פנטזיה: האם תהיה סערה מושלמת בבחירות הקרובות ?

אומרים שאין חדש תחת השמש... אבל לפעמים קורות סערות מושלמות. יש אנשים שמעדיפים לקרוא לזה אירוע ברבור-שחור. הסיכוי לא גדול, בלי קשר לסקרים. אבל לפעמים צירופי נסיבות יכולים לחולל מהפכות גדולות. ודווקא בבחירות האלה מהלך שהובילו נתניהו וליברמן מאפשר את הסערה הזו: העלאת אחוז החסימה. 

השינוי הזה כבר הביא למהלך חסר-תקדים במגזר הערבי - איחוד כל המפלגות הקיימות בכנסת לרשימה אחת. זה יכול להביא לה, על פי הסקרים, 12 מנדטים. זה יכול להביא לה גם הרבה יותר מנדטים. חשוב לזכור שהציבור הערבי הוא ציבור שקשה מאוד לסקור אותו, מסיבות רבות. אם רוב הציבור הערבי-ישראלי  יגיע לקלפי יכולה להתחולל בישראל רעידת-אדמה פוליטית. מפלגה ערבית של 20 מנדטים תשנה את כל הדינמיקה - מהאופוזיציה או - לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל - מהקואליציה. 

זה אפשרי בהחלט. מעולם לא ניצב הציבור הערבי מול המצב הזה של קול מאוחד ולכן אף אחד לא יכול לחזות את הסבירות של התרחיש הזה. אבל כל מי שחושב שהתגייסות טוטאלית של הציבור הערבי היא בלתי-אפשרית, צריך לזכור שיש גם דרכים אחרות בהן יכולה להיווצר תוצאת בחירות של אחוז הצבעה מעל 90% בקרב הציבור הערבי. תוצאה שהיא פרי לא פחות סביר של האיחוד הפוליטי הזה. זיופי-קלפי במגזר הערבי הם תופעה ידועה שתמיד הוגבלה בגלל היריבות בין המפלגות השונות. מרגע שהיריבות הזו איננה עוד פקטור, מרחב האפשרויות הוא בלתי-מוגבל. 

דבר אחר נפל בישראל, והפעם בלי קשרי למעשי נתניהו וליברמן. מותו של הרב עובדיה יוסף, מייסד ש"ס, הוא אירוע פוליטי בעל משמעות אדירה. היכולת של האיש לאחד מאחורי דמותו את כל הציבור הספרדי-המסורתי והדתי טלטלה את המפה הפוליטית הישראלית מאז 1984. כרגע זה נראה שנעליו גדולות על שאר גדולי-התורה של ש"ס. וזה לא במקרה. האיש שהיה מגדולי הפוסקים של הדור היה גם מגדולי האסטרטגים הפוליטיים של הדור. אבל כמו אבות מייסדים אחרים, בהקשרים אחרים, גם הוא לא ידע להותיר אחריו יורש. והמחיר להפתעת רבים מתבטא כבר כיום בדמות הפיצול הגדול בין אריה דרעי ואלי ישי שיצר מצב בו שתי מפלגות המזוהות עם ש"ס של פעם רצות ועוסקות בהכפשה הדדית. בדומה למגזר הערבי גם ציבור בוחרי ש"ס הוא קשה-סקירה, וראינו את זה לא אחת בבחירות בעבר. כבר ראינו סקרים שהעריכו שאחת משתי המפלגות נוגעת באחוז החסימה. הצירוף הזה של המנהיג הגדול שאינו עוד ומלחמות-היורשים עשוי להבריח בוחרים אל מפלגות אחרות באופן  שלא יותיר כל זכר לש"ס. אישית סברתי שזו תהיה משמעות מותו של מנהיג התנועה בטווח הארוך, אבל סערה מושלמת יכולה להתבטא בתגובה מיידית. 

המפלגה השלישית שעלולה להיבלע בסערה המושלמת היא ישראל ביתנו. עוד מפלגה שחלק מציבור בוחריה - העולים הרוסים המבוגרים - הוא קשה סקירה. מפלגה שנמצאת במצב מורכב מאוד בגלל החקירות הפליליות כנגד בכיריה, ושנתפשה במצב הזה בעוד מנהיגה עסוק בניווט זהיר ומורכב שלה מהימין אל המרכז הפוליטי. סקרי השבועות האחרונים  הראו שהמפלגה סובלת מטרנד של בריחת-מצביעים. אני מאמין שהטרנד הזה חמור בהרבה בגלל הפגיעה המשולשלת: בבחירות הקודמות התאחדה ישראל ביתנו עם הליכוד. האיחוד הזה הועיל בטווח הקצר לשתי המפלגות אך ההיסטוריה מראה שלטווח הארוך איחודים כאלה אינם מועילים. חלק גדול מחוסר-התועלת הוא הפגיעה במוניטין ואובדן הכוח של "המותג", כלומר אובדן המשיכה שבשם המפלגה. מי שהצביע לליכוד-ישראל-ביתנו מוצא עצמו במצב שבו הנאמנות האוטומטית למי שמייצג אותו לא לגמרי ברורה כי הזהות של ישראל ביתנו לא היתה לגמרי ברורה. ציבור הרוסים הותיקים מוצא עצמו מול השאלה מי בעצם מייצג אותו. ציבור הרוסים החדשים (מי שמגדיר עצמו כישראלי ממוצא רוסי) מוצא עצמו מול מפלגה שנחשדת בפלילים ומתלבט בשאלה האם ההנהגה הזו דואגת יותר לציבור בוחריה או לציבור נבחריה. המעבר מהימין למרכז שנועד לגרוף את מאוכזבי יש עתיד והקולות הצפים במרכז לא יכול לעבוד במציאות של חשדות פליליים חמורים. המצביעים האלה מחפשים מישהו טהור וזך. אז מה נשאר לישראל ביתנו? שאלה טובה. בסערה מושלמת, יכול להיות שלא יישארו לה מספיק מצביעים להיכנס לכנסת. זה יהיה כמובן מאוד אירוני שהאיש שהוביל את העלאת אחוז החסימה ייפלט מהפוליטיקה בעקבות המהלך הזה. 

המפלגה הרביעית המאויימת עקב הסופה המושלמת היא מרצ. עם המפלגה הערבית המאוחדת משמאלה והמחנה הציוני מימינה, כשהמפלגות הגדולות מנסות לשכנע שיש להצביע להן כי הגודל יקבע, מרצ עלולה להימחץ בין הפטיש לסדן. שמעתי יותר ממצביע מרצ נאמן אחד שאומר שלראשונה בחייו הוא מתלבט ברצינות. עבור מצביעי מרצ רבים המחנה הציוני מביא איתו שמות קורצים לא פחות מרשימת מרצ. אנשים כמו שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, יוסי יונה, זוהיר בהלול ואחרים מסוגלים להתמודד בפרמטרים הליברליים-דמוקרטיים של מרצ מול כל אחד שנמצא בעשיריה הראשונה של מרצ. גרוע במיוחד עבור מרצ - כבר ראינו בבחירות 2009 שאין לה בסיס נאמנות גדול במיוחד. אז התנהלותה אל מול עופרת יצוקה הובילה אותה ל-3 מנדטים. האם מרצ תוכל לשרוד סערה מושלמת ? 

בלי מרצ, ישראל ביתנו, ש"ס ועם מפלגה ערבית של 20 מנדטים, נשארים 100 מנדטים לחלוקה בתוך רוחות הסערה המושלמת. התרחיש הזה שבו היקף הצבעה של 10 מנדטים יתפזר ברוח, מציע כמה מפלגות שעתידות לשאת תשואה לא רעה, אבל במקום לציע חלוקה אפשרית, אזכיר את הגורם האחרון שמשחק תפקיד גדול כאן: הקולות הצפים במרכז.

