לחץ חיצוני לא אומרת שכולם כאלה.

רחוק מזה.

אני לא יודע אם יש טעם אמיתי לנסות לשכנע את מי שמאמין שיש אמת בסרט הזה עד כמה ההכללה של 'שמאל' הכורכת יחד אנשים כמו גדעון לוי, אילן גילאון ויצחק הרצוג מזיקה לעצם הרעיון של עבודה פוליטית משותפת על ידי כל מי שדואג לעתידה של מדינתו של העם היהודי.

אולי יהיה להם קל יותר להבין את העדר-הקשר בין הסרט למציאות אם הם ילמדו קצת על אירופאים כמו מישל וולבק (אינטלקטואל אירופאי מזן אחר) או קאי דיקמן (הספר של טוביה טננבום 'אני ישן לבד בחדרו של היטלר' הוא דרך נהדרת להכיר את הגרמני הפרו-ישראלי הזה). 

יש שותפות בתפישת המציאות בין מי שהכין את הסרט הזה לבין האנטישמים החדשים. שניהם רואים את המציאות דרך עדשה מעוותת. שניהם פועלים על סמך הכללות שאין קשר בינן לבין המציאות. שניהם מסיתים לשנאה. 

הסרטון הזה לא רק שאינו מועיל למדינת ישראל, אלא שהוא מועיל לשונאי ישראל. הוא פוגע בלכידות בקרב העם היושב בציון כי הוא מחזק את האיבה בין היהודים היושבים בציון לבין עצמם. הוא הכיוון ההפוך מהפעולות החשובות של קירוב-לבבות, הסברה ואיזון. 

מבט על הסרט שהפיץ בזמנו וועד מתיישבי השומרון על פעילותו ב-5 השנים הראשונות לקיומו, ועל פעולות חשובות שעשה לאיזון השיח הפוליטי הישראלי (דוגמא ועוד אחת) מחדד את הפער בין המטרה לבין התוצאה: 


אפשר  להצטער על ההכרעות שהובילו אל הסרטון הזה.
מותר לקוות לגניזתו המהירה.
אחרי הכל - מודה ועוזב - ירוחם. 
ואולי, אחרי זה, נראה סרטים שמעודדים קצת אהבת-חינם

14.2.2015

לא הבנתי מה יקרה אחרי הנאום

17 יום לפני ה-3 במרץ, התאריך המתוכנן לנאומו של ראש הממשלה נתניהו בקונגרס האמריקני, והעולם כמרקחה.

אם זה לא היה כל-כך מגוחך שכך מנוהלים ענייני מדיניות החוץ והביטחון של ישראל, זה היה נורא מצחיק. היועץ המשפטי לממשלה צריך להבהיר שהנאום הזה הוא אירוע חדשותי שמצדיק שידור, סנטורים דמוקרטיים מודיעים על החרמת הנאום 

והעולם לא לבד - גם בוחרים רבים בישראל משוכנעים שנתניהו הולך לקונגרס כדי להציל את ישראל משואה. משוכנעים - אבל לא חושבים. תחשבו לרגע בהגיון. 

מה יקרה רגע אחרי הנאום? 
אובמה יפרוץ בבכי, יפול על ברכיו ויבקש סליחה על חטאיו? 
המוני הסנאטורים ירוצו, יכו את אובמה במרץ, ישליכו אותו מהבית הלבן וימנו את נתניהו לנשיאות ארה"ב?
או שמא, אחרי הנאום, אובמה ימשיך להיות נשיא ארה"ב, ימשיך להתוות את מדיניות ארצו, וימשיך להתעלם ממה שיש לנתניהו לומר, כי הוא והמינהל אותו הוא מוביל חושבים אחרת על הסוגיה? 

האינטרסים של ארה"ב ושל ישראל בניהול המשבר הזה שונים. מבחינת ארה"ב מזרח-תיכון יציב שיש בו הגמוניה משולשת של ישראל, איראן וערב-הסעודית הוא יעד ריאלי ובהתחשב בחלופות הוא נתפש כדבר בהחלט רצוי. האינטרס הישראלי של איראן לא-גרעינית יכול להתממש במסגרת המו"מ המתנהל בין איראן וארה"ב. 

ממילא, אין אפשרות להשיג הבטחה אלוהית שלאיראן לעולם לא יהיה גרעין. בכל רגע נתון, אחרי הסכמה להתפרקות מלאה מגרעין או אחרי התקפה צבאית כוללת של ארה"ב שתשמיד את כל אתרי הגרעין האיראניים (הידועים והלא-ידועים) יכולה איראן לשוב ולהתחיל מחדש את המסע אל עבר פצצת-הגרעין, כשהיא מצויידת בלקחי-העבר. 

