אבל בוז'י הרצוג לא עשה כלום

שוב ניהלתי שיחה עם ידיד שמדבר על המציאות הפוליטית הישראלית מתוך דעותיו הקדומות ובורותו. הפעם ידיד מהימין-מרכז שמחזיק בדעה "אבל בוז'י הרצוג לא עשה כלום" כשהוא מתלבט אם להצביע ליכוד או כולנו. 

אז ניהלנו שיחה וחשבתי שהתכנים של מה שהיה לי להגיד לו יכולים לעניין גם מתלבטים אחרים. כך למשל, בואו ניזכר במה שעשה יצחק הרצוג במשרד הרווחה:

"...את הרצוג מתארים רבים כמי שהעיר את משרד הרווחה מתרדמת חורף ארוכה. כבר בימים הראשונים לכהונתו הוא מינה וועדה לבחינת מצוקת ניצולי השואה ובהמשך העביר החלטת ממשלה שבמסגרתה הוקצו יותר מ-200 מיליון שקלים לסיוע לניצולים. בנוסף, הרצוג קידם את התכנית לסיוע לילדים ונוער במצוקה, עמד מאחורי יישום מסקנות וועדת לרון שסייעה לנכים להשתלב בשוק העבודה, וגם מינה וועדה בראשות מנכ"ל המשרד, נחום איצקוביץ', שבחנה את סוגיית אי-הביטחון התזונתי. הוועדה המליצה על תוספת תקציבית שגם מומשה לאחר כהונתו של הרצוג. "

לא צריך לאהוב את יצחק הרצוג כדי להבין שהוא מועמד ראוי לתפקיד ראשות-הממשלה. האיש עשה את שירותו הצבאי כקצין ביחידה 8200 של חיל המודיעין, ושירת במילואים בדרגת רב-סרן. עבד כעורך דין במשרד הרצוג, פוקס, נאמן (שהקים אביו חיים הרצוג, יחד עם יעקב נאמן ומיכאל פוקס) . כיהן כמזכיר "המועצה הכלכלית החברתית", בה חברים נציגי הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים במשק. שימש יושב ראש הרשות הלאומית למלחמה בסמים. היה מזכיר הממשלה בממשלת ברק. היה ח"כ פעיל ומעורב בחקיקת חוקים חשובים. כיהן כשר הבינוי והשיכון ולאחר מכן כשר הרווחה (ובמקביל החזיק בתיקים אחרים - התיק לענייני תפוצות, חברה ומאבק באנטישמיות והיה גם השר הממונה על רשות השידור. בניגוד למשה כחלון, לו זה לא הפריע להיות שר רווחה אפקטיבי). בתקופות שבהן שב והיה לח"כ מהשורות המשיך להיות ח"כ פעיל (בניגוד לרבים שאחרי שהיו שרים לא חזרו עוד לאפקטיביות כחברי-כנסת). כך למשל הקים בכנסת את השדולה לקידום החינוך הטכנולוגי ולימודי ההנדסה היישומית. 

זה כמובן לא הופך את הרצוג לטלית שכולה תכלת. מעורבותו בגיוס כספים לבחירות 1999 הביאה אותו לחקירות במשטרה בהן שמר על זכות השתיקה. אבל אלה שמאשימים אותו בזה, צריכים לזכור גם את התגובה של הרצוג להאשמות האלה:

"היה פה קייס משפטי מובהק וברור לחלוטין. היה פה ניצול של הליכים פליליים כדי להשתיק מחנה שלם. לא היה שום דבר לא בסדר בפעולה הזאת. כל דבר שיכול היה לעזור לקמפיין של ברק היה לגיטימי. זה נקבע במפורש. איך אפשר לחקור דבר שנקבע מראש שהוא לא פלילי?! העוזר של היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים והיום שופט בית המשפט העליון נועם סולברג קבע את זה. וזאת היתה הסתמכות בעלת משמעות מכיוון שבסופו של דבר היה פה מחנה שהיה לו ברק בעיניים, דם בעיניים. שהיה מוטרף מהעובדה שהוא הרגיש שלקחו לו את השלטון ב–1996 עם קמפיין דומה לחלוטין, ואמר, למה רק הימין? וזאת הצביעות הגדולה. אני הכי מתקומם נגד הצביעות".

אהוד ברק טוען עד היום שגיוס הכספים ההוא היה כשר. הפרשה, שהתחילה בעקבות דו"ח חריף של מבקר המדינה, הסתיימה בקול ענות חלושה אחרי שלא הוגש כתב-אישום כנגד אף אחד מהחשודים בה. במבט על פרקטיקות גיוס הכספים בפוליטיקה הישראלית, קשה להבין את אלה שמבקשים להשתמש דווקא בפרשה הזו כדי להתנגח בהרצוג. אותה פרשה אכן התנהלה במידה רבה בגלל התנהלות של היועץ המשפטי לממשלה שהתיר דפוס פעולה מסויים בבחירות 1996 ולא פעל לעיגון איסור מפורש בחוק לקראת בחירות 1999. יתרה מכך, בתפישה הנורמטיבית הישראלית, עבירות על מימון בחירות נתפשות באופן שונה על ידי הציבור מזה הקבוע בחוק. רוצים דוגמא? גיוס כספים לבחירות הביא בזמנו את עומרי שרון אל בית הכלא ואף אדם שאני מכיר אינו חושב שעומרי צריך להתבייש בדברים שהיה נכון לעשות למען הצלחתו הפוליטית של אביו. מימון בחירות בישראל הוא סוגיה שבה כולם יודעים שיש פער בין הנורמות הקבועות לבין הנעשה בשטח - וכולם שותקים. 

אם יש לקח פוליטי חשוב מהפרשה הזו על אישיותו של האיש - הוא שהרצוג מוכן ללכלך את ידיו למען הנצחון ושהוא יודע לשמור את קור-רוחו כשהעניינים מסתבכים. 

כשלוקחים בחשבון את כל מה שאנחנו יודעים על האיש הזה, ומשווים זאת לכל מה שידענו על המועמד לראשות הממשלה, בנימין נתניהו, לקראת בחירות 1996, המסקנה האפשרית היא אחת ויחידה: הרצוג הוא מועמד ראוי לפחות כמו שנתניהו היה אז. ולמען האמת, הוא מגיע למועמדות הזו עם הרבה יותר עשיה ציבורית ונסיון ביצועי. 

עכשיו, עם הטיעון הקלוקל הזה מאחור, קורא/ת יקר/ה, יש באפשרותך להתרכז בשאלה החשובה באמת: עמדותיו של מי קרובות יותר לעמדותיך ?