מאוכזבי יש עתיד מונים כתשעה מנדטים (על פי הסקרים, ונזכיר שמדובר בציבור שהפגין נטיה להחלטה בדקה ה-90). קדימה ז"ל נהנתה מ-2 מנדטים. כולנו נהנית מהנישה הזו של מפלגת המרכז החדשה על פי רוב הסקרים, אבל נראה שהטרנד ארוך הטווח הוא של דעיכה ולא של צמיחה, כך שנראה שחלק מקולות המרכז הצפים יילכו למקום אחר.

ההערכה שלי היא שלאחת משתי הגדולות.
אבל למי ? לחידוש היחסי שבצמד הרצוג-לבני או לישן-והמוכר בהנהגת נתניהו? 

בסערה מושלמת כל אחת משתי האפשרויות יכולה להתממש, ובהחלט ייתכן שההכרעה תהיה אקראית לגמרי. אפשר לשער שככל שרגע האמת יתקרב הציבור הספציפי הזה יפגין שוב את הנטיה לאהבת החדש. אפשר גם לשער שככל שרגע האמת יתקרב הציבור הספציפי הזה יפגין שוב את הנטיה לשנאת הסיכון.

כך או כך, סערה מושלמת במלוא עוצמתה יכולה ליצור מציאות שבה גם 'כולנו' לא תעבור את אחוז החסימה. במקרה הזה, אחת משתי הגדולות יכולה למצוא עצמה גדולה יותר מרעותה בהיקף של כ-10 מנדטים ויותר מכך.

זה יכול להביא מצב מעניין שבו השמאל הישראלי יהיה מורכב ממפלגת העבודה עם 35 מנדטים, המפלגה הערבית המאוחדת עם 20 מנדטים, וכל שהיא תצטרך להתלבט בו לאחר מכן הוא השאלה - האם להציע ליש עתיד עם 10 מנדטים לערך או ליהדות התורה עם 10 מנדטים לערך להצטרף אליה לממשלה. זה גם יכול ליצור מצב מעניין לא פחות שבו הימין הישראלי יהיה מורכב מהליכוד עם 35 מנדטים, הבית היהודי עם 20 מנדטים, וההתלבטות היחידה שתיוותר לנתניהו היא האם לנסות ולפרק את יש עתיד או ללכת על קואליציית ימין-חרדים עם יהדות התורה. 

נשמע דמיוני? תרחישי סופה-מושלמת הם באמת אירוע של פעם בדור. סביר הרבה יותר שרק אחד מ-4 הצירופים האלה יתרחש. שניים מהם יחד יטלטלו את הפוליטיקה הישראלית לא מעט. ובכל זאת, כשמביטים על הפוליטיקה הישראלית, רואים שיש באלקטורט הישראלי כוח פנימי שמנסה לטלטל את המפה הפוליטית הישראלית כבר כמה מערכות בחירות: צומת ב-1992, שינוי ב-2003 ויש עתיד ב-2012 הן 3 דוגמאות לעוצמה הטמונה בכוח הזה. לא פחות ואולי יותר מהן, הגמלאים ב-2006 מדגימים את הדרך שבה לעתים הכוח הזה מביא ליצירת יש מאין.

המייחד את הבחירות הקרובות הוא שמקורותיה של סערת-השינוי אינם רק במרכז הפוליטי. מוקדים של שינוי, התחדשות, חשיבה מחדש והתארגנות מחדש פועלים בשמאל, במרכז ובימין הישראלי. בנסיבות האלה, רק שוטים יתנבאו. אבל אם כל המוקדים יפעלו יחד, ואכן נראה כאן סערה מושלמת, התחזית הצפויה היא כמעט ברורה מאליה: בדיוק כמו בבחירות 1984 ו-1988, גם בפעם הזו, אם תתממש האפשרות הזו, נוכח החדשות הגדולות, סביר שנראה את הכוחות הישנים של הפוליטיקה הישראלית משלבים ידיים בממשלת אחדות.