הנה זה בא ?

אמיר אורן כותב בהארץ על "שני הליכים משפטיים-ציבוריים בשלבים מתקדמים אשר עתידים לזעזע בראשית 2012 את המערכת הפוליטית הישראלית":

• במהלך דצמבר עתידים פרקליטיו של שר החוץ, אביגדור ליברמן לנסות ולנצל את השימוע לו זכאי לקוחם, כדי לשכנע את היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לחזור בו מהכוונה להאשימו בהלבנת הון, מרמה, הפרת אמונים, קבלת דבר בנסיבות מחמירות והטרדת עד. אם יוגש כתב האישום, ייאלץ ליברמן, בדומה לאחרים בעבר , להתפטר מתפקידו. אומנם סיעתו כבר הודיעה בעבר כי לא תפרוש במקרה כזה מהקואליציה, אבל קשה שלא לראות בשיח פינוי המאחזים החדש של התנועה סימן מקדים לדרך שבה אולי תנסה ישראל ביתנו למנף את הנסיבות הבעייתיות להצלחה אלקטורלית.  
• קרב ובא פרסומו של דו"ח מבקר המדינה בפרשת אסון השריפה בכרמל. על פי אמיר אורן הדו"ח צפוי להפתיע ולחדש בכך שייחס אחריות מיוחדת לשרי הממשלה שבהכרעותיהם ובהנהגתם תרמו לנסיבות שאפשרו את האסון. כך למשל תוטל אחריות על "שר האוצר, שלקח לעצמו רשות לעכב העברת תקציב למשרד הפנים, למרות החלטת ממשלה ובנימוקים שהמבקר פוסל; שר הפנים, שהפציר והתכתב, אך לא הפעיל את כוחו הפוליטי לאיים בפירוק הממשלה אם לא תבוא על תיקונה סוגיה שתיאר בעצמו כ'קטסטרופה'; ומעל כולם, ראש הממשלה". 

אורן מציע, לא לגמרי ברור אם בציניות או ברצינות, שנתניהו עשוי לנסות ולשנות את הדינמיקה הפוליטית בתקיפה באיראן. גם אם נקבל את הגישה המייחסת חוסר-מוסריות ברמה כה גבוהה לפוליטיקאים ומדינאים, אי-אפשר להתעלם מכך שמדובר בחרב פיפיות שעלולה להביא לתום הקריירה הפוליטית של נתניהו, אם תיכשל ההתקפה באיראן. בהתחשב בכך שנראה שבצד הפלסטיני קל יותר לאבו-מאזן ולחאלד משעל לדבר על שיתוף פעולה מאשר לבצעו (עברה כבר חצי שנה מאז חתימת הסכם שיתוף הפעולה ועדיין אין לעם הפלסטיני ממשלת אחדות), יהיה לנתניהו קל בהרבה להתחיל משא-ומתן אמיתי עם הפלסטינים ולהגיע להסכם, שעשוי להביא לחזרתו של הליכוד למרכז הפוליטי הישראלי. האם יידע נתניהו לעשות מהלך כזה או שמא הסיבות שהביאו לתום כהונתו הקודמת כראש-ממשלה יניאו אותו מהכיוון הזה ?