החזון של איראן מגורענת, ובעקבותיה של מזרח-תיכון במירוץ חימוש גרעיני, הוא חזון נורא לא רק עבור מדינת ישראל. הוא חזון נורא עבור האנושות כולה. מירוץ חימוש גרעיני במזרח-התיכון לא יעצור באיזור הזה וכל האנושות תיפול במדרון החלקלק הזה - כנראה אל סוף הציוויליזציה כמו שאנחנו מכירים אותה. אף אדם רציונלי לא יכול לדמיין מציאות שבה תופעל פצצה גרעינית מצד איראן כנגד ישראל, מבלי שהמציאות שתבוא לאחר אותו יום נורא, לא תתאפיין בשימוש טריוויאלי בנשק גרעיני בין מדינות האיזור. 

זה כמובן לא אומר שאפשר להגיע להסכמות שיהיו טובות לעולם כולו במו"מ עם איראן. מנהיגי איראן, בניגוד למקובל בקרב רבים בישראל, הם אנשים רציונליים. קיצוניים, אכזריים, מונעים על ידי אידיאולוגיה מסוכנת. אידיאולוגיה מסוכנת יכולה להוביל אדם רציונלי למקומות לא-רציונליים. ראינו את זה כשגרמניה הנאצית הלכה למקומות אליהם הלכה. איראן יכולה ללכת לשם. אסור לפייס אותה. אבל זה לא אומר שלא צריך לנסות להידבר עמה. במיוחד כשזוכרים שהתנהלות חכמה יותר מול גרמניה הנאצית בשנים 1933-1939 היתה כנראה יכולה למנוע את הדרך אליה התגלגלה ההיסטוריה. האומנם נתניהו מאמין, באמונה שלמה, שבארה"ב שכחו את כל לקחי ההיסטוריה? הייתכן שהוא סבור שבנאום אחד הוא יוכל לפזר את הערפל שבעיני האמריקאים התמימים? או שמא, אולי, כוונתו אחרת לגמרי? 

13.2.2015

פנטזיה: האם תהיה סערה מושלמת בבחירות הקרובות ?

אומרים שאין חדש תחת השמש... אבל לפעמים קורות סערות מושלמות. יש אנשים שמעדיפים לקרוא לזה אירוע ברבור-שחור. הסיכוי לא גדול, בלי קשר לסקרים. אבל לפעמים צירופי נסיבות יכולים לחולל מהפכות גדולות. ודווקא בבחירות האלה מהלך שהובילו נתניהו וליברמן מאפשר את הסערה הזו: העלאת אחוז החסימה

השינוי הזה כבר הביא למהלך חסר-תקדים במגזר הערבי - איחוד כל המפלגות הקיימות בכנסת לרשימה אחת. זה יכול להביא לה, על פי הסקרים, 12 מנדטים. זה יכול להביא לה גם הרבה יותר מנדטים. חשוב לזכור שהציבור הערבי הוא ציבור שקשה מאוד לסקור אותו, מסיבות רבות. אם רוב הציבור הערבי-ישראלי  יגיע לקלפי יכולה להתחולל בישראל רעידת-אדמה פוליטית. מפלגה ערבית של 20 מנדטים תשנה את כל הדינמיקה - מהאופוזיציה או - לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל - מהקואליציה. 
זה אפשרי בהחלט. מעולם לא ניצב הציבור הערבי מול המצב הזה של קול מאוחד ולכן אף אחד לא יכול לחזות את הסבירות של התרחיש הזה. אבל כל מי שחושב שהתגייסות טוטאלית של הציבור הערבי היא בלתי-אפשרית, צריך לזכור שיש גם דרכים אחרות בהן יכולה להיווצר תוצאת בחירות של אחוז הצבעה מעל 90% בקרב הציבור הערבי. תוצאה שהיא פרי לא פחות סביר של האיחוד הפוליטי הזה. זיופי-קלפי במגזר הערבי הם תופעה ידועה שתמיד הוגבלה בגלל היריבות בין המפלגות השונות. מרגע שהיריבות הזו איננה עוד פקטור, מרחב האפשרויות הוא בלתי-מוגבל. 

דבר אחר נפל בישראל, והפעם בלי קשרי למעשי נתניהו וליברמן. מותו של הרב עובדיה יוסף, מייסד ש"ס, הוא אירוע פוליטי בעל משמעות אדירה. היכולת של האיש לאחד מאחורי דמותו את כל הציבור הספרדי-המסורתי והדתי טלטלה את המפה הפוליטית הישראלית מאז 1984. כרגע זה נראה שנעליו גדולות על שאר גדולי-התורה של ש"ס. וזה לא במקרה. האיש שהיה מגדולי הפוסקים של הדור היה גם מגדולי האסטרטגים הפוליטיים של הדור. אבל כמו אבות מייסדים אחרים, בהקשרים אחרים, גם הוא לא ידע להותיר אחריו יורש. והמחיר להפתעת רבים מתבטא כבר כיום בדמות הפיצול הגדול בין אריה דרעי ואלי ישי שיצר מצב בו שתי מפלגות המזוהות עם ש"ס של פעם רצות ועוסקות בהכפשה הדדית. בדומה למגזר הערבי גם ציבור בוחרי ש"ס הוא קשה-סקירה, וראינו את זה לא אחת בבחירות בעבר. כבר ראינו סקרים שהעריכו שאחת משתי המפלגות נוגעת באחוז החסימה. הצירוף הזה של המנהיג הגדול שאינו עוד ומלחמות-היורשים עשוי להבריח בוחרים אל מפלגות אחרות באופן  שלא יותיר כל זכר לש"ס. אישית סברתי שזו תהיה משמעות מותו של מנהיג התנועה בטווח הארוך, אבל סערה מושלמת יכולה להתבטא בתגובה מיידית. 

המפלגה השלישית שעלולה להיבלע בסערה המושלמת היא ישראל ביתנו. עוד מפלגה שחלק מציבור בוחריה - העולים הרוסים המבוגרים - הוא קשה סקירה. מפלגה שנמצאת במצב מורכב מאוד בגלל החקירות הפליליות כנגד בכיריה, ושנתפשה במצב הזה בעוד מנהיגה עסוק בניווט זהיר ומורכב שלה מהימין אל המרכז הפוליטי. סקרי השבועות האחרונים  הראו שהמפלגה סובלת מטרנד של בריחת-מצביעים. אני מאמין שהטרנד הזה חמור בהרבה בגלל הפגיעה המשולשלת: בבחירות הקודמות התאחדה ישראל ביתנו עם הליכוד. האיחוד הזה הועיל בטווח הקצר לשתי המפלגות אך ההיסטוריה מראה שלטווח הארוך איחודים כאלה אינם מועילים. חלק גדול מחוסר-התועלת הוא הפגיעה במוניטין ואובדן הכוח של "המותג", כלומר אובדן המשיכה שבשם המפלגה. מי שהצביע לליכוד-ישראל-ביתנו מוצא עצמו במצב שבו הנאמנות האוטומטית למי שמייצג אותו לא לגמרי ברורה כי הזהות של ישראל ביתנו לא היתה לגמרי ברורה. ציבור הרוסים הותיקים מוצא עצמו מול השאלה מי בעצם מייצג אותו. ציבור הרוסים החדשים (מי שמגדיר עצמו כישראלי ממוצא רוסי) מוצא עצמו מול מפלגה שנחשדת בפלילים ומתלבט בשאלה האם ההנהגה הזו דואגת יותר לציבור בוחריה או לציבור נבחריה. המעבר מהימין למרכז שנועד לגרוף את מאוכזבי יש עתיד והקולות הצפים במרכז לא יכול לעבוד במציאות של חשדות פליליים חמורים. המצביעים האלה מחפשים מישהו טהור וזך. אז מה נשאר לישראל ביתנו? שאלה טובה. בסערה מושלמת, יכול להיות שלא יישארו לה מספיק מצביעים להיכנס לכנסת. זה יהיה כמובן מאוד אירוני שהאיש שהוביל את העלאת אחוז החסימה ייפלט מהפוליטיקה בעקבות המהלך הזה. 

המפלגה הרביעית המאויימת עקב הסופה המושלמת היא מרצ. עם המפלגה הערבית המאוחדת משמאלה והמחנה הציוני מימינה, כשהמפלגות הגדולות מנסות לשכנע שיש להצביע להן כי הגודל יקבע, מרצ עלולה להימחץ בין הפטיש לסדן. שמעתי יותר ממצביע מרצ נאמן אחד שאומר שלראשונה בחייו הוא מתלבט ברצינות. עבור מצביעי מרצ רבים המחנה הציוני מביא איתו שמות קורצים לא פחות מרשימת מרצ. אנשים כמו שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, יוסי יונה, זוהיר בהלול ואחרים מסוגלים להתמודד בפרמטרים הליברליים-דמוקרטיים של מרצ מול כל אחד שנמצא בעשיריה הראשונה של מרצ. גרוע במיוחד עבור מרצ - כבר ראינו בבחירות 2009 שאין לה בסיס נאמנות גדול במיוחד. אז התנהלותה אל מול עופרת יצוקה הובילה אותה ל-3 מנדטים. האם מרצ תוכל לשרוד סערה מושלמת ? 

בלי מרצ, ישראל ביתנו, ש"ס ועם מפלגה ערבית של 20 מנדטים, נשארים 100 מנדטים לחלוקה בתוך רוחות הסערה המושלמת. התרחיש הזה שבו היקף הצבעה של 10 מנדטים יתפזר ברוח, מציע כמה מפלגות שעתידות לשאת תשואה לא רעה, אבל במקום לציע חלוקה אפשרית, אזכיר את הגורם האחרון שמשחק תפקיד גדול כאן: הקולות הצפים במרכז.

מאוכזבי יש עתיד מונים כתשעה מנדטים (על פי הסקרים, ונזכיר שמדובר בציבור שהפגין נטיה להחלטה בדקה ה-90). קדימה ז"ל נהנתה מ-2 מנדטים. כולנו נהנית מהנישה הזו של מפלגת המרכז החדשה על פי רוב הסקרים, אבל נראה שהטרנד ארוך הטווח הוא של דעיכה ולא של צמיחה, כך שנראה שחלק מקולות המרכז הצפים יילכו למקום אחר.

ההערכה שלי היא שלאחת משתי הגדולות.
אבל למי ? לחידוש היחסי שבצמד הרצוג-לבני או לישן-והמוכר בהנהגת נתניהו? 

בסערה מושלמת כל אחת משתי האפשרויות יכולה להתממש, ובהחלט ייתכן שההכרעה תהיה אקראית לגמרי. אפשר לשער שככל שרגע האמת יתקרב הציבור הספציפי הזה יפגין שוב את הנטיה לאהבת החדש. אפשר גם לשער שככל שרגע האמת יתקרב הציבור הספציפי הזה יפגין שוב את הנטיה לשנאת הסיכון.

כך או כך, סערה מושלמת במלוא עוצמתה יכולה ליצור מציאות שבה גם 'כולנו' לא תעבור את אחוז החסימה. במקרה הזה, אחת משתי הגדולות יכולה למצוא עצמה גדולה יותר מרעותה בהיקף של כ-10 מנדטים ויותר מכך.

זה יכול להביא מצב מעניין שבו השמאל הישראלי יהיה מורכב ממפלגת העבודה עם 35 מנדטים, המפלגה הערבית המאוחדת עם 20 מנדטים, וכל שהיא תצטרך להתלבט בו לאחר מכן הוא השאלה - האם להציע ליש עתיד עם 10 מנדטים לערך או ליהדות התורה עם 10 מנדטים לערך להצטרף אליה לממשלה. זה גם יכול ליצור מצב מעניין לא פחות שבו הימין הישראלי יהיה מורכב מהליכוד עם 35 מנדטים, הבית היהודי עם 20 מנדטים, וההתלבטות היחידה שתיוותר לנתניהו היא האם לנסות ולפרק את יש עתיד או ללכת על קואליציית ימין-חרדים עם יהדות התורה. 

נשמע דמיוני? תרחישי סופה-מושלמת הם באמת אירוע של פעם בדור. סביר הרבה יותר שרק אחד מ-4 הצירופים האלה יתרחש. שניים מהם יחד יטלטלו את הפוליטיקה הישראלית לא מעט. ובכל זאת, כשמביטים על הפוליטיקה הישראלית, רואים שיש באלקטורט הישראלי כוח פנימי שמנסה לטלטל את המפה הפוליטית הישראלית כבר כמה מערכות בחירות: צומת ב-1992, שינוי ב-2003 ויש עתיד ב-2012 הן 3 דוגמאות לעוצמה הטמונה בכוח הזה. לא פחות ואולי יותר מהן, הגמלאים ב-2006 מדגימים את הדרך שבה לעתים הכוח הזה מביא ליצירת יש מאין.

המייחד את הבחירות הקרובות הוא שמקורותיה של סערת-השינוי אינם רק במרכז הפוליטי. מוקדים של שינוי, התחדשות, חשיבה מחדש והתארגנות מחדש פועלים בשמאל, במרכז ובימין הישראלי. בנסיבות האלה, רק שוטים יתנבאו. אבל אם כל המוקדים יפעלו יחד, ואכן נראה כאן סערה מושלמת, התחזית הצפויה היא כמעט ברורה מאליה: בדיוק כמו בבחירות 1984 ו-1988, גם בפעם הזו, אם תתממש האפשרות הזו, נוכח החדשות הגדולות, סביר שנראה את הכוחות הישנים של הפוליטיקה הישראלית משלבים ידיים בממשלת אחדות.





11.2.2015

אבל בוז'י הרצוג לא עשה כלום

שוב ניהלתי שיחה עם ידיד שמדבר על המציאות הפוליטית הישראלית מתוך דעותיו הקדומות ובורותו. הפעם ידיד מהימין-מרכז שמחזיק בדעה "אבל בוז'י הרצוג לא עשה כלום" כשהוא מתלבט אם להצביע ליכוד או כולנו. 

אז ניהלנו שיחה וחשבתי שהתכנים של מה שהיה לי להגיד לו יכולים לעניין גם מתלבטים אחרים. כך למשל, בואו ניזכר במה שעשה יצחק הרצוג במשרד הרווחה:
"...את הרצוג מתארים רבים כמי שהעיר את משרד הרווחה מתרדמת חורף ארוכה. כבר בימים הראשונים לכהונתו הוא מינה וועדה לבחינת מצוקת ניצולי השואה ובהמשך העביר החלטת ממשלה שבמסגרתה הוקצו יותר מ-200 מיליון שקלים לסיוע לניצולים. בנוסף, הרצוג קידם את התכנית לסיוע לילדים ונוער במצוקה, עמד מאחורי יישום מסקנות וועדת לרון שסייעה לנכים להשתלב בשוק העבודה, וגם מינה וועדה בראשות מנכ"ל המשרד, נחום איצקוביץ', שבחנה את סוגיית אי-הביטחון התזונתי. הוועדה המליצה על תוספת תקציבית שגם מומשה לאחר כהונתו של הרצוג. "

לא צריך לאהוב את יצחק הרצוג כדי להבין שהוא מועמד ראוי לתפקיד ראשות-הממשלה. האיש עשה את שירותו הצבאי כקצין ביחידה 8200 של חיל המודיעין, ושירת במילואים בדרגת רב-סרן. עבד כעורך דין במשרד הרצוג, פוקס, נאמן (שהקים אביו חיים הרצוג, יחד עם יעקב נאמן ומיכאל פוקס) . כיהן כמזכיר "המועצה הכלכלית החברתית", בה חברים נציגי הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים במשק. שימש יושב ראש הרשות הלאומית למלחמה בסמים. היה מזכיר הממשלה בממשלת ברק. היה ח"כ פעיל ומעורב בחקיקת חוקים חשובים. כיהן כשר הבינוי והשיכון ולאחר מכן כשר הרווחה (ובמקביל החזיק בתיקים אחרים - התיק לענייני תפוצות, חברה ומאבק באנטישמיות והיה גם השר הממונה על רשות השידור. בניגוד למשה כחלון, לו זה לא הפריע להיות שר רווחה אפקטיבי). בתקופות שבהן שב והיה לח"כ מהשורות המשיך להיות ח"כ פעיל (בניגוד לרבים שאחרי שהיו שרים לא חזרו עוד לאפקטיביות כחברי-כנסת). כך למשל הקים בכנסת את השדולה לקידום החינוך הטכנולוגי ולימודי ההנדסה היישומית. 

"היה פה קייס משפטי מובהק וברור לחלוטין. היה פה ניצול של הליכים פליליים כדי להשתיק מחנה שלם. לא היה שום דבר לא בסדר בפעולה הזאת. כל דבר שיכול היה לעזור לקמפיין של ברק היה לגיטימי. זה נקבע במפורש. איך אפשר לחקור דבר שנקבע מראש שהוא לא פלילי?! העוזר של היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים והיום שופט בית המשפט העליון נועם סולברג קבע את זה. וזאת היתה הסתמכות בעלת משמעות מכיוון שבסופו של דבר היה פה מחנה שהיה לו ברק בעיניים, דם בעיניים. שהיה מוטרף מהעובדה שהוא הרגיש שלקחו לו את השלטון ב–1996 עם קמפיין דומה לחלוטין, ואמר, למה רק הימין? וזאת הצביעות הגדולה. אני הכי מתקומם נגד הצביעות".
אהוד ברק טוען עד היום שגיוס הכספים ההוא היה כשר. הפרשה, שהתחילה בעקבות דו"ח חריף של מבקר המדינה, הסתיימה בקול ענות חלושה אחרי שלא הוגש כתב-אישום כנגד אף אחד מהחשודים בה. במבט על פרקטיקות גיוס הכספים בפוליטיקה הישראלית, קשה להבין את אלה שמבקשים להשתמש דווקא בפרשה הזו כדי להתנגח בהרצוג. אותה פרשה אכן התנהלה במידה רבה בגלל התנהלות של היועץ המשפטי לממשלה שהתיר דפוס פעולה מסויים בבחירות 1996 ולא פעל לעיגון איסור מפורש בחוק לקראת בחירות 1999. יתרה מכך, בתפישה הנורמטיבית הישראלית, עבירות על מימון בחירות נתפשות באופן שונה על ידי הציבור מזה הקבוע בחוק. רוצים דוגמא? גיוס כספים לבחירות הביא בזמנו את עומרי שרון אל בית הכלא ואף אדם שאני מכיר אינו חושב שעומרי צריך להתבייש בדברים שהיה נכון לעשות למען הצלחתו הפוליטית של אביו. מימון בחירות בישראל הוא סוגיה שבה כולם יודעים שיש פער בין הנורמות הקבועות לבין הנעשה בשטח - וכולם שותקים. 
אם יש לקח פוליטי חשוב מהפרשה הזו על אישיותו של האיש - הוא שהרצוג מוכן ללכלך את ידיו למען הנצחון ושהוא יודע לשמור את קור-רוחו כשהעניינים מסתבכים. 

כשלוקחים בחשבון את כל מה שאנחנו יודעים על האיש הזה, ומשווים זאת לכל מה שידענו על המועמד לראשות הממשלה, בנימין נתניהו, לקראת בחירות 1996, המסקנה האפשרית היא אחת ויחידה: הרצוג הוא מועמד ראוי לפחות כמו שנתניהו היה אז. ולמען האמת, הוא מגיע למועמדות הזו עם הרבה יותר עשיה ציבורית ונסיון ביצועי. 

עכשיו, עם הטיעון הקלוקל הזה מאחור, קורא/ת יקר/ה, יש באפשרותך להתרכז בשאלה החשובה באמת: עמדותיו של מי קרובות יותר לעמדותיך ? 


1.2.2015

האומנם ברור שאיומי חיזבאללה לכבוש את הגליל חסרי כל בסיס ?

"אם נתייחס לשאלת יכולתו של חיזבאללה לכבוש את הגליל הרי שברור שאיומי נסראללה חסרי כל בסיס ומה שעומד מאחוריהם הוא בעיקר הרצון לשדר חוזק בזירה האזורית ולהרתיע את ישראל מפעולת תגמול נרחבת.... כוח היברידי המשלב יחידות קונבנציונאליות המצוידות בשריוניות ונשק בינוני לצד תאי גרילה שאפיינו את חיזבאללה מאז הקמתו. היחידות הקונבנציונאליות - המאפשרות להשתלט על שטחים נרחבים - יועדו בעיקרן להתמודדות עם אתגרי הזירה הלבנונית. הן מתאימות גם למלחמה המתנהלת כיום בסוריה, אך אינן יכולות להתמודד עם צבא כצה"ל המצויד היטב בטנקים, חיל אוויר, ארטילריה וכיוצא באלו. לפיכך בעימותים מול צה"ל ימשיך חיזבאללה להסתמך בעיקר על לוחמת גרילה והפעלת המערך הרקטי שלו. טילים אומנם עלולים לגבות מחירים קשים בנפש ורכוש, ולוחמי גרילה אף עלולים להשתלט על יישוב. אולם לא אלה ולא אלה מסוגלים לכבוש חבלי ארץ. "
וכן את הדברים:
 "...על ישראל להתאים את תגובתה לתובנה שמבחינת חיזבאללה היא מהווה כרגע רק אמצעי בלוח שחמט גדול יותר והוא איננו מחפש הרפתקאות אסטרטגיות עמה."
שתי הטענות בעייתיות, לדעתי, בלשון המעטה. 

האם חיזבאללה יכול 'לכבוש את הגליל' ? 
בנוגע לשאלה הראשונה, חיזבאללה איננו צריך לכבוש את כל הגליל. כל שהוא צריך הוא להשתלט על נקודה או שתיים בגליל ולהחזיק בהן במשך זמן מסויים. את זה כוח גרילה יכול לעשות בקלות. המגבלה הגדולה של כוח קונוונציונלי היתה ונשארה העובדה שאל תוך תא שטח נתון אפשר להזרים רק היקף מוגבל של כוחות. וכל זמן שבתא השטח הנתון ניתן לקיים תנאים שמאפשרים לכוח קטן מגננה יעילה, הרי שהוא יכול לשרוד שם, בכפוף לעוצמת הנשק שתופעל נגדו. ההגיון מחייב את כוח הגרילה שמתכנן פעולה כזו, לבחור יעדים שזהותם תגביל את עוצמת-הנשק שתופעל נגדו. מכאן, שאם יש באפשרותו של חיזבאללה להביא כוחות אל שתיים-שלוש נקודות בתוך הגליל בהן ממוקמים יישובים יהודיים, להשתלט עליהם, ולהחזיק בהם, הרי שהוא יוכל להגיע להישג תעמולתי מהמדרגה הראשונה. 

איך הוא יגיע לשם?
זוכרים את המנהרות מהדרום? העובדה היא שחמאס הוכיח יכולת אופרטיבית להיכנס אל תוך שטח ישראל באמצעותן, להגיע לאיזורים שבהם כוחותיו פועלים בלי שהם מזוהים על ידי צה"ל, ולסגת בחזרה. 

איזה כוחות יוקצו לכך? 
נזכיר שלחיזבאללה יש אפשרות להקצות כוחות לפעולה כזו, כי הוא יודע את מה שאנחנו יודעים: שאין לישראל שאיפה לכבוש חלק כלשהוא מלבנון. הרפתקאות לבנון ובעיקר החוויות מהשנים 1982-2000 ריפאו כל מנהיג ישראלי מהמחשבה ששליטה באיזור מסויים מלבנון מועילה במשהו לבטחון ישראל. הכרת המציאות אומרת שרוב אנשי חיזבאללה השוהים בדרום לבנון 'כדי להגן עליה מהאויב הציוני' יכולים לשמש בפעולה התקפית. מבחינת המספרים זה בהחלט מקנה לחיזבאללה היקף כוחות שמאפשר פעולה אפקטיבי מאוד בשטח ישראל, כשהסד"כ הישראלי המוקצה לבט"ש בהחלט איננו נהנה מהיתרונות שיש לישראל 'על הנייר'. כך שניצול של הפתעה בהחלט יכול לאפשר לחיזבאללה להגיע למציאות מסוימת של שליטה בשטח. 

כמה זמן הוא יכול לשלוט בשטח ?
זו שאלה קשה. התשובה קשה ומרה - אם חיזבאללה יצליח להשתלט על ישוב שלם עם סד"כ בסדרי הגודל המתאימים, כשמתחת ליישוב יש תשתית מנהרתית תת-קרקעית שמאפשרת לו לוחמת גרילה יעילה, הוא כנראה יוכל לשלוט בשטח כרצונו.זאת אלא אם הפילוסופיה שמאחורי 'נוהל חניבעל' תדריך את צה"ל גם בפעולה כנגד השתלטות כזו. בהנחה שמשא-ומתן לא יבוא בחשבון, הפתרון היחיד למצב כזה יהיה השתלטות עקובה מדם במחיר גבוה. אירוע שישנה מבחינות רבות את כללי המשחק. 

ומה באשר לתגובת ישראל ביום שאחרי?
התשובה פשוטה: אין הרתעה אפקטיבית ארוכת-טווח נגד טרור. על כל פעולה, תבוא תגובה. אין לישראל יכולת אמיתית להרוג כל אחד ואחד מפעילי החיזבאללה. מעולם לא היתה לה את היכולת הזו. כי היא דורשת הכרעה מוסרית שישראל לא קיבלה וספק אם תקבל אפילו אחרי אירוע כזה. כושר העמידה הוא התשובה היחידה. וכושר העמידה הישראלי אחרי השתלטות כזו הוא באמת משהו שקשה לשער לגביו השערות. אני נוטה לחשוב שבדומה לאסונות בעבר, ישראל תפגין שוב את היכולת הבלתי-נדלית שלה לחוסן וקשיות-עורף מהסוג שבזכותו המדינה עומדת ומתפתחת מאז תחילת הציונות. 

עם זאת, אני סבור שיהיה הרבה יותר נכון לא לחכות ל'יום שאחרי' אלא להערך מראש לאפשרות הזו. להביט במפה ולזהות את האתרים שמבחינת חיזבאללה יהיו יעדים נוחים לכיבוש מהיר. לבחון את מערך הכוחות של חיזבאללה על בסיס לקחי 1973 (הערכת יכולת פוטנציאלית ולא הערכת כוונות). ולשנות את הערכות ישראל באתרים הרלוונטיים בהתאמה. כמובן, ככל שיפותחו אמצעים טכנולוגיים שיאפשרו בחינה טובה יותר של הפעילות התת-קרקעית של חיזבאללה, וככל שייאסף יותר מודיעין על אימונים שעושים כוחות חיזבאללה השונים, כך ייקל להערך מראש. 

האם חיזבאללה ירצה בכלל 'לכבוש את הגליל'?
בנוגע לשאלה האם חיזבאללה מחפש הרפתקאות אסטרטגיות, חייבת להישאל שאלת-נגד: מה עשו כל החבר'ה שחוסלו לפני כמה ימים ברמת הגולן הסורית ? אנחנו מדברים בין היתר על ג'יהאד מורנייה, מפקד גזרת הגולן בחיזבאללה (בנו של עימאד מורנייה המנוח ומי שנחשב בן-טיפוחיו של מנהיג חיזבאללה חסאן נסראללה) , מוחמד עיסא, מבכירי מפקדי כוחות חיזבאללה בסוריה, ובריגדיר-גנרל מוחמד עלי אללה דאדי, איש מודיעין בכיר מכוחות המהפכה של איראן  כשיחד איתם נהרגו כמה מאנשי חיזבאללה "מן השורה" שאי אפשר שלא לתהות בנוגע לוותקם ונסיונם ומה שהם יכולים ללמד על סוג הפעולות שנשקלו או תוכננו כאן. יכול להיות שהנוכחות שלהם ממוקדת במאבק על סוריה. יכול להיות שהכוונות שלהם לגבי ישראל הן בכלל ארוכות טווח, מתוך תקווה להגיע לנוכחות חיזבאללה בשני גבולות של ישראל. אבל יכול להיות שיש להם גם כוונות קצרות-טווח. 

עצם העובדה שבמהלכה של מציאות של מלחמה קשה ועקובה בסוריה שמאיימת להפוך למלחמה בתוך לבנון, חיזבאללה משקיע מאמצים גם במאבק נגד ישראלעושה זאת שוב ושוב) מלמדת שהתפישה האסטרטגית של חיזבאללה שונה משמעותית ממה שאפשר אולי לקוות לו או לדמיין לו. כשחושבים על זה, בהחלט אפשר להבין מדוע האינטרס שבשימור היוקרה של חיזבאללה מחייב אותו לפעול מעת לעת כנגד 'האוייב הציוני'. זה נכון, אולי במיוחד, כאשר מבינים עד כמה המציאות הסורית המורכבת מחייבת מבט מרחיק ראות מצד חיזבאללה, מבט המבוסס על תחשיבים והערכות המביטים שנים קדימה. 

פעולה מוצלחת של חיזבאללה תאפשר לו לשוב ולהפוך ליעד אטרקטיבי עבור מתנדבים. היא גם תאפשר לו להציג אל נוכח הארגונים בהם הוא נלחם שאלה קשה ומרה: מה אתם עושים למען המלחמה באוייב המשותף? לכן, הרבה יותר מכפי שמדובר בהרפתקאה אסטרטגית, נכון לראות זאת כמהלך טקטי שייתכן שהולך והופך לאינטרס חשוב של הארגון. 

מוטב להיזהר מאשר להצטער
ואחרי כל זה, אבקש רק להזכיר לכל המפקפקים והסבורים שמדובר בחרדה חסרת-ביסוס. בהחלט ייתכן שהקו המוצע בפוסט זה הוא שגוי לגמרי. אבל כבר היו בעבר פיגועי-מיקוח גדולים. מבחינת המשלחים חלק מאותם פיגועים היו הצלחות טרור גדולות. האומנם קשה להאמין שגם חיזבאללה, בראותו כיצד הנשק תלול-המסלול מאבד מהאפקטיביות שלו במלחמה כנגד ישראל (בגלל כלי-המגן שישראל הצליחה לפתח) יפתח כלים התקפיים חדשים ? או שבהעדר יכולת לפתח אמצעים חדשים, יחזור להשתמש בכלים התקפיים ישנים שכבר הוכיחו את עצמם?

תחשבו רגע ברצינות (אבל רק אחרי מבט קצר במפה): כמה קשה יהיה לחיזבאללה, בתנאים הנוכחיים, לחולל פיגוע מיקוח במעיין ברוך, כפר יובל, קיבוץ דפנה, מטולה, משגב עם, מרגליות, מנרהמלכיהאביבים, יראון, ברעםדוב"ב, נטועה, שתולה, זרעית, ערב אל ערמאשה, אדמית, חניתה,שלומי או כפר ראש הנקרה

ונזכיר - הנחת המוצא שיש צורך לחפור מנהרות אל לב-היישובים היא הנחה שגויה. בהנחה שאותה יכולת טכנית ונחישות שאפשרו מנהרות של כמעט קילומטר בעזה קיימות גם בידי חיזבאללה (עם כל ההבדלים הגאולוגיים על יתרונותיהם וחסרונותיהם), כל שהם צריכים לעשות כדי להקים תשתית חדירה לישראל, הוא להמשיך את עבודות החפירה מתוך המערך התת-קרקעי הקיים בדרום-לבנון כיום, אל עבר כמה משמורות הטבע שבצפון ישראל (החל מיער ראש הנקרה במערב וכלה בשמורת נחל עיון באצבע הגליל). האם ייתכן שהעבודה הזו כבר נעשתה? 

האם לא יהיה מוטב להערך, לפחות ברמה המחשבתית, לשאלה כיצד נתמודד עם אירוע כזה, מאשר להניח ש'יהיה בסדר' ? 

לקריאה נוספת