בנימין נתניהו חזר היום על המנטרה הישנה: "אין כל סתירה בין השוק החופשי ואנטי קרטליזם וצדק חברתי". חזר, וסתר את עצמו. פעמיים:
- בפעם הראשונה - באמירה ששוק חופשי ואנטי-קרטליזם הולכים יחד. כדי שתתקיים מלחמה בתחרות הלא-הוגנת, השוק אינו יכול להישאר חופשי. חייבת להיות התערבות ממשלתית. רק התערבות ממשלתית רגולטורית נמרצת הביאה את השוק הסלולרי למראית עין של יחס הוגן לצרכנים. אותה התערבות שראש הממשלה נושא על כפיו כראיה לנמרצות ממשלתו. זו לא רק שאלה של יחס הוגן לצרכנים. זו גם שאלה של יחס הוגן למשקיעים שאינם בעלי-השליטה. זו גם שאלה של היציבות הכלכלית של חברות חיוניות למשק מתקדם, והממשלה אפשרה לפירמידות של טייקונים לחלוב את החברות האלה, ללא הפרעה, במשך שנים ארוכות-ארוכות.
- בפעם השניה - בלעדי התערבות ממשלתית, אין העברת עושר מהעשירים לעניים. מיסוי פרוגרסיבי, תשלומי-העברה, וסיוע לחלשים (בכל המישורים - בריאות, חינוך, דיור ופרנסה) הם התערבות בוטה בשוק החופשי. כל ממשלה נאורה עושה את זה. מדינות הרווחה שלאחר מלחמת העולם השניה הן אחת מפסגות-היצירה של האנושות. ונתניהו, כנאו-ליברל, אמון על קיצוצן ופירוקן של מערכות הרווחה והעברת האושר. אבל בשוק חופשי שכזה, אין צדק חברתי, כי למי שיש - יש יותר, ולאחרים, יש פחות ופחות